1. התנגדות כונס הנכסים הרשמי למתן צו כינוס.

רקע

2.         המבקש, יליד 1964, פרוד ואב לשני בגירים,  הגיש בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל, זאת ביום 29.4.18. המבקש כיום מרצה עונש מאסר, כפי שיפורט בהמשך.

3.         במסגרת הבקשה, המבקש הצהיר על קיומם של 10 נושים, בהיקף חובות בסך של 11,552,017 ₪.

4.         המבקש הגיש תצהיר ובו תיאר את נסיבות הסתבכותו כדלקמן:

            א.         בין השנים 2001 – 2009 המבקש ניהל תיקי השקעות עבור אנשים פרטיים, קיבל כספים, דיווח על רווחים שלא נוצרו, ותוך כדי התהליך הלקוחות משכו את כספם והתרמית התגלתה.

            ב.         בשנת 2009 המבקש נחקר על העבירות, שמר על זכות השתיקה, והתיקים נגדו נסגרו בשל חוסר ראיות.

            ג.          הנושים ערערו על החלטה זו. בחודש 9/14 הוגש נגד המבקש כתב אישום בגין עבירות המרמה ובסוף שנת 2015 המבקש הורשע. כמו כן, בשנת 2013 המבקש נחקר על ידי מס הכנסה, והוצאה נגדו שומה על סך של למעלה מ- 5,000,000 ₪.

            ד.         המבקש הוסיף כי בתקופה שבין שנת 2009 ועד למאסרו הוא עבד כיועץ ביטוח ומנהל השקעות ולא ביצע כל עבירה.

5.         בתגובה לעמדת הכנ"ר צורף כתב האישום שבו הורשע המבקש.

            לפי החלק הכללי של כתב האישום, המבקש אינו בעל רישיון ייעוץ השקעות וניהול תיקי השקעות, ולא היה בעל רישיון כזה במועדים הרלבנטיים לכתב האישום. המבקש הכיר אדם בשם שרון רשתי, שהוא ברוקר המתגורר ועובד בארה"ב. שרון פתח עבור המבקש חשבון בנק למטרת השקעה אישית במניות.

            עוד לפי כתב האישום, החל משנת 2002 ועד לחודש 1/09 המבקש שכנע את נפגעי העבירה, לכל הפחות 25 נפגעי עבירה, להעביר לו סכומי כסף גבוהים, כדי שישקיע את כספם, תוך הצגת מצגי שווא לפיהם ההשקעה תשיא להם תשואות בגובה של עד 20% ריבית שנתית. בפני חלק מנפגעי העבירה הציג מצג כי יוכלו לקבל בחזרה את סכום הקרן בכל עת שיידרשו. על בסיס מצגי השווא, המבקש רכש את אמונם של הנפגעים, חלקם אנשים קשי יום, שהעבירו לו (או לחשבונו) סכומי כסף רבים וגבוהים, סכומים שהיוו לגבי חלקם את כל החסכונות שצברו במהלך חייהם.

            בהמשך, המבקש שלח לנפגעים דיווחי שווא בדבר תשואה שהשקעתם הניבה, לכאורה, לאחר ניכוי עמלתו, שלא פורטה. גם לאחר הנפילות החדות במדדי הבורסה בעולם, המבקש דיווח בכזב לנפגעים כי יש להם רווח שנתי בשיעור 11%.

            התרמית התגלתה בחודש 1/09, לאחר שחלק מהנפגעים פנו אל המבקש וביקשו למשוך את כספם. בתאריך 19.1.09 המבקש כתב למרבית הנפגעים כי לצערו אין בידו לשלם להם וכי "נוכח היכרותם הארוכה הוא מקווה שהדברים יתקבלו בהבנה", כך לפי כתב האישום. עוד תואר כי לאחר קבלת ההודעה ניסו חלק מהנפגעים לפנות למבקש ולברר את שאירע, אך הוא נמנע מלתת להם הסבר של ממש לשאלה, מה עלה בגורל כספם.

            בהמשך כתב האישום פורטו אישומים מרובים בגין קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הנוגעים ל- 25 נפגעי עבירה, שנגבו מהם סכומים בסך כולל של 3,883,011 ₪ ו- 1,940,519 דולר, כאשר מפעם לפעם הוחזרו סכומים חלקיים בסך של 132,000 ₪ ובסך של 1,413,142 דולר, על חשבון רווחי השקעות, כביכול.

כתב האישום כלל שני אישומים נוספים על ניהול תיקי השקעות ללא רישיון, וכן אישום לפי סעיף 220 (5) לפקודת מס הכנסה, לפיו המבקש לא הודיע לפקיד השומה על התחלת עיסוקו, לא הפיק חשבוניות מס בגין העמלות שגבה, והעלים מרשויות המס הכנסות בסכומים שאינם ידועים, ולכל הפחות בסך של 8 מיליון ₪.

6.         על פי אישור שירות בתי הסוהר שצורף לבקשה, בגין העבירות האמורות לעיל המבקש נשפט ל- 6 שנות מאסר, כאשר שחרור מוקדם בגין שליש צפוי בחודש 9/19. המבקש ציין בדיון כי השחרור המוקדם צפוי בחודש 5/19.

7.         מתוך הפרטים בבקשה למתן צו כינוס עולים הנתונים הבאים:

א. חובותיו המוצהרים של המבקש, ל- 10 נושים, מסתכמים בסך של 11,552,535 ₪ נכון למועד הגשת הבקשה.

ב. חוב למס הכנסה בגין שומה הוא בסך של 6,139,793 ₪, קרי, 53% מהחוב.

ג. חמישה מהנושים הם נפגעי עבירה לפי כתב האישום, והחוב כלפיהם הוא בסך של 4,255,454 ₪ בסך הכול. לכך יש להוסיף את הנושה צרבינסקי, שלפי הדברים שמסר המבקש בדיון, אף הוא קשור לפרשה מושא כתב האישום. אם כן, כלל החובות לנפגעים בגין הפרשה מושא כתב האישום עומד על סך של 4,808,302 ₪, שהוא כ- 42% מהיקף החובות.

ד. חוב למוסד לביטוח לאומי בגין דמי ביטוח הוא בסך של 421,696 ₪, קרי, כ- 3.6% מהחוב.

ה. בנוסף לכך קיימים עוד שני נושים, ביחס ליתרת החוב, אחוז הנשייה שלהם – פחות מ- 1%.

8. יצוין כי אחוז החוב כלפי נפגעי העבירה ביחס לכלל החובות בתיק ההוצאה לפועל (שם לא קיימים החובות למס הכנסה ולמוסד לביטוח לאומי) מגיע ל- 50%.

טענות הצדדים

9.         הכונס הרשמי טען כי נסיבות הסתבכותו של המבקש גלויות וברורות, ואינן בגדר "מידע ראשוני". לפי התשתית העובדתית, הנסמכת על פסק דין פלילי מרשיע וחלוט, חובותיו של המבקש נוצרו במרמה. עוד הפנה לכך שמתן צו כינוס אינו אלא בגדר "דחיית הקץ" שכן מרבית חובותיו של המבקש אינם חוסים תחת הפטר, מאחר שנוצרו במרמה, וזאת בהתאם לסעיף 69 (א) (2) לפקודה. לבסוף, הכונס הרשמי הוסיף כי המבקש עודנו אסיר, וכניסה להליך פשיטת הרגל לא תביא כל תועלת לנושים. למבקש קיימות חלופות ראויות להסדרת חובותיו – שלא במסגרת הליך של פשיטת רגל.

10.         המבקש טען בתגובתו כי הוא לא לקח כספים לכיסו ולא הואשם בכך. עוד ציין כי למעלה ממחצית סכום החוב הוא לרשות המסים, המוסד לביטוח לאומי ובנק הפועלים. לשיטתו של המבקש, החוב למס הכנסה ולמוסד לביטוח לאומי מושתת על בסיס מוטעה, לפיו המבקש הכניס את הכספים לכיסו, בעוד שבפועל סכום נכבד ועיקרי מהכספים הוחזר למשקיעים, ואין מדובר בהכנסות חייבות במס.

            המבקש הוסיף כי אין בסגירת הליך פשיטת הרגל בפניו כדי להועיל לנושים, שלא הצליחו לגבות דבר בהוצאה לפועל זה כ- 10 שנים. המבקש הוסיף כי הותרתו בהליכי ההוצאה לפועל תהווה ענישה כפולה, לא תותיר לו מוטיבציה לעבוד, ותמוטט אותו כלכלית ונפשית. המבקש הוסיף כי חלף כעשור מאז ביצוע העבירות, כאשר בין השנים 2009 – 2015 הוא עבד והתנהל באופן חוקי. המבקש הוסיף וציין שהוא השתקם במסגרת המאסר, יוצא לעבוד, והוא מבקש לתת תוקף לתכלית הליך פשיטת הרגל בהקשר של שיקומו.

דיון

11. לאחר עיון בכלל טענות הצדדים, והדיון שקיימתי בפניי, אני מוצאת לאמץ את עמדת הכונס הרשמי.

12.         בעניין ע"א 6416/01 דני בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז (4) 197 (2003) נקבע כי מכוח עיקרון תום הלב החל בהליכי פשיטת רגל מתחילתם, בית המשפט רשאי לדחות בקשה למתן צו כינוס, כבר בשלב זה, שעה שמצא כי החובות נוצרו במהלך עסק בלתי חוקי, ומכוח עיקרון תקנת הציבור. בית המשפט ציין כי לא די, אמנם, בעובדה זו, ועל בית המשפט לשקול שיקולים נוספים וביניהם: האם מדובר בעבירה פלילית, חומרת העבירה והיסוד הנפשי הנדרש בה, האם החייב הורשע, האם מדובר באי חוקיות קבועה או חד פעמית, מוסריותו של העסק והיקף הפעילות של החייב. כמו כן, עוצמת הקשר בין חוסר החוקיות ובין יצירת החובות. בעניין 3083/13 שיכמן נ' הכנ"ר (11.1.15) התייחס בית המשפט העליון, בין היתר, ליחס שבין החוב שנוצר כתוצאה מהעבירה הפלילית לבין כלל חובותיו של החייב (5.5%), כסיבה להותיר את החייב בהליך פשיטת הרגל (תוך שניתן יהיה לשקול החרגת החוב שנוצר תוך כדי העבירה הפלילית מההפטר). 

13.         ערה אני לפסיקה הקיימת (ע"א 307/12 בלום נ' הכנ"ר (14.8.12)) לפיה יש לתת משקל מצומצם יותר לעיקרון תום הלב בשלב הראשון של מתן צו כינוס, כך שאם החייב עמד בתנאים הראשוניים הנדרשים להיכנס להליך, אין מקום להתעמק באשר להתנהלותו, או לבחון את אופן יצירת החובות. עם זאת, כפי שציין הכונס הרשמי בצדק, ההנמקה בעניין בלום הייתה כי לרוב בשלב מוקדם זה מצוי רק מידע ראשוני, שאין בו די לצורך קביעה מבוססת בשאלת תום הלב.

14. בבחינת הפרמטרים שנקבעו בפסיקה, הגעתי למסקנה כי במקרה זה יש לדחות את הבקשה למתן צו הכינוס, ואף שמדובר בתחילת ההליך. להלן יובאו הנימוקים.

שלב ההליך:

15.            אף שמדובר בשלב ראשוני, הרי עמדת הכונס הרשמי מבוססת על פסק דין פלילי מרשיע, ומכאן, שאופן יצירת החובות נבחן לעומק ברמת הראייה הנדרשת בהליך פלילי (על פי תגובת החייב ההרשעה הייתה על בסיס הסדר טיעון, על המשתמע מכך). מכאן, שלא מתקיים הרציונאל ששימש ביסוד הלכת בלום בכל הקשור לדחיית ההכרעה בגורל ההליך.

רמת אי החוקיות:

16.            לפי כתב האישום שצורף, המבקש הורשע ביותר מ- 80 אישומים של קבלת דבר במרמה, בנוסף להרשעה בניהול תיקי השקעות ללא רישיון ובמרמה, עורמה ותחבולה בכוונה להתחמק ממס. העבירות בוצעו במהלך כ- 7 שנים, כלפי מספר רב של נפגעי עבירה, 25 במספר. העבירות היו בהיקפים של מיליוני שקלים. החובות נוצרו בקשר ישיר עם ביצוען של העבירות. החובות למיעוט נפגעי העבירה שהגישו תביעות נגד המבקש מהווים 95% מהיקף החובות המוצהר. בכל מבחן עזר שנקבע בפסיקה, מדובר ברמת אי חוקיות גבוהה ביותר.

אין ממש בטענות המבקש בנושא החוב למס הכנסה ולמוסד לביטוח לאומי. ראשית, המבקש הסכים כי החובות האמורים נובעים ממעשי המרמה מושא כתב האישום (המבקש אף הורשע בהעלמת מס בכתב האישום האמור). שנית, בהנחה שהדבר נכון, אין למבקש צורך בהליך פשיטת רגל, והוא רשאי לנקוט בהליכים משפטיים לתיקון הטענות הקיימת לשיטתו. שלישית, אף אם נתעלם לצורך העניין מהחוב למס הכנסה, התוצאה תהיה ששיעור החוב לנפגעי העבירה יגדל לכדי 55% ממצבת החובות, כלומר:

            אף היום, המבקש חולק על החוב למס הכנסה ולמוסד לביטוח לאומי. בעניין זה יש לציין את שני הדברים הבאים: ראשית, המבקש הורשע בהעלמת מס בסך של 8 מיליון ₪ לפחות. שנית, בהנחה שהדבר נכון, אין למבקש צורך בהליך פשיטת רגל, והוא רשאי לנקוט בהליכים משפטיים לתיקון הטעות הקיימת, לשיטתו. שלישית, אם נתעלם מהחוב למס הכנסה, התוצאה היא ששיעור החוב לנפגעי עבירה מכלל חובותיו של המבקש יגדל ממילא (לכדי 96%), אחוז נשייה כבד ומשמעותי. 

הווה אומר, התעלמות מהחובות למס הכנסה ולמוסד לביטוח לאומי, אף שלכאורה הם גם כרוכים באותו מעשה מרמה, לא תועיל, שכן במצב זה יגדל חלקם של הנושים שלגביהם אין הפטר לכלל 96% ממצבת החובות.

התנהלות המבקש:

17.            תצהיר ההסתבכות וכתב האישום מעלים תמונה קשה בדבר התנהלות המבקש ביצירת חובותיו. לא זו בלבד שהמבקש הוליך בכחש את נפגעי העבירה מהלך שנים ארוכות, תוך ניצול אמונם בו, אלא שלאחר שהתגלתה הפרשה הוא ניתק עמם מגע. זאת ועוד, כאשר נחקר, שמר על זכות השתיקה, ואף שזו זכותו – אין בכך אלא כדי ללמד שגם לאחר גילוי מעשיו, לא הפנים אותם ולא נטל אחריות. זאת ועוד, בהתחשב בכל האמור לעיל, חלוף הזמן, שנוצר כתוצאה מכך שהמבקש שמר על זכות השתיקה, ובכך הביא לחלוף הזמן, אינו מהווה שיקול של ממש.

התועלת בהליך:

18. הליכי הוצאה לפועל אינם "עונש", והעובדה שהמבקש יישאר בהליכי הוצאה לפועל ככל שלא תותר כניסתו להליך, אינה בגדר "עונש כפול". הליכי הוצאה לפועל נעשים בהתאם לדינים המותאמים גם לכבוד החייב ולכבוד האדם. יתרונו של הליך פשיטת הרגל על פני הליכי ההוצאה לפועל, והאופק השיקומי שבו, הוא בכך שניתן לבצע מחיקה של חובות שנוצרו בתום לב. יתרון זה אינו עומד למבקש. המבקש השתקם, כדבריו, במהלך מאסרו, ויש לברך על כך ולקוות שימשיך בדרך השיקום. אולם, שיקום כלכלי אינו ניתן לביצוע שעה שבמסגרת הליך זה אין אפשרות למחיקת החלק הארי של החובות.

19. אף אין תועלת בהליך לנושים, ובפרט נפגעי העבירה, שיצאו מהפרשה וידיהם על ראשם, חלקם איבדו את חסכונות חייהם. למבקש אין נכסים וכל שקיים לו הוא כושר השתכרותו. את כושר השתכרותו יוכל המבקש לנצל גם במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. הכנסת המבקש להליך פשיטת רגל אינה אלא דחיית הקץ, ללא כל תועלת מיוחדת שתצמח לנושים.

סיכום

20. מכל הטעמים האמורים לעיל, מצאתי לנכון לאמץ את עמדת הכונס הרשמי, ולפיכך, אני דוחה את הבקשה למתן צו כינוס.

21. המזכירות תודיע לב"כ הצדדים, וכן תמציא עותק ההחלטה לשב"ס, לביצוע מסירה למבקש.

ניתנה היום, ז' שבט תשע"ט, 13 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.