מבלי להכריע במחלוקת המהותית בין הצדדים באשר לזכותו של המל"ל לשיבוב בהליך זה, לא מצאתי כי יש מקום להיענות לבקשתו של המל"ל להצטרף להליך. מדובר בהליך שנפתח עוד בשנת 2018 ורק כעת, למעלה משלוש שנים לאחר פתיחת ההליך, מבקש המל"ל להצטרף אליו. לעיכוב ניכר זה לא ניתן כל הסבר על ידי ב"כ המל"ל, וכך גם לא הובהרה המשמעות הפרוצדורלית של הבקשה. האם המל"ל והעיזבון מבקשים להגיש כתב תביעה מתוקן? האם מבוקש לפתוח בהליך חדש (דבר שלא נעשה עד עתה) ולאחד את הדיון בשני ההליכים?

ביקשתי לבחון בדיון שהתקיים האם ניתן לצרף את המל"ל בהסכמת הצדדים ללא עיכוב ההליך, אך לאור התנגדות הנתבע 1 וצדדי ג' הדבר אינו מתאפשר. זכותם של צדדים אלו לדרוש את ניהול ההליך בהתאם לפרוצדורה הקבועה בתקנות, כולל הגשת כתב תביעה מתוקן, הגשת כתבי הגנה מתוקנים, השלמת הליכים מקדמיים והשלמת ראיות (ראו בדומה החלטתה של כב' השופטת וילנר ברע"א 6369/19 ‏המוסד לביטוח לאומי נ' פלוני (16.12.2019)). בנסיבות אלו צירוף המל"ל יעכב את ההליך ויגרום לו לחזור לנקודת ההתחלה, כאשר בשלב זה נקבעו בהליך מועדים להגשת ראיות ואף נקבע מועד לישיבת הוכחות. נראה כי תקנות סדר הדין האזרחי החדשות ביקשו למנוע מצב זה שיש בו לפגוע באינטרס הציבורי ולעכב את ההליך לזמן רב נוסף.

נתתי דעתי לטענתו המוצדקת של המל"ל כי יעיל יותר לנהל הליך אחד בצירוף המל"ל מאשר שני הליכים נפרדים, אך טיעון זה יאפשר למל"ל להצטרף בכל שלב שהוא להליכים קיימים מבלי להפנים את הצורך בבקשת הצטרפות מוקדמת בתחילת ההליך. כמו כן, במצב הדברים הנוכחי נראה כי יהיה יעיל יותר לקדם הליך זה שנמצא לקראת סופו, בתקווה שההכרעה בהליך זה תסייע לסיים במהירות כל הליך נוסף שייפתח כתביעת שיבוב.

לפיכך הבקשה נדחית. המל"ל יישא בהוצאות צדדי ג' בסך של 500 ₪ שישולמו תוך 30 יום.

ניתנה היום, י"ט אב תשפ"א, 28 יולי 2021, בהעדר הצדדים.