1. התובע נפגע בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 20.5.2013, עת שרכב על אופניו ונפגע בתאונה בה היה מעורב רכב בבעלות צד ג', שהיה נהוג על ידי הנתבעת 1. הנתבעת 1 החזיקה בפוליסת ביטוח חובה של הנתבעת 2 (להלן גם: המבטחת). הצדדים הגישו תחשיבי נזק, ניתנה הצעת פשרה לה הסכים התובע, אך המבטחת לא, ועל כן התיק הועבר לטיפולי, הצדדים הגישו ראיותיהם וביום 1.3.2021 התקיים קדם משפט (להלן: הדיון). בהתאם להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 12.8.2021, פוצה התובע על ידי הנתבעות 1-2 (להלן: הסכם הפשרה), התביעה נגד הנתבעת 3 נדחתה, והוסכם בין הנתבעת 2 לנתבעת 3 כי בכל הנוגע להוצאות המשפט של האחרונה, יסכמו השתיים בכתב ויינתן פסק דין משלים בעניין זה.
2. לכתחילה, נתבעת 2 טענה להעדר כיסוי ביטוחי, בטענה כי הנתבעת 1, נהגת הרכב המבוטח במועד התאונה, היתה חסרת רישיון נהיגה במועד התאונה: "בהמשך למכתבנו מיום 17.01.2017, ועל פי בדיקתנו עולה, כי בעת התאונה נהגה ברכב ליאת עייני, שאינה מחזיקה ברישיון נהיגה על פי סעיף 66 א (6) לחוק ההוצאה לפועל (מעל שנתיים)" (מכתבה של הגב' תמי רבינוביץ, רפרנטית תביעות גוף בנתבעת 2 מיום 19.03.2017, צורף לכתב התביעה). משכך, הגישה התובעת את תביעתה גם נגד הנתבעת 3 (להלן גם: קרנית). יצוין כי גם בכתב ההגנה טענה המבטחת כי במועד התאונה לא החזיקה הנתבעת 1, נהגת הרכב הפוגע, ברישיון נהיגה בר תוקף בישראל, לפי החוק / פוליסת הביטוח ולכן אין כיסוי. נטען כי הרכב לא היה בבעלות מר רפי כהן (מי שמופיע כבעליו) וכי הוא מכחיש כל קשר לרכב או לתאונה.
3. ברם, במועד הגשת הראיות, לא צירפה הנתבעת דבר, לא דוח חוקר או כל ראייה אחרת המבססת כל טענה בנוגע לבעל הרכב ולטענה כי הכחיש שהוא בעל הרכב וכד'. לא צורפה פוליסת ביטוח החובה, ולכן כל טענה לעניין אי התאמה לתנאי הפוליסה לא יכולה לעמוד. וכך נותרה הטענה, כי הגבלות שהוטלו בהוצאה לפועל על רישיון הנהיגה של הנתבעת 1, איינו את רישיון הנהיגה שלה ולכן במועד התאונה, היא נהגה ללא רישיון תקף, מה שמקים את הסייגים הקבועים בחוק הפיצויים ומשכך אין כיסוי ביטוחי לתאונה.
4. אין בידי לקבל טענה זו. מתע"צ ההוצל"פ שצורף על ידי המבטחת לראיותיה, עולה (ס' 4 לתע"צ) כי ההבלות הוטלו בהתאם לסעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן: חוק ההוצל"פ) המצוי בפרק ו1 לחוק ההוצל"פ. סעיף 7(3) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, קובע כי "נפגעים אלה אינם זכאים לפיצויים לפי חוק זה" וחלופה (3) היא "מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה או מחמת הגבלה שהוטלה לפי פרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967; כך שאין בהגבלה שהוטלה, כאמור לפי פרק ו1 לחוק ההוצל"פ, כדי לראותה כמי שנהגה ברכב ללא רישיון. ממילא, גם לא הוכח כי ההגבלה הובאה לידיעתה - מתע"צ ההוצל"פ עולה כי כל ההחלטות נשלחו לנתבעת 1 בדואר רגיל, בעוד שסעיף 7(ג) לחוק ההוצל"פ קובע כי הגבלה על חייב בהתאם לסעיף 66א(6) לחוק ההוצל"פ תשכלל רק אם הומאה לחייב אזהרה בדרך של "המצאה מלאה" מה שלא נעשה בענייננו.
5. כל אלו הביאו למסקנה כי הכיסוי הביטוחי שריר וקיים, ובדיון עלה שאין בפי המבטחת גרסה ולו תאורטית כלשהי שיש בה כדי להביא למצב שבו יבוטל הכיסוי הביטוחי. בהמשך, אכן, פיצתה המבטחת את הנתבע.
6. קרנית טוענת כי יש לפסוק לה הוצאות על מנת שלא יצא שכרה בהפסדה והראתה תדפיס הוצאות המלמד על כך שקרנית הוציאה עד כה 17,375 ₪. הנתבעת 2 ביקשה להימנע מכך ועמדה על כך שטענותיה נטענו בתום לב, בהתאם לדין ולמקובל, וכי מייד לאחר קדם המשפט שקלה את דברי בית המשפט וסיימה את התיק בפשרה.
7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ובין היתר, העובדה שקרנית הינה תאגיד שהוקם על פי דין, שהכספים שהוצאו על ידו לצורך ניהול ההליך עד לשלב זה הם כספים המיועדים לפיצוי נפגעי תאונות דרכים אחרות, את העובדה כי הצדדים הגיעו לפשרה בטרם התקיימה ישיבת הוכחות בתיק, כי הסכומים שהוצאו מפורטים ומוסברים (לרבות שכ"ט מומחה בית המשפט), וכי המידע אודות אופן משלוח החלטות רשמי ההוצל"פ לנתבעת 1 (בדואר רגיל ולא ב"המצאה מלאה") התקבל לאחר שניתן צו, אני מורה כי הנתבעת 2 תשלם לנתבעת 3 סך של 8,700 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום, שאחרת יישאו ריבית והצמדה עד לתשלום בפועל.

ניתן היום, כ' אלול תשפ"א, 28 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.