העותר נדון למאסר בן שנתיים ו- 8 חודשים בגין ביצוע עבירות מין, אותו הוא מרצה מיום 1.3.17, זהו מאסרו הראשון והוא מסווג לקטגוריה ב'1 עבריין מין.

העותר מלין על סירוב המשיב לאפשר שהייתו בחופשות קצרות בבית מלון.

לעותר אושרה כתובת שהייה בעת חופשותיו בבית סבתו המתגוררת בקריות ולטענתו, יציאה לחופשה קצרה לבית סבתו תותיר אותו ללא שעות חופשה נוכח הדרך הארוכה מבית הסוהר לבית סבתו.

ב"כ המשיב טענה כי משטרת ישראל מתנגדת לבקשת העותר לשהות במהלך חופשתו בבית מלון באשר העותר יצא לחופשות בתנאי מב"ן ואחד התנאים הינו איסור שהיית העותר במחיצת קטינים.

במהלך חופשותיו מצוי העותר במעצר בית מלא, ותחילה סברתי כי על פני הדברים, נראה הסירוב לאפשר לעותר לצאת לחופשות קצרות לבית מלון בלוויית ערביו לא סביר.

אחד מתנאי החופשה של העותר אשר נקבע על ידי מב"ן, הגורם המקצועי אשר הוסמך

לקביעת תנאי חופשות של עברייני מין, ובשים לב למסוכנותו המינית של העותר אשר הוערכה

כבינונית לטווח הארוך ופוחתת במהלך חופשותיו הקצרות , הוא איסור מפורש של שהייה

במחיצת קטינים.

ב"כ העותר טענה כי יש ביכולתה להפנות לפסיקה בה בנסיבות דומות הורשו עברייני מין לשהות בבתי מלון, ועל כן ניתנה לה ארכה על מנת להגיש פסיקה כאמור, אלא שלאחר בדיקתה עלה שאין בנמצא פסיקה כאמור.

מעיו בחוות דעת מב"ן עולה כי העותר הורשע על פי הודאתו בשלוש עבירות של מעשה מגונה בקטין בן 13 שנים ובעבירה של גרם מעשה סדום בקטין, דובר בקטין אותו פגש העותר באקראי בשירותים של אולם חתונות ובמהלך אירוע בו עבד העותר כספר.

משמעות התנאי האמור היא כי לא ניתן לאשר את חופשותיו של העותר בבית מלון, מקום בו עשויה להיות נוכחות מוגברת של קטינים, מבלי יכולת לפקח על הימצאותם בקרבת העותר, תנאי סביר בנסיבות הענין.

בנסיבות אלה, ומשהתרשמתי מקיומו של פער משמעותי בין טיב הפיקוח על העותר בבית דירות לבין הפיקוח על העותר בבית מלון – אשר מטיבו גדול יותר, עשוי לאכלס באופן תדיר דיירים רבים יותר ובכללם קטינים, בפרט בחופשת הקיץ והחגים, ובשים לב לנסיבות העבירה בה הורשע העותר, למסוכנותו המינית כפי שהוערכה על ידי מב"ן, ולמשמעות הטראגית שיכולה להיות להפרה ולו רגעית של תנאי הפיקוח, מצאתי שלא נפל כל פגם בהחלטת המשיבים, ולפיכך, העתירה נדחית.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ז אב תשע"ח, 29 יולי 2018, בהעדר הצדדים.