המבקש, במעמד הדיון ולאחר ששמע את דברי בית המשפט, ביקש למחוק את הבקשה (עמוד 2 שורה 15).

נותרה מחלוקת בעניין ההוצאות, כאשר המבקש ביקש כי הבקשה תימחק ללא צו להוצאות, בעוד המשיבים טענו כי יש להטיל במקרה הנדון הוצאות ריאליות.

הצדדים הגישו טיעונים בכתב לגבי פסיקת ההוצאות. כל אחד מהצדדים גולל את המחלוקת שבין הצדדים על ההליכים שננקטו בגינה, מנקודת הראות שלו. מטיעוני הצדדים עולה כי בבסיס המחלוקת בהליכים אלו היו שני נושאים עיקריים. הנושא האחד הוא דרישת המבקש לאפשר לו להיות מועמד להיות חבר בנציגות הבית המשותף. הנושא השני הוא לאפשר לו לראות את הקבלות בהנהלת החשבונות של הבניין.

לגבי נושא המועמדות לנציגות הבית המשותף, הרי שבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט איננה מתאימה , שכן במועד שהיא הוגשה הבחירות כבר התקיימו ולכן הסעדים הניתנים לפי פקודה זו אינם רלוונטיים יותר שכן הם סעדים הצופים פני עתיד (לעניין זה ראה רע"א 3888/04), ולא כאלו המתייחסים לעבר , כבמקרה הנדון.

לגבי הנושא השני של עיון בספרי החשבונות, הרי שאין התנגדות עקרונית של הנציגות, אלא שקיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי העלויות הכרוכות בכך ולגבי תיאום המועד. גם נושא זה אינו מתאים להידון במסגרת פקודת ביזיון בית משפט, במיוחד שאין מחלוקת עקרונית על עצם העיון בספרים.

בנוסף לאמור לעיל המבקש תבע את חברי נציגות באופן אישי, כולל משיבים שכבר אינם חברים בנציגות יותר, מבלי שהתקיים דיון בדבר החבות האישית או הסמכות שיש להם באופן אישי להתיר עיון בספרים.

למעשה מהעיון בטיעוני הצדדים והמסמכים שצרפו עולה כי מלכתחילה הגיש המבקש הגיש בקשה למפקח על רישום מקרקעין (להלן: "המפקח" או "המפקחת") כנגד הנציגות וחברת הניהול בלבד, בה ביקש לעיין בספרי החשבונות. המפקח קבע בהחלטתו מיום 10.5.17 תנאים מדויקים לעיון וציין במפורש שהוראות אלו מתייחסות רק לנציגות. בתביעה זו שאר המשיבים לא נתבעו באופן אישי (נספחים 2 ו3 לכתב התשובה של המשיבים).

בתביעה השנייה בפני המפקחת הייתה בעיקרה לצו מניעה כנגד קיום הבחירות לנציגות, לאחר שלטענתו לא ניתנה לו האפשרות להציג את מעמודתו. בדיון שהתקיים בבקשה התייחס התובע גם לנושא העיון בקבלות המצויות בספרי החשבונות של הנציגות. הצדדים הגיעו להסכם פשרה בשני הנושאים (נספח א' לבקשה), אשר לטענת המבקש לא קוים על ידי המשיבים, ואילו לטענתם לא קוים על ידי המבקש.

התייחסתי בקצרה לטיעונים העיקריים כרקע עובדתי, שכן המבקש עצמו הבין בדיון שבקשה זו דינה להימחק.

לעניין ההוצאות:

המבקש אשר ביקש למחוק את תביעתו ביקש לעשות זאת ללא צו להוצאות. לטענתו הבקשה הוגשה בעקבות החלטה של המפקחת על המקרקעין אליה פנה בבקשה לאחר שהמשיבים לא עמדו בהסכם הפשרה אליו הגיעו בעקבות צו המניעה שהוגש על ידו. בהחלטה זו קבעה המפקחת "משניתן פסק דין אין בסמכות המפקחת ליתן החלטה לצורך אכיפת פסק הדין , במידה ונדרש" (החלטה מיום 1.11.17- צורף לבקשת התובע מיום 25.11.19).

עוד לטענתו המשיבים לא קיימו את פסק הדין של המפקחת ומערימים עליו קשיים מיותרים ובנסיבות אלו אין להטיל עליו הוצאות.

כמו כן יש להתחשב בכך שביקש למחוק את ההליך ולמנוע המשך הליכים , דבר הכרוך בהוצאות נוספות.

המשיבים לעומתו טוענים שהמבקש גורר אותם להליכים מהליכים שונים ומיותרים וגורם להם להוצאות רבות. בגין הדיון בבקשה זו טענו המשיבים שנאלצו לשלם שכ"ט עו"ד בסך של כ- 15,000 ₪ . קבלה צורפה בבקשת המשיבים מיום19.11.18.

עוד טוענים המשיבים כי המבקש הטעה את בית המשפט כאשר לא צירף את פסק הדין בהליך הראשון שהתנהל אצל המפקח, אילו המשיבים , מתוך טעות , לא התייצבו, אך קבלו את פסק הדין אשר קבע שיש למבקש זכות לעיין במסמכים המבוקשים, אך בכפוף לתנאים שנקבעו בקביעת מועדים ותשלום עבור צילומים שיופקד מראש. לטענת ם, המבקש עצמו הפר את הוראות פסק הדין בעוד המשיבים היו מוכנים לבצעו ואף פנו למבקש לשם כך.

לאחר ששמעתי את הצדדים בדיון ולאחר עיון בכתבי הטענות אני קובעת כדלקמן:

הבקשה נמחקת, הן לאור בקשת המבקש במועד הדיון , והן בהיותה בלתי מתאימה להליך של ביזיון בית משפט.

לעניין ההוצאות:

המקובל הוא שכאשר בעל דין מבקש למחוק את תביעתו בשלב מוקדם, יש לקחת זאת בחשבון בעת קביעת ההוצאות. במקרים רבים לא נפסקות הוצאות כלל ובמקרים אחרות נפסקות הוצאות מופחתות. הרציונל בעניין זה ברור, שכן באופן מעשי מחיקת התובענה בשלב מקדמי חוסכת בהוצאות ולכן זה צריך לבוא לידי ביטוי בפסיקה ההוצאות. בנוסף הרי שאם לא תהיה התחשבות בפסיקת הוצאות אין לתובע/המבקש כל סיבה שלא להמשיך את ההליכים עד תומם.

מאידך, המשיבים נאלצו להוציא הוצאות כבר לצורך הכנת כתב התשובה והדיון שהתקיים, וזאת בנוסף להוצאות בגין ההליכים הקודמים בעניין זה בינם לבין המבקש. המשיבים ביקשו שיפסקו להם הוצאות ריאליות ולצורך כך צירפו קבלה על סך 15,207 ₪ ששילמו לבא כוחם. הקבלה נושאת תאריך של ה- 18.11.19, דהיינו לאחר הדיון שהתקיים בבקשה ביום 7.11.19, כאשר המשיבים כבר ידעו שהבקשה תימחק. מכל מקום אמות המבחן של בית המשפט בבואו לפסוק הוצאות , הן השכר הראוי והמתאים למקרה הספציפי ולאו דווקא השכר ששולם בפועל.

במקרה הנדון ובהתחשב בכך שהמבקש ביקש למחוק את תביעתו כבר בשלב הראשוני של ההליכים ובכך חסך מזמנם וממונם של המשיבים, ובהתחשב בכך שהמבקש הבין מהחלטתה של המפקחת שזה ההליך שעליו לנקוט , מצאתי כי יש להעמיד את סכום ההוצאות על סך של 3,500 ₪, אשר ישלם המבקש למשיבים 1-6 תוך 30 יום. הסכום ישולם לנתבעת 1 (הנציגות) מאחר והחשבונית שצורפה לבקשה מיום 19.11.18 מופנית לנציגות).

ניתן היום, ז' אייר תשע"ט, 12 מאי 2019, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.