ב"כ התובעת: עו"ד גיא רוזנר

ב"כ הנתבעות: עו"ד אבי דויטש

לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה בתאונה שהתרחשה בסניף סופרמרקט השייך לנתבעת 1 בשכונת רמת חן בתל-אביב.

הנתבעת 2 היא מבטחת הנתבעת 1 בביטוח אחריות לנזקי צד ג'.

האירוע

1. התובעת, ילידת 1960, טוענת כי ביום 19.1.2017, בעת שביקרה בסניף מגה ברמת חן בתל אביב וצעדה בין מדפי הסופרמרקט, החליקה על כתם נוזל שמנוני ושקוף, נפלה על פניה וכתוצאה מכך נחבלה.
2. כתוצאה מאירוע הנפילה, נגרמו לתובעת חתכים בפניה וכיום נותרו לה 2 צלקות, האחת במצחה והשנייה באפה.
3. לטענת התובעת, האירוע נגרם כתוצאה מרשלנות הנתבעת 1 שלא הקפידה על ניקיון רצפת החנות ואפשרה קיומו של הנוזל השמנוני עליו החליקה. על כן, לשיטת התובעת, על הנתבעות לפצות אותה בגין נזקיה כתוצאה מהתאונה.
4. הנתבעות מכחישות את נסיבות האירוע כפי שנטען על ידי התובעת. הן מכחישות את קיומו של המפגע הנטען ולשיטתן, ככל שהתובעת אכן נפלה ונפצעה, הרי זה היה כתוצאה מרשלנותה שלה ולא כתוצאה ממפגע כלשהו שהיה במקום.
5. הצדדים אף חלוקים בשאלת הנזק והגישו חוות דעת רפואיות לעניין הצלקות שנותרו לתובעת. המומחה מטעם התובעת, ד"ר לבנברג, העריך את נכותה בגין הצלקות בשיעור של 10% ואילו פרופ' מלר, מומחה מטעם הנתבעת, העריך את הנכות בשיעור של 5%.

הואיל ומדובר בצלקות בעלות משמעות אסתטית בלבד, לפער בין חוות דעת המומחים חשיבות משנית והתרשמותי ממראה הצלקות הייתה התרשמות ישירה ובלתי אמצעית כפי שיובהר בהמשך הדברים.

העדויות שהובאו

1. התובעת העידה בעצמה ומטעם הנתבעת הובאה לעדות הגב' דייזי חבני שהייתה במקום האירוע.
2. בתצהירה, התובעת חזרה על גרסתה כפי שהופיעה בכתב התביעה. בחקירתה הנגדית, תיארה את האירוע בפירוט רב:

"ש. דקה לפני שזה קרה, מה שאת מספרת לנו, את נכנסת לשביל שמשני צידייך היו מוצרים על מדפים

ת. נכון

ש. כלומר אם אני עומד מול הקיר של בית המשפט במקומו של הנתבעת כשמשמאלי נמצא המחסום עם הבד הכחול ובצד השני זה דלפק של כב' בית המשפט, שני המקומות האלה היו המדפים

ת. יותר רחב

ש. ואת הולכת עם העגלה, כשפנייך קדימה

ת. נכון

ש. מחזיקה את העגלה לפנייך

ת. כן, לפניי

ש. ואת הולכת

ת. אני מושכת, אולי יד אחת

ש. ופתאום את מחליקה

ת. בדיוק

ש. החלקת

ת. כן

ש. נפלת קדימה, ימינה או שמאלה

ת. שמאלה

ש. העגלה בזמן הנפילה היתה ממך והלאה

ת. ברור

ש. ואז את החלקת ונפלת על המקום, באותו מקום, לא נפלת 20 מ' קדימה

ת. לא 20, אבל נפלתי קדימה. אני הלכתי עם העגלה, משמאלי היו מוצרים ומשהו ברגל השמאלית כנראה החליק ואני בום על המדפים ובום על הרצפה שותתת דם, והתיישבתי, לא יכולתי לקום, הסחרחורת... אני חושבת שגם נפלתי, אבל זה היה שביב שניה

ש. ואת שוכבת על הרצפה ויורד לך דם מהמצח

ת. מכל הפנים, מהמצח, מהאף, אי אפשר היה לדעת מאיפה זה"

[ עמ' 7 שורה 25 ואילך]

1. ביחס למפגע הנטען העידה:

"ש. הסתכלת לחפש ממה החלקת, אחרי שכבר היית על הרצפה

ת. הסתכלתי לראות ממה, לא. הרגשתי ממה. כל הפנים שלי היו מלאות דם, סחרחורות עצומות

ש. המכנסיים היו רטובות

ת. הכל היה דם

ש. המכנסיים שלך היו, חוץ מדם, רטובות

ת. ברור

ש. ממה

ת. מהנוזל שהיה שם

ש. למה לא צילמת את המכנסיים כשהגעת הביתה כבר

ת. איזה בית, הלכתי ישר לבית חולים עם תפרים עד לאמצע הבוקר"

[מעמ' 8 שורה 32 ואילך]

1. התובעת אף הסבירה בהמשך כי לא תיעדה את הכתם על מכנסיה הואיל ולא העלתה על דעתה באותו שלב את אפשרות הגשת התביעה [בעמ' 9 שורות 26-27].
2. מטעם הנתבעת העידה הגב' דייזי חבני שעבדה באותה עת אצל הנתבעת 1 כסגנית מנהל הסניף והגיעה למקום מיד לאחר הנפילה.
3. הגב' חבני מילאה בסמוך לאחר התאונה דו"ח אירוע, שצורף כנספח א' למוצגי הנתבעת. בדו"ח האירוע נרשם כי התובעת טוענת שנתקלה בסטנד מתוקים בשורה 2 ונפלה על מדף.
4. הגב' חבני נשאלה בנוגע לנסיבות האירוע ולמופיע בדו"ח שמילאה:

"ש. היא גם העידה בבית המשפט שאת באת אליה, רק היא טוענת שהיא החליקה כי הרצפה היתה רטובה, זה נכון

ת. לא, לא שזכור לי דבר כזה. אני זוכרת שהיא נפלה, קראו לי, אני הגעתי אליה, הצעתי לה עזרה וזהו. לא זכור לי שהיה משהו על הרצפה. זה משהו שזכור לי מאוד במעורפל, זה לפני 5 שנים, משהו כזה.

ש. אני לא הייתי שם ואת היית שם. כשאת כותבת בטופס הודעה שנתקלה במדף

ת. לדברי הלקוחה, זה מה שהיא אמרה

ש. מה היה קורה אם היא היתה אומרת לך שהחליקה על נוזל רטוב, זה מה שהיה כתוב, או שהיה כתוב משהו אחר

ת. אם זה מה שהיא היתה אומרת, זה היה כתוב"

[עמ' 12 שורות 1-10 לפרוטוקול]

1. בחקירתה הנגדית, ציינה הגב' חבני כי המקום בו אירעה התאונה מצולם:

"ש. תאשרי לי שהמקום היה מצולם באמצעות מצלמות אבטחה

ת. המקום אמור להיות מצולם כל הזמן, למיטב ידיעתי, בתור סגנית

ש. והצילומים האלה, הם ניתנים לצפייה על ידי מנהל הסניף והסגן שלו

ת. לסגנים לא, אין רשות, בגלל זה העברתי את זה למנהל, מילאתי דו"ח והעברתי למנהל, לסגנים אין הרבה אפשרויות."

[עמ' 13 שורות 15-19 לפרוטוקול]

1. כאשר הקשה עליה ב"כ התובעת בשאלות בנוגע לקיומו או אי קיומו של נוזל על הרצפה העידה:

"ש. את בדקת אם הרצפה היתה עם איזשהו חומר שמנוני או רטוב עליה

ת. כשניגשתי אליה ישר הסתכלתי לראות ממה היא נפלה, אולי היה משהו שגרם לה, משהו רטוב לא ראיתי, איך היא מעדה ונפלה ...

ש. איפה ציינת את זה?

ת. כשניגשתי אליה בדקתי את זה ומן הסתם אם היה אז הייתי עונה משהו אחר בדו"ח.

ש. אדייק אם אומר שאת לא זוכרת מה היה באותו יום ואת נסמכת על הדו"ח?

ת. אני לא זוכרת, אני לא רוצה להגיד משהו שאני באמת לא זוכרת אותו במדויק, מה שזכור לי שניגשתי ונתתי לה עזרה והסתכלתי לראות אם היה משהו חריג מסביב ולא ראיתי, זה מה שאני זוכרת. יותר מזה אני לא רוצה סתם להגיד כי אני באמת לא זוכרת. אני זוכרת שנתתי לה סיוע, שהיא נפלה. "

[עמ' 13 שורה 28 ואילך]

דיון והכרעה

1. גרסתה של התובעת בכל הנוגע לנסיבות התאונה נסמכת על עדותה שלה בלבד המהווה עדות יחידה של בעל דין.
2. מנגד, עומדת גרסת הגב' חבני, שכבר שנים אינה עובדת אצל הנתבעת 1 ואין לה כל אינטרס בתוצאת ההליך. הגב' חבני העידה כי אינה זוכרת שראתה משהו חריג שעלול היה לגרום לנפילת התובעת.
3. התיעוד היחיד הקיים מזמן אמת, הוא אותו דו"ח אירוע שעל פי עדות הגב' חבני נרשם בהתאם לגרסה שנמסרה על ידי התובעת. על פי גרסה זו, התובעת נתקלה בסטנד מתוקים ונפלה על מדפים שהיו בסמוך.

בדו"ח צוין בסעיף 10 כי גורם הנפילה אינו רצפה רטובה או החלקה על שאריות מזון.

1. אציין, כי לנוכח פציעותיה [חתכים בפנים], תיאור התאונה כפי שמופיע בדו"ח האירוע הוא תיאור אפשרי.
2. אמנם קיים קושי מסוים עם כך שהתאונה אמורה הייתה להיות מצולמת והנתבעת לא דאגה לשמור את תיעוד האירוע, אולם לא הוצגה כל ראיה לכך שמי מטעם התובעת פנה אל הנתבעת 1 בדרישה לקבלת התיעוד, אלא זמן רב לאחר התאונה, בחודש נובמבר 2018.
3. הכלל הוא שעל התובעת להוכיח את קיומו של הנוזל השמנוני והשקוף במאזן ההסתברויות ובמקרה זה, לא עלה בידיה לעשות זאת. עדותה של התובעת נסתרה על ידי דו"ח האירוע שנרשם מפיה בזמן אמת ולפיו נפלה כתוצאה מהיתקלות בסטנד המתוקים ולא כתוצאה מנוזל שמנוני ושקוף שהיה על הרצפה.
4. בהיעדר כל עדות או ראיה נוספת לתמיכה בגרסת התובעת, אין מנוס מהמסקנה כי לא עלה בידיה להוכיח את תביעתה ודין התביעה להידחות.

הנזק

1. למעלה מן הצורך, אתייחס בקצרה לעניין הנזק.
2. לטענת התובעת, כתוצאה מן התאונה נעדרה מעבודתה במשך כחודשיים וחצי, על חשבון ימי המחלה שנצברו עבורה עד אז. את משכורתה קיבלה כרגיל. מאז התאונה ועד היום חלפו למעלה מ – 4 שנים, כך שמלאי ימי המחלה של התובעת התחדש, ולא הובאו ראיות כי אין הדבר כך. התובעת אף לא הביאה ראיה לכך שבאפשרותה לפדות את ימי המחלה הצבורים בכסף ולכן למעשה – כתוצאה מהיעדרותה, לא נגרם לתובעת הפסד כספי כלשהו.
3. לצלקות שנותרו בפניה, אין משמעות תפקודית אלא אסתטית בלבד. המדובר בצלקת עדינה ונסתרת במצח וצלקת קטנה נוספת באף.
4. על כן, הנזק שנגרם לתובעת בא לידי ביטוי בראש הנזק הלא ממוני והוצאות שמן הסתם הוציאה ותוציא בעתיד בקשר לפציעה.
5. בגין ראש הנזק הלא ממוני, אני סבור כי פיצוי בסך 25,000 ₪ משקף את חומרת הפגיעה והצלקות שנותרו וזאת על פי התרשמות ישירה שלי ממראה הצלקות, ולאו דווקא על פי חוו"ד המומחים.
6. התובעת צירפה למוצגיה מספר קבלות בגין הוצאות שלטענתה הוציאה כתוצאה מהתאונה, בסכומים שאינם גבוהים, אולם אני סבור כי בהתחשב בכך שעל מנת לטשטש את מראה הצלקת באף, על התובעת לעשות שימוש בתכשירי איפור, יש לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה באופן גלובאלי.

את הפיצוי בגין ראש נזק זה לעבר ולעתיד אני קובע בסך של 7,500 ₪.

1. סך נזקי התובעת כתוצאה מן התאונה הם 32,500 ₪ אולם כאמור לעיל, דין התביעה להידחות בשל שאלת החבות.

התוצאה

1. התוצאה היא כי התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ כולל מע"מ. את הסכומים הנ"ל קבעתי באופן מתון, תוך התחשבות בהוצאות ובשכ"ט עו"ד שסביר כי הנתבעת הוציאה במסגרת ההליך וגם תוך התחשבות בתובעת שנפגעה פגיעות גוף.

התשלום יבוצע בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, ט' תמוז תשפ"א, 19 יוני 2021, בהעדר הצדדים.