בשים-לב לסעדים העיקריים להם עותרים התובעים בהליך העיקרי, דהיינו הצהרה לגבי זכויות בנכס מקרקעין ספציפי, אני מורה, שעל התובעת-המבקשת לעתור לצו עיקול זמני, בקשה שתובא בפני כבוד הרשם/הרשמת (ולא לסעד של צו מניעה זמני, כפי שנוסח בבקשה הנוכחית).  לפי תקנה 374(א) סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 ניתן להורות על עיקול זמני כאשר מדובר בתובענה לדבר שבעין דהיינו זכויות בקרקע הנדונה בכתב התביעה. לא יכול להיות ספק, שקרקע היא דבר שבעין. סעד של עיקול זמני הוא הסעד הספציפי המתאים למקרים מעין אלה ולכן מן הראוי לעשות בו שימוש. ברור, שאין בדבריי כאן כדי להשפיע על שיקול דעתו של כב' הרשם/הרשמת.

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ח, 06 מאי 2018, בהעדר הצדדים.