31 דצמבר 2018

לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 8.4.18 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה כי למערער נכות רפואית יציבה של 37% בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. המערער, יליד 1980, הגיש תביעה לנכות כללית והוענקו לו בגין ליקוייו 37% אחוזי נכות: 30% בגין הפרעת הסתגלות, 10% בגין אקזמה ו-10% בגין מורסות.
2. המערער הגיש ערעור על החלטה זו וביום 8.4.18 קבעה הוועדה, לאחר ששמעה את טענות המערער, את הדברים הבאים:

"פסיכיאטר – מסודר בהופעתו, מודע צלול, התמצאות תקינה בזמן במקום בסיטואציה, אפקט תקין. מצליח לבטא היטב את תלונותיו בעברית. קצב ומהלך חשיבה תקינים.

בתוכן החשיבה אין עדות לתכנים פסיכוטיים או בתר חבלתיים, מוסר על כך שמזה כשנה אינו משתמש באלכוהול אולם התוכנית הנדרשת לריחוק של מספר חודשים ממשפחתו הרתיעה אותו.

נמצא בטיפול פסיכיאטרי אמבולטורי במסגרת היחידה להתמכרות שך עיריית ת"א מטופל לאחרונה באינפרניל ובאטומין.

הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים שבתיק, באופן ספציפי במכתב של ד"ר פסטרנק אורן מ- 17.1.18. מעיד על עצמו שסובל מהפרעת אישיות ועל כך ששקל בעבר להתאבד.

הוועדה עיינה גם במסמכים קודמים שבתיק כולל תעודת חדר מיון בית חולים אברבנאל מ- 11.2.16 ומכתבו של הפסיכיאטר ד"ר ברוך לבוק מ- 22.6.16.

הוועדה סבורה שאחוזי הנכות שקיבל הולמים את מצבו ודוחה את הערעור".

1. לטענת המערער, הנמקת הוועדה בעניין הליקוי הנפשי חסרה, בהיעדר דיון בממצאי ד"ר פסטרנק מיום 2.5.16 לפיהם שיעור הנכות המתאים אז הוא 70%, ובהיעדר התייחסות למסמך מיום 23.7.17 לפיו שיעור הנכות 40%, בשל הפרעת אישיות ודיכאון עם מרכיב חרדתי.

המערער טען בכתב הערר כי הוא אינו יכול להשתלב בשוק העבודה ואף ציין כי הועלה לאחרונה המינון התרופתי אותו נוטל והוא מתקשה מאד בתפקוד יומי וסובל ממצבי רוח קיצוניים.

על פי ממצאיה של הפסיכיאטרית ד"ר פסטרנק ומכתב העו"ס, נאור אלרון, למערער הפרעה קשה בתפקוד הנפשי והחברתי ואף חלה החמרה בשנתיים האחרונות.

1. לטענת המשיב, דין הערעור להידחות. המערער לא הצביע על פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הוועדה ערכה דיון פרטני במצבו של המערער תוך סקירת התיעוד הרפואי המהותי ופירוט ממצאיה בבדיקה הקלינית.

אשר למכתב מטעם ד"ר פסטרנק טען המשיב כי אין המדובר בחוות דעת ערוכה כדין שכן הוא נעדר ממצאי בדיקה קלינית או דיון פרטני במשמעותם התפקודית. עמדתו של המערער לעניין המסמך מיום 2.5.16 המקנה לכאורה 70% נכות נדחתה בתביעתו הקודמת במסגרת הוועדה הרפואית לעררים מיום 23.8.16 אשר העמידה את נכותו הנפשית על 30%.

תבחין כושר העבודה בפריטי המשנה של סעיפים 33 ו- 34 לתוספת לתקנות, עניינו מידת ההפרשה במישור הנפשי בלבד ומשכך אין לפרשו כזהה למושג "כושר השתכרות" אשר נבחן בשים לב להשפעת כלל הליקויים הרפואיים. המערער מלין נגד קביעותיה המקצועיות של הוועדה, ויש להורות על דחיית הערעור.

דיון והכרעה

1. בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 ולהלכה הפסוקה, הביקורת השיפוטית של בתי הדין לעבודה על החלטות הוועדות הרפואיות לעררים מוגבלת לשאלות משפטיות, דוגמת טעות שבחוק, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת.

ראו: עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999).

1. הוועדה היא גוף מעין שיפוטי ומוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה כך שניתן יהיה להבין ולבחון האם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק.

ראו: דב"ע מג/1356 -01 לביא נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע יז 130 (1985).

1. בענייננו, לאחר שקילת טענות הצדדים ועיון במסמכים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל, ואפרט.
2. הוועדה הותירה על כנה את החלטת ועדה מדרג ראשון, אשר העניקה למערער 30% נכות בהתאם לסעיף 34 (ב) (4) שזו לשונו:

"רמיסיה חלקית, עם סימנים קליניים בחומרה בינונית, קיים צורך בטיפול תרופתי קבוע, קיימת הפרעה בתפקוד הנפשי והחברתי, קיימת הגבלה ניכרת של כושר העבודה"

1. הוועדה ציינה בהחלטתה, כי עיינה במסמך מאת ד"ר פסטרנק מיום 17.1.18. עם זאת, הוועדה לא התייחסה כלל לתוכן המסמך, ובפרט לאבחנה של ד"ר פסטרנק לפיה המערער פיתח OCD והוא סובל מדיכאון מג'ורי עם משאלת מוות קבועה. עוד צוין, כי מצבו הנפשי תואם נכות בשיעור 40% עם אובדן השתכרות מלא. בדומה לאמור, אף במסמך מטעם ד"ר פסטרנק מיום 11.2.16 נכתב כי למערער מחשבות אובדניות לאורך זמן וקיים חשד ל- OCD.
2. הוועדה לא פירטה מדוע מצבו הרפואי של המערער תואם לפריט הליקוי שנבחר, לא התייחסה לאבחנה בדבר OCD וציינה בנימוקיה כי המערער שקל בעבר להתאבד אף שבמסמך מאת ד"ר פסטרנק נכתב כי למערער משאלת מוות קבועה. כמו כן, הוועדה לא התייחסה כלל לקריטריונים הקבועים בסעיף 34 (ב) (4). הוועדה אינה דנה בהפרעה בתפקוד הנפשי והחברתי של המערער ובמידת ההגבלה של כושרו לעבוד.
3. לא ניתן לקבל את עמדת המשיב, לפיה המסמך מאת ד"ר פסטרנק מיום 17.1.18 אינו מסמך מהותי שכן אינו מפרט ממצאי בדיקה קלינית או כולל דיון פרטני במשמעות התפקודית. המדובר במסמך מהרופאה הפסיכיאטרית המטפלת במערער לאורך זמן, המתייחס לנושא שעמד בליבת הדיון. המסמך כולל התייחסות למצבו הנפשי של המערער ולהגבלת כושרו לעבוד. המסמך מהותי וחשוב והיה על הוועדה להידרש לאמור בו ולנמק החלטתה גם לאורו.
4. מאחר שלא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה, ובהיעדר התייחסות של ממש למסמכים מאת ד"ר פסטרנק, נפל פגם משפטי המחייב את השבת עניינו של המערער לוועדה לדיון נוסף.

סוף דבר

1. עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (נכות כללית), על מנת שתשקול את שיעור הנכות הנפשית המתאימה למצבו. הוועדה תנמק קביעותיה, תוך התייחסות לממצאיה של ד"ר פסטרנק במכתביה מיום 11.2.16 ומיום 17.1.18. תשומת לב הוועדה כי החלטתה צריכה להיות מנומקת באופן שבו גם מי שאינו רופא יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה.

המערער ובא כוחו יוזמנו לוועדה ויוכלו לטעון לפניה.

החלטת הוועדה תהיה מנומקת ומפורטת.

1. המערער יוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי ולפיכך אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, כ"ג טבת תשע"ט, (31 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.