1. לפני תביעה לתשלום סך של 53,067 ₪, בגין עבודות שיקום שביצעה התובעת בבית הנתבעים בעקבות שריפה אשר פרצה בו והסבה לו נזקים.

התובעת היא חברה המבצעת עבודות שיקום נזקי טבע, אש ומים והנתבעים הם בעלי הזכויות בדירה ברח' הלל 21/2 בבית שמש, בהתייחס לזמנים הרלבנטיים להליך.

2. תמצית טענות התובעת הינה כי הנתבעים פנו אליה לביצוע עבודות שיקום נזקי השריפה והתובעת ביצעה אותן במקצועיות וביעילות.

בהתאם להזמנת העבודה, נגבה שכרה של התובעת על פי אישור השמאי, במקרה זה השמאי מטעם חברת הביטוח – "שמכל שמאות כללית לנזקי ביטוח" – וזה אישר לתשלום בגין ביצוע העבודות סך של 137,066 ₪.

מאחר שמתוך העבודות המפורטות לא ביצעה התובעת את החלפת ארון הקיר, זיכתה את הנתבעים בעלות פריט זה על פי הערכת השמאי, דהיינו בסך 5,499 ₪ (4,700 בצירוף מע"מ), וכן בתיאום עם הנתבעים בוצע שיקום הריצוף תחת החלפתו ועל כן זוכו הנתבעים בסכום נוסף של 3,500 ₪.

סך הכל אפוא זכאית התובעת לתשלום סך של 128,067 ₪ מהנתבעים בגין העבודות שביצעה, אך הנתבעים שילמו לה סך של 75,000 ₪ בלבד, על אף שקיבלו את מלוא התשלום בגין העבודות מחברת הביטוח, ועל כן נותרו חייבים סך של 53,067 ₪, הנתבע בתביעה זו.

3. תמצית טענות הנתבעים הינה כי מיד לאחר קרות אירוע השריפה התקשרו בהסכם עם "רום שמאות ציבורית" לפיו ידאג האחרון לשמאות בגין נזקי השריפה, להתנהלות מול חברת הביטוח, להשגת שיפוי בגין נזקי השריפה ולהבאת גורם מקצועי לתיקון נזקיה.

לצורך כך, שכר השמאי ג'ימי רום מ"רום שמאות ציבורית" שמאי מטעמו - "שמכל שמאות כללית לנזקי ביטוח" – להערכת נזקי השריפה, שהוערכו בסך 137,066 ₪.

כתוצאה מכך אושר לתשלום ע"י חברת הביטוח הפניקס, אשר ביטחה את הדירה בביטוח מבנה, סך של 136,522 ₪ לשיפוי בגין נזקי השריפה, מהם גבה השמאי רום סך של 8,018 ₪ בגין שכרו.

לאחר אישור עקרוני של התשלום קישר השמאי רום בין התובעת לבין הנתבעים לצורך ביצוע פעולות השיפוץ בהתאם לסכום שאושר ע"י חברת הביטוח לשיפוי הנתבעים.

לאחר שהעבודות בוצעו בצורה שאינה משביעת רצון ובאופן רשלני, לא על פי מפרט השמאות, ומשנוכחו לראות הנתבעים כי כתבי הכמויות "נופחו" מעל לכל פרופורציה, כאשר השיטה היתה שבדברים פעוטי ערך יחסית סכום העבודה נופח ובדברים שעלותם יקרה סכום העלות הופחת בכוונת מכוון, פנו הנתבעים למנהל העבודה במקום מטעם התובעת והוא אישר והתחייב כי לנוכח העבודה שבוצעה אין הצדקה לגבות עבור העבודה יותר מסכום של 95,000 ₪.

בתנאי זה שילם אבי הנתבעת למנהל העבודה סכום של 30,000 ₪ בהמחאות, אך התובעת לא עמדה בסיכום, גבתה את ההמחאות ואף דרשה מלוא יתרת הסכום בניכוי עבודות פעוטות, לשיטתה.

הנתבעים פנו לשמאי שיעריך את החסרים בעבודה, ואלה הוערכו בסכום הנע בין 24,015 ₪ ל- 26,465 ₪.

עוד, התובעת זייפה את חתימות הנתבעים הן על הזמנת העבודה והן במסמך הרשמי שלה על סיום העבודה, על ההצהרה בדבר שביעות רצון מהעבודה שבוצעה.

4. לאחר הישיבה המקדמית שהתקיימה ניתן לבקשת התובעת פסק דין חלקי על סך 20,000 ₪, סכום שלא היה שנוי במחלוקת, ויתר סכום התביעה נותר לבירור והכרעה.

לאחר ששקלתי במכלול טענות הצדדים, ומתוך מצרף הראיות והנסיבות הקיימות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, כפי שיובהר להלן.

מאחר שתובענה זו נדונה בסדר דין מהיר הרי שלפי הוראות תקנה 214 ט"ז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, על פסק הדין להיות מנומק באופן תמציתי.

5. תחילה יש להסיר מעל הדרך את הטענה כי התובעת זייפה את חתימות הנתבעים הן על הזמנת העבודה והן במסמך הרשמי שלה על סיום העבודה, על ההצהרה בדבר שביעות רצון מהעבודה שבוצעה, וכפי שהתברר מהראיות טענה זו טוב לה אילו לא היתה נטענת כלל.

ראשית לכל יצוין כי כלל לא ברור מדוע מועלית טענה מסוג זה שעה שהנתבעים בעצמם מאשרים עוד בבקשת הרשות להתגונן כי השמאי מטעמם מר רום קישר ביניהם לבין התובעת לצורך ביצוע פעולות השיפוץ, ובהתאם לסכום שאושר ע"י חברת הביטוח לשיפוי הנתבעים. הנה כי כן, המדובר בהודאה ברורה על הסכמה לשכור את שירותי התובעת לשם ביצוע עבודות השיקום וכן על הסכמה ברורה כי התובעת תעבוד בכפיפות לאישור העבודות ועלותן ע"י שמאי חברת הביטוח. מה הטעם אפוא נוכח הסכמה כאמור כי התובעת תטרח לזייף חתימתו של מאן דהוא על הסכם שאין עליו כל מחלוקת (ולמצער בנוגע להתקשרות גופא).

6. יש להביע תמיהה של ממש על עמדת הנתבעים (שנשמעה בטרם נשמעו העדויות) כי אין להסתמך על חתימת קרוב משפחה בשם מי מהנתבעים, ואף על טענתם כי אינם מכירים אותם (ר' דברי ב"כ הנתבעים בעמ' 9 לפרוטוקול ש' 21-24), שכן התברר כי עדויות עדי התביעה, שחלקם אינם בעלי כל עניין בתוצאות ההליך ואשר כשלעצמם הותירו בי רושם מהימן, באשר לחתימת קרובי משפחתם של הנתבעים בשמם ובאישורם, על כל המסמכים הנדרשים משום שאלה ייצגו אותם לכל דבר ועניין, התבררו כנכונות והוכחו בראיות הנתבעים בעצמם, לרבות בעדות הנתבעת.

כך, העיד מר בורק נתנאל, שהינו אך הנגר שהתקין את המטבח בדירת הנתבעים במסגרת עבודות השיקום ועל כן בעל מידת אובייקטיביות ניכרת בנושא החתימה, כי החתים את מר צבי דוד פרידמן על אישור סיום עבודה ושאלון שביעות רצון לקוח, לאחר שהזדהה בפניו כאחיה של בעלת הדירה, הנתבעת, התקשר וקיבל את אישורה לחתום.

מר אלפנט ערן, ראש צוות בתובעת, העיד כי הוא זה אשר החתים על הטופס "הזמנת עבודה והמחאת זכויות", הסכם הזמנת העבודה, כאשר בעלת הדירה לא היתה בדירה אלא שלחה לשם כך קרוב משפחה שהיה הנציג שלה בדירה וטיפל בכל העניינים מטעמה. העד העיד כי אם אינו טועה מדובר היה ב"בעלה של אלה שגרים בדירה", וכי "הוא דיבר עם הגברת בטלפון, אני שמעתי את השיחה" (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 10, 12).

מר אשר אלבז, מנהל תפעול בתובעת, העיד כי נכח מספר פעמים בדירת הנתבעים מהלך ביצוע העבודות וכי בדירה התגוררו קרובי משפחה של הנתבעים והם אלו שטיפלו עבורם בכל הקשור לעבודות השיקום שבוצעו במקום, לרבות מתן הוראות והעלאת בקשות כאלה ואחרות. העד העיד כי רוב ההתנהלות הכספית היתה מול מר פרידמן (אביה של הנתבעת), ובמהלך העבודות התנהלו מולם מישהו בשם צבי ומישהי שאת שמה אינו זוכר (עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 21-22).

7. בהתאמה מלאה לאמור, מצוין בדוח השמאות של "שמכל", בעמ' הראשון פסקה ב' כי "המבוטחים בני הזוג לוביצקי-ירושלמי יחיאל ושרה, מעמידים את הדירה למשך מספר חודשים (ללא תמורה וללא חוזה) לבני הזוג קרישבסקי אסתר ומשה – אחותה וגיסה של המבוטחת, עד להשלמת בניית דירתם בעוד מספר חודשים".

בכך יש כדי להוות ראיה ממשית לתמיכה בעדויותיהם הכנות של עדי התביעה בדבר הגורמים החתומים על המסמכים, באופן שיש בו במובהק כדי לחייב את הנתבעים עצמם, אשר פעלו בבירור להצגת מצג כי מדובר במי שמורשה לנהל עבורם את הטיפול כולו בשיקום הדירה.

כך גם בהתאמה העיד השמאי רום בעצמו, שהוא נשכר ישירות ע"י הנתבעים ללא כל מחלוקת, כי אינו מזהה בבירור שהנתבעת היא זו אשר חתמה על ההסכם מולו, זאת על אף שמדובר בחתימה הנחזית להיות חתימתה. כשנשאלה הנתבעת מי חתם על ההסכם עם השמאי רום והאם מדובר בחתימתה, השיבה כי מדובר בחתימה דומה מאוד לחתימה שלה, לא בדיוק אבל דומה (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 8-9).

מכאן, כי אף בהתקשרות הראשונית ביותר, עם הנציג המובהק של הנתבעים, כפי הנראה הסמיכו הנתבעים אחרים (אחותה, הבעל של אחותה או אחיה צבי) לטפל בנושא, לרבות לחתום בשמם.

הנתבעת העידה מפורשות כי דוד צבי פרידמן הוא אכן אחיה וכי יכול להיות שחתם על טופס סיום העבודה כפי שהעיד מר בורק. הנתבעת אף אישרה כי מי שהתגורר בדירה באותם זמנים היו אחותה ובעלה, וכי הבינה כי הם אלה שחתמו על מסמכי הזמנת העבודה מול התובעת. הנתבעת העידה כי היא מאמינה שאחותה או בעלה חתמו על טופס סיום העבודה וכי היא מאמינה שאחותה או אחיה צבי הם אלה שכתבו בכתב יד בטופס אישור סיום עבודה את התחייבות החברה לאחריות על תיקוני צבע ואת ההצהרה על שביעות הרצון מהתיקונים.

לבסוף, אישרה הנתבעת בפה מלא כי אכן הזמינו את עבודות השיקום מהתובעת, זאת בסתירה מובהקת לכל טענות הזיוף, ובהתאמה לעדותה כי יחסיה עם אחיה טובים וכי לא כעסה על אחותה ובעלה על שחתמו.

(עדות הנתבעת בעמודים 15-16 לפרוטוקול)

8. מכל האמור לעיל, הוכח כי עבודות התובעת אכן הוזמנו ע"י הנתבעים ואלה התחייבו לשלם את תמורתן בדיוק לפי המפרט והערכת המחיר של שמאות "שמכל".

הצדדים לא חלקו על ההערכה השמאית של "שמכל" כשלעצמה, וכבסיס לביצוע עבודות השיקום ע"י התובעת.

אין חולק כי העבודות נשוא חוות דעת "שמכל" כשלעצמן, בוצעו ע"י התובעת, מלבד סעיף 12 להערכת השמאי – החלפת ארון קיר בעלות של 4,700 ₪ (לפני מע"מ), ומלבד סעיף 16 להערכת השמאי – החלפת אריחי ריצפה על חדר בשטח של 10 מ"ר בעלות של 4,500 ₪ (לפני מע"מ), כאשר תחת החלפת הריצוף בוצע שיקומו לפי הסכמה נטענת עם הנתבעים ועל כן חייבה התובעת בסיף זה סך של 1,765 ₪ בלבד (לאחר שזיכתה את הנתבעים בסך של 3,500 ₪).

עם זאת, הנתבעים חולקים בעיקרם של דברים על טיב העבודות והתאמתן למפרט, ועל "ניפוח" כתב הכמויות, וכן טוענים להסכמה מצד התובעת על העמדת התמורה על סך של 95,000 ₪.

9. באשר לטענה ל"ניפוח" כתב הכמויות, מלבד העובדה כי מדובר בטענה בעלמא ללא כל תימוכין (אף לא באותה הערכת השלמת תיקוני נזקי שריפה של מר פרקש דוד), הרי שמדובר בטענה נעדרת כל היגיון שהרי חזקה על חברת הביטוח כי תשאף להפחתת התשלומים בהם תחויב ועל כן כך גם השמאי מטעמה, כאשר יוזכר כי שמאותו לא נסתרה בכל ראיה.

כך גם באשר לטענה בדבר הסכמה להעמדת שכרה של התובעת על סך של 95,000 ₪. התובעת שללה הסכמה זו, נציגה שלל מכל וכל אישור הפחתת השכר לסכום זה ועמד על דעתו כי הסכים להעביר לבחינת הגורמים המוסמכים בקשה להפחתה בשכר, ואף זאת עשה על מנת לגרום לנתבעים להתחיל לשלם את שכרה של התובעת. מבלי להידרש לשאלה באם ראוי היה מצדו לבצע מניפולציה מסוג זה, הרי שלא הובאה כל ראיה לכך שהצדדים גמרו בדעתם על ההפחתה האמורה, והנתבעים אף לא הציגו את עדותו של מי שעמו נטען כי הושגה ההסכמה – מר פרידמן, אביה של הנתבעת (לא הוגש כלל במהלך כל ההליך תצהיר עדותו של עד זה ועל כן לא העיד).

לכך מצטרפת התהייה כיצד הוסכם דווקא על סכום זה, שעה שאינו מתיישב אף לא עם הסכום המקסימלי להפחתה על פי המסמך של מר פרקש.

לאור האמור, לא הוכחו בפני שתי טענות אלה והן נדחות.

10. התובעת טוענת בתוקף כי בשל הסכמה עם הנתבעים (שנולדה לבקשתם) לא בוצע פריט 12 החלפת ארון קיר וכן בפריט 16 בוצע שיקום הריצוף תחת החלפתו. התובעת קיזזה משכרה את מלוא עלות פריט 12 שלא ביצעה כלל, סך של 5,499 ₪, והמירה את עלות החלפת הריצוף המלאה, בסך 5,265 ₪, בעלות מופחתת עבור עבודת שיקום הריצוף בסך 1,765 ₪, כך שהפחיתה עוד משכרה סך של 3,500 ₪ (הסכומים כוללים מע"מ).

המדובר בטענה לסיכום שהושג בין הצדדים, לרבות לסכום הזיכוי בגין שיקום הריצוף תחת החלפתו, אשר נטענה מראשית הדרך, עוד בכתב התביעה, ולכל אורך ניהול ההליך, אך לא ניתנה לה כל תשובה במסגרת תצהירי הנתבעים.

באשר להסכמה זו, העיד מפורשות מר אלבז בסעיף 9 לתצהירו, אך לא נחקר על הסיכום מהותית, ולא הובאה כל ראיה לסתירת עדותו, ולו למשל בדמות תצהיר נגדי של מי מהעוסקים בדבר מטעם הנתבעים אשר ימסור גרסה נוגדת.

לכך, מצטרף ההיגיון והשכל הישר המלמד כי היה זה דווקא באינטרס התובעת לבצע את העבודות במלואן – ולקבל את מלוא השכר, כאשר צוותי העבודות ממילא מצויים במקום. העדר היכולת לתת אמון בטיעוני הנתבעים נוכח המבואר בפירוט לעיל בנוגע לסתירות ולתמיהות הרבות שנתגלו בגרסתם, ומנגד האמון שמצאתי לתת כאמור בעדויות התביעה, תומכים אף הם תמיכה של ממש במסקנה כי גרסת התובעת היא המסתברת ביותר ואכן הושגה הסכמה כאמור ביחס לפריטים 12 ו-16 בהערכת השמאי.

מכל מקום, משאין מבוצע חלק מהסכם, הניתן להפרדה מיתר הוראותיו ותנאיו, אין כל מניעה להפחית מהתמורה את שווי העבודה שלא בוצעה, בפרט משלא הוכח כי נגרם בשל כך נזק כלשהו לנתבעים. בפשטות יש לומר כי אם התובעת לא ביצעה את החלפת ארון הקיר, וההערכה הכספית לשווי עבודה זו היא הערכת "שמכל", שאף מאושרת במסמך מר פרקש, הרי שלא תהיה התובעת זכאית לתמורה זו, בדיוק כפי שהצהירה מראש, עוד בכתב התביעה ולא דרשה תמורה זו כלל.

באשר לזיכוי החלקי נשוא פריט 16, כאמור לעיל, התקבלה גרסת התובעת באשר להסכמה במלואה, הכוללת הן הסכמה לשינוי בביצוע והן הסכמה לעלות השונה, ומכל מקום גם בנקודה זו העמדה המקצועית היחידה שהוצגה באשר לעלות המופחתת היא עמדתה של התובעת העוסקת בביצוע עבודות מסוג זה ועל כן בעלת ניסיון בכך, אך לא הוצגה עמדה נוגדת. מעבר לנדרש, ואך מתוך בחינה כללית של סבירותם של דברים, דומה כי לנוכח גודל שטח הריצוף לשיקום – 10 מ"ר – לא נראית הערכת המחיר על פניה כבלתי סבירה.

11. מכאן לטענת הנתבעים באשר לטיב העבודות.

משביצעה התובעת את העבודות, הנטל על הנתבעים להוכיח כי ביצוען לקוי, ולאחר שאישרו בסיום ביצוע העבודה את שביעות רצונם.

לתמיכה בטענותיהם הציגו הנתבעים במצורף לתצהירם מסמך המתיימר להיות הערכת שמאי להשלמת תיקוני נזקי השריפה.

דומה כי אין בין הצדדים מחלוקת של ממש כי אין המדובר בחוות דעת משפטית ערוכה כדין, כמתחייב מהוראות פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, ואף לא בתצהיר.

המסמך נעדר פרטי השכלתו, הכשרתו וניסיונו של עורך המסמך, ואף נעדר את חלק השבועה, ומכל מקום לא התייצב עורך המסמך לחקירה, על אף שב"כ התובעת דרש זאת ועמד על חקירתו.

בנסיבות אלה לא ניתן לתת כל משקל ראייתי למסמך האמור והלכה למעשה לא הביאו הנתבעים כל ראיה כי נפל פגם בעבודות התובעת.

מעבר לנדרש יצוין כי העדה היחידה מטעמם של הנתבעים אינה בקיאה בנושא כלל ולפי עדותה בכל העניינים האלה טיפל אביה. אף כשנשאלה האם נוכח חלוף הזמן השלימו את העבודות החסרות והלקויות לטענתם השיבה בשפה רפה כי "עשו הרבה דברים", אך קבלות או אסמכתא אחרת כלשהי לתמיכה בעמדה זו לא הוצגו ע"י הנתבעים (עמ' 17 לפרוטוקול ש' 12-15).

מעבר לכך לא הביאו הנתבעים כל עדות אחרת ואף הנתבע 2, שנתן תצהיר משותף עם הנתבעת 1, לא התייצב לישיבת ההוכחות, בטענה כי אין לו כל ידיעה אישית באשר למתרחש.

מעבר לנדרש יש לציין כי אף בחינת מסמך השלמת העבודות של מר פרקש מלמדת על העדר הוכחה כבר על פניו של חלק ניכר מהסכומים הנטענים במסגרת המסמך.

כך, מצוין במסמך (ס' 1) כי נדרש להחלפה ארון הבגדים, בעלות של 4,700 ₪ (לפני מע"מ), אולם, המדובר בדיוק בפריט 12 שהתובעת הודיעה והצהירה מלכתחילה כי אכן לא ביצעה, בשל הסכמה עם הנתבעים, ועל כן אף אינה גובה שכר זה. דהיינו, רכיב זה במסמך ההשלמה כלל אינו רלבנטי למחלוקת הכספית.

כך, גם באשר לצביעת הסורגים המוזכרת במסמך (ס' 2) והמוערכת בסכום של 7,000 ₪, בעוד שרכיב זה קיים ומוערך בפריט מס' 8 בחוות דעת "שמכל" בסכום של 3,000 ₪ בלבד, כך שאף אם היה מוכח כי פריט זה לא בוצע, לכל היותר ניתן היה להפחית 3,000 ₪ בגינו משכרה של התובעת.

כך הדבר גם בנוגע לרכיב החלפת הריצוף במסמך (ס' 6), אשר בניגוד לתיקון המאושר בחוות דעת "שמכל", בפריט מס' 16, במסמך פרקש מוערכת החלפת ריצוף בשטח של כ-15 מ"ר ובסכום של 10,590 ₪, בעוד בהערכת "שמכל" מאושר שטח של 10 מ"ר בלבד ובעלות של 4,500 ₪.

12. באשר לסכום שהתקבל אצל הנתבעים מחברת הביטוח וכן באשר לשכרו של מר רום, הרי שמדובר בסכום השמאות המאושר במלואו, 137,066 ₪, בניכוי סך של 544 ₪ בגין השתתפות עצמית, ובשכרו של מר רום בסך 8,018 ₪, אשר נשכר ע"י הנתבעים באופן פרטי, מבחירתם, על מנת ללוות אותם בתהליך העמידה למול חברת הביטוח בנושא הנזקים.

שני פרטים כספיים אלה כלל אינם מעניינה של התובעת. התובעת ביצעה בדיוק כפי המוסכם את העבודות על פי קביעת שמאות "שמכל" (למעט כמובן ההפחתות כמבואר לעיל), וכמוסכם יש לשלם לה את שכרה על פי הערכת השמאי. אין בעובדה כי חלה על הנתבעים החובה לשלם השתתפות עצמית כדי להעלות או להוריד מזכותה של התובעת לתמורת עבודתה, ואף לא בכך שזכותם של הנתבעים לשכור בנוסף את כל מי שעולה על דעתם ולשלם לו את שכרו. כך או כך, על התובעת לקבל את שכרה, וכפי המוסכם.

מכל מקום, ואף מעבר לנדרש, העיד מר רום כי על הנתבעים לדרוש את שכרו מחברת הביטוח במסגרת פיקוח והוא כלל איננו כלול בהערכת עלות ביצוע העבודות, וכי התובעת אמורה לקבל את העלות המוערכת של העבודות בשמאות הביטוח. לא ברור אפוא באם הנתבעים מיצו את הדרישה לקבל השבת שכרו של מר רום מחברת הביטוח, אולם כאמור אין זה מעניינה של התובעת כלל, ומשאושר בשמאות "שמכל" הסך של 137,066 ₪, זכאית התובעת לסך של 128,067 ₪, תמורת עבודתה בפועל, לאחר ההפחתות בגין פריטים 12 ו-16 כמפורט לעיל.

13. לאור כל האמור לעיל, התביעה הוכחה וטענות הנתבעים נדחו, ועל כן התביעה מתקבלת במלואה.

לפיכך, ומלבד פסק הדין החלקי שניתן ביום 10.10.19 העומד בעינו, ישלמו בנוסף הנתבעים לתובעת סך של 33,067 ₪, הנושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 6.3.18.

בנוסף ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות המשפט בסך 3,400 ₪ (הכולל אגרות כפי ששולמו, שכר עדות מר רום כפי שנפסק ושכר עדי התובעת בסך 400 ₪ לכל אחד), ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ (זאת מלבד סכומי ההוצאות ושכ"ט עו"ד שחויבו בפסק הדין החלקי בגין הסכום שנפסק במסגרתו).

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין.

מזכירות בית המשפט מתבקשת לשלוח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

כן מתבקשת מזכירות בית המשפט להשיב לידי ב"כ התובעת את הסכום שהופקד להבטחת שכר עדותו של מר רום, במלואו ועל פירותיו ככל שישנם (שכרו הנפסק של מר רום ישולם לו ישירות ע"י התובעת).

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ח תשרי תשפ"א, 06 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.