1. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' הרשמת הבכירה יפעת שקדי שץ) מיום 20/08/18 בת"א 13642-05-18 (להלן: "בית משפט קמא"), במסגרתה הורה בית משפט קמא למבקשות לבצע את החקירות הדרושות לאיתור בעלי הזכויות בנכס מקרקעין המצוי באזור הצ'ק פוסט בחיפה, ואשר ידוע כגוש 11668 חלקה 7 (להלן: "הנכס") שלגביו הגישו המבקשות תובענה לפירוק שיתוף.

2. מבקשת רשות הערעור עולה כי המבקשות הינן בעלות 50% מהזכויות בנכס. יתר הזכויות בנכס, בשיעור של 50%, רשומות על שם מר מכס זליגמן ז"ל ומר מקס קריצמן ז"ל (להלן: "המשיבים") בתפקידם כמנהלי עזבון המנוח הנרי קיי (להלן: "המנוח"). נטען כי המשיבים הינם ממייסדי גולדפרב-זליגמן – משרד עורכי דין (להלן: "המשיבה 3").

3. המבקשות ציינו כי מאז רכשו הן את זכויותיהן בנכס, פעלו המבקשות מול המשיבה 3 ו/או מי מטעמה על מנת לנסות לקבל מידע בדבר המנוח ו/או ביחס ליורשיו, ואולם ניכר כי למשיבה 3 אין מידע לגבי זהות יורשי המנוח.

4. לטענת המבקשות הנכס במצבו כיום הינו כאבן שאין לה הופכין. משכך, פנו המבקשות לשמאי מקרקעין, אשר ערך חוות דעת מיום 13/09/17, באשר לאפשרות חלוקת הנכס בין השותפים בהתאם לתב"ע החלה על המקום. נטען כי לאחר בדיקת האופציות הקיימות ניתן לראות בחוות דעת השמאי כי "חלוקה בעין" פוגעת באופן ניכר ומשמעותי בשווי הנכס, עד כדי הפחתה של כ-35% משווי הנכס במצבו כיום. בנסיבות אלה, עתרו המבקשות לבית משפט קמא בתובענה לפירוק שיתוף, בדרך של מכירת המקרקעין באמצעות כונס נכסים שימונה על ידי בית המשפט ואשר יפעל למימוש הנכס.

5. ביום 13/06/18 הוגשה הודעה מטעם המשיבה 3 לפיה המשיבים היו ממייסדי המשרד, ועם פטירתם פקע מינויים כמנהלי עיזבון המנוח, ובכל מקרה למשיבה 3 אין כל זיקה לעניין ו/או עמדה ביחס לפירוק השיתוף, והיא מותירה את העניין לשיקול דעת בית משפט.

6. עוד באותו יום (13/06/18) ניתנה על ידי בית משפט קמא (כב' הרשמת הבכירה הדס שכטר ישראלי) החלטה, לפיה התבקשו המבקשות להבהיר האם חקרו ודרשו אחר צו ירושה/קיום צוואה של המנוח על מנת לעמוד על זהות יורשיו. כן התבקשו המבקשות להמציא נסח טאבו עדכני מלא וברור.

7. ביום 20/06/18 הגישו המבקשות הודעת הבהרה הנתמכת בתצהיר מנהל המבקשת 1, אשר הצהיר כי הוא היה בקשר באופן אישי ממושך, עם נציגי המשיבה 3, כאשר בסופו של דבר הסתבר לו כי אין ביכולתה של המשיבה 3 לתת תשובה באשר לזהות יורשיו של המנוח. עוד הוצהר כי המשיבים עצמם הם אלה הרשומים כבעלים של מחצית הזכויות בנכס.

8. בהתאם להחלטת בית משפט קמא מיום 20/06/18, הגישה המשיבה 3 תגובתה להודעת הבהרה שהגישו המבקשות, בה צוין כי המשיבה 3 הייתה בעבר שותפה במשרד עם המשיבים, שותפות אשר הסתיימה לפני שנים רבות, עוד טרם פטירתם של המשיבים. עוד ציינה המשיבה 3 כי לא ידוע לה מה תוקפו של מינוי המשיבים כמנהלי עזבון המנוח וכי המינוי לא עבר באופן אוטומטי וגם לא הירושה לשותפים במשרד. מכל מקום, ציינה המשיבה 3 כי יש להזמין את השטר מלשכת רישום מקרקעין, על מנת לבדוק מדוע היסטורית נרשם הנכס על שם המשיבים עצמם ולא על שם המנוח.

9. ביום 15/07/18 ניתנה על ידי בית משפט קמא החלטה לפיה על המבקשות לבצע את החקירות הנדרשות ולהבהיר כיצד בדעתן לקדם את בירורה של התביעה.

10. ביום 01/08/18 הגישו המבקשות תגובה, בה צוין כי המשיבה 3 מעולם לא ביקשה מהאפוטרופוס הכללי ו/או מבית המשפט לענייני משפחה ו/או מגורם אחר כלשהו, לבטל את מינוי המשיבים כמנהלי עיזבון המנוח, כאשר ניכר כי הטיפול בתיק נשאר בכל מהלך השנים, ואף לאחר פטירתם של המשיבים במשרד המשיבה 3 ו/או בשותפות אחרת, בטרם אוחד עם משרד אחר. מכל מקום, ציינו המבקשות, כי על פי נסח רישום המקרקעין עולה כי השותפים לנכס המקרקעין הם המשיבים עצמם ולא המנוח, כאשר לשיטתן פירוק השיתוף יכול להתבצע רק מול השותפים לנכס, שהינם כאמור המשיבים. על כן, נטען כי אין להטיל על המבקשות לפעול לאיתור היורשים של המנוח, שכן אין זה מאחריותם, אלא הדבר מצוי באחריות המשיבה 3 אם בכלל.

לאור האמור, ביקשו המבקשות כי בית המשפט יורה על מינוי בא כוחן של המבקשות, יחד עם בא כוח המשיבה 3 ככונסי נכסים, לצורך מכירת הנכס, כאשר התמורה שתתקבל בגין המכירה תחולק באופן שווה, מחצית למבקשות והמחצית האחרת תישמר בנאמנות על ידי המשיבה 3 עד שיאתרו את יורשי המנוח ו/או עד אשר יתמנה מנהל עיזבון אחר במקומם. עוד ציינו המבקשות כי אין להם התנגדות כי יינתן צו לרשם המקרקעין, להמציא לתיק בית המשפט את העתק השטר מספר 25920/2007/54 מיום 12/07/07 (להלן: "השטר המקורי"), מכוחו נרשם צו עיקול על שם המשיבים כבעלי הזכויות בנכס.

11. ביום 20/08/18 ניתנה החלטת בית משפט קמא, בה צוין, כי לאור האמור בתגובת המשיבה 3 ממנה עולה שהשותפות עם המשיבים הסתיימה לפני שנים רבות, וכי המינויים הינם מינויים אישיים, על המבקשות לבצע את החקירות הדרושות לאיתור בעלי הזכויות בנכס.

12. המבקשות לא השלימו עם החלטת בית משפט קמא והגישו את בקשת רשות הערעור דנן, במסגרתה השיגו הן כנגד קביעתו של בית משפט קמא, לפיה על המבקשות מוטל הנטל לחקור ולאתר את יורשיו של המנוח על מנת לפרק את השיתוף בנכס. נטען כי בהחלטתו לא התייחס בית משפט קמא לשוני של מקרה זה ממקרים אחרים בהם מתמנים מנהלי עיזבון על זכויות במקרקעין, שכן במקרה הנדון, המשיבים עצמם הינם בעלי הזכויות בנכס ולא המנוח, ולראיה מעיון העתר רישום מפנקס הזכויות נראה כי ביום 12/07/07 נרשם צו עיקול על זכויות המשיבים בנכס מכוח השטר המקורי.

המבקשות ציינו עוד כי גם הן וגם המשיבה 3 היו בדעה שיש לקבל את העתק השטר המקורי, על מנת לברר מדוע נרשמו זכויות הבעלות על שם המשיבים עצמם, כאשר אין לכך ביטוי בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור ו/או בהחלטות אחרות שניתנו. המבקשות אף הציעו כי הן בא כוחן והן בא כוח המשיבה 3 ישמשו יחדיו לצורך פירוק השיתוף בנכס, אולם גם לכך לא ניתן ביטוי כלשהו בהחלטת בית משפט קמא.

לטענת המבקשות הותרת החלטת בית משפט קמא על כנה מותירה את המבקשות, הלכה למעשה, מול שוקת שבורה, שכן הן לעולם לא יצליחו לפרק את השיתוף בנכס נשוא התובענה ו/או יצטרכו לחכות, עד קץ הימים שמא יימצאו באורח נס יורשיו של המנוח, שבפועל אינו הבעלים של הנכס.

לאור האמור, עותרות המבקשות לביטול החלטת בית משפט קמא מיום 20/08/18, ומבקשות כי בית המשפט יורה על פירוק השיתוף בנכס המקרקעין נשוא בקשת רשות הערעור, בדרך של מכירת המקרקעין כמכלול וכמקשה אחת, כמפורט בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקשות.

13. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, ושקלתי את טענות המבקשות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

14. מעיון בהעתק רישום מפנקס הזכויות (צורף כנספח ב' לבקשת רשות הערעור) עולה כי 50% מהזכויות בנכס רשומות עם שם המשיבים, כמנהלי עזבון המנוח, והיתרה בשיעור של 50% רשומה על שם המבקשות, מכוח הסכם מכר שצורף אף הוא לבקשת רשות הערעור (נספח א'), במסגרתו רכשו המבקשות את זכויותיהם של מר אבי מטרסו ומר אמנון שטרסו בנכס.

15. כפי שעולה מבקשת רשות הערעור, עניינו של ההליך המתנהל בפני בית משפט קמא הוא בתובענה לפירוק שיתוף. בהינתן סוג התובענה ולאור מעמדה של זכות הקניין שהינה זכות חוקתית על חוקית. ראה: סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, סבורני כי צדק בית משפט קמא משסבר כי יש לבצע את החקירות הדרושות לשם איתור בעלי הזכויות בנכס, בטרם בירור התובענה. לנוכח חשיבותה של הזכות הקניינית, ראוי כי בטרם תוכרע התובענה לפירוק שיתוף, תינתן לבעלי הזכויות בנכס שלא צורפו כצד לתובענה, הזכות להשמיע עמדתם.

16. המבקשות משיגות כנגד קביעת בית משפט קמא אשר הטיל על המבקשות את הנטל לבצע את החקירות הדרושות לאיתור בעלי הזכויות בנכס. אין בידי לקבל השגות המבקשות בעניין זה.

17. טענות המבקשות לפיהן עמדו הן משך שנים בקשר עם המשיבה 3 לצורך איתור יורשי המנוח, נטענו על ידי המבקשות בעלמא ומבלי שטרחו המבקשות להניח ולו תשתית עובדתית ראשונית לתמיכה בטענותיהן. כך למשל, לא צורפה על ידי המבקשות התכתבות כלשהי שמצביעה על כך כי המבקשות דרשו לקבל מן המשיבה 3 מידע אודות יורשי המנוח ונענו בשלילה. מכל מקום, ממקרא תגובות המשיבה 3, שהוגשו לתיק בית משפט קמא, עולה כי מינוי המשיבים כמנהלי עזבון המנוח נעשה כמינוי אישי. משכך, מקובלת עלי קביעת בית משפט קמא לפיה בעת פטירת מנהלי העיזבון פקע למעשה צו המינוי שלהם כמנהלי העיזבון. כן מקובלת עלי מסקנת בית משפט קמא לפיה אין למשיבה 3 כל מעמד בתובענה ואין היא נדרשת לבצע חקירות לצורך איתור יתר בעלי הזכויות בנכס.

18. גם הטענה כי המשיבים הם בעלי הזכויות בנכס, נטענה על ידי המבקשות ללא שהונחה תשתית ראייתית ו/או עובדתית כלשהי התומכת בה. המבקשות הסתמכו אמנם בטענתן על נסח רישום מקרקעין ממנו עולה כי על "זכויות" המשיבים בנכס רשומים שני עיקולים מכוח השטר המקורי, ואולם, לא עלה בידי המבקשות להתמודד עם העובדה כי באותו נסח נרשמה הערה לפיה הבעלות של המשיבים בנכס הינה מכוח תפקידם כמנהלי עיזבון המנוח.

19. בנסיבות אלה, בהעדר ראייה כי המבקשות ביצעו חקירות כלשהן לאיתור בעלי הזכויות בנכס (יורשי המנוח), וככל שהמבקשות עומדות על בירור התובענה לפירוק שיתוף, יהיה עליהן לבצע את החקירות הדרושות לאיתור בעלי הזכויות בנכס בעצמן, כפי שקבע בית משפט קמא בשורה של החלטות, ולצרפם כבעלי דין לתביעה בטרם זו תוכל להתברר.

20. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

21. בנסיבות העניין ואך מאחר ולא נתבקשה עמדת הצד שכנגד לבקשת רשות הערעור, לא יינתן צו להוצאות.

22. העירבון, ככל שהופקד, יוחזר על ידי מזכירות בית משפט לידי המבקשות, באמצעות בא כוחן.

23. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ד תשרי תשע"ט, 23 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.