בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת עירית קויפמן) מיום 16.4.18 בהפ"ב 47222-05-17 ולפיה אושר פסק הבוררות נשוא התיק קמא.

לאחר שעיינתי בבקשה, כמו גם בתיק קמא ובהבהרה לבקשת רשות הערעור שהוגשה לאור ההחלטה מיום 17.6.18, מצאתי שיש לעשות שימוש בסמכותי הקבועה בתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 ולהורות על דחיית הבקשה ללא צורך בקבלת תשובה.

המחלוקת שבין הצדדים מוכרת לי מבקשת רשות ערעור קודמת, רע"א 23980-03-18, אז ביקשו המבקשים רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא מיום 20.2.18 ולפיו נדחתה בקשת המבקשים לביטול פסק בוררות, שניתן בידי הבורר הנשיא בדימוס גלעד גלעדי, פסק בוררות מיום 12.2.17. בהחלטה מיום 18.3.18, ברע"א 23980-03-18 הוריתי על דחיית בקשת רשות הערעור. המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על החלטתי במסגרת רע"א 2632/18 אשר נדחתה ביום 15.5.18 (כב' השופט דוד מינץ).

עניינה של בקשת רשות ערעור זו הינו בעקבות כך שהמשיבה הגישה ביום 8.3.18, לאור פסק דינו של בית המשפט קמא בקשה להבהרה או תיקון טעות לפי סע' 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984 ולאור כך שלאחר שבית המשפט קמא דחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות, בפסק דינו מיום 20.2.18 עליו היה לאשרו, לאור סע' 28 לחוק הבוררות התשכ"ח – 1968. המבקשים השיבו לבקשה והמשיבה הגיבה לתשובה. בית המשפט קמא ביום 16.4.18, הורה כי לאור סעיף 28 לחוק הבוררות, וכחלק מיישום פסק הדין שדחה את הבקשה שהגישו המבקשים לביטול פסק הבוררות, יש להורות על אישור פסק הבוררות כמבוקש. על החלטת 16.4.18 הוגשה בקשת רשות ערעור זו.

המבקשים טוענים כי בית המשפט קמא לא היה מוסמך להורות על אישור פסק הבוררות כנגד המבקשת 1 שהינה חברה בפירוק והדבר הינו מנוגד לחוק. זאת לאור טענה ולפיה החברה המבקשת בפירוק ושיש צורך באישור בית משפט של פירוק להליכי אישור פסק הבוררות. ברקע הדברים, פורט כי בית משפט של פירוק אישר ההליכים בבית משפט קמא רק לצורך ביטול הבוררות ולא אישורה. המבקשים פירטו את הרקע להליכי הבוררות ומהלך הבוררות על מנת להסביר כי אישור פסק הבוררות בהתאם להחלטה מיום 16.4.18 "כחותמת גומי" לא היה בסמכות ולכן בטל. הוסיפו המבקשים כי אישור פסק הבוררות לא היה כדין שכן הבורר לא דן בבוררות לפי הדין המהותי והשמיט את נושא הריבית וההצמדה דבר המחייב תיקון פסק הבוררות וכי על בית המשפט קמא היה לדון מחדש בכול הטענות שנטענו עת דן הוא בביטול הבורות, שכן משמעות העדר ההתייחסות לאישור פסק הבוררות בעת דחיית בקשת ביטול פסק הבוררות הינה כפתיחת ההליך מחדש. הוסיפו המבקשים כי נגרם להם עיוות דין בבוררות וביהמ"ש קמא לא דן בנושאים שהיו בפניו. לפיכך התבקשה רשות הערעור על ההחלטה קמא.

דיון

כפי שכבר הוקדם, דין הבקשה להידחות.

פסק הבוררות נשוא התיק קמא שניתן במסגרת בוררות ע"י הנשיא בדימוס גלעד גלעדי, אושר בשלוש ערכאות. במסגרת ההחלטה קמא, נדון נושא אישור פסק הבוררות לפי סע' 28 לחוק הבוררות הקובע:

"הוגשה בקשת ביטול והיא נדחתה, או נדחה ערעור שהוגש לפי סעיף 29ב, יאשר בית המשפט את פסק הבוררות, אף אם לא הוגשה בקשה לאישורו; דחה בית המשפט את בקשת הביטול או את הערעור בחלקם או שהשלים או תיקן את פסק הבוררות עקב הדיון, יאשר את הפסק במידה שלא בוטל או כפי שהושלם או תוקן."

לפיכך, הנגזרת מהעובדה ולפיה נדחתה הבקשה שהגישו המבקשים לביטול הבוררות וזאת בפסק דין מיום 20.2.18 ואשר אושר בשתי ערכאות נוספות, הינה שעל בית המשפט קמא היה לאשר את פסק הבוררות ולכן נדחית הטענה ולפיה על מנת לאשר את פסק הבוררות צריך היה בית המשפט קמא לחזור ולדון בכול הטענות אשר כבר נקבעו והוכרעו, אין בדבר כל היגיון ובוודאי שלאור קביעת סע' 28 לחוק הבורות, משמעות דחיית בקשה לביטול פסק בוררות מחייבת את אישור פסק הבוררות.

הטיעון המרכזי של המבקשים בבקשת רשות הערעור הינו שבית המשפט של פירוק, לא אישר את האפשרות להמשיך את ההליכים נשוא הבוררות באופן שניתן יהיה להורות על אישור פסק הבוררות אלא רק על ביטולו. המבקשת הינה חברה אשר ניתן נגדה צו פירוק במסגרת תיק פר"ק (מחוזי באר שבע) 25053-02-12. בהחלטה מיום 22.6.17, בקשה 20, אישר בית המשפט של פירוק (כב' השופטת שרה דברת) את המשך ההליכים שנקטו המבקשים ואשר הוגדר שם בבקשה שהוגשה על ידי המבקש 2 בבקשתו להמשך הליכים: "בקשה לאשר את הליך הבוררות בדרך של בקשה לביטול חלקי של פסק הבוררות". ברור כי מי שמבקש להמשיך בהליך בוררות, בהכרח וכנגזרת לבקשתו לוקח סיכון ולפיו ככול שתדחה הבקשה לביטול פסק הבוררות, הדבר יגרור את אישור פסק הבוררות. מכל מקום, המבקש 2 לא ביקש עבור המבקשת 1 אחרת, ולכן אישור בקשתו לאישור הליך בוררות על מנת שניתן יהיה לבקש את ביטול פסק הבוררות, כוללת מכללא הוראת אישור ולפיה ישנה הכפפה של הנושא שהובא לבית המשפט המוסמך לכל החלטה לפי חוק הבוררות.

אין מדובר בהליך שהתנהל באופן לא אפקטיבי, ולא נטען כי החברה לא טענה במסגרת שהותרה את מלוא טענותיה. מדובר בהליך שהתנהל באופן סדור וברור כאשר בסופו נדחתה הבקשה לביטול פסק הבוררות, ולא הייתה כל מניעה ממתן הוראה לאישור פסק הבוררות בעת פסק הדין מיום 20.2.18 ולפיכך לא מצאתי כל פגם בהחלטה ולפיה לאור דחיית הבקשה לביטול פסק הבוררות, אושר פסק הבוררות.

לפיכך אני מורה על דחיית הבקשה.

לא ביקשתי תגובת המשיבה ולכן איני עושה צו להוצאותיה. יחד עם זאת ובנסיבות, אני מורה על חיוב המבקשים בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ₪. העירבון שהופקד בתיק יועבר לאוצר המדינה לצורך תשלום ההוצאות שנפסקו.

ניתן היום, י"א תמוז תשע"ח, 24 יוני 2018, בהעדר הצדדים.