1. בשנת 2015 תוקן צו מס ערך מוסף (שיעור המס על עסקה ועל יבוא טובין), התשע"ה-2015 (להלן: הצו), כך שהפחית את שיעור מס הערך המוסף מ- 18% ל- 17%. בהתאם להנחיות שפורסמו על ידי רשות המסים, עובר לכניסת התיקון לתוקף, ולחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, על עסקאות למתן שירות על בסיס מצטבר, יחול שיעור המס שיהיה בתוקף ביום העברת התשלום בגינו.

2. המשיבה, ביפר תקשורת ישראל בע"מ, היא חברה העוסקת במתן שירותי תקשורת שונים. המבקש הוא לקוח של המשיבה, המנוי לשירות Tele Front (מענה טלפוני אנושי לעסקים).

3. בבקשת האישור אשר הוגשה ביום 7.5.2018 נטען, כי המשיבה לא עדכנה את המחיר אותו היא גובה מלקוחותיה לאחר כניסת הצו לתוקף, אף שבחשבונית המס שהפיקה צוין שיעור המס החדש (17%). עוד נטען, כי המשיבה גובה מלקוחותיה דמי טיפול שנתיים בסך של 29 ₪ מבלי שדאגה לקבל לכך את הסכמתם, וכי המשיבה נוהגת "לעגל" את הסכומים שהיא גובה מלקוחותיה כלפי מעלה. בכל אלו, כך נטען, מתעשרת המשיבה שלא כדין, מפרה חובות חקוקות, מתרשלת כלפיה לקוחותיה ומטעה אותם.

4. בבקשה העומדת להכרעה כעת עותרים הצדדים לקבלת אישור בית המשפט להסתלקות המבקש מהתובענה על פי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. כן מבקשים הם לדחות את תביעתו האישית של המבקש, תוך פסיקת גמול ושכר טרחה לו ולבא כוחו.

בקשת ההסתלקות

5. עוד בטרם נערך דיון מקדמי בבקשת האישור, הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הם מנהלים ביניהם משא ומתן שעשוי להביא לסיום התיק. ביום 10.9.2019, לאחר מספר בקשות להארכת מועד, הגישו הצדדים את בקשת ההסתלקות המונחת להכרעה כעת.

בבקשה נטען, כי המשיבה סבורה שאין בבקשת האישור כל ממש. נטען כי המשיבה גובה מס ערך מוסף כדין; כי המשיבה "מעגלת" את הסכומים אותם היא גובה לבקשת הלקוחות עצמם, הדורשים ממנה להפיק חשבוניות שאינן כוללות חיוב באגורות, וכי ה"עיגול" נעשה באופן סימטרי והוגן, כלומר - הן כלפי מעלה והן כלפי מטה; וכי גביית דמי הטיפול השנתיים מעוגנת בהסכמי המשיבה עם לקוחותיה.

על אף האמור, הסכימה המשיבה לחדול ממדיניות עיגול הסכומים בה היא נוקטת. עוד הוסכם כי המבקש יסתלק מבקשת האישור, תביעתו האישית תדחה וכי ייפסקו למבקש ובא כוחו גמול בסך של 5,000 ש"ח ושכר טרחה בסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ.

דיון והכרעה

6. כפי שיפורט להלן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל וכי יש לאשר את הסתלקותו ואת דחיית תביעתו האישית של המבקש מהתובענה ללא צורך בפרסום. עם זאת, סכומי הגמול ושכר הטרחה שהתבקשו גבוהים מהראוי לפסוק במקרה הנוכחי, ומצאתי לנכון להתערב בהם. ואפרט.

7. סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות מורה כי הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית, טעונה אישור של בית המשפט. אישור בית המשפט נדרש הן להסתלקות והן לקבלת טובות הנאה בקשר להסתלקות.

8. הדרישה לקבלת אישור בית המשפט לבקשת הסתלקות נדונה במספר החלטות שיפוטיות (ראו למשל: ע"א 4714/13 דיאב נ' חברת איי דיגיטל סטור בע"מ (29.9.2013); ע"א 9585/11 יערי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (1.10.2013); ת"צ (ת"א) 1469-02-13 לוי נ' פסטה נונה בע"מ (26.11.2014); ראו גם: א' קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מא 5 (2011)).

תכלית הדרישה לאישור בית המשפט להסתלקות נעוצה בעיקר בחשש שמא הכרה בהסתלקות, תוך מתן גמול וטובות הנאה למבקש, תתמרץ את הגשתן של תביעות סרק לאישור תובענות ייצוגיות. חשש זה מבוסס על ההנחה לפיה נתבעים יסכימו לתשלומי גמול לתובעים רק כדי להימנע מניהול הליכי סרק ארוכים ויקרים, אשר עלולים גם לפגוע בתדמיתם של הנתבעים בעיני הציבור.

9. עם זאת, הואיל והסתלקות מהבקשה לאישור אינה יוצרת מעשה בית דין הכובל את שאר חברי הקבוצה, הותיר המחוקק בידי בית המשפט שיקול דעת רחב לאשר או לדחות בקשת הסתלקות, וכך גם לגבי אישור שכר וגמול למבקש האישור ולמייצגו. המחוקק אף הותיר לבית המשפט שיקול דעת רחב להחליט על המשך ניהול ההליך בידי תובע מייצג אחר, ולשם כך הסמיך את בית המשפט להורות על פרסום הודעה בדבר הבקשה להסתלקות (סעיף 16(ד)(1) לחוק). הענקת שיקול הדעת הרחב לבית המשפט מאפשרת לו לבחון האם יש טעם בהמשך ניהול ההליך, האם המשך ניהול ההליך יועיל לחברי הקבוצה אם לאו, והאם יש הצדקה להקצאת הזמן והמשאבים הדרושים לשם כך. במסגרת זו בוחן בית המשפט את סיכויי ההצלחה בשים לב למידע שהוצג לעיונו, את השלב בו מצוי ההליך וכן האם ההסתלקות נועדה אך ורק להעשיר את המבקש, על חשבון הנתבעת, או שהבקשה מבוססת על שיקולים עניינים.

10. לאור עקרונות אלו, אני סבור שבנסיבות המקרה הנוכחי, יש לאשר את ההסתלקות מהבקשה לאישור הגשת התובענה כייצוגית, וזאת בעיקר לאור העובדה שהמבקש עצמו אינו מוצא עוד טעם בניהול הבקשה, וכי המשיבה חדלה מעיגול הסכומים עליו הלין המבקש, ובכך השיגה התובענה את אחת ממטרותיה.

גם השלב המוקדם בו מצויה התובענה, בטרם התבררה הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, וכן העובדה שההסתלקות אינה מהווה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה, תומכים במסקנה כי יש לאשר את בקשת ההסתלקות.

11. הנסיבות האמורות לעיל מלמדות גם כי אין טעם להורות על איתור תובע מייצג או בא כוח מייצג חלופיים, ומכאן שאין צורך בפרסום הודעה בדבר ההסתלקות - הודעה שתייקר את ההליך ותסרבל אותו שלא לצורך (ראו והשוו: תקנה 11(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010; ע"א 1362/12 היועץ המשפטי לממשלה נ' סלקום ישראל בע"מ (13.05.2013)).

12. ומכאן לשאלת הגמול ושכר הטרחה להם זכאים המבקש ובא כוחו. בע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ (5.8.2018) קבע בית המשפט העליון את אמות המידה לפסיקת גמול ושכר טרחה במקרים בהם מבקש האישור מגיש הודעת הסתלקות מוסכמת.

נפסק כי על בית המשפט לוודא שלא מדובר בתביעת סרק, ולהתייחס לתועלת שהביאה בקשת האישור לחברי הקבוצה. כן נפסק כי בבוא בית המשפט להכריע האם לפסוק גמול ושכר טרחה במסגרת הסדר הסתלקות עליו לבחון שני מבחנים עיקריים:

ראשית, אם עלה בידי התובע המייצג ובא כוחו להצביע על עילת תביעה לכאורה נגד הגוף הנתבע; ושנית, אם ההליך הייצוגי השיג תועלת עבור חברי הקבוצה (שם, בפסקה 26).

13. נראה כי המבקש עמד בתנאי הראשון הדורש קיומה של עילת תביעה לכאורה, למצער ביחס לחלק מטענותיו. כך, בעוד שביחס לטענה בדבר גביית דמי טיפול נטען כי המשיבה הציגה למבקש הסכמים מהם עולה כי הדבר הוסכם בין הצדדים וכי הגבייה נעשתה על דעת הלקוחות. לעומת זאת בנושא עדכון התעריף בהתאם לסכום המס הערך המוסף שהופחת אין כל התייחסות בבקשת ההסתלקות, פרט לאמירה הקצרה לפיה המשיבה סבורה כי היא גובה מע"מ כדין, ולא זכה להסבר מניח את הדעת.

14. המבחן השני עוסק בתועלת שהניבו הבקשה לאישור והודעת ההסתלקות לחברי הקבוצה. אף אם אניח כי בטענת גביית דמי הטיפול שלא בהסכמת הלקוחות לא היה דבר ואף אם אניח כי חדילת המשיבה ממדיניות עיגול הסכומים מהווה הטבה לה זוכים חברי הקבוצה מכח בקשת ההסתלקות (ואינני בטוח שכך הדבר, שכן על פי הנטען מדיניות העיגול היתה כאמור סימטרית), עילתה המרכזית של התובענה (אי עדכון התעריף בהתאם לשיעור המע"מ המופחת), בה התמקד המבקש, לא זכתה אפילו להתייחסות בבקשת ההסתלקות, וההסדר אליו הגיעו הצדדים אינו משפר את מצבם של חברי הקבוצה ביחס אליה כהוא זה.

15. בנסיבות אלו, אני סבור שהסכומים עליהם המליצו הצדדים גבוהים מהראוי לפסוק. על כן, אני קובע כי המשיבה תשלם למבקש גמול בסך של 1,000 ₪ ולבא כוחו שכר טרחה בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.

הסכומים המפורטים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

16. לסיכום, אני מאשר את ההסתלקות מהבקשה ואת דחיית תביעתו האישית של המבקש כמפורט לעיל, תוך תשלום גמול ושכר טרחה כאמור בסעיף 15 לעיל.

ניתן היום, ד' תשרי תש"פ, 03 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.