1. ביום 10.12.2018 התקיים דיון בבקשת רשות להגן. בנסיבות העניין נקבע, כי היה והמבקשים ביחד ו/או לחוד יפקידו בקופת בית המשפט סך של 45,000 ₪ תוך 45 יום מיום הדיון, תינתן רשות להגן והתצהיר שהוגש ישמש ככתב הגנה.
2. ביום 27.1.2019 הוגשה בקשה מטעם המשיבה לדחיית ההתנגדות עקב אי הפקדת ערבון. באותו היום בית המשפט נתן החלטה: "תשובת החייבים תוך 7 ימים". החייבים הגישו תשובתם ביום 30.1.2019 בה נראה כי הלינו על החלטת בית המשפט שניתנה ביום 10.12.2018 ולא השיבו לגופו של עניין מדוע ההפקדה טרם בוצעה. ביום 30.1.2019 קבע בית המשפט: "אין בית משפט זה משמש ערכאת ערעור על החלטותיו. ככל שיש טענה ו/או השגה על החלטת ביניים של בימ"ש ניתן להגיש בקשת רשות ערעור ואגב כך לבקש עיכוב ביצוע. אין בפני ראיה על הליך שכזה." בהמשך ההחלטה, נקבע כי לפנים משורת הדין ניתנת ארכה להפקדת הסכום שנקבע לעיל עד ליום 10.2.2019.
3. מזכירות בית המשפט עדכנה כי ההפקדה לא בוצעה בפרק הזמן שנקבע לשם כך, ולא ניתנה כל הודעה שזו בוצעה או למצער הוגשה בקשה לארכה לשם הפקדת הסכום.
4. מכוח תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ביהמ"ש רשאי להתנות את הרשות להגן בהפקדת כספים לקופת בית המשפט.
5. משלא הופקד הסכום הנדרש על ידי המבקשים כתנאי לקבלת הרשות להגן, כקבוע בהחלטתי מיום 10.12.2018. אני דוחה את בקשת ההתנגדות שהוגשה ע"י המבקשים בתיק זה. בנוסף, אני מורה כי המבקשים ביחד ו/או לחוד ישלמו למשיבה הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪ (כולל מע"מ).

ניתן היום, ט"ו אדר א' תשע"ט, 20 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.