1. לפניי תביעה לתשלום נזקים שנגרמו לרכב התובעת באירוע תאונתי מיום 19.4.17, בו היו מעורבים רכבי הצדדים.

לפי גרסת נהגת רכב התובעת רכב לפניה עצר בעצירת פתע, בעקבותיו עצרה גם היא ללא פגיעה בו ואז רכב נהוג ע"י הנתבע פגע ברכבה מאחור.

לפי גרסת הנתבע עת נסע בנתיבו כדין סטה רכב התובעת אל נתיב נסיעתו, קיצר לו את מרחק הבלימה וכך ארעה התאונה, בה נגרם נזק קטן, שלא כמשתקף בחוות דעת שמאי התובעת.

2. לאחר ששקלתי במכלול הטענות והראיות שבאו בפניי ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והתרשמתי גם ממידת המהימנות שניתן לייחס לכל אחת מהעדויות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, שכן עדיפה עליי עדותה וגרסתה של נהגת רכב התובעת באשר לאופן התרחשות התאונה על פני גרסתו של הנתבע, שאף איננה נתמכת בכל ראיה והראיות הקיימות תומכות דווקא בגרסת התובעת, המסתברת יותר.

מאחר שתובענה זו נדונה בסדר דין מהיר, הרי שלפי הוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, על פסק הדין להיות מנומק באופן תמציתי.

3. מצאתי את עדותה של נהגת התובעת עדות מהימנה יותר, המדובר בעדות פשוטה, ישירה ובלתי מתחמקת והיא מתיישבת היטב עם כלל הראיות והנסיבות. מנגד, עדותו של הנתבע לא הותירה בי רושם מהימן, אלא רושם של התחמקות, וכלל לא הוכחה טענת הסטייה. הדבר מתבטא למשל בעדותו הראשית ובעדותו בנוגע למסמך שכתב מיד לאחר התאונה.

הנתבע נמנע מהצגת תמונות של הנזק ברכבו, על אף שהעיד כי נגרם נזק, כך שאין בנמצא ראיה באשר למיקום הנזק ברכבו. ככל שהיתה מוצגת פגיעה בצד הרכב, בחלק אחורי, יכול היה הדבר לתמוך בגרסת הנתבע, והימנעותו אם כן מהצגת ראיה מתאימה פועלת לחובתו.

מתמונות נזק רכב התובעת עולה כי מדובר בפגיעה אחורית ולא אחורית-צדית כפי שמצופה היה לראות לפי גרסת הנתבע, ויתר על כן, הנתבע ניסה לטעון כי נצפה נזק אחורי ימני יותר, אלא שאף אם כך הדבר, אין זה מתיישב עם הטענה לסטיית רכב התובעת שמאלה, שאז מצופה היה לראות נזק צדי שמאלי ולא ימני ברכב התובעת.

אף עיון בחוות דעת השמאי מלמד על פגיעה אחורית מלאה ולא על פגיעת מוקד אחורי צדי כלשהו.

4. הנתבע לא הציג טופס הודעה למבטחת אך מהעדויות עולה כי בזמן אמת, מידית לאחר התאונה כתב בכתב ידו, ולבקשת נהגת התובעת (או בעלה), את פרטי ההתרחשות (צורף לכתבי הטענות).

במסמך זה מתוארת ההתרחשות בדיוק כפי גרסת התובעת, ויתרה מכך, לא מוזכרת כל סטייה של רכב התובעת מנתיב הנסיעה והנתבע מציין מפורשות "לצערי לא נעצרתי בזמן...". לא נטענו (ובוודאי לא הוכחו) נסיבות של כפיה, עושק או כיוצ"ב, בכתיבת המסמך וערכו בהעדר טופס הודעה ברור. הנתבע לא נתן הסבר מניח את הדעת לכתיבת גרסה שהיא בדיוק כגרסת התובעת ולהעדר כל אזכור של סטייה מנתיב, ואף לא הובהר מה טעם יש בכתיבת המסמך ע"י מי שאינו מודה באשמתו.

הנתבע מציין אמנם במסמך הנ"ל כי נגרם נזק קטן לרכב התובעת ("ניזוק במעט"), אולם ניכר כי הנזק שצולם ע"י נהגת התובעת סמוך לאחר ההתרחשות, כפי שהוצג מהלך עדותה, תואם את זה הנצפה בתמונות השמאי. מצאתי לתת אמון בעדות נהגת התובעת כי אכן מדובר בתמונת נזק אותנטית ומזמן אמת.

השמאי לא נדרש לחקירה על חוות דעתו, ולפיכך, בהעדר חקירת השמאי, לאחר שהנזק הנצפה בתמונות השמאות וזה הנצפה בתצלום ממועד התאונה, זהים, לא הוכח ניתוק הקשר הסיבתי בין הנזק המתואר בחוות הדעת לבין התאונה רק לנוכח מועד בדיקת הרכב ע"י השמאי, כחודש לאחר התאונה.

השמאי אף עשה עבודתו נאמנה שעה שפירט כראוי בחוות דעתו כי ניסיון לאיתור חלקים משומשים לתיקון הרכב לא צלח, חרף ניסיון נרחב לעשות כן אצל מספר גורמים רב. אף בנקודה זו, משפירט המומחה כאמור ובהעדר חקירתו ממנה ניתן היה ללמוד אחרת, הרי שחוות הדעת לא נסתרה.

כל זאת מלבד בנקודה אחת, כאשר מצוין בחוות הדעת "קישוט ניקל למגן אחורי", לכאורה בכפל, וללא כל הסבר. לפיכך, ובהעדר הבהרה, יחושב הנזק כשהוא כולל את קישוט הניקל המוערך בסכום הנמוך יותר מבין השניים, דהיינו סך של 850 ₪ (וסך של 1,451 ₪ יקוזז מהערכת הנזק).

אך מלבד האמור לעיל, בלא חקירה של השמאי, או חוות דעת נגדית, לא ניתן לקבוע כעמדת הנתבע כי הנזק המוערך בחוות הדעת אינו משקף את הנזק שנגרם בתאונה, בין אם מבחינת מיקומו לעומת גובה רכב הנתבע (שאף הוא כשלעצמו לא הוכח בכל ראיה), ובין אם מבחינת היקפו של הנזק.

5. לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת ברכיביה המוכחים, ולפיכך, ישלם הנתבע לתובעת נזק בסך של 20,117 ₪ (18,318 ₪ נזק, 1,457 ₪ ירידת ערך, 342 ₪ שכ"ט שמאי), אגרת מחצית ראשונה בסך 374 ₪, שכר עדת התובעת בסך 400 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 3,018 ₪ (יוער כי רכיב ימי העמידה לא הוכח בכל ראיה). הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

מזכירות בית המשפט מתבקשת לחייב את הנתבע באגרת המחצית השניה ולשלוח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ג' תשרי תש"פ, 02 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.