1. לפניי תביעה בסדר דין מהיר לתשלום סך של 7,276 ₪ בגין נזקי רכוש של רכב מספר רישוי 60-392-23 (להלן: "רכב התובעת"), שעניינה תאונה מיום 27.2.17, בה מעורב רכב מספר רישוי 66-818-30 (להלן: "רכב הנתבעים").
2. ביום 3.12.18, התקיים בפניי דיון בו נשמעו עדויות הנהגים שהיו מעורבים כנטען בתאונה, וכן עדותו של הנתבע 1 (להלן:"הנתבע"), אשר נסע עם נהג רכב הנתבעים ברכב במועד התאונה.

1. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר , ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי , בהתאם לקבוע בתקנה 214 ט"ז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.
2. לגרסת נהג רכב התובעת, התאונה מתרחשת בעת שרכבו עומד על אי תנועה על מנת להשתלב לנתיב הנסיעה בו שני נתיבי נסיעה המיועדים לנסיעה ישר. כפי הנטען, בעוד רכבו מצוי בעמידה על אי התנועה, סטה מנתיבו רכב הנתבעים אשר נסע במסלול הנסיעה השמאלי הקרוב לרכב התובעת ופגע עם חלקו האחורי השמאלי בחלקו הקדמי הימני של רכב התובעת.
3. לגרסת נהג רכב הנתבעים, התאונה ארעה בעת שהיה בשיעור נהיגה כאשר הנתבע יושב ברכב לצדו. כפי טענתו בעודו נוסע בנתיב הנסיעה השמאלי ,בכביש בו שני נתיבי נסיעה המיועדים לנסיעה ישר וחולף על פני רכב התובעת, אשר היה באותה העת על אי תנועה בניסיון להשתלב לנתיב הנסיעה, הרגיש מכה בחלקו האחורי השמאלי של הרכב.
4. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת העדויות , עמדתי על נסיבות קרות התאונה , מיקום הפגיעות , ועיינתי בכל אשר הובא בפניי, מצאתי לקבוע כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח גרסתה באשר לנסיבות שהובילו לקרות התאונה כפי הנטען על ידה, ולפיכך דינה של התביעה להידחות.
5. מצאתי את גרסתם של הנתבע ונהג רכב הנתבעים לאופן קרות התאונה מסתברת יותר מגרסת נהג רכב התובעת, וזאת לאור המפורט להלן;
6. אין חולק בין הצדדים כי התאונה אירעה בעת שרכב התובעת נמצא על אי תנועה ומנסה להשתלב לנתיב הנסיעה, בעוד רכב הנתבעים נוסע במסלול הנסיעה השמאלי מבין שני נתיבי הנסיעה ,כאשר רכב התובעת לשמאלו.

המחלוקת כאמור הינה בשאלה האם התאונה אירעה בשל סטיית רכב הנתבעים שמאלה בעת שחלף על פני רכב התובעת, או שמא בשל גלישת רכב התובעת לנתיב הנסיעה השמאלי בטרם הספיק רכב הנתבעים לחלוף על פניו בשלמותו.

1. בהודעתו למבטחת תיאר נהג רכב התובעת את התאונה כדלקמן: "יצאתי מרח' דוד כוכבי לכיוון דרך הים. עמדתי באי תנועה כדי לחכות שיתפנה הנתיב ולהשתלב בזמן שהמתנתי , רכב צד ג' - לומוד נהיגה סטה מהנתיב שלו ופגע עם הכנף אח' שמאל שלו בכנף קדמי ימין שלי".

במהלך עדותו תיאר נהג רכב התובעת את נסיבות קרות התאונה : "...אני בין שני הנתיבים עמדתי כי רציתי שדה ראייה להשתלב , ראיתי אותו נוסע בשמאלי ומאותת, אני הסתכלתי שוב ימינה ושמעתי התחככות ......יש רכבים זה כביש עמוס . היו רכבים גם לפניו ואחריו, אני עדיין עומד פה מחכה שיתפנה הנתיב. שאני עמדתי פה, יש רכב נוסע לפניו גם בשמאלי מבלי לפגוע בי, הוא פגע בי כי הוא סטה. הרכב שראתה אותי לפני זז טיפה והמשיך לנסוע....אני משער ורואה אותו מאותת והוא נכנס לפני הזמן ונכנס בי....הוא לקח את הפנייה יותר מידי מוקדם אני משער". (עמ' 2 לפרוטו').

עוד חזר וטען: "שני הרכבים לפניי עברו, אחרי שהוא עבר אותי הוא סטה ופגע בי....הוא רצה להיכנס לנתיב קטן יותר שמאלה". (עמ' 4 לפרוטו').

1. בעדותו אישר נהג רכב הנתבעים כי נסע בנתיב הנסיעה השמאלי כאשר בהמשך הדרך התכוון לפנות שמאלה מתוך נתיב נסיעה המיועד לפנייה שמאלה. לדבריו הבחין ברכב התובעת עומד על אי התנועה : "אני ראיתי אותו. ואז הוא התקדם, ואני שראיתי אותו , לפניי הוא עצר והתקדם לאט לאט, ומה שקרה קיבלנו מכה בכנף האחורי.....ראיתי שהוא מתקדם טיפין טיפין הוא עמד כאן. לא ראיתי את הרגע של המפגש , הרגשתי את המכה , הוא היה במצב של נוסע טיפין טיפין גלישה הוא גלש, אני ראיתי אותו וראיתי כי הרכב לפניי נסע, לא חשבתי שאולי רוצה להשתלב , הייתי בטוח שהוא יעצור לחלוטין....הוא לא נגע בחלק הקדמי שלי כי הוא רק גלש, הוא לא פגע בחלק הקדמי כי הוא נסע לאט לאט .אנחנו רצינו לפנות שמאלה". (עמ' 5 לפרוטו').

בהמשך עדותו הוסיף כי הפנייה שמאלה לא היתה מיד לאחר שחלף על פני רכב התובעת באי התנועה אלא במרחק של: "עוד כמה מטרים להמשיך ולפנות שמאלה". (עמ' 6 לפרוטו' שורות 12-14).

1. בעדותו חזר הנתבע על גרסתו כפי שנמסרה בהודעתו למבטחת, ולפיה רכב התובעת לא נתן זכות קדימה לרכב הנתבעים אשר נסע ישר בנתיב הנסיעה השמאלי. הנתבע טען בדומה לנהג רכב הנתבעים כי הבחין ברכב התובעת מתקדם לאט לאט. עוד הוסיף לטעון כי לאחר התאונה אמר לו נהג רכב התובעת: "הייתי בטוח שכבר עברת". (עמ' 7 לפרוטו' שורות 25-27). הנתבע ביקש לשלול את טענת נהג רכב התובעת כי רכב הנתבעים סטה שמאלה ולדבריו: "אם היה סוטה היינו עולים על המדרכה, לא עלינו על מדרכה". (עמ' 7 לפרוטו' שורה 34).
2. גרסתו של נהג רכב התובעת לפיה רכבים שנסעו לפניי רכב הנתבעים בנתיב הנסיעה השמאלי חלפו על פניו בעת שעמד עם רכבו באי תנועה מבלי שנפגעו, מתיישבת דווקא עם גרסתם של הנתבע ונהג רכב הנתבעים כי ה"גלישה" של נהג רכב התובעת אל תוך נתיב נסיעתם, כפי שתוארה על ידם כניסיון להשתלב לאט לאט, היא זו אשר בעטיה נגרמה התאונה.
3. בנוסף, גרסתו של נהג רכב התובעת לפיה התאונה אירעה בשל סטייה של רכב הנתבעים שמאלה בשל כוונתם לפנות בהמשך הדרך שמאלה , אינה סבירה משתיים;

האחת – כפי שעלה מעדותם של הנתבעים שאף מתיישבת עם התמונות של מקום התאונה אשר הוצגו במהלך הדיון מהטלפון הנייד של נהג רכב התובעת , נתיב הנסיעה הנוסף המיועד לפנייה שמאלה נמצא במרחק של כמה מטרים מהמקום בו נמצא האי תנועה ולפיכך לא סביר כי כבר בחלוף האי תנועה יבקש נהג רכב הנתבעים להיצמד לשמאל, מה גם שבסמוך לאחר האי התנועה משמאל לנתיב הנסיעה השמאלי, ישנה מדרכה.

השנייה – ככל שאכן היה רכב הנתבעים סוטה שמאלה, אזי מצופה היה שהפגיעה ברכב הנתבעים תהא דווקא בחלק הקדמי של הרכב ולא בחלקו האחורי כפי שארע הלכה למעשה.

במקרה של סטייה של הרכב שמאלה עם חלקו הקדמי, חלקו האחורי של הרכב דווקא היה מתרחק מרכב התובעת שעמד באי תנועה לשמאלו.

זאת ועוד, מיקום הפגיעה ברכב הנתבעים בחלקו האחורי, מתיישבת עם עדותו של הנתבע לפיה נהג רכב התובעת אמר לו לאחר התאונה כי היה בטוח שרכב הנתבעים הספיק לעבור ולכן נכנס לנתיב הנסיעה.

1. לפיכך, בנסיבות בהן מצאתי להעדיף את גרסת הנתבעים לפיה התאונה מתרחשת בעת שרכב הנתבעים נוסע בנתיב נסיעה ישר, בעוד רכב התובעת פוגע בו בעת שהוא מנסה להשתלב מאי תנועה ו"גולש" בנסיעה איטית לנתיב הנסיעה בטרם הספיק רכב הנתבעים לחלוף על פניו באופן מלא – הרי שהאחריות לתאונה מוטלת במלואה על נהג רכב התובעת.

אוסיף לציין, כי אף לנוכח העובדה שרכב הנתבעים נפגע בחלקו האחורי (כנף אחורית שמאלית), עובדה המלמדת כי השלים ברובו את המעבר על פני רכב התובעת, לא מצאתי לייחס לנתבעים אשם תורם.

1. אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה. כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ו כסלו תשע"ט, 04 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.