לפני: כב' השופטת רחל גרוס

פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 9.3.18, אשר דחתה את ערר המערער, וקבעה כי לא חלה במצבו הרפואי של המערער החמרה הקשורה לתאונה העבודה שעבר ביום 26.12.94 (להלן: "הוועדה").

2. הוועדה התכנסה מכוח פסק דין שניתן בהסכמה בתיק ב"ל 1446-07-17, ובו נקבע:

"...עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתתייחס לאישור החמרת המצב מיום 14.09.16, למסמך רפואי מיום 02.12.15 של ד"ר ניסים אוחנה, למסמך רפואי מיום 16.08.16 של ד"ר קרמר ולסיכום יעוץ מיום 08.08.16.

המערער וב"כ יוזמנו לטעון טענותיו בפני הוועדה בעניינים הנ"ל.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת".

3. עיקר טענות המערער

א. ההחמרה במצבו הרפואי של המערער נתמכת ב-5 חוות דעת רפואיות של רופאים מומחים; רופא אחד בוועדה, אינו יכול לבטל קביעות של חמישה רופאים מומחים שקבעו כי חלה החמרה הנובעת מתאונת העבודה שעבר המערער ביום 26.12.94.

ב. הוועדה הסתמכה בקביעתה על המסמך הרפואי של ד"ר קרמר מיום 16.8.16 במסגרתו הופנה המערער לנוירולוג, ובהתאם קבעה כי ההחמרה במצבו של המערער נובעת באופן בלעדי מפגימה נוירולוגית; זאת על אף שהמומחים האחרים לא קבעו כי המערער סובל מבעיה נוירולוגית. המערער מפנה למסמך רפואי מטעם ד"ר אוחנה מיום 2.12.15 הקובע כי "נראה כי מקור הבעיה הוא בפריצת הדיסק".

בענייו זה, המערער מפנה גם לאישור ההחמרה לפי תקנה 36 מאת ד"ר אישנו אנדרי וד"ר ארנונה אייל וכן לתוצאות בדיקות C.T ו- MRI.

ג. המערער מוסיף וטוען כי בהתאם למסמך רפואי עדכני מאת ד"ר גד ולן מיום 4.6.18, הקביעה כי ההחמרה במצבו הרפואי של המערער אינה קשורה כלל לבעיית עמוד השדרה בטעות יסודה. ד"ר ולן העניק למערער נכויות בגין הגבלה קשה בתנועות הצוואר וכן עקב תסמונת מיאלופטית קלה.

4. עיקר טענות ב"כ המשיב

א. הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין ולא נפל כל פגם משפטי בהחלטתה.

ב. הוועדה התייחסה למסמכים אליהם נדרשה להתייחס בפסק הדין, והגיעה למסקנה כי המערער סובל מבעיה נוירולוגית סיסטמית, שככל הנראה הינה על רקע של פגיעה אקסטרפירמידלית, שאינה קשורה לגב תחתון. הוועדה קבעה כי מדובר בבעיה נוירולוגית שאינה קשורה לבעית הגב. מדובר בקביעה רפואית שאין להתערב בה.

בנסיבות הענין, משלא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, דין הערעור להידחות.

דיון והכרעה

5. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.

6. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו עב"ל 10014/98 הוד - המוסד, פד"ע לד' 213).

היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות.

7. משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (ראו דב"ע נא 29-0 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד' 160).

8. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה התכנסה ביום 9.3.18, הקשיבה לתלונות המערער, ובפרק סיכום ומסקנות קבעה:

"הוועדה הרפואית מצאה וציינה זאת בפרוטוקול הוועדה כי ישנה החמרה תפקודית במצבו של המערער, אך החמרה זו הינה בשל מחלה נוירולוגית אקסטרפורמידילית ככל הנראה, שבטווח הינו הגבלה בהליכה ורעד. בעיה זו אינה קשורה כלל לבעיית עמוד השדרה. ד"ר קרמר הבין זאת בתאריך 16.8.16 והפנה את המערער לבירור נוירולוגי. שאר הרופאים שבדקו את מר בן לולו (ד"ר אוחנה בתאריך 2.12.15, היעוץ הרפואי שקיבל ב- 8.8.16, אישור החמרה מתאריך 14.9.16) לא אבחנו את בעייתו הנוירולוגית ויחסו את כל מיחושיו ותחלואתו לגב התחתון.

לסיכום, למערער ישנה בעיה נוירולוגית סיסטמית, ככל הנראה על רקע של פגיעה אקסטרפורמידילית שאינה קשורה לגב התחתון.

בעיה נוירולוגית זו אינה קשורה לבעיית הגב. הוועדה ממליצה ואף הסבירה זאת למטופל שיפנה בהקדם לרופא המטפל להשלמת בירור והתאמת טיפול (אגב, כמו שהציע ד"ר קרמר עוד לפני כשנה וחצי).

הוועדה דוחה את הערר על ההחמרה".

9. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפרוטוקול הוועדה, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות, ואפרט.

10. הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין והתייחסה באופן ענייני למסמכים אליהם נדרשה להתייחס בפסק הדין. הוועדה קבעה כי מצאה אצל המערער החמרה תפקודית, אך החמרה זו נובעת לדעתה ממחלה נוירולוגית שאינה קשורה לבעית עמוד השדרה. בעניין זה ציינה הוועדה, כי אף ד"ר קרמר במכתבו מיום 16.8.16 הבין כי מדובר בבעיה נוירולוגית ועל כן הפנה את המערער לבדיקה נוירולוגית. קביעת הוועדה שלפיה למערער בעיה נוירולוגית סיסטמית וכי ההחמרה במצבו נובעת מבעיה זו, הינה קביעה רפואית מקצועית שבית הדין נעדר סמכות להתערב בה.

11. אוסיף ואציין, כי לא נעלמה מעיניי טענת המערער שלפיה הוועדה העדיפה את קביעתו של ד"ר קרמר על פני אבחנתם של הרופאים האחרים. עם זאת, הוועדה התייחסה לקביעות של אותם רופאים וציינה כי הם לא אבחנו את בעייתו הנוירולוגית של המערער, וייחסו את כל התחלואה שלו לגב התחתון.

השאלות איזה חומר רפואי להעדיף וכיצד לפרש ממצאים רפואיים הינן שאלות שבסמכותה המקצועית רפואית של הוועדה ובית הדין נעדר סמכות להתערב בהן.

בשים לב לכך כי הוועדה התייחסה לקביעותיהם של המומחים הנוספים והבהירה כי היא אינה מקבלת קביעות אלה וכי היא סבורה כי ההחמרה אינה קשורה כלל לבעיית עמוד השדרה, הרי שלא מדובר בטעות משפטית של הוועדה.

12. באשר למסמך הרפואי מטעם ד"ר גד ולן מיום 4.6.18 יובהר, כי מדובר במסמך מאוחר למועד התכנסות הוועדה, כך שהוועדה לא יכלה להתייחס למסמך האמור.

13. לאור האמור לעיל, ומשלא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, דין הערעור להידחות.

14. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיאה.

ניתן היום, י' אדר ב' תשע"ט, (17 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.