1. לפי הסכמתם של הצדדים, כפי שהושמעה בישיבה של יום 16.12.2019, התביעה-שכנגד נדחית. בתביעה המקורית הסמיכו הצדדים את בית-המשפט לפסוק בינם על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. זאת, על דרך קביעתו של סכום-כסף, שתשלם הנתבעת לתובעים, יחד ולחוד, בטווח שבין 5,000 ש"ח לבין 30 אלף ש"ח. עוד הסמיכו הצדדים את בית-המשפט לפסוק, ללא הנמקה, בסוגייה של הוצאות-המשפט ושכר-טרחה של עורכי-דין לפי השלמה, בכתובים, של טיעון משני הצדדים. בית-המשפט הבהיר את משמעותה של פסיקה בדרך זו הן לענין הנמקה, הן לענין ערעור והן לענין כוחו של בית-המשפט לקבוע את התוצאה (פרוטוקול, בעמ' 19, ש' 16-13; עמ' 24, ש' 6-3).

2. לפי החומר שבתיק, לאחר שמיעתם של הצדדים באולם-הדיונים ולפי הטיעון המשלים שהוגש, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, יחד ולחוד, סך של 15 אלף ש"ח בגין עילות-התביעה; סך של 2,000 ש"ח להוצאות-המשפט; ועוד סך, כולל מע"מ, של 3,510 ש"ח לשכר-טרחה של עורך-דין.

סכומים אלה יש לשלם בתוך 15 ימים מיום-המצאתו לידי הנתבעת של פסק-דין זה, שאם לא כן – ייתוספו הפרשי-הצמדה ורבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום-החיוב ועד למועד-התשלום בפועל.

3. הגזברות תשיב לתובעים, וכן לתובעת-שכנגד, את יתרתן של האגרות ששולמו, לפי תקנה 6 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.

ניתן היום, כ"ה בכסלו התש"ף, 23 בדצמבר 2019, שלא במעמד-הצדדים.