גזר דין

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה ביום 8/3/18 בעובדות כתב האישום הנוכחי אשר הוגש כנגדה.

מדובר בעבירה של אי קיום צו בית משפט, עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה- 1965.

על פי עובדות כתב האישום הקודם, ביום 10/10/16, גזר בית משפט זה בת"פ 0001511-01-16 על הנאשמת קנס בסך 8,000 ₪, צו הריסה וצו התאמה להיתר, וכן אגרה.

בית המשפט הרשיע את הנאשמת על פי הודאתה בהסדר טיעון בעבירה של ביצוע עבירות ללא היתר על פי סעיפי 145 ו240 א' לחוק התכנון והבנייה.

כפי שמפורט בגזר הדין שהוצא ומסומן ת/5, מדובר בבנייה טעונת היתר בדמות משטחי בטון, ורמפה בשטח חצר של בית משותף, וכן דלת יציאה והרחבת חלון לפתח היציאה.

כאמור הנאשמת הודתה בדיון שבפני כי לא קיימה את הצו במלואו, ולא הרסה את המבנה, פרט להריסת הגדרות, עד לרגע זה.

במסגרת הטיעונים לעונש טענה ב"כ המאשימה והציגה את הערכת דינו וגזר דינו של בית המשפט במסגרת התיק האמור (ת/5) ב"כ המאשימה העידה בפני במסגרת הטיעונים לעונש את מר דרור שיוביץ, מפקח מטעם המאשימה אשר העיד לגבי ת/1, ת/2, ת/3 ות/4- ארבעה דוחות ביקורת בשטח אשר על פיהן הגדרות שתחמו את השטח אכן נהרסו אבל האלמנטים שהיו בתוך השטח התחום נותרו על כנם.

אציין כי עדותו של המפקח מהימנה עלי לחלוטין, המפקח העיד באופן קוהרנטי, סדור, דבר דבור על אופניו והסביר באופן מקיף לבית המשפט ולנאשמת אודות האלמנט שנהרס לעומת האלמנטים שנותרו על כנם.

מנגד טענה הנאשמת באמצעות בא כוחה כי מדובר בנסיבות חריגות, הן נוכח נסיבותיו האישיות של בעלה של הנאשמת, אשר הינו נכה קשה, הן נוכח נסיבותיה הרפואיות, הן נוכח נסיבותיהם הכלכליות (נ/3, נ/4) והן לאור העובדה שלקחה בעלי מקצוע אשר לשיטתה הכשירו את ההריסה, למרות שברור גם לב"כ הנאשמת שאישור מחלקת הנכסים מאשרת למעשה טנטיבית רק את רמפת הנגישות.

בהמשך הודתה הנאשמת בחקירתה הנגדית כי הרמפה לא נהרסה אלא כוסתה בחול, וזאת על אף טיעוניה בדיונים הקודמים, בהם טענה כי הרמפה נהרסה, כמו גם בתחילת הדיון בהיום.

ב"כ המאשימה טענה בטיעוניה ובצדק כי הטיעונים לעונש נדחו מפעם לפעם לפרקי זמן ארוכים לאור טענת הנאשמת כי כל הבנייה נשואת כתב האישום נהרסה וכי היא מבקשת כי המאשימה תבוא ותבדוק את האמור ותאשר זאת. לאור כך, הורה בית המשפט על עריכת ביקורות נוספות ואכן בוצעו 3 ביקורות שונות באפריל 18, יולי 18 ואוקטובר 18, ונמצא כי האלמנט היחיד אליו מתייחס כתב האישום שנהרס בפועל- הינם הגדרות. לדברי ב"כ המאשימה העובדה שהאלמנטים שהיו אמורים לההרס כוסו בחול ושברי בטון, מלמדת על כך שהצו למעשה לא בוצע עד לרגע זה. ב"כ המאשימה ציינה כי רק בשל מצבה האישי והנפשי של הנאשמת, אינה עותרת להשתת מאסר על תנאי במקרה הזה, על אף חומרתו.

לאור כל זאת עתרה ב"כ המאשימה למתחם שבין 25,000 לבין 29,200 ₪ כאשר לדידה יש לקבוע קנס בחלק הגבוה של המתחם לאור ההזדמנויות הרבות שניתנו לנאשמת להרוס את הבנייה שלא נהרסה.

בדברו האחרון הפנה ב"כ הנאשמת לעבודה שהעבירה בוצעה לאור מצבו הרפואי של בעלה, שהנאשמת אישה מבוגרת במצב כלכלי ורפואי קשה, ועל כן מתחם הענישה צריך להיות נמוך יותר.

ב"כ הנאשמת ביקש התחשבות בנאשמת.

מתחם העונש ההולם

הפסיקה עמדה לא אחת על חומרתה של עבירת הפרת צו שיפוטי, בע"פ 2809/05, נפסק כי מדובר בעבירה ירודת לשורשו של החוק, וכך גם נקבע בע"פ 248/14, וע"פ 759-05 אין מחלוקת על כך שהנאשמת לא קיימה את הצו במלואו, במועדו. לאור הפסיקה אין מחלוקת כי הפרת הצו מצד הנאשמת פוגעת בשלטון החוק ומהוה עבירה במדרג הגבוה של עבירות הבנייה. בכלל זה בעת השתת העונש יש לקחת בחשבון גם את רכיב הרתעת הציבור אשר גם הוא מחייב מתן עונש מרתיע כלפי הפרת צווים שיפוטיים. עם זאת, יש להתחשב במידת האשם של הנאשמת, והעבודה כי המבנה בחלקו נהרס על ידי הנאשמת, כי הנאשמת הודתה בזהדמנות הראשונה, וכי העבירה בוצעה לצורך התאמת הדיור לבעלה הנכה של הנאשמת. בנוסף יש לקחת בחשבון את העונש אשר נפסק במסגרת תיק המקור, המהווה בסיס למתחם ענישה בעניינו של הנאשמת.

לאור מכלול הנסיבות אני סבורה כי מתחם העונש העולם צריך לנוע בין קנס בסך 15,000 ₪ לקנס בסך 29,200 ₪.

גזרת העונש:

אתייחס לנסיבותיה האישיות של הנאשמת כמתחייב על פי חוק. בכלל זה אני לוקחת בחשבון את העובדה כי מדובר בעבירה של אי קיום צו, אשר בוצע בחלקו בסופו של יום על ידי הנאשמת.

כן לוקחת אני בחשבון את העובדה שהנאמת הודתה בהזדמנות הראשונה, לקחה אחריות וניסתה להכשיר את הבניה.

בנוסף, מצאתי בנסיבותיה הכלכליות והאישיות החריגות הן של הנאשמת והן של בעלה, נסיבות שיש בהן כדי להשליך על הקנס. עם זאת, מכלול נסיבות אלו אינן יכולות להוות נסיבה לחריגה ממתחם העונש ההולם, אלא לגזירת העונש בחלק הנמוך של המתחם.

לאחר שנתתי דעתי לכלל הנסיבות, ובכלל זאת לאסמכתאות אשר הוגשו לי על ידי הצדדים, אני מטילה על הנאשמת את העונשים הבאים:

א. הנאשמת תשלם קנס בסך 15,000 ₪. הקנס ישולם ב25 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 15/1/19 ובכל 15 לחודש שאחריו. אם לא יבוצע תשלום במועדו, תעמוד כל יתרת הקנס לפירעון מיידי.

ב. הנאשמת תחתום בתוך 7 ימים על התחייבות עצמית בסך 20,000 ₪ שלא לעבור על עבירות לפי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, לתקופה של שנתיים מהיום. אם לא תיחתם ההתחייבות תאסר הנאשמת ל-20 ימים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, י' כסלו תשע"ט, 18 נובמבר 2018 במעמד הצדדים