1. התובעת הגישה לנתבע תביעה לקצבת נכות כללית ותביעתה נדחתה בנימוק כי אי כושרה להשתכר לא נגרם בהיותה תושבת ישראל. כנגד החלטה זו הוגשה התביעה שלפנינו.

2. רקע עובדתי

התובעת בת 33, נשואה ואם ל-4 ילדים קטינים.

התובעת עלתה ארצה מקזחסטאן בשנת 2004 וקיבלה תעודת זהות ישראלית. בשנת 2008 נישאה התובעת לתושב קזחסטאן ועברה להתגורר באותה המדינה, ושם נולדו ילדיה.

בחודש אוגוסט 2016, כאשר התובעת הייתה בהריון, גילתה גוש בשד ימין. היא פנתה לטיפול רפואי (בבית חולים בקזחסטאן) רק בחודש ינואר 2017. לגישת התובעת היא אובחנה כסובלת מהמטומה ולאחר מכן ממסטופטיה אך לא הופנתה לבירור מתאים (למחלת סרטן השד).

בחודש דצמבר 2017 חזרה התובעת לישראל וקיבלה מעמד של תושבת חוזרת.

ביום 24.12.17 אושפזה התובעת בבית החולים וולפסון שם אובחנה כסובלת ממחלה מופשטת סרטנית, גידול מתקדם בשד ימין, 2 HER חיובית, גרורות מרובות בבלוטות הלימפה, בכבד, בעצמות ובמוח עצם. היא הופנתה לטיפול כימותרפי דחוף.

ביום 28.12.17 שילמה התובעת עבור פדיון תקופת ההמתנה לנתבע.

החל מיום 1.8.18 טופלה התובעת בבית החולים וולפסון בטיפול כימותרפי ממושך.

התובעת הגישה בקשה לקצבת נכות. ועדה רפואית מיום 5.2.18 קבעה לתובעת 100% נכות מיום 1.12.17 ועד ליום 31.1.20 בגין סרטן שד גרורתי. ביום 28.2.18 אישר הנתבע קצבת שירותים מיוחדים בשיעור 50% לתקופה שמיום 1.1.18 ועד ליום 31.12.18.

התביעה לקצבת נכות כללית נדחתה בנימוק כי אי הכושר נגרם לתובעת בזמן שלא הייתה תושבת ישראל.

בהיעדר מחלוקת עובדתית התנהל הדיון דרך סיכומים בכתב.

3. להלן עיקר טענות ב"כ התובעת

א. הליקוי בגינו איבדה התובעת את כושרה להשתכר נגרם לה בהיותה תושבת ישראל.

ב. רק ביום 24.12.17, מועד אשפוזה בבית החולים וולפסון, בעת שהייתה במעמד של תושבת חוזרת, אובחן הליקוי הסרטני בעטיו איבדה את כושרה להשתכר החל מתחילת הטיפולים הכימותרפיים. במועד זה היא הייתה במעמד של תושבת ישראל.

ג. לפני מועד אשפוזה בבית החולים וולפסון ביום 24.12.17, עוד בהיותה בקזחסטאן, טופלה התובעת מבחינה רפואית אך לא אובחן אצלה הליקוי בעטיו נוצר מאוחר יותר אי כושרה.

4. להלן עיקר טענות ב"כ הנתבע

א. עוד בשנת 2016, טרם חזרתה של התובעת לארץ, התגלה גוש בשד ימין אשר בהמשך התברר כסרטן השד.

ב. התובעת אינה עונה על תנאי סעיף 196(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי), שעה שכלל לא הייתה תושבת ישראל עת חלתה במחלת הסרטן.

ג. התובעת לקתה במחלת הסרטן שעה שלא הייתה תושבת ישראל ואין השתלשלות העניינים עם הרופאים בקזחסטן והיעדר אבחון כדי לשנות עובדה זו.

ד. לתובעת ניתנה קצבה לשירותים מיוחדים רק לאחר שהוסדר מעמדה כתושבת ישראל וממילא אין לקצבה זו תנאי של תושבות כמו לקצבת נכות, ואין בזכאות התובעת לקצבה זו כדי להקים לה זכאות לקצבת נכות כללית אשר לה תנאים אחרים הקבועים בחוק.

5. בדיון אשר התקיים ביום 21.1.19 הסכימו ב"כ הצדדים כי ב"כ התובעת יגיש תרגום של המסמך הרפואי מקזחסטאן ולאחר מכן יוגשו סיכומים בכתב.

המסמך הרפואי מטעם התובעת הוא "פרוטוקול בדיקת שד" שבו מופיע בדיקת השדיים. בסיכום נכתב: "צורה מוקדמת של דלקת שדים בצד ימין, לקטוסטזים. מומלץ לפנות לממולוג".

ב"כ הנתבע הסתייגה מן התרגום בנוגע לאמירה "עור בלי שינויים", וסברה כי צריך היה להיות כתוב "עור עם שינויים".

6. דיון ומסקנות

סעיף 196 (א) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי נכה זכאי לגמלה לפי פרק זה אם אי-הכושר להשתכר נגרם לו בהיותו תושב ישראל.

דרישה כזו אינה קיימת בנוגע לגמלה לשירותים מיוחדים, שאותה מקבלתהתובעת.

ב"כ הנתבע הפנתה למסמך רפואי מיום 25.12.17 מטעם המרכז הרפואי וולפסון שבו נכתב:

"ביקור ראשון, גרה הרבה שנים בקזחסטן, ללא קופת חולים. ב- 08.16 בזמן הריון 6 ח', גילה גוש בצד ימין, לא פנתה, אחרי לידה ב- 10.16, הגוש התחיל לגדול, אז פנתה לרופא, אבל לא הופנתה לבירור מתאים. במשך שנה הופיעו גושים נוספים בשד שגדלו, הרבו ופרצו את העור. הגיעה ארצה, בוצעה ביופסיה – קרציונמה, ב- PET – מחלה מפושטת בשד ימין, בבלוטות למפה, גרורות בכבד ובעצמות".

בפרק "סיכום ודיון הקבלה" נכתב:

"מדובר בחולה בת 32, מחלה מפושטת, גידול מתקדם בשד ימין, HER2 חיובית, גרורות מרובות בבלוטות לימפה, בכבד, בעצמות ובמח העצם. מועמדת לטיפול כימי – ביולוגי דחוף. [...] מופנית לביטוח לאומי בבקשה סדר הסטטוס של המטופלת ולעזור לה להתחיל טיפול מהר".

התובעת חזרה לישראל ביום 14.12.17, וכ-10 ימים לאחר מכן התגלו הממצאים המתוארים בסיכום ביקור מיום 25.12.17.

הוועדה הרפואית קבעה למערערת נכות רפואית זמנית בשיעור 100% החל מיום 1.12.17 ועד ליום 31.1.20. קרי, נקבעה תחילת הנכות בשיעור של 100% ממועד שבו התובעת עדיין שהתה בחו"ל שכן היא חזרה לארץ כאמור ביום 14.12.17. חזקה היא שאי הכושר של התובעת החל לכל המאוחר מאותו תאריך. קביעת תחילת הנכות היא קביעה רפואית שבה אין לבית הדין סמכות להתערב.

הסבירות של סעיף 196 לחוק הביטוח הלאומי והעיקרון הטריטוריאליות נבחנו (ואושרו) בפסק דין שניתן בעב"ל 23260-09-10 לפידות נ' המוסד (29.4.13).

התובעת לא מקיימת את הדרישות שבסעיף 196 לחוק הביטוח הלאומי לעניין זכאותה לקצבת נכות כללית ועל כן, עם כל ההבנה למצבה הרפואי הקשה, אנו נאלצים לדחות את תביעתה.

7. לסיכום

התביעה נדחית.

כמקובל בהליכים של ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

8. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, א' תמוז תשע"ט, (04 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.