בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט סוהיל יוסף, סגן נשיא) מיום 12.4.2018, בגדרה דחה בית המשפט קמא בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, שהגישה המבקשת.

1. המבקשת הגישה נגד המשיבים לבית המשפט קמא תביעה כספית על סך כ- 274,000 ₪ בגין עבודות שהיא ביצעה לטענתה עבור המשיבים ושהתמורה בגינן לא שולמה במלואה. בד בבד עם הגשת התביעה הגישה המבקשת בקשה להטלת עיקולים זמניים. בקשה זו התקבלה ובהתאם לכך ניתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד. המשיבים הגישו בקשה לביטול העיקולים הזמניים והדיון בבקשה נקבע בפני כב' השופטת רים נדאף. במהלך הדיון שהתקיים בפני בית המשפט קמא ביום 3.1.2018 בבקשה לביטול העיקולים הזמניים, הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. בהתאם להסכם הפשרה, חובה של המשיבה מס' 1 כלפי המבקשת עומד על סך 190,650 ₪ בתוספת מע"מ. בהסכם הפשרה נקבע מנגנון לתשלום החוב בצד הוראות שונות הנוגעות לחזרתה של המבקשת לעבודה והשלמת העבודות בשלושה פרויקטים לשביעות רצונו של הפיקוח מטעם חברת אגא ש.ח ומטעם משרד השיכון.

2. ביום 8.4.2018 הגישה המבקשת בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט לאכיפת הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, באופן הכופה על המשיבים לשלם למבקשת סכום של 52,520 ₪ בתוספת מע"מ, למסור למבקשת שיק על סך 52,520 ₪ בתוספת מע"מ שמועד פירעונו הוא 30.4.2018, לכפות על המשיבים לשלם למבקשת 75% מתוך התקבולים בגין עבודות חריגות ונוספות וכן לכפות עליהם לשלם למבקשת סכום של כ- 38,000 ₪ המהווים 20% מתוך היתרה המגיעה למבקשת.

3. בהחלטה שנינתה בפתקית ביום 12.4.2018 דחה בית המשפט קמא כאמור את הבקשה על הסף. נקבע, כי הליך לפי פקודת בזיון בית המשפט הוא הליך שיורי שניתן לנקוט בו רק כאשר אין בפני המבקש דרך אחרת לביצוע פסק הדין. מאחר שבמקרה דנן מדובר בפסק דין המטיל על המשיבה חיוב כספי, פתוחה הדרך בפני המבקשת לפנות ללשכת ההוצאה לפועל לצורך גביית הסכומים המגיעים לה, לטענתה. מאחר שבפני המבקשת עומדת האפשרות לגבות את סכום פסק הדין דרך ההוצאה לפעול, דחה בית המשפט קמא על הסף את הבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט.

4. המבקשת לא השלימה עם פסק הדין והגישה בקשת רשות ערעור המונחת בפניי. נטען, כי בית המשפט התעלם מהוראות הסכם הפשרה שאינן ניתנות לאכיפה בהוצאה לפועל, כגון ההוראה המחייבת את המשיבה למסור לידי המבקשת שיק על סך 52,520 ₪ בתוספת מע"מ שתאריך פירעונו הוא עד 30.4.2018. נטען עוד, כי בית המשפט קמא התעלם מהוראת סעיף 6 להסכם הפשרה שלפיו חויבה המשיבה לשלם למבקשת 75% מהתקבולים בגין עבודות חריגות ותוספות. לטענתה, רשם ההוצאה לפעול אינו מוסמך לחייב את המשיבה למסור שיק כאמור ואינו מוסמך לחייב את המשיבה לשלם 75% מעבודות החריגות והנוספות והדרך היחידה לאכיפת הוראות אלה היא על ידי הגשת בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט.

5. דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתגובת המשיבים.

בצדק קבע בית המשפט קמא, כי המבקשת עותרת למעשה לאכיפת פסק דין כספי על ידי שימוש בפקודת בזיון בית המשפט והדבר אינו אפשרי. כפי שקבע בית המשפט קמא, ההליך לפי פקודת בזיון בית המשפט הינו הליך שיורי שניתן לעשות בו שימוש רק כאשר לא עומדת בפני המבקש אפשרות אחרת לאכיפת פסק הדין. ברור כי המבקשת יכולה לפתוח נגד המשיבה תיק הוצאה לפועל בגין כל סכום שלא שולם בהתאם להסכם הפשרה, לרבות בגין אי מסירת שיק על סך 52,250 ₪ בתופסת מע"מ. המבקשת אינה צריכה לעתור במסגרת תיק ההוצאה לפועל לחיוב המשיבה למסור לה שיק, אלא היא רשאית לעתור לאכיפת החיוב עצמו, ככל שהיא סבורה כי המשיבה חייבת לה סכום השיק שלא נמסר. באשר להתחייבותה של המשיבה לשלם 75% מהעבודות הנוספות, ככל שהמבקשת סבורה כי מגיעים לה כספים כאלה ואחרים בהתאם להתחייבות זו, פתוחה הדרך בפניה להגיש תביעה כספית על סמך אותה התחייבות. בירור השאלה האם המשיבה נותרה חייבת למבקשת כספים מכוח אותה התחייבות לא ניתן להיעשות במסגרת בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, אלא במסגרת תביעה נפרדת ועצמאית.

6. אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נדרשה תגובת המשיבים, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט אייר תשע"ח, 14 מאי 2018, בהעדר הצדדים.