1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בכפר סבא מיום 02.05.18 (כב' הרשם הבכיר צ' לרנר) אשר הורה על העברת ההליך קמא לבית משפט שלום במחוז דרום.

רקע והחלטת בימ"ש קמא-

2. בקצרה יפורט כי ביום 27.03.11 נחתם שטר חוב בין המבקשת לבין "תלם" (מושב שיתופי) לפיו מר עוזי נוני התחייב לשלם למבקשת סך של 2,200,000 ₪, כאשר המשיב ומר נוני חתומים כערבים לחוב זה (להלן "שטר החוב"). מאחר שלא שולם החוב, הגישה המבקשת ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע שטר החוב כנגד המשיב.

המשיב הגיש התנגדות לביצוע השטר ובקשה להארכת המועד להגשת התנגדותו. כן נטען בבקשתו כי יש להורות על העברת הדיון לבימ"ש השלום בקריית גת.

נוכח בקשת ההתנגדות לביצוע השטר והבקשה להארכת המועד, הורתה רשמת ההוצאה לפועל, בהחלטתה מיום 04.03.18, על העברת ההליך לבית משפט השלום בכפר סבא.

בית משפט קמא ביקש את עמדת המבקשת, הן באשר לבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות והן באשר לבקשת המשיב לעיכוב הליכים, שבמסגרתה אף עתר להעברת ההליך לבימ"ש שלום בקריית גת (ראו החלטה מיום 21.03.18).

לאחר שהתקבלו התגובות הנדרשות, נעתר ביהמ"ש לבקשת המשיב למתן ארכה להגשת ההתנגדות ולבקשתו לעיכוב הליכים. באשר לשאלת הסמכות המקומית לדון בתביעה קמא- נקבע כי המבקשת לא הביאה "בדל של ראיה" באשר לסמכותו של בימ"ש במחוז מרכז להידרש לתביעה וכי לא הוכח כי "מקום ביצוע העסקה" היה במחוז מרכז. לפיכך, כאמור, הורה ביהמ"ש על העברת ההליך לבית משפט שלום במחוז דרום.

על החלטה זו- בשאלת הסמכות המקומית בלבד- הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

תמצית טענות הצדדים-

3. לטענת המבקשת שגה בימ"ש קמא בהחלטתו: הסמכות המקומית לדון בתביעה מסורה לבימ"ש השלום בכפר סבא; המקום שנועד לקיום ההתחייבות היה מקום ניהול עסקה של המבקשת בהוד השרון; המשיב לא סתר את טענות המבקשת לפיהן המקום שנועד לקיום ההתחייבות היה במחוז מרכז.

4. מנגד טען המשיב כי יש לדחות את הבקשה. לטענתו, הסמכות המקומית יכול שתיבחר על פי מקום מגוריו או עסקו של הנתבע, ומאחר שהוא מתגורר בדרום - יש להעביר את ההליך לבימ"ש שלום במחוז דרום.

דיון והכרעה-

5. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, מצאתי כי יש ממש בבקשה ולכן ניתנת רשות ערעור והבקשה תידון כערעור.

דין הערעור להתקבל כפי המפורט להלן.

6. כאשר מוגשת התנגדות לביצוע שטר חוב, הן הבקשה לביצוע השטר והן ההתנגדות לביצועו מועברים לבית משפט, כאשר הבקשה לביצוע שטר החוב דינה כתביעה בסדר דין מקוצר, ר' תקנה 108(ב) לתקנות ההוצאה לפועל תש"ם-1979. במצב דברים זה, חלות ההוראות הקבועות בתקנות סדר הדין האזרחי ולא תחולנה עוד הוראות חוק ההוצאה לפועל ותקנותיו.

הסמכות המקומית לדון בהתנגדות לביצוע שטר חוב מסורה לערכאה אליה רשאי היה מגיש הבקשה לביצוע השטר להגיש את התובענה על פי השטר בסדר דין מקוצר (ואף בטופס הבקשה לביצוע השטר המוגש ללשכת ההוצל"פ, מציין מבקש ביצוע השטר את ביהמ"ש המוסמך מקומית לדון בהתנגדות ככל שתוגש), ר' ד. בר אופיר הוצאה לפועל – הליכים והלכות (מהודרה שביעית, 2015) עמ' 1006(1)-1007.

בחינת הסמכות המקומית לדון בבקשה לביצוע שטר חוב תעשה בהתאם לאחת (לפחות) מן החלופות הקבועות בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד -1984 (להלן "תקנות סדר הדין האזרחי"), וכאמור, לא תחולנה עוד הוראות תקנות ההוצאה לפועל.

7. בענייננו, בחינת הסמכות המקומית לדון בתביעת המבקשת בהתאם לאחת מן החלופות הקבועות בתקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי מצביעה על כך שהסמכות המקומית מסורה לבימ"ש השלום בכפר סבא, אליו הועברה התביעה מלכתחילה. ודוק, בית המשפט קונה סמכות מקומית לדון בתביעה, בין היתר, לפי "המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות" (תקנה 3(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי). כמפורט בטענות המבקשת, המקום שנועד לקיום ההתחייבות שבין הצדדים- ביצוע התשלום בסך 2,200,000 ₪- היה במקום מושבה/עסקה של המבקשת (הוד השרון). המשיב לא הכחיש טענה זו, לא סתר אותה ואף לא ציין כי המקום שנועד לקיום ההתחייבות או מקום ביצוע העסקה היה במקום אחר. ודוק, בקשת המשיב להעברת הדיון לבימ"ש אחר הוגשה לבימ"ש קמא במסגרת בקשתו לביטול הליכים, כאשר בסע' 5ג לבקשה עתר המשיב כי "מבוקש להורות על העברת הדיון לבית המשפט בקריית גת על פי כללי הסמכות המקומית". הבקשה לקונית, ללא נימוקים וללא התייחסות לטענות המבקשת. כך גם במסגרת בקשת רשור הערעור הוגשה תגובת המשיב, תגובה לקונית המחזיקה פחות מעמוד אחד בלבד, תוך התייחסות למקום מגוריו בלבד. נראה כי אין בטענות המשיב כדי לסתור את טענות המבקשת בדבר המקום שנועד לקיום ההתחייבות.

טענת המשיב לפיה יש להורות על העברת הדיון לבימ"ש במחוז דרום נוכח מקום מגוריו – דינה להידחות. הבחירה בין החלופות השונות המופיעות בתקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי מסורה למבקשת (התובעת בהליך קמא) ולא למשיב (הנתבע). ככל שהוגשה התביעה בהתאם לאחת מן החלופות המופיעות בתקנה זו, אין מקום להורות על העברת ההליך לבית משפט אחר.

אם אין די בכך, נראה כי שגה בית משפט קמא עת קבע כי המבקשת לא הציגה ראשית ראיה לטענתה לפיה "מקום ביצוע העסקה" הינו במחוז מרכז. המבקשת ציינה בבקשה לביצוע השטר שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל כי ביהמ"ש המוסמך לדון בתביעה הוא בימ"ש השלום בכפר סבא נוכח "מקום ביצוע העסקה". כאמור, המשיב לא התייחס לטענה זו של המבקשת ולא ניתנה גרסתו באשר למקום ביצוע העסקה, ומכאן כי טענות המבקשת בעניין זה לא נסתרו. ממילא, אף רשמת ההוצאה לפועל הורתה על העברת ההליך לביהמ"ש השלום בכפר סבא ויש בהחלטה שיפוטית זו כדי לחזק את המסקנה לפיה הסמכות המקומית מסורה לבימ"ש השלום בכפר סבא.

8. לפיכך, כאמור, ההחלטה באשר להעברת הדיון לבימ"ש שלום במחוז דרום - מבוטלת.

הסמכות לדון בתביעה קמא מסורה לבית משפט השלום בכפר סבא.

המשיב יישא בהוצאות המבקשת בסך 2,500 ₪.

העירבון שהפקידה המבקשת יוחזר לה באמצעות ב"כ.

ניתן היום, ג' אב תשע"ח, 15 יולי 2018, בהעדר הצדדים.