עניינה של הבקשה:

1. לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, אשר הוגשה ביום 18.5.18.

פסק הדין נשוא הבקשה ניתן ביום 27.3.18.

פסק הדין נמסר למשרד עוה"ד שטרצר שייצג אז את המבקשים.

על פי רישומי מערכת נט המשפט המסמך נצפה על ידו ביום 27.3.18 בשעה 21:27, והומצא לידיו לפי המערכת ביום 28.3.18 בשעה 10:48. בנוסף בוצעה לידו באותו מועד מסירה של פסק הדין על-ידי ב"כ המשיבים.

2. פרק הזמן של 45 יום שהוקצבו בתקנה 397 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, להגשת ערעור, חלף עבר לו.

אלא שלטעת המבקשים, מר אלי אברהמי לקה בליבו, מצבו הרפואי היה קשה, ולכן עו"ד שטרצר לו הודיע לו על פסק הדין אלא ביום 25.4.18. עוד נטען כי היה צורך למצוא עו"ד חדש שייצג בערעור.

3. המשיבים התנגדו לארכה המבוקשת, והצביעו על כך שהוגשה תוך 50 יום ממועד מסירת פסק הדין לידי בא כוחם דאז של המבקשים, כלומר באיחור.

עוד טענו כי אין עילה שהדין ואין טעם מיוחד להארכת המועד. כמו כן הוסיפו כי חרף מצבו הרפואי, ניהל מר אברהמי את ההליך מולם בבית משפט השלום במשך 4 שנים, ללא מגבלות.

בנוסף, טענו כי סיכויי הערעור – נמוכים עד אפסיים.

דיון והכרעה:

4. לאחר שאני שוקלת בדעתי – אכן עסקינן במועד הקבוע בחיקוק, על פי הוראת תקנה 528 סיפא לתסד"א תשמ"ד-1984, יש צורך בטעם מיוחד להארכתו.

5. מהו טעם מיוחד ?

השופט בועז אוקון הטיב לבטא את הדברים בלשונו הציורית, באומרו בע"א 6842/00 ידידיה נ' סול קסט פד"י נ"ה (2) 904:

"טעם מיוחד כמוהו כשקית – היא אינה עומדת עד שלא יוכנס לתוכה משהו..."

ובהמשך :

" טעם מיוחד הוא עדיין מעיל קסמים המייחד את הטעמים המבססים הארכת מועד. אך קשה להצביע על שיטתיות כוללת בהגדרתו".

6. האם התקיים טעם מיוחד בענייננו?

נטען כי מצבו הרפואי של מר אברהמי היה בכי רע ולכן נמנע עו"ד שטרצר להטרידו. גרסה זו הופיעה בבקשה, אך לא מצאה ביטוי בתצהירו של מר אברהמי התומך בבקשה. גם תצהיר מטעם עו"ד שטרצר לא צורף. עם זאת, צורף אישור רפואי נושא תאריך 17.4.18 ובו התייחסות לאשפוז ביום 7.2.18.

בדוחק רב מאד ניתן לראות בטענות על מצבו הרפואי של מר אברהמי משום אמתלה.

7. לטענות בדבר הצורך למצוא עו"ד חדש כסיבת האיחור - אינני שועה. זהו מצב מקובל בהליכי ערעור ומן הסתם נלקח בחשבון על-ידי מתקין התקנות כאשר קבע פרק זמן של 45 יום להגשת ערעור.

אשר לסיכויי ההצלחה בערעור, עניין זה אינו מובהק. פסק הדין על פניו מנומק כדבעי, והמשוכה אותה יש לעבור אינה נמוכה.

8. עם זאת יש ליקח בחשבון כי פסק הדין אינו חלוט, משום שהמשיבים אף הם הגישו ערעור עליו. לכן בכל מקרה יעמוד תחת שבט ביקורתו של בית המשפט של ערעור. נימוק זה, כשהוא מצטרף לטענות בדבר בריאותו הרופפת של מר אברהמי, עשוי גם אם בדוחק, לשמש "טעם מיוחד" להארכת המועד.

9. אביא בהקשר זה מדברי כבוד השופט המשנה לנשיאה (כתוארו אז) אליקים רובינשטיין, ברע"א 3776/16 גנים נ' דרור ( ניתן ביום 15.8.2016, פורסם במאגרים).

שם בפסקה י"א :

"אם כן, סטיה ממועדים צריך שתיבחן לגופה, על רקע הצורך לאזן בין מימושן של זכויות דיוניות לבין מחדלים דיוניים כאלה ואחרים. לעיתים תינעל הדלת בשל המחדלים; לעיתים תיפתח תוך "'דמי כניסה' בדמות הוצאות".

ובהמשך, פסקה י"ב :

" טעות או רשלנות של עו"ד לא הוכרו כסיבה להארכת מועד , אולם טעות של עורך דין או של בעל דין שגרמה לאיחור אינה מונעת לחלוטין הארכת מועד, ובלבד שבית המשפט ישתכנע כי היה מחדל שניתן לכפר עליו בהוצאות..".

10. משכך, בנסיבות ענייננו, אני מחליטה להאריך את המועד להגשת ערעור, ובלבד שהמבקשים יישאו בהוצאות, ללא קשר לתוצאות ובכך ירפאו את הפגם שנפל בהתנהלותם.

11. אני מעמידה את שיעור ההוצאות על סך של 7,000 ₪ (שבעת אלפים שקלים) ללא קשר לתוצאות בתיק העיקרי. סכם זה ישולם תוך 21 יום מקבלת החלטה זו במשרד ב"כ הנוכחי של המבקשים. הערעור יוגש גם כן תוך פרק זמן זה. היה ולא ישולמו ההוצאות תוך המועד שנקבע, לא תותר הגשת הערעור.

סיכום:

12. הבקשה להארכת מועד מתקבלת בכפוף לתשלום הוצאות, ללא קשר לתוצאות בהליך העיקרי, בסך של 7,000 ₪ תוך 21 יום מקבלת החלטה זו במשרד ב"כ המבקשים.

היה ולא ישולמו ההוצאות במועד, לא תותר הגשת הערעור.

ניתנה היום, ב' תמוז תשע"ח, 15 יוני 2018, בהעדר הצדדים.