בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961.

ביום 17.5.18 ניתן כנגד המבקש צו פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לדו"ח הזמנה לדין מספר 50250959678 שעניינו נהיגה במהירות העולה על המותר.

ע"פ הדו"ח נהג המשיב ברכבו בדרך בינעירונית במהירות של 143 קמ"ש כאשר המהירות המרבית המותרת במקום הינה 90 קמ"ש.

לטענת ב"כ המבקש אין ראיות לכאורה, שעה שמדובר בדוח מוכן מסוג טופס שהשוטר רק ממלא בו את המספרים. ב"כ המבקש למדה זאת מכך שבתקופה האחרונה מצאה 5 דוחות זהים מילה במילה בבחינת "העתק הדבק". לדבריה כל מה שהשוטר משנה זה מהירות, מרחק, והנתיבים. לפיכך סבורה כי עניין זה, מאפיל על מהימנות השוטר והנכונות של נסיבות המקרה. כמו כן, רואה הסנגורית פגם בכך שאין התייחסות בדו"ח למצב התנועה בכביש. נושא זה, חיוני להוכחת קשר עין רציף. בפי הסנגורית טרוניה על כך שהשוטר איננו מציין, באיזה ק"מ עצר את המבקש.

כן מציינת ב"כ המבקש כי השוטר מציין בדו"ח שהרכב נמצא במרחק של 298.9 מטרים ועל כן הרכב כולו לא נמצא בטווח של 300 מ' בהם יש לבצע את המדידה. כן מדובר בחריגה של 3 קמ"ש בלבד מעל ברירת המשפט.

המבקש הינו נהג ותיק משנת 1974. אומנם לחובתו 55 ה"ק מהירות שהאחרונה מ-1/18 ברירת משפט. אולם לפניה עבירה משנת 2014 מסוג ב"מ טלפון ואם נבחן זאת לאור הקילומטרז' שהוא גומע בשנה שכן הוא עובד כסוכן פלסטיק אני סבורה כי במכלול אין מדובר בעבר תעבורתי מכביד.

לאור כל האמור מבקשת לקצר את תקופת הפסילה המנהלית ולהשיב לו את הרישיון.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה. לטענתה מחומר החקירה עולה כי קיימות ראיות לכאורה וכי התבצעה בממל"ז, מדידה תקינה של המהירות.

לעניין הטענה לדו"חות הזהים, טוענת ב"כ המשיבה כי מדידת מהירות בלייזר הינה דבר טכני, ישנם פרטים קבועים שהמפעיל צריך לשים לב אליהם ולהתייחס אליהם ולכן יש זהות בפרטים מסוימים.

עוד יש לציין כי לא מדובר בטופס מובנה אבל סביר שלשוטר מסויים תהיה התנסחות דומה בדוחות כמו מהירות.

לענין המרחק של הבדיקה כל עוד זה במרחק של 300 מטרים אין שום בעיה גם אם זה 299.9. לפי הוראות יצרן שאפשר למדוד ממרחק רב יותר מ-300 מטרים, אך לאור הפסיקה של ביהמ"ש העליון החליטו להגביל למרחק של 300 מטר בלילה, במקרה זה מדובר באכיפה באור יום. לכן טענה זו אין לה מקום בכלל.

ב"כ המאשימה מפנה לדברי הנהג שאמר שהיה בשיחה בטלפון וכנראה לא שם לב.

המבקש לא כפר במהירות המיוחסת לו, למבקש 55 ה"ק כאשר האחרונה היא משנה זו על מהירות.

לכן אנו סבורים כי החלטת הקצין היא סבירה.

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.

ראיות לכאורה:

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות מצאתי כי די בראיות הקיימות לשלב זה של הדיון.

בטופס ההזמנה לדין ציין השוטר אלון בדנני כי בעודו עומד מחוץ לניידת ופניו לכיוון התנועה הנוסעת לכיוונו בהבחין ברכבו של המבקש נוסע בנתיב השמאלי מתוך שלושה, וכאשר קיים קו ראיה נקי בינו לבין רכבו של המבקש, מדד את מהירות נסיעת רכבו של המבקש. השוטר הפעיל אורות מהבהבים ויצא בעקבות רכבו של המבקש תוך שמירה על קשר עין רצוף עם רכב המבקש עד לעצירתו, אז הציג בפניו את נתוני המדידה.

המבקש בדבריו לשוטר לא הכחיש כי נסע במהירות, אך טען כי היה בשיחת טלפון וכנראה לא שם לב.

טופס ההזמנה לדין רשום באופן מפורט ודי בו ובדוחו"ת הממל"ז כדי לקבוע, לשלב זה של הדיון, קיומן של ראיות לכאורה כנגד המבקש.

לאור כך, הריני קובעת כי בפני ראיות לכאורה לשלב זה של הדיון.

ביחס לטענתה של ב"כ המבקש לגבי הדו"חות הזהים, בחנתי הדו"חות אשר הוגשו ע"י ב"כ המבקש, אכן יש בדו"חות אלמנטים זהים, אך יש לציין כי מדובר באכיפה ע"י אותו שוטר באותו מיקום, ויש להניח כי פרטים טכניים וכן פרטים אחרים הנדרשים לצורך האכיפה יהיו זהים, יש להניח כי אדם מתבטא באופן קבוע בדרך מסוימת, ואופן ביטוי זה יבוא לידי ביטוי באופן זהה במקרים דומים.

אין להניח מדברים אלו כי השוטר לא התייחס לכל מקרה לגופו, וניתן לראות מדברי הנהגים בדו"חות כי מדובר בהיגדים שונים, ומכאן ניתן ללמוד כי השוטר התייחס לכל מקרה לגופו, ואין באמור בדברים אלה כדי לפגוע בקיומן של ראיות לכאורה.

מעבר לכך אציין, כי ב"כ המבקש לא הכחישה את דברי הנהג כפי שנרשמו בדו"ח ובשימוע. המבקש למעשה איננו הכחיש את ביצוע העבירה.

מסוכנות:

כפי שנפסק ע"י כב' ביהמ"ש העליון בבש"פ 513/88 ניתן ללמוד על מסוכנותו של המבקש בנהיגה, אף מנסיבות ביצוע העבירה. הריני קובעת כי קיימת מסוכנות חמורה העולה מנסיבות מקרה זה שבו נהג המבקש, לכאורה, במהירות של 143 קמ"ש במקום בו המהירות המרבית המותרת הינה 90 קמ"ש. מדובר בחריגה של 53 קמ"ש.

אין ספק כי מסוכנותו של המבקש נלמדת מהעבירה המיוחסת לו . מדובר במהירות שלא ניתן להגיע אליה בהיסח הדעת אלא במודע.

נהיגה במהירות כזו, מצדיקה הרחקת המבקש מהכביש לתקופת ימי הפסילה המנהלית.

לכך יש לצרף את עברו של המבקש הכולל 55 הרשעות קודמות, כשהאחרונה מינואר 2018 בגין עבירת מהירות.

לאחר שהאזנתי לטעוני הצדדים, עיינתי בחומר החקירה שהוצג בפני, בחנתי את נסיבות המקרה, נתתי דעתי אף לוותק ולעבר של המבקש כנהג, ולנסיבותיו האישיות, מצאתי כי המשך נהיגתו של המבקש עלול לסכן את שלום הציבור, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית ומצאתי, כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש.

סיכומו של דבר – הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י' סיוון תשע"ח, 24 מאי 2018, בהעדר הצדדים.