1. לפני בקשת רשות ערעור שהוגשה בהתאם לסעיף 29 ב (א) לחוק הבוררות, התשכ"ה – 1968 (להלן: "חוק הבוררות") על פסק בוררות מיום 27.3.18 שניתן ע"י כב' הבורר עו"ד זאב הרטבי (להלן: "פסק הבוררות" ו"הבורר", בהתאמה).

המבקשים טוענים כי בפסק הבוררות נפלה טעות יסודית ביישום הדין שיש בה כדי לגרום עיוות דין.

2. המבקשים הם בעלי זכויות בחלקה 82 גוש 6871 בחולון (להלן: "המקרקעין") אשר נוצרה כתוצאה מפעולות איחוד וחלוקה לפי תב"ע.

המשיבה היא חברה יזמית – קבלנית לבנייה, גם היא בעלת זכויות בחלקה.

המשיבה ערכה הסכמים שונים עם בעלי הזכויות האחרים שאפשרו לה להקים על החלקה בניין למגורים ובו 73 יחידות דיור, מהן היו המבקשים זכאים לחזקה ובעלות בשש דירות בין הקומות ראשונה עד שישית, בעבור תמורה שהתחייבו לשלם למשיבה, בהתאם להסכם ל"מתן שירותי בניה" שנחתם ביום 13.1.2013 בין המבקשים למשיבה (להלן: "ההסכם").

שאלת פרשנות ההסכם עמדה להכרעה במסגרת הבוררות.

3. בפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 19.1.14 בפני כב' הבורר, צוינה ההסכמה אליה הגיעו הצדדים עם הבורר הקודם (עו"ד יורם וסרצוג) ביום 24.11.13, לפיה הבוררות תהיה עפ"י הדין המהותי, לא עפ"י דיני הראיות ופסה"ד ינומק. כמו כן תהא זכות ערעור על פסה"ד.

עוד הסכימו הצדדים כי:

"לב המחלוקת יהיה בנוגע לטענות העיקריות, כלומר, טבלת האיזון ועלויות הבנייה הישירות. החקירות יתרכזו בנושאים אלה ובשלב ראשון לא ידונו בסכומי ההוצאות, הניכויים והריבית. חישובים ספציפיים ייעשו רק לאחר הכרעה במחלוקת העיקרית, והדבר אינו מהווה וויתור על הכרעה בהוצאות והריביות לבסוף".

(הפרוטוקול צורף נספח א' לבקשה).

לאחר שכב' הבורר שמע את הצדדים ועדיהם, עיין במסמכים ובסיכומי הצדדים ניתנה על ידו החלטת ביניים ביום 4.12.14.

4. החלטת ביניים מיום 4.12.14:

א. כב' הבורר דן בשאלה מהי תמורת הבנייה שעל המבקשים לשלם למשיבה.

סעיף 7 כותרתו: "תמורת הבניה".

בסעיף 7.1 להסכם נקבע כי:

"בתמורה לבניית דירות המזמין, כאמור בהסכם זה, והחניות והמחסנים שיוצמדו לדירות המזמין כאמור בחוזה זה, ישלם המזמין ליזם את סכום עלויות הבניה הישירות של דירות המזמין (בנוסף לכל האגרות וההיטלים שעל המזמין לשלם ליזם בחוזה זה), כפי שייחשבו ויקבעו השמאים שלהלן בכתב (בהתאם לחישובם בשומה להגשה לבנק מלווה בקבלת ליווי פיננסי). השמאים הם: ...היזם הוא שיבחר את זהותו של מי מהשמאים הנ"ל (להלן: "השמאי הנבחר"). מוסכם כי עלות הבניה כנ"ל שתקבע על ידי השמאי הנבחר, תכלול גם סכום המע"מ. העלות שיקבע השמאי הנבחר תקרא להלן: "תמורת הבניה". תמורת השמאי שתקבע השמאי הנבחר תהיה בכתב ללא נימוקים. היה והמזמין סבור כי תמורת הבנייה נמוכה מהשווי שנקבע ע"י השמאי הנ"ל יהיה המזמין רשאי להשיג על קביעת השמאי באמצעות שמאי מטעמו תוך 14 ימים...".

בסיכומו של דבר, כב' הבורר קבע כי עלויות הבנייה הישירות עפ"י ההסכם הן כפי שהובאו ופורטו בחוות הדעת של השמאי מר ירון ספקטור אשר נבחר מטעם היזם עפ"י סעיף 7 להסכם (דו"ח האפס), בניכוי רווח קבלני של 3.5% מהסך הכולל, בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה.

סך כל עלויות הבנייה הישירות של המבקשים הסתכם בסך של 3,657,000 ₪ בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה כמוסכם בהסכם.

ב) כב' הבורר דן בשאלה האם חלה על המבקשים חובת תשלום דמי איזון למשיבה כתוצאה מבחירת הדירות על ידם בבניין שיוקם.

נקבע מהי "דירה ממוצעת בבניין" והאם ששת הדירות שהתובעים בחרו אכן תואמות לשווין של שש דירות ממוצעות בהתאם להסכם.

בסיכומו של דבר, התקבלה פרשנות המבקשים לפיה המשיבה אינה זכאית לגבות ולקבל מהמבקשים תשלומי איזון בגין בחירתם את שש הדירות, כפי שבחרו.

ג) נקבע כי יקבע מועד לתזכורת לשם קביעת הנהלים לעריכת החישובים הכספיים העולים מהחלטת ביניים זו.

5. ביום 29.6.15 ביהמ"ש המחוזי (כב' הש' י' שיצר) דחה על הסף בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטת הבורר מיום 4.12.14 (רע"ב 10955-03-15).

ערעור שהוגש על ההחלטה מיום 29.6.15 לביהמ"ש העליון (כב' הש' י' דנציגר) נדחה אף הוא (רע"א 5060/15).

נקבע כי החלטת הבורר מיום 4.12.14 הינה בגדר "החלטת בייניים", ולא "פסק ביניים" או "פסק חלקי" והמבקשים אינם רשאים לערער על החלטת זו במסגרת הליך הבוררות. צוין כי ככל שהמבקשים הסכימו על מנגנון ערעור לפי סעיף 29ב לחוק הבוררות, הם יוכלו לפנות בערעור לבית המשפט לאחר שיינתן פסק בוררות, חלקי או סופי.

6. פסק הבוררות:

א) בפתח הדברים, ציין כב' הבורר כי בהתאם להחלטה מיום 4.12.14, הדיון ביום 7.1.16 נקבע על מנת לדון בקביעת הסכומים המגיעים לפי הוראות ההסכם כפי שפורש בהחלטת הביניים, אם כי במקום שהבוררות תתמקד בחישובים חשבונאיים ותסתיים תוך ישיבה או שתיים, קוימו ישיבות רבות במסגרתן ניסו המבקשים לערער על העקרונות שנקבעו בהחלטה מיום 4.12.14 וטענו כי המשיבה הפרה את ההסכם הפרה יסודית המזכה אותם בתשלום פיצוי מוסכם, אותו יש לנכות מיתרת התמורה המגיעה מהם למשיבה. מנגד, המשיבה טענה כי המבקשים הפרו את ההסכם הפרה יסודית ועל כן מגיע להם מלוא הפיצוי המוסכם, אותו יש להוסיף על יתרת התמורה.

הצדדים נחקרו בעניין והוגשו סיכומים. לאחר מכן, ניתן פסק הבוררות.

ב) טענות המבקשים בדבר הפרות יסודיות של הסכם ע"י המשיבה נדחו.

ג) למרות שהדיון היה אמור להיות חשבונאי באופיו, רק המשיבה הביאה בסיכומיה את החישוב החשבונאי הנכון לדעתה.

המבקשים לא הגיבו על כך בסיכומי התגובה מטעמם, ועל כן כב' הבורר יצא מנקודת הנחה שאין הם חולקים על החישוב שהובא על ידי המשיבה.

ד) טענת המשיבה לפיה עצם הימנעות המבקשים מהשלמת מלוא התמורה עפ"י ההסכם ועפ"י החלטת הביניים במסגרתה נקבעו עלויות הבנייה הישירות, מהווה כשלעצמה הפרה יסודית של ההסכם מצד המבקשים, נדחתה.

ה) בשים לב לסעיף 25 (ב) לחוק החוזים וחובת הצדדים להקטנת הנזק, הקביעה בדבר פיצול הדירות ליחידות עצמאיות צודקת וראויה.

ו) מעצם העובדה שהבניין גמור והדירות נמסרו, אין עילה להפרה יסודית שתזכה מי מהצדדים במלוא הפיצוי המוסכם שנתבע על ידו.

ז) נקבע כי יתרת התמורה מגיעה מהמבקשים למשיבה היא בסך של 2,328,879 ₪ צמוד למדד יוקר תשומות הבנייה מיום 15.1.18 ויישא ריבית של 1% לחודש החל מפברואר 2018 ועד התשלום המלא בפועל.

המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ תוך 30 יום ממועד מסירת פסה"ד לידם בצירוף ריבית של 4% לשנה והצמדה למדד מאותו מועד.

כל צד יישא בהוצאותיו בדבר שכ"ט הבורר ועלויות סטנוגרמה (חברת הההקלטה).

7. תמצית טענות המבקשים בבקשת רשות ערעור:

א. הבורר פסק הוצאות בנייה ישירות בנגוד להסכם הבוררות ובניגוד לדו"ח האפס על פיו היו צריכים להיקבע הוצאות הבנייה הישירות.

נטען כי הבורר הוסיף לתשלום המבקשים הוצאות נוספות אשר אינן מהוות "הוצאות ישירות" לפי דו"ח האפס על אף שסוכם בין הצדדים בהסכם כי המבקשים ישלמו רק את הוצאות הבנייה הישירות עפ"י דו"ח האפס עצמו.

ב. הבורר לא התייחס לטענות המבקשים לפיהן המשיבה דרשה סכומים במרמה בניגוד להסכם, תוך הפרה יסודית של ההסכם ורק כנגד דרישות מופרזות הייתה מוכנה לשחרר דירות למבקשים. נטען כי בניגוד להסכם ולאחר גמר הבנייה המשיבה לא מסרה את החזקה בדירות.

ג. הבורר לא התייחס לכך שדו"ח האפס לא נמסר למבקשים עד לישיבת הבוררות השנייה ביום 4.2.14 וזאת בניגוד להסכם וחרף בקשותיהם.

ד. הבורר קבע בניגוד להסכם כי המשיבה לא הייתה צריכה לשלוח למבקשים דרישות תשלום.

ה. למרות שהמשיבה לא בנתה עפ"י הסיווג הקבלני המתאים בניגוד לדין ולהסכם הבוררות, לא נקבע בפסק הבוררות כי מדובר בהפרה.

ו. קביעת הבורר לפיה המשיבה הייתה צריכה לפצל את מסירת הדירות כלומר, לשחרר חלק מהן לידי המבקשים, לא יושמה בהחלטה.

ז. הבורר קיבל את החישוב שגוי של המשיבה בנוגע לתמורה מהמבקשים ללא כל בדיקה וללא התייחסות לטענות המבקשים בנוגע לכך.

ח. מבוקש לפסוק פיצויים עפ"י סעיף 23.1 להסכם – 10% משווי דירות המזמים בטבלת האיזון דהיינו 1,053,419 ₪ מיום ההפרה בים גמר בניית הדירות (9/2013) הכוללים ריבית והצמדה כחוק עד למתן פסה"ד. כן מבוקש לבטל את הרבית החוזית על כל יתרה שהיא ולהשית את הרבית עפ"י החוק. בנוסף מבוקש לקבוע דמי שכירות בגין איחור במסירת החזקה בהתאם לסעיף 11.5 להסכם בסך של 155,400 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום 9/2013.

מבוקש לבטל את פסק הבורר ולקבוע כי ההוצאות הישירות של הבנייה הן התמורה בסך 3,578,811 ₪ והיתרה בסך 29,945.12 ₪ מיום 9.7.13 תקוזז מפיצויי ההפרה.

כן מבוקש לקבוע כי המשיבה הפרה את ההסכם הפרה יסודית.

8. תמצית טענות המשיבה בתשובתה לבר"ע:

א. הקביעות העובדתיות של הבורר בפסק הבוררות (על שני חלקיו) אינן יכולות להיות בסיס לבר"ע על פסק הבוררות, שכן אינן שגויות ולא נמצאות במישור המשפטי, ואינן יוצרות "עיוות דין".

ב. קביעות הבורר באשר למונח "עלויות בנייה ישירות" על בסיס עובדות שהוצגו בפניו ופרשנות ההסכם בין הצדדים, סבירות ונשענות על יסודות עובדתיים ומשפטיים מוצקים והן בגדר פרשנויות אפשריות.

ג. הבורר התייחס לטענת המבקשים כי לא התקבל אצלם דו"ח האפס לפני תחילת הבוררות אלא רק במהלכה וקבע עובדתית ומשפטית כי טענות אלה אינן מעלות או מורידות באשר לחובת של המבקשים למשיבה. כך גם לגבי טענת המבקשים כי לא התקבלו אצלם דרישות התשלום. הבורר קבע עובדתית כי למעשה המבקשים ויתרו על הצורך בקבלת דרישות תשלום פורמאליות.

ד. הבורר התייחס מפורשות לטענה בנוגע לסיווג הקבלני ודחה אותה על בסיס הקביעה העובדתית כי לא נגרם למבקשים נזק בשל כך והם לא העלו טענה הנוגעת לאיכות הבניה ולא ביקשו לבטל את ההסכם מיסודו בשל הפרה נטענת זו. כמו כן הבורר שקל את המועד המאוחר בו הועלתה הטענה.

ה. מעבר לכך שהבורר דחה את טענת המבקשים לחייב את המשיבה בפיצול זכות העכבון בדירות

בטרם ההליך המשפטי, טענתם של המבקשים ל"נזקים" או "הוצאות" נדחתה ע"י הבורר מסיבות עובדתיות .

ו. המבקשים מנסים להציג ראיה חדשה במסגרת הבר"ע - מסמך "חישוב", ללא כל הסבר מדוע לא הוצג החישוב לבורר וללא כל טעם או טענה מדוע ערכאת הערעור צריכה לקבל טענות עובדתיות חדשות כאלה.

9. בתשובה לתגובה טוענים המבקשים כי הבר"ע מבוססת על טענות משפטיות וכי אין מדובר בערעור על מסקנות או ראיות שהובאו בהליך הבוררות כי אם ערעור על יישום הדין. נטען כי הבורר פסק בניגוד לעקרונות דיני החוזים הואיל ולשון החוזה הייתה ברורה.

10. לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן:

11. המסגרת הנורמטיבית:

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש על פסק בוררות לפי סעיף 29ב (א) לחוק הבוררות רק אם נפלה בפסק הבוררות "טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין".

ברע"א 1242/15 מ. אדלר הנדסה בע"מ נ' קטן (14/4/16) נדרש כב' השופט דנציגר לשאלה – מתי תינתן בקשת רשות ערעור לפי סעיף 29 ב לחוק הבוררות.

נקבע, כי על מנת שתינתן רשות ערעור על פסק בורר יש צורך בקיומם של 3 תנאים מצטברים:

(א) מדובר בטעות יסודית.

(ב) הטעות היא ביישום הדין.

(ג) יש בטעות כדי לגרום עיוות דין.

נקבע שם, כי הגם שהמחוקק ביקש לאפשר לצדדים להליך בוררות לערער על טעויות שנפלו בהכרעת הבורר, אזי פתיחת צוהר רחב מידי, עלולה לפגוע באפקטיביות ובאטרקטיביות של הליך הבוררות ולגרום לעומס על בתי המשפט בניגוד לתכלית חוק הבוררות (שם, סעיף 9).

נקבע לא אחת, כי מתן רשות ערעור לפי סעיף 29 ב לחוק הבוררות, תינתן ככלל, בנסיבות "זועקות" וראה לעניין זה רע"א 4077/14 CHAINRAI BALRAM נ' ישראל סורין איזי שוחט (ניתן ביום 13/7/15) וכן רע"ב 54305-03-15 גורי מוצרי צריכה (1991) בע"מ נ' הרדוף תוצרת מזון אוגני אגודה חקלאית שיתופית בע"מ (9/3/16).

12. אינני סבורה, כי במקרה דנן נפלה טעות יסודית ביישום הדין שיש בה כדי לגרום עיוות דין.

אדרש לפי סדר הטיעונים שהועלו בבר"ע ע"י המבקשים.

א) כב' הבורר הגיע למסקנה כי עלויות הבנייה הישירות כוללות את כל ההוצאות הכרוכות בבנייה גופה וכן את ההוצאות הקשורות בתכנון, אגרות והיטלים, חיבורי חשמל, הוצאות הנהלה וכלליות, ככל שהן דרושות והכרחיות לצורך הבניה גופה.

צוין כי גם השמאי הממשלתי שבהנחיותיו מפריד בין עלויות בניה עקיפות לעלויות בניה ישירות קובע כי למרות ההפרדה, על השמאי המעריך את הוצאות הבניה העקיפות להעמיסן על סעיף עלויות הבניה הישירות.

לשיטתו, אין לכלול בעלויות הישירות את הרווח שהיזם מצפה לקבלו באופן סביר מהסיכון הכספי שלו ומהזמן שהוא נוטל על עצמו לטיפול בפרויקט.

כב' הבורר קבע כי עלויות בהן נושא היזם בפיקוח ובתיאום בין בעלי המקצוע השונים, לרבות הוצאות ההנהלה, מהוות עלויות בניה ישירות, כפי שהתכוונו להן הצדדים בעת עריכת ההסכם.

לעומת זאת, עלויות מימון חלות במקרה זה על היזם בלבד. כך גם לעמדת השמאי מר ירון ספקטור שהעיד מטעם המשיבה.

עוד צוין כי השמאי סבור כי יש לכלול בעלויות הבנייה הישירות סך של 4,000 ₪ לדירה בגין "עמלת ליווי" שתשלומו הינו תנאי מוקדם להנקת הסכם ליווי בנקאי לפרויקט בנייה. צוין כי הליווי הבנקאי נכלל בהסכם והמבקשים אישרו זאת בסעיף 19.2 להסכם.

טענת המבקשים בבר"ע לפיה עלויות הבנייה הישירות עולות מדו"ח האפס ואין מקום להוסיף על כך הוצאות נוספות היא טענה שנבחנה כדבעי ע"י כב' הבורר.

הבורר בחן טענה זו לאור ההסכם, העדויות והראיות שעמדו בפניו, פירט מה כוללות בחובן עלויות הבנייה הישירות ונימק את קביעתו.

כאמור, הבורר הגיע למסקנה בדבר גובה עלויות הבנייה הישירות על סמך הראיות שעמדו בפניו.

טענת המבקשים כי היה על הבורר להגיע למעשה למסקנה שונה על סמך הראיות, היא טענה שבימ"ש של ערעור נדרש לה, כאשר מוגש ערעור בזכות על פסק דין, ולא כאשר עסקינן בבקשת רשות לערער אשר נתחמה במפורש בסעיף 29ב לחוק הבוררות למקרה שבו נפלה בפסק הבורר טעות ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין.

אין מדובר ב"טעות ביישום הדין" המצדיקה מתן רשות לערער על פסק דין של בורר במקרה דנן, וממילא אין בכך כדי לגרום לעיוות דין.

ב) אין בידי לקבל את טענת המבקשים לפיה הבורר לא התייחס לטענתם כי המשיבה דרשה סכומים במרמה בניגוד להסכם, תוך הפרה יסודית של ההסכם ותוך הסתרה וכי רק כנגד דרישותיה המופרשות הייתה מוכנה לשחרר דירות למבקשים ובניגוד להסכם לאחר גמר הבנייה אכן לא מסרה את החזקה בדירות.

הבורר הבהיר בסעיף 18 לפסק הבוררות, כאשר דן בטענות המבקשים בדבר הפרות המשיבה את הסכם הבנייה, כי הכריע בנושא גובה התמורה עוד בהחלטתו מיום 4.12.14 והודגש כי המבקשים לא שילמו למשיבה את יתרת התמורה בעבור הדירות.

כן צוין בסעיף 26 לפסק הבוררות כי טענות התובעים להפרת ההסכם התעוררו בשלבים מאוחרים של הבוררות והם שילמו את תשלומי תמורה הראשונים.

הבורר לא מצא כי המשיבה הפרה את ההסכם הפרות יסודיות, לא כל שכן הפרות המזכות בפיצוי מוסכם מכוח ההסכם.

ג) אין בידי לקבל את טענת המבקשים לפיה הבורר לא התייחס לכך שדו"ח ה אפס ,שהינו המסמך הקובע לעניין התמורה, לא נמסר למבקשים עד לישיבת הבוררות השנייה ביום 4.2.14 וזאת בניגוד להסכם וחרף בקשותיהם.

בהחלטה מיום 4.12.14 הבורר פירט בסעיף 10 את טענותיהם של המבקשים בנוגע לתמורת הבניה וצוין כי לטענת המבקשים דו"ח אפס לא הומצא להם אלא במהלך הבוררות, כך שאין ספק כי מדובר בטענה שעמדה לנגד עיניו של הבורר.

הבורר מתייחס לטענה זו במסגרת סעיף 22 לפסק הבוררות מיום 27.3.18 שם הוסבר כי גובה עלויות הבנייה שהיה על המבקשים לשלם למשיבה נקבע במסגרת ההחלטה מיום 4.12.14 לאחר חקירת השמאים של המבקשים ושל המשיבה כשדו"ח ה- 0 נדון על ידם בהרחבה, אף אם מסירתו הייתה במאוחר, כפי שטוענים המבקשים. בנסיבות אלה, הובהר כי טענה זו לנזק ראייתי אינה רלוונטית עוד.

ד) אין בידי לקבל את טענת המבקשים כי קביעת הבורר בנוגע למשלוח דרישות התשלום לידי המבקשים, עומדת בניגוד להסכם.

הבורר קבע כי התנהגות המבקשים - העברת התשלומים הראשונים על ידם בפועל למשיבה גם ללא משלוח הודעה פורמלית כנדרש מהמשיבה, מלמדת כי הם הסכימו מכללא שלא להתעקש על קיומו של ההסכם בנוגע למשלוח הודעת תשלום עפ"י ההסכם, ועל כן אין בכך הפרה של ההסכם.

ה) טענת הסיווג קבלני נדונה ע"י הבורר בסעיפים 24-25 לפסק הבוררות.

הבורר קבע כי גם בהנחה שהחברה שבנתה את הבניין לא הייתה בעלת סיווג מתאים שעולה כדי הפרת ההסכם, הרי שלא נגרם מכך עיכוב בגמר בניית הדירות והמבקשים עצמם לא טענו כי נגרם להם נזק מחמת הפרה זו המזכה אותם בפיצוי. הודגש כי לא ברור לשם מה הועלה הטיעון בהקשר זה הואיל ולא נטען ע"י המבקשים כי יש לראות בשל כך את העסקה כמבוטלת מעיקרה.

בנוסף לכך נקבע גם כאמור כי טענות הנוגעות להפרת החוזה התעוררו בשלבים מאוחרים של הבוררות, לאחר תשלומי התמורה הראשונים.

יודגש בהקשר זה כי גם בסעיף 14 לפסק הבוררות ציין הבורר כי למרות שהמבקשים התמקדו בסיכומיהם בטענה כי הנתבעת הפרה את החוזה הפרה יסודית הם לא טענו מה כוונתם בהשגת הצהרה שהייתה הפרה יסודית ונשאלת השאלה לאיזה סעד הם טוענים.

אין בנמצא טעם המצדיק קביעה לפיה הבורר טעה בעניין זה טעות יסודית בדין.

ו) באשר לטענת המבקשים כי למרות שהבורר קבע כי המשיבה הייתה צריכה לפצל את מסירת הדירות, קביעה זו לא יושמה בפסה"ד ,אציין כי גם בהקשר זה לא מצאתי טעות ביישום הדין.

אמנם הבורר קבע כי בנסיבות המקרה שבפניו הורה בשלבים מוקדמים על מסירת החזקה בחלק מן הדירות לשם הקטנת נזקים והחוזה היה ניתן להפרדה, אך הוסיף בסעיף 42 לפסק הבוררות כי "מעצם העובדה שהבניין גמור והדירות נמסרו, לא ראיתי משום עילה להפרה יסודית שתזכה מי מהצדדים במלוא הפיצוי המוסכם שנתבע על ידו".

ובהמשך, בסעיף 44 לפסק הבוררות בקביעת נשיאת הוצאות הבוררות נלקחה בחשבון התנהלות הצדדים.

ז) בפתח פסק הבוררות, הובהר מפורשות ע"י הבורר, כי לאחר שניתנה ההחלטה מיום 4.12.14 הדיון הוחזר לצורך קביעת הסכומים המגיעים מצד אחד למשנהו, לפי ההסכם, כפי שפורש בהחלטה מיום 4.12.14, אם כי המבקשים התמקדו בסיכומים בטענה כי המשיבה הפרה את החוזה הפרה יסודית ורק המשיבה נתנה פירוט חשבונאי.

הבורר ציין כי במהלך הבוררות המבקשים חזרו שוב ושוב על טענות שנועדו לקעקע את קביעותיו בהחלטה מיום 4.12.14 ומשלא הגיבו על חישוב התמורה בסיכומי התגובה מטעמם, הבורר יוצא מנקודת הנחה שהם אינם חולקים על החישוב שנקבע ע"י המשיבה.

איני סבורה כי הבורר טעה בקביעתו ובוודאי שאין מדובר בטעות ביישום הדין העולה לכדי עיוות דין.

המבקשים טוענים באופן סתמי כי הבורר נתן לצדדים להבין במהלך הבוררות כי ימנה מומחה חשבונאי לאחר שיקבע מי הפר את ההסכם ומשכך לא צירפו חישוב חשבונאי.

טענה זו מוטב לו לא הייתה נטענת, שהרי סיכומי המבקשים הוגשו לאחר שהיה ברור שלא מונה מומחה חשבונאי במסגרת הליך הבוררות ומשהציגה המשיבה תחשיב במסגרת סיכומיה, היה מקום כי במידה והמבקשים חולקים על תחשיב זה, יציגו תחשיב מטעמם. משלא עשו המבקשים כך, אין להם להלין אלא על עצמם.

13. לסיכום:

א. לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

מכח סמכותי בהתאם לסעיף 28 לחוק הבוררות, אני מאשרת את פסק הבוררות.

ב. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך 9000 ₪.

סכום זה יחולט מכספי העירבון ויועבר למשיבה באמצעות בא כוחה. יתרת העירבון תוחזר למבקשים באמצעות בא כוחם.

ג. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ב אב תשע"ח, 24 יולי 2018, בהעדר הצדדים.