תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה בה היתה מעורבת משאית נהוגה על ידי הנתבע 1 ומבוטחת על ידי הנתבעת 2.

להלן גרסת נהג רכב התובעת:

נסעתי בכביש המושבים, מוביל מיהוד ללוד לאורך הגדר של בן גוריון. נסעתי מכביש המושבים ממערב למזרח, יש כיכר באמצע הכביש. הכניסה למושב יגל. הגעתי לכיכר, הייתי צריך להמשיך ישר בכיכר, עשיתי שם חצי סיבוב. כשיצאתי מהכיכר, כמה עשרות מטרים, 40 מטר בערך אחרי הכיכר, עמדה משאית בשוליים, מעבר לשוליים, צד אחד על הפס הצהוב וגלשה 20 ס"מ לכיוון הכביש, המשאית עמדה. ראיתי אותה, זזתי חצי מטר לכיוון אמצע הכביש, עדיין במסלול שלי. התחלתי לעקוף אותה, כשהייתי בערך ב-1/3 המשאית בעקיפה, היא התחילה פתאום לפנות שמאלה, ראיתי שהוא פונה שמאלה, אם הייתי עוצר הוא היה נכנס בי בצד הקדמי, במנוע, ניסיתי לברוח ולהאיץ והרגשתי מכה בכנף השמאלית האחורית, ושם הוא נכנס. עצרתי בצד, צילמתי ושלחתי לביטוח.

להלן גרסת הנתבע:

אני נהג משאית. באתי לקחת את הנהג שלנו מהמוסך. היה לנו מסגרייה שם שעושים ארגזים למשאיות. באתי לשם, יש שני מוסכים, שתי כניסות. אני באתי, הסתכלתי, לקחתי טיפה מהשוליים, את הנתיב שם, במקומות האלה, זה בין מושבים, הם נתיבים צרים. אולי ברוחב משאית. אני בטח גנבתי קצת מהשוליים, אולי חצי מטר. התרחקתי קצת מקו ההפרדה, המראה בולטת החוצה 40 ס"מ מהמשאית, כדי לא להתנגש עם רכב שמגיע ממול, באתי, התרחקתי מקו ההפרדה, וגם אני צריך לקחת את הסיבוב גדול, שייכנס, אורך של המשאית הוא 7.5-8 מטר. הסתכלתי לאן אני צריך לפנות, הסתכלתי גם ממול, אולי היה רכב שנתתי לו לעבור, הסתכלתי במראות והתחלתי לפנות, פתאום רכב הגיע במהירות כמו טיל. והוא פגש אותי ועצר אולי 200 מטר לפני. אני נסעתי אחריו, עצרתי, החלפנו פרטים. מסרתי לו כל הפרטים, והוא נתן לי רק את הרישיון שלו. ביקשתי את הרישיון של הרכב, הוא הלך ואמר שהוא ממהר, הלך, הביא גם רישיון של הרכב, צילמתי את הרישיון של הרכב ופתאום הוא הלך, צילם את שלי והלך, אמר ביי והלך. קראתי לו, רגע, ביקשתי שיביא לי את הביטוח שלו, והוא קפץ לרכב ונסע. אפילו לא הספקתי לקחת את הביטוח שלו. אבל את שלי מסרתי הכל.

אני מקבל את דברי נהג התובעת כי כאשר חלף על פני משאית הנתבע, היא טרם החלה בפניה. אני סבור כי אילו המשאית, שהיא כלי רכב גדול מאד, אכן היתה מתחילה בפניה שמאלה, לא היה ממשיך נהג התובעת בנסיעה, אלא מאפשר לה לפנות.

אני גם מאמין לדברי נהג התובעת כי הנתבע לא אותת בטרם החל לפנות. שכן, הנתבע לא אמר בשום מקום בעדותו הראשית, שהינה עדות חופשית ופתוחה, כי אותת. אמנם, בטופס ההודעה נרשם כי הוא אותת, אולם, מדובר בטופס שלא ברור מתי מולא, לא ברור מי מילא אותו, ובעיקר, לא נמצא הסבר משכנע מדוע הנתבע לא ציין בעדותו פרט כה חשוב וקריטי (ודבריו בחקירה הנגדית "אני מאותת תמיד" לא היו יותר מאשר הפטרת מילים בדיעבד). כפועל יוצא מכך, שוכנעתי בדברי נהג התובעת כי הנתבע לא אותת, שכן אילו היה מאותת, היה בכך כדי להזהיר את נהג התובעת בדבר כוונת הנתבע לפנות שמאלה. (זאת, מבלי למעט מחובתו ה לבצע את הפניה רק לאחר שוידא כי ביצועה אפשרי כחוק, אף אם אותת תחילה).

לאור האמור, שוכנעתי כי הנתבע פנה שמאלה בלא איתות, בחוסר זהירות ומבלי ליתן תשומת לב לתנועה בכביש, ולפיכך, מסקנתי היא כי הוא האחראי לתאונה.

התביעה מתקבלת.

אני מחייב את הנתבעים בתשלום 10,287 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ובתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 3,000 ₪ .

ניתן היום, ט' חשוון תשפ"א, 27 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.