החלטה

הבקשה והמחלוקת

1. לפניי בקשה, שהוגשה כשנתיים וחצי לאחר המועד בו הוגשה תביעה רשלנות רפואית זו (וקרוב לחמש שנים לאחר מועד הניתוח – מושא תביעה זו) - לתיקון כתב התביעה, בטענה "לאחרונה הסתבר כי מעבר לנזק בתחום הכירורגיה הפלסטית, לתובעת גם נזק משמעותי בתחום הנפשי".
2. יש לציין כי כתב התביעה בנדון הוגש בטענה של רשלנות רפואית בביצוע ניתוח אף לשיפור הנשימה והמראה האסתטי שהותיר את התובעת עם נזקים אסתטיים ותפקודיים. מדובר בניתוח אף שלישי במספר בתקופה של כ-15 שנה, כשהנתבעים מעורבים רק בניתוח זה, האחרון, מתחילת שנת 2016 (להלן: "הניתוח"). בכתב התביעה אין טענה לנזק נפשי.
3. במהות מבקשת התובעת לתקן את התביעה כך שיכללו בו טענות לנזק נפשי בגין הניתוח, ולצרף לכתב התביעה, לתמיכה בטענות אלה, חוות דעת רפואית בתחום הפסיכיאטריה מיום 11.11.21, שנתנה פסיכיאטרית מומחית, שנטען כי בדקה את התובעת וקבעה כי היא "סובלת מנזק נפשי כתוצאה מטענות התביעה" (להלן: "חוות הדעת").
4. לבד מחוות הדעת (ונוסח כתב תביעה מתוקן), לא צורפו לבקשה מסמכים נוספים, גם לא – תצהיר.
5. ודוק. חוות הדעת איננה מפרטת אחד לאחד את המסמכים שעמדו בפני המומחית, אך מעיון בסיכום שערכה המומחית מ"תעוד מפגשים פסיכיאטריים ופסיכולוגיים" מקופת החולים, עולה כי התובעת היתה במפגשים כאלה (לא ברור כמה בכל פעם) – טרם מועד הניתוח - לפחות בשלוש תקופות שונות במהלך אותן 15 שנים, וכי פגישותיה בתחום הנפשי לאחר הניתוח (היא התקופה הרביעית) - החלו כשבעה חודשים לאחר הניתוח ו"גלשו ל2017" והופסקו. נכתב משהו על פניה לטיפול פרטי בענין היפנוזה – אך לא צוין מועד. האזכור הבא הוא מסמך סיכום שנתנה הפסיכולוגית הקלינית מיום 2.10.20, שלפי הכתוב "מתארת משנת 2016 מצוקה נפשית משמעותית, לאורך חצי שנת הטיפול בה" (ההדגשה בקו - הוספה).
6. לשון אחר, הפגישות והטיפולים של התובעת בתחום הנפשי הפסיקו בתחילת 2017. והמומחית כותבת: "הטיפול הופסק בשל חוסר היכולת של [התובעת] להתמיד בו. [התובעת] חזרה לאחרונה ביולי 2020". יש לציין, כי פירוט פרטני של תוכן מסמכים רפואיים של תיעוד ישיר של טיפולים בתחום הנפשי ניתן לגבי שני מסמכים בלבד: מסמך של פסיכיאטרית ממועד שהוא כשבעה חודשים לאחר הניתוח, ומסמך של פסיכולוג קליני שמועדו 2.11.20. כאמור, המסמכים עצמם לא צורפו לבקשה.
7. הנתבעים טוענים בתגובתם כי יש לדחות את הבקשה לתיקון כתב התביעה. לטענתם, מדובר בניסיון מצד התובעת למקצה שיפורים בתיק, כחמש שנים לאחר הניתוח וכשנתיים וחצי לאחר הגשת התביעה, לאחר שני קדמי משפט ומתן הצעת הפשרה על ידי בית המשפט בנדון (בקדם המשפט מיום 20.10.20).
8. הנתבעים מפנים עוד לכך שלמרות שנטען כי היה תיעוד רפואי לטיפול נפשי כשבעה חודשים לאחר התאונה, משך חצי שנה, התובעת לא מצאה לכלול בכתב התביעה כל טענה לנזק נפשי, ואחר כך - במשך שנתיים וחצי נוספות, גם לא בתחשיב הנזק מטעמה; ולעמדתה – מדובר בבקשה זו בהרחבת חזית שיש לאסור עליה, כאשר לא הובהר בבקשה מדוע רק עתה מבקשת התובעת לתקן את כתב התביעה בתיקון הזה, באשר גם לפי חוות הדעת – אין מדובר בעובדות ש"לאחרונה הסתברו".
9. הנתבעים מפנים גם להוראות הדין לגבי החובה לצרף חוות דעת רפואית עם כתב התביעה, ולגבי הוראת "בדרך ובתנאים הנראים צודקים" [תקנות 172 ו-92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות 1984")], ולפסיקה.
10. בתשובתה, טוענת התובעת כי בגין פיטורים מהעבודה ביולי 2020, החמיר מצבה הנפשי והיא "חזרה לקבל טיפולים נפשיים". עוד מפנה התובעת לפסיקה, לפיה הגישה של בתי המשפט בבקשות לתיקון כתב התביעה הינה ליברלית, באשר בתיקון מתאפשר לדון בשאלות שבאמת שנויות במחלקות, בענייננו – לשיטתה – כך יהיה ניתן לדון בנכותה התפקודית של התובעת בגין התאונה. התובעת מפנה לדברי המומחית בענין מסמך הסיכום מ-2.10.20, שבו לכאורה נאמר כי התובעת קושרת את מצבה הנפשי עם תוצאות הניתוח (לא הוצג).

הדין

1. כידוע, הדין השתנה. את מקומן של תקנות 1984 תפסו תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות"), שמציבות מארג מורכב יותר מבעבר של שיקולים שעל השופט לקחת בחשבון במסגרת הפעלת שיקול דעתו בהכרעה בשאלה דיונית.
2. הוראת תקנה 92 לתקנות 1984, היא: "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות".
3. היינו, קיימת בתקנות 1984 חובת הגשת תצהיר, והשיקול המוצהר הוא שמירה על הצדק בהכרעה, כשלנגד בית המשפט הצורך לאפשר הכרעה "בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין". ככלל נקטה הפסיקה בעבר בגישה ליברלית בפרשנות שניתנה להוראת תקנה זו - ביישומה.
4. ברם, גם לגישה זו הוצבו גבולות, ולצד האינטרס של בעל הדין המבקש את תיקון כתב הטענות בוחן ביהמ"ש גם את עניינו של הצד שכנגד ואת הנזק הדיוני שנגרם לו כתוצאה מהתיקון המבוקש. נסיבות ההליך נלקחות גם הן בחשבון ובכללן זיקתו של התיקון המבוקש למחלוקת, הוספת עילות תביעה חדשות שהראיות לגביהן שונות, התנהגות המבקש (כגון האם פעל בתום לב או בשיהוי), התקדמות ההליכים במועד הגשת הבקשה ועוד [רע"א 4429/16 טרקס אחזקות נ' י. שומרוני חברה לבנייה ופיתוח (2003) בע"מ, סעיף 15 להחלטתו של כב' הש' נ' סולברג (6.9.16)].
5. בהקשר זה, ניתן להפנות לפסיקה וותיקה של בית המשפט העליון, בקובעו "חרף הליברליות, בה נוהגים בתי המשפט כדי לאפשר פלוגתאות השנויות באמת במחלוקת לעלות על שולחן הדיונים, אין נעתרים לבקשה לתיקון כתב-טענות – בעיקר לאחר שנערך כבר קדם-משפט כענין שבשגרה" (הדגשות בקו – הוספו) [330/85 אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ, לט(2) 556 (פורסם; 12.6.85)].
6. בשנים האחרונות החלו בתי המשפט להפנות לשיקול מרכזי נוסף, והוא האינטרס הציבורי. בענין ת"א (י-ם) 3697-07-15 פלוני ואח' נ' שירותי בריאות כללית (פורסם; 6.10.20) סוקר כב' השופט אברהם רובין את הדין שלתפיסתו, אף טרם כניסת התקנות החדשות לתוקף נותן משקל משמעותי לאינטרס הציבורי, תוך בחינת היקף השיהוי, הסיבה לשיהוי והתשומות הציבוריות שידרשו לאור התיקון המבוקש. וזו משנתו:

"ואולם, אין לגזור מהאמור כי בכל מקרה ייעתר בת המשפט לבקשת תיקון. בסופו של דבר ההכרעה בבקשת תיקון איננה פועל יוצא אך של שקילת אינטרס התובע בתיקון אל מול אינטרס הנתבע שיריעת הדיון לא תורחב שלא לצורך. על ההכרעה להביא בחשבון גם את אינטרס הציבור בניהול תכליתי ויעיל של הליכי המשפט בלא הקצאת זמן שיפוטי יקר שלא לצורך (ראו - רע"א 3162/14 גזונטהייט נ' איזנברג [פורסם בנבו] בפסקה 5 להחלטת כבוד השופט י' עמית וההפניות שם (12.10.2014)). כיוון שכך, הסכמת הנתבעת לתיקון איננה מחייבת את בית המשפט להיעתר לבקשה, אלא היא מהווה שיקול בין יתר השיקולים שעל בית המשפט לשקול עובר להכרעתו.

בבואו להכריע בבקשה לתיקון כתב תביעה על בית המשפט לשקול, בין היתר, את השלב הדיוני בו הוגשה הבקשה, האם מבקש התיקון נוהג בתום לב דיוני, האם הבקשה לוקה בשיהוי ומה הטעם שביסוד השיהוי, כיצד ישפיע התיקון על היעילות הדיונית והאם הוא עלול להכביד על ההליך ולהביא לסרבולו (עניין גזונטהייט, שם; רע"א 1819/11 עיריית חולון נ' אלינובק [פורסם בנבו] בפסקה 11 להחלטת כב' השופטת (כתוארה אז) מ' נאור (11.5.2011); וראו לעניין החובה לשקול שיקולים כאמור ובכלל זה של יעילות דיונית בהקשרים קרובים: רע"א 10176/09 אוטוורקס בע"מ נ' סוכנויות אפק רקורד בע"מ, [פורסם בנבו] בפסקה 4 להחלטת כבוד השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (7.3.2010); רע"א 9572/06 שירותי בריאות כללית נ' קורלנד [פורסם בנבו] בפסקה 6 להחלטת כבוד השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (25.7.2007); רע"א 9686/09 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, [פורסם בנבו] בפסקה 6 לפסק דינו של כבוד השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (21.2.2010); למשקל של האינטרס הציבורי ובכלל זה בכל הנוגע ליעילות דיונית, ראו והשוו תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שהמועד לכניסתן לתוקף נדחה ליום 1.1.21).

במקרים מסוימים האינטרס הציבורי שבהעדפת הקצאת זמן שיפוטי למתדיינים יעילים מחייב נקיטת מהלך של סירוב לבקשת תיקון, הגם שמשמעותו תהיה, אולי, מחיקה של התביעה והגשת תביעה חדשה. ויודגש, לא תמיד האינטרס הציבורי יכול לבוא על סיפוקו בחיוב המתדיין בהוצאות, ולעיתים אין מנוס מהחזרת עניינו של המתדיין ל"תחילת התור" של התיקים הממתינים לבירור. תוצאה זו מידתית, ויש בה כדי לקדם את האינטרס הציבורי בקיום התדיינויות יעילות ולמנוע הקצאת זמן שיפוטי עודף למתדיינים לא יעילים על חשבון מתדיינים יעילים.

על יסוד השיקולים האמורים נדחתה באחד המקרים בקשה לתיקון כתב תביעה מקום שבו לא ניתן הסבר מספק לכך שעילות התביעה שביקש תובע להוסיף לכתב תביעתו לא נכללו בכתב התביעה המקורי (רע"א 8134/13 חברת נ.נ סלטי הנדסה וניהול פרויקטים נ' פינקלשטיין [פורסם בנבו] בפסקה 6 להחלטת כב' השופט נ' הנדל, שם ביחס לבקשה שהוגשה בחלוף שנה לאחר הגשת התביעה (4.9.2014)). באותה רוח גם נפסק, כי: "מקום בו מבוקש להוסיף עילת תביעה חדשה, בית המשפט ייעתר לכך בצמצום... וככלל אין להפוך את התביעה לתביעה אחרת, בפרט בשלב מאוחר של ההתדיינות, ולאחר שההליכים התנהלו סביב כתב התביעה המקורי ..." (שם, בעניין גזונטהייט). וכן נפסק, כי: "... לא בכל מצב יתיר בית המשפט את תיקונם של כתבי טענות, ופעמים שתידחה בקשה שכזו, משום שהוגשה בשיהוי רב, על רקע התנהגותו של מבקש התיקון, או מן הטעם שיש בה עילות חדשות או הרחבת חזית" או כאשר מתבקש ללא הצדקה "לנתב את הדיון לכיוון אחר" (רע"א 2784/18 בית אלנבי 13 בע"מ נ' חסיד [פורסם בנבו] בפסקאות 11-10 להחלטת כבוד השופט נ' סולברג (29.4.2018); וראו גם עניין אסיסקוביץ בפסקה 8)). כדוגמה מובהקת ליישום הולם, הלכה למעשה, של כל האמור לעיל אפנה להחלטת כב' השופט ד' גדעוני בת"א 38473-07-16 בלומפילד נ' מלונות יהודה [פורסם בנבו] (21.4.20), שם נדחתה בקשת תיקון שמשמעותה הייתה הגשת "תביעה חדשה או לכל הפחות תביעה אחרת מזו שהוגשה לכתחילה" (שם, בפסקה 11 להחלטה)" (כל ההדגשות בקו – הוספו).

1. דוגמאות נוספות לפסיקות מהעת האחרונה של בית משפט המחוזי שקיבל את העמדה שיש להציב גבולות לאפשרויות של תובע לתקן את תביעתו, תוך הפניה לרוח התקנות החדשות שמועד תחילתן קרב, ניתן למצוא בהחלטותיה של כב' השופטת אביגיל כהן בענין רע"א (ת"א) 58041-08-19 גיבוי איתן בע"מ נ' דוד חיים דדון (פורסם; 3.9.2019), ובענין רע"א (ת"א) 36273-12-19 בנימין קפלן נ' טוטנהם השקעות בניה בע"מ (פורסם; 9.2.2020).
2. לסיכום, כלשון בית המשפט המחוזי, התקנות החדשות, שנכנסו לתוקפן מספר ימים לאחר מועד הגשת התשובה מטעם התובעת בענייננו, חוללו שינוי דרסטי בדין.
3. תקנה 46 (א) לתקנות החדשות קובעת: "בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או יימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, תוך התחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג" (ההדגשה בקו - הוספה).
4. אם כן, - לא עוד אבחון הפלוגתות שבאמת עומדות במחלוקת הוא "הכותרת" שהדין נותן לאינטרס שיש להגן עליו, אלא – קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן (כשבמסגרת "ההוגנות" בודקים, בין היתר, בציציותיו של התובע לגבי התנהלותו), השלב הדיוני והמטרה שמבוקשת.
5. כפי שעולה גם מלשון תקנה תקנה 5א שהוספה לאחרונה לתקנות החדשות, יש לקרוא את הוראת תקנה 46(א) לתקנות החדשות (שחלה גם לגבי הליכים שכבר היו תלויים ועומדים ביום תחילת התקנות החדשות), בזיקה לעקרונות היסוד, שגובשו בתקנות 1 - 5א לתקנות החדשות, הלוקחים בחשבון גם את האינטרס הציבורי בחלוקה ראויה והוגנת של הזמן השיפוטי.
6. וכלשון כבוד השופטת אביגיל כהן בהחלטותיה שהזכרתי לעיל: "כלומר - המגמה הליברלית הכללית בתקנה 92 לתקסד"א עומדת לעבור שינוי, תוך התחשבות בעקרונות יסוד שבחלק א' לתקנות החדשות. ניהול הליך משפטי מידתי ויעיל אשר במסגרתו צריך בית משפט לאזן בין אינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי (ראה תקנות 2, 3 ו-5 לתקנות החדשות)".
7. אעיר עוד כי גם בתקנות החדשות קיימת חובת צירוף תצהיר לאימות בקשה לתיקון כתב תביעה [תקנה 50].

דיון והכרעה

1. כמפורט להלן, לאחר עיון במכלול טענות הצדדים למול הדין, אני מוצא כי יש לקבל את בקשת התובעת לתיקון כתב התביעה, אך - בכפוף לתשלום הוצאות משמעותיות; זאת, בין היתר, משום שאני מוצא שבנסיבות ענייננו הכלי של הטלת הוצאות ייתן מענה מאוזן יותר ויעיל יותר מאשר דחיית בקשת התובעת, כמפורט להלן.
2. התובעת הגישה בנדון כתב תביעה במאי 2018, בגין נזק גוף בניתוח שבוצע בתחילת 2016. לפי הנטען בכתב התביעה הנזק הוא במישור האסתטי והתפקודי של האף. אין בכתב התביעה כל טענה לנזק נפשי.
3. בענייננו, פעל בית המשפט לקידום בירור המחלוקות, כאשר עוד לפני קדם המשפט הראשון הורה לתובעת להציג תמונות שלה ממועדים שונים בחייה (כזכור, ברקע שני ניתוחים קודמים, כשהניתוח בענייננו הוא השלישי). במהלך קדם המשפט הראשון, בחן בית המשפט את התמונות מול פניה של התובעת במציאות של אולם בית המשפט, נשמעו טענות באי-כוח הצדדים, ולאחר שבית המשפט הצביע על המורכבות שבהכרעה הנדרשת בענייננו, הוצע לצדדים לשקול פניה לגישור. הצדדים דיווחו לאחר מספר חודשים שמו"מ ביניהם לא צלח, והנתבעים ביקשו הזדמנות להציג לבית המשפט גם תמונות משלהם.
4. הצעתי לצדדים להגיש תחשיבי נזק מטעמם ולקבל הצעה כתובה או לקבוע לקדם משפט נוסף. הצדדים ביקשו משלוח הצעה כתובה מאת בית המשפט, אך לאחר עיון בתחשיבי הנזק מצאתי לזמנם לקדם משפט נוסף לפניי, ועוד טרם קדם המשפט הוגשו מטעם הצדדים – גם תגובות נגדיות לתחשיבים.
5. יש לציין כי כמו בכתב התביעה, גם בתחשיבי הנזק מטעמה של התובעת לא נטענה טענה לנזק נפשי. בקדם המשפט, שהתקיים ביום 20.10.20 שמעתי ארוכות את באי-כוח הצדדים, והצעתי הצעה לסילוק התביעה בפשרה.
6. אם כן, לסיכום, אלו פני הדברים: התיק מתנהל בבית המשפט כבר למעלה משנתיים וחצי, לבקשת הצדדים הוקדש מזמנו של הציבור לבחינת האפשרות לקדם פשרה טרם הגשת הראיות, ובאמצעות הגשת תחשיבי נזק (בשתי נגלות) והתקיימו שני דיוני קדם משפט, שהאחרון בהם התקיים ביום 20.10.20. רק בדיון הזה העלתה התובעת לראשונה את הטענה לנזק נפשי, בלשון: "התובעת ניזוקה נפשית מהניתוח, מדובר בבחורה רווקה וצעירה וההיבט האסתטי חשוב לה. התובעת מטופלת באופן סדיר אצל פסיכולוגית ואם התיק יתנהל, נגיש חוות דעת".
7. הבקשה הנדונה לוקה בהיעדר תצהיר. אך, גם לפי העולה מטענות מטעם התובעת, אין בענייננו טענה לטעות שבהשמטה או עובדה מהותית שנתגלתה לאחרונה לתובעת. התובעת לא טענה לנזק נפשי משך קרוב לחמש שנים מאז הניתוח, למרות שלפי חוות הדעת עברה טיפול נפשי משך כחצי שנה, טיפול שהחל - כשבעה חודשים לאחר מועד הניתוח (כששנה וחצי אחרי טיפול נפשי זה - הגישה התובעת את התביעה הנדונה). היינו, מהאמור עולה כי היעדר כל טענה בענין גרימת נזק נפשי בגין התאונה - היתה בחירה של התובעת.
8. אעיר, כי לא ברורה כלל הטענה מטעם התובעת בבקשה: "לראשונה הסתבר". למי הסתבר? אזכיר, כי כדי להקים טענה כזאת היה מקום מצד התובעת להבהיר אותה, לרבות באמצעות תצהיר שלה, שעליו יכול שהנתבעים היו מבקשים לחקור [תקנה 50(4) לתקנות החדשות]. במיוחד, כאשר אין מדובר בטיפול נפשי ראשון, כשלפי חוות הדעת עברה התובעת סדרות של מפגשי טיפולים גם בעבר, חלקם בסמיכות זמנים לניתוח קודם.
9. אין לפניי כל הסבר מדוע דווקא עתה בוחרת התובעת להעלות טענת נזק נפשי, לאחר שהצדדים והציבור השקיעו זמנם ומרצם בניסיון לקדם את פתרון המחלוקת וחלפו למעלה משנתיים וחצי לאחר הגשת התביעה, וקרוב לחמש שנים ממועד הניתוח.
10. כפי שפורט בהרחבה, התקנות החדשות מורות על מתן משקל לאינטרס הציבורי; והשאלה הנשאלת האם דינה של בקשה זו להידחות, תוך הפניית התובעת לאפשרות שלה למחוק את התביעה ולהצטרף לתור התיקים מחדש, או לאפשר את התיקון תוך חיובה בתשלום הוצאות – הן לנתבעים והן לטובת אוצר המדינה בשל השיהוי שנגרם בביטול זמן הנתבעים וזמנו של בית המשפט, בהתדיינות שניתן היה ליתן לה ביטוי בהצעה יותר מושכלת כבר בעת קדם המשפט (לו התובעת לא היתה בוחרת לעכב את טענתה בהקשר הנפשי, ולהעלותה רק עתה).
11. בנסיבות ענייננו, בהן כבר הושקע זמנו של מותב זה בלימוד התיק ואפיוניו המיוחדים, והתיק טרם נקבע להגשת ראיות, כשחוות הדעת שהתובעת מבקשת לצרף לכתב התביעה איננה במישור האחריות (אלא - בענין הנזק שנטען שנגרם בנדון), אני מוצא כיעיל ומאוזן יותר להטיל בענייננו הוצאות שאינן תלויות בתוצאות תביעה זו [תקנה 53 לתקנות החדשות], כתנאי "לתיקון פגם או טעות בהליך אם ראה לנכון צורך בכך לשם הגשמת מטרת תקנות אלה" [תקנה 176(א) לתקנות החדשות], להבדיל - מדחיית הבקשה.
12. אעיר, כי בנסיבות ענייננו, גם ספק אם מהלך של דחיית הבקשה יהיה לו יתרון מעשי רב, באשר – במקרה כזה, ככל שהתובעת תבקש למחוק את התביעה, ואז להגישה מחדש בצירוף חוות הדעת, האינטרס המשותף של הצדדים, וגם של בית המשפט – יהיה ממילא להמשיך את התביעה מאותו מקום בו הופסקה. וכדי שהסנקציה של הולכת תביעה כזאת ל"סוף התור" (כלשון הפסיקה) תהיה אפקטיבית ויעילה, יהיה על בית המשפט לוודא שהוא ערוך לכך שהתיק החדש ינותב דווקא לבית משפט השלום בתל אביב, למותב זה - שכבר השקיע זמן יקר בלימוד התיק ובהפעלת שיקול דעת במתן הצעה בו; מה שאינני יודע אם שבשלב זה מצוי בשליטה מליאה של הציבור (מבחינת הדין והפרקטיקה).
13. אם כן, הדין דורש מידתיות בהתנהלות הצדדים בבית המשפט, והתנהלות התובעת בהגשת בקשה זו, בעיתויה, לא היתה מידתית. בבחירותיה באופן ניהול התביעה, גררה התובעת את הנתבעים להגשת כתב הגנה, תחשיב נזק, ותחשיב נזק משלים, ולהתייצב לשני קדמי משפט, בטרם בעצם - הוצגו לנתבעים מכלול טענות התובעים. עבודה לחינם; גם של בית המשפט.
14. לתפיסתי, מקום בו בקשה לתיקון כתב התביעה מתקבלת למרות התנהלות לא מידתית, השינוי בדין שבהתקנת התקנות החדשות - מכתיב הטלת הוצאות משמעותיות יותר מבעבר, לרבות – לטובת הציבור.
15. אי לכך, בכפוף לתשלום הוצאות הנתבעים בסך של 6,000 ₪, והוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,500 ₪, אני מאפשר לתובעת להגיש כתב תביעה מתוקן בנדון – בתוך 21 יום מהיום.
16. אשר על כן, הבקשה מתקבלת בכפוף לתשלום ההוצאות, כאמור.
17. לעיוני ביום 6.2.21 – למתן הוראות.

ניתנה היום, ד' שבט תשפ"א, 17 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.