1. ראשית דבר:

בפני בקשה לפסילת המשיב וזאת עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

2. נסיבות המקרה:

ביום 13.05.18 נהג לכאורה המשיב בכרמיאל עת היותו שיכור, בכך שסירב לתת דגימת אויר נשוף לפי דרישת השוטר. בשל כך, נפסל רישיונו של המשיב בפסילה מנהלית ביום 14.05.18 למשך 30 יום.

3. דיון והכרעה:

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיומן של ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המשיב, ושנית, הקביעה האם יש בהמשך נהיגתו של המשיב כדי לסכן את שלום הציבור.

א - קיומן של ראיות לכאורה:

על בית המשפט לבחון האם בחומר החקירה המצוי קיים פוטנציאל ראייתי אשר עשוי להוכיח את אשמתו של הנאשם לאחר עיבודו בכור ההיתוך של ההליך העיקרי הבוחן את מהימנות הראיות ומשקלן [ר' בש"פ 11271/03 אלפרון (פורסם בנבו), בש"פ 8087/95 זאדה (פורסם בנבו), בש"פ 2182/95 מהאג'נה (פורסם בנבו), ועוד]. בית המשפט הדן בשלב הביניים (מעצר, פסילה וכו') אינו בוחן את הראיות לעומקן, אינו מכריע בגרסאות הצדדים ואינו בוחן מהימנות העדים, אלא (למעט מקרים חריגים), בודק פוטנציאל הרשעתי בלבד. במקרה דנן, ניכר כי יש בסיס לקיומן של ראיות לכאורה, ודי בעיון בחומר הראיות על מנת לקבוע זאת:

• בהודעתו במשטרה, התוודה המשיב כי שתה בטרם עלה על ההגה וביצע בדיקת נשיפון שהעידה על כך.
• במזכרו של השוטר שמעון לאופר עולה כי עצר עם שותפו את המשיב לאחר שזגזג עם רכבו בזמן הנהיגה, עצר אותו עת נודף ממנו ריח חזק של אלכוהול, ולאחר מכן בוצעה לו בדיקת נשיפון ותוצאתה 830, זאת בניגוד לטענת הסניגור כי אין תיעוד רשום לכך.
• מדו"ח תחקור חשוד, עולה כי תוצאת הנשיפון 830, אשר גבוהה מהמותר בחוק, וכי הוא חשוד בהיותו שיכור והדבר הוסבר לו. תמונה דומה עולה מדו"ח פעולה נוסף לפיו בוצעה למשיב בדיקת נשיפון בהסכמתו וכי הוסבר לו מהי מטרתה ומשמעותה.
• בסע' 8 לדו"ח תחקור החשוד הנ"ל, תועד כי הוסברה למשיב מטרת בדיקת הנשיפה, משמעות סירובו לביצועה וכי הוא מסרב לבצעה, זאת בניגוד לטענת הסניגור כי המשיב לא נדרש לבצעה. תמונה דומה עולה מדו"ח הפעולה של רס"ר עמנואל יהונתן לפיו המשיב ביצע בהסכמתו בדיקת נשיפון ולאחר מכן סירב לבצע בדיקת ינשוף והוסברה לו משמעות הסירוב.

לפיכך, ניכר כי קיימות בחומר החקירה ראיות בעלות פוטנציאל הרשעתי מספיק להוכחת אשמתו של המשיב.

ב - מסוכנות המשיב:

מסוכנות המשיב נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו. במקרה שבפני, עסקינן במשיב הנוהג משנת 1983 ובעל 27 הרשעות קודמות ובעיקרן הרשעה קודמת של נהיגה בשכרות בשל סירוב לבדיקת שכרות משנת 2015 בגינה הושתו עליו בין היתר מאסר בפועל למשך 3 חודשים, מאסר מותנה, פסילה למשך 11 חודשים ופסילה מותנית. זאת, לצד עבירת מהירות, נהיגה ללא רישיון רכב תקף ועוד. על כן, ניתן ללמוד על מסוכנות המשיב ממעשיו במקרה הנוכחי, בו נהג לכאורה עת הוא שיכור עפ"י ממצאי בדיקת הנשיפון וסירובו לבצע בדיקת ינשוף, ומהעובדה כי באמתחתו עבירה קודמת זהה המעידה על דפוס עבריינות חוזר ומדאיג. לעניין זה, יפים דבריה של כב' השופטת נגה אוהד בב"ש 090192/07, [מחוזי ת"א] יניב רדלייך נ' מ"י [פורסם בנבו], אשר קובעת למעשה "חזקת מסוכנות" בכל הנוגע לנהג שיכור, "חזקה" המצדיקה פסילה עד תום ההליכים, ואף מעבר ל- 60 ימי הפסילה המנהלית שבסמכות קצין המשטרה (גם ערר שהוגש ע"י הנהג לביהמ"ש העליון על החלטה זו [בבש"פ 1965/07] – נדחה). לפיכך, הן המחוקק (בקובעו עונש מינימום של שנתיים פסילה) והן הפסיקה, קבעו הלכה למעשה כי התנהגות של נהיגה בזמן שכרות, מצביעה על קיומו של סיכון ממשי וודאי לשלומם ולביטחונם של ציבור המשתמשים בדרך. על כן, ניתן לומר כי המשך נהיגתו של המשיב במקרה דנן עלולה לסכן את שלום הציבור וכלל משתמשי הדרך, ויש לדידי מקום להורות על פסילתו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. עם זאת, לעניין קציבת תקופת הפסילה, סבורני כי בשים לב לנסיבות האישיות לגביהן טען המשיב להיותו מובטל ולו בן חולה:

• הריני לקצוב את תקופת הפסילה למשך חודשיים מיום 14.6.18. המשיב יפקיד את רישיונו במזכירות ביהמ"ש עכו לא יאוחר מיום 17/6/18 שעה 13:00.

המזכירות תמציא העתק לצדדים.

ניתנה היום, א' בתמוז תשע"ח 14 ביוני 2018, בהעדר הצדדים.

ניתנה היום, א' תמוז תשע"ח, 14 יוני 2018, בהעדר הצדדים.