התובעת התקשרה בהסכם שכירות ארוך טווח עם צד שלישי. לימים, במסגרת תביעה שהוגשה על ידי אותו צד שלישי, נקבע בפסק דין כי דינו של הסכם השכירות ביטול, בשל היותו נגוע בעושק מצד התובעת, והתובעת חויבה בתשלום פיצוי והשבה לאותו צד שלישי. התובעת ערערה על פסק הדין, אולם בית המשפט המחוזי, במסגרת פסק דין שניתן על דרך הפשרה, לא התערב בקביעות פסק הדין ופסק הדין הפך לחלוט.

כיום, במסגרת הליך זה, טוענת התובעת כי על הנתבעת, עורכת דין במקצועה, אשר ייצגה את התובעת במסגרת אותה התקשרות שבוטלה ובמסגרת ההליך המשפטי שהוביל לביטול ההתקשרות, לפצותה ולשלם לה את הסכומים אותם חויבה להשיב לצד ג' וכן את הרווחים אותם איבדה בעקבות פסק הדין; וזאת בשל התרשלותה של הנתבעת.

זהו המצע לתביעה שלפניי אשר מעוררת שאלות עובדתיות, משפטיות ומוסריות כאחד: האם הנתבעת התרשלה בהענקת השירותים המשפטיים לתובעת במסגרת ההתקשרות בעסקת השכירות עם הצד השלישי; האם הנתבעת התרשלה במסגרת ייצוגה את התובעת בהליך המשפטי אשר הסתיים בפסק דין הקובע כי דין הסכם השכירות ביטול מחמת עושק.

ובצד שאלות אלו עומדת גם השאלה האם יש להעניק לתובעת, אשר נקבע כי עשקה צד שלישי, סעד ופיצוי בגין אותו מעשה עושק.

אלו בתמצית השאלות העומדות לפניי.

רקע

1. העובדות המרכזיות בהליך זה אינן שנויות במחלוקת, והן עולות הן מתצהירי עדויותיהן הראשיות של בעלות הדין והן מפסק דינו של בית המשפט השלום בהרצליה (כבוד השופט הס) במסגרת ת"א 55257-02-15 (להלן: "פסק הדין" ו"ההליך הקודם").
2. התובעת, גב' גילה סגל, היא מתווכת מקרקעין ותיקה ובעלת משרד לניהול אחזקת נכסים (להלן: "סגל" או "התובעת"). התובעת עוסקת בשכירת נכסים, דירות ומבנים מבעליהם לתקופה ארוכה והשכרתם בשכירות משנה.
3. הנתבעת, עו"ד תמר פלד, היא עורכת דין בתחום המקרקעין, העוסקת, בין היתר, בייצוג בהליכים משפטיים (להלן: "פלד" או "הנתבעת").
4. בין סגל ופלד קיימת היכרות רבת שנים. פלד אף ייצגה את סגל במסגרת עניינים נוספים פרט לעסקה העומדת במרכזו של הליך זה.
5. בשנת 2005 בחנה סגל אפשרות להתקשרות בעסקה לשכירות ארוכת טווח של דירה ברחוב אבן גבירול 145 תל אביב (להלן: "הדירה"). הדירה הייתה רשומה בבעלות ח' ר'^[1]. בין ח' ר' ובין סגל היו קשרי היכרות על רקע עסקה קודמת בה שכרה ח' ר' דירה שהייתה בניהולה של סגל. ח' ר' פנתה לסגל לצורך טיפול בדירה וסגל הציעה כי היא תשכור את הדירה, תשפץ אותה תוך שתינתן לה הזכות להשכיר את הדירה לשוכרי משנה.
6. סגל פנתה לפלד על מנת שתטפל עבורה בהתקשרות מול ח' ר'. אציין כבר כאן, כי היקפו של הטיפול המשפטי שנמסר לטיפולה של פלד שנוי במחלוקת בין הצדדים (כפי שיפורט להלן), אולם אין מחלוקת כי סגל פנתה לפלד על מנת שתברר מהו מצבה המשפטי של הדירה והאם ניתן להתקשר בעסקה.
7. כפי שהתברר, על זכויותיה של ח' ר' בדירה הייתה רשומה הערת אזהרה לפי החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתיק משפחה 18690/02 מיום 20.8.2002. כפי שעולה מההחלטה (נספח 2 לתצהיר סגל) ההערה נרשמה לבקשת אביה של ח' ר' לאור מצבה הנפשי והחשש כי תנוצל מבחינה כספית ותפסיד את זכויותיה בדירה ואת הונה.
8. ביום 8.12.2005 פנתה פלד לעמותת ש.פ.ר- עמותה למען שירותי אפוטרופסות (להלן: "עמותת שפר"), אשר מונתה לאפוטרופסית על ח' ר' לצורך הדירה, על מנת לברר את מצב הזכויות בדירה לצורך ביצוע עסקת השכירות. במענה השיב מנכ"ל עמותת שפר לפלד כי "נוכח העובדה כי תוקפו של צו המינוי פג (היה לשנה בלבד, עד 04.07.05), יש מקום לבדוק את סוגיית מעמדה של הגב'.. מול בכ' היועמ"ש לממשלה במשרד הרווחה- עו"ד אלה שגיא... באם הגב'.. נותנת בך את אמונה ומוכנה לשתף פעולה, יהיה באפשרותך להמשיך ולפעול בענייני רישום הדירה על כל המשתמע מכך, ללא צורך בתיווכנו נוכח העובדה שצויינה, כי תוקפו של צו המינוי פג" (נספח 4 לתצהיר סגל).
9. ביום 27.9.2006 נחתם הסכם השכירות בין סגל וח' ר' (להלן ולעיל: "הסכם השכירות"). בהסכם השכירות נקבעו, בין היתר, התנאים הבאים:
10. הסכם השכירות נערך לתקופה של עשר שנים, כאשר ניתנה לסגל האופציה להאריך את תקופת השכירות בעשר שנים נוספות (עד ליום 22.10.2026).
11. סגל רשאית להשכיר את הדירה בשכירות משנה למגורים.
12. דמי השכירות הועמדו על סך השווה ל- 750$, לכל תקופת השכירות, ללא הבחנה בין תקופת השכירות הראשונה ובין תקופת האופציה.
13. סגל תשפץ את הדירה בעלות מוערכת של 170,000 ₪ פלוס מע"מ. עלות השיפוצים תמומן על ידי סגל, אולם היא תהא פטורה מתשלום שכר דירה לתקופה של 60 חודשים על חשבון השיפוץ. כמו כן, לא ישולמו דמי שכירות בתקופת השיפוצים במשך שלושה חודשים.
14. הערבים להסכם היו ח' ר' וסגל.
15. סגל קיבלה את החזקה בדירה וערכה בה שיפוץ. במסגרת השיפוץ חולקה הדירה לשלוש יחידות דיור נפרדות, אשר הושכרו על ידה בשכירות משנה.
16. ביום 18.11.2013 שלחה ח' ר' לסגל מכתב המודיע על ביטול הסכם השכירות מחמת עושק, הטעייה וחוסר תום לב. מכתבים נוספים נשלחו לסגל ולפלד. המכתבים לא נענו וביום 24.5.2015 הגישה ח' ר' תביעה כנגד סגל לביטול הסכם השכירות ולתשלום סך של 2,240,000 ₪.
17. סגל פנתה אל פלד על מנת שתייצגה בתביעה זו, ואכן פלד ייצגה את סגל עד לתחילת שלב ההוכחות בתיק. מאותו שלב יוצגה סגל על ידי משרד עו"ד קוגן (באי כוחה בהליך זה).
18. ביום 8.6.2017 ניתן פסק הדין בהליך הקודם. פסק הדין קיבל את התביעה ופסק כי הסכם השכירות נכרת בנסיבות של עושק ועל כן דינו ביטול. כן נפסק כי על סגל להשיב לח' ר' את הסכומים שגבתה כשכר דירה במשך השנים בהן השכירה את הדירה (בקיזוז הסכומים אותם שילמה והסכומים שהשקיעה בגין שיפוץ הדירה) וכן פיצוי בגין עוגמת נפש. סכומים אלו הועמדו על סך כולל של 758,470 ₪ בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 150,000 ₪.
19. סגל ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 46827-07-17). בסופו של הליך, ניתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984. במסגרת זו בית המשפט המחוזי לא התערב בקביעות פסק הדין אך קבע כי יש להפחית את הסכום שעל סגל לשלם לח' ר' ב-215,000 ₪. בסופו של יום שילמה סגל לח' ר' סך של 709,360 ₪.

במקביל, ובמסגרת הליכי ההוצאה לפועל שניהלה ח' ר' כנגד סגל שילמה סגל 60,000 ₪ במסגרת פשרה בין הצדדים.

1. כשנה לאחר פסק הדין, הגישה סגל את תביעתה זו. עם תום הליך הערעור, ביום 16.5.2019 הגישה סגל כתב תביעה מתוקן, במסגרתו תבעה את הסכומים המעודכנים אשר נפסק כי עליה לשלם לח' ר'.
2. לשם השלמת התמונה אציין, כי בתחילת ההליך ונוכח אי הגשת כתב הגנה מטעמה של פלד, ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגדה. פסק דין זה בוטל לבקשת הנתבעת. במסגרת הבאת הראיות הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם בעלות הדין, אשר העידו ונחקרו עליהן במסגרת הליך ההוכחות.

עיקר טענות התובעת

1. לטענת סגל, פלד התרשלה בייצוגה ולא נהגה כפי שעורך דין סביר היה פועל בנסיבות העניין הן בשלב שלפני כריתת הסכם השכירות והן בשלב ייצוגה המשפטי בפני בית המשפט השלום בהרצליה.
2. באשר לשלב שקדם לכריתת הסכם השכירות טוענת סגל, כי פלד לא עשתה את כל הדרוש להבטיח שלא תוכל להישמע כל טענה מצדה של ח' ר' לפגמים בכריתת ההסכם, בשים לב למצב העובדתי הקיים עובר לחתימת הסכם השכירות ונוכח רישום הערת האזהרה על הדירה בהתאם לצו בית המשפט לענייני משפחה. לטענתה, היה על פלד לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה מוסכמת לאישור ההסכם, או להמליץ לח' ר' להיות מיוצגת בייצוג משפטי עצמאי מטעמה. עוד טוענת סגל כי כפי שנקבע בפסק הדין, פנייתה של פלד לעמותת שפר נעשתה באופן לקוי, והיא לא פנתה לנציגת היועץ המשפטי לממשלה אליה הופנתה על ידי עמותת שפר.
3. באשר לאופן ייצוגה בהליך המשפטי טוענת סגל, כי רשלנותה של פלד באה לידי ביטוי במספר מישורים: בכך שנטלה על עצמה את הייצוג בהליך המשפטי וזאת על אף שאין לה כישורים מתאימים לייצוג בהליך; בכך שלא טענה טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה; בכך שנמנעה מלטעון בכתב ההגנה שח' ר' לא ביטלה את הסכם השכירות בתוך זמן סביר ועל כן דין הטענה לביטול הסכם השכירות להידחות; ובכך שנמנעה מלהכחיש באופן פרטני את טענתה של ח' ר' לפיה "לא הייתה מודעת לעוול שנגרם לה". התרשלות זו גרמה לכך שבפסק הדין דחה בית המשפט טענות אלו אשר הועלו רק בשלב הסיכומים.
4. סך הנזקים להם טענה התובעת מסתכם לסכום של 1,373,386 ₪, המורכב מסך הסכומים בהם חויבה לשלם לח' ר' מכוח פסק הדין וההליך בערעור ובהוצאה לפועל (העומד על סך של 788,334 ₪); וכן מאובדן הרווחים שהפיקה בגין השכרת הדירה בשכירות משנה, אשר נמנעו ממנה עקב ביטול הסכם השכירות (המסתכם לטענתה לסך של 585,052 ₪).
5. סגל הוסיפה וטענה כי קודם להגשת התביעה היא פנתה אל פלד בדרישה לשפותה בגין נזקיה. לטענתה, תחילה הודתה פלד בחבותה והתחייבה לפצותה על דרך הפעלת הכיסוי הביטוחי שיש לה. אולם לאחר מכן היא התחמקה והתעלמה מפניותיה החוזרות של סגל ועל כן נדרשה להגיש תביעה זו.

עיקר טענות הנתבעת

1. טענות ההגנה של הנתבעת הועלו במסגרת התצהיר שניתן מטעמה לתמיכה בבקשתה לביטול פסק הדין (ראו החלטת כבוד הרשם יעקובי מיום 24.11.2018). פלד הקדימה וטענה כי בינה לבין סגל הייתה מערכת יחסים חברית עד למועד הגשת התובענה וכי ייצגה את סגל במספר עסקאות מקרקעין שונות. לטענתה, סגל הייתה מרבה להיוועץ בה במשך השנים והיא סיפקה לה שירותים משפטיים מבלי שהועלתה כנגדה כל תלונה מצד סגל.
2. לטענתה, לא הייתה כל התרשלות מצידה במסגרת טיפולה בעסקת השכירות. לאחר שסגל פנתה אליה יחד עם הגברת ח' ר' ואביה, היא דאגה לברר את מצב הזכויות בדירה וזאת חרף הפצרות סגל לזרז את העסקה. כתוצאה מבירור זה גילתה כי קיימת הערת אזהרה על הדירה בהתאם להחלטת בית המשפט לענייני משפחה. לטענתה היא לא הבחינה בלקות שכלית כלשהי מצד ח' ר' ולמרות זאת, נוכח הערת האזהרה והחלטת בית המשפט לענייני משפחה הבהירה לסגל כי סיועה בעסקת השכירות כפוף לכך שח' ר' תלווה באופן הדוק וצמוד על ידי אביה ואם לא יעשה כן- לא תטפל בעסקה. רק לאחר שאביה של ח' ר' היה מעורב ונתן הסכמתו לעצם עסקת השכירות ארוכת הטווח ולתנאיה, הסכימה לסייע לסגל בתהליך ההתקשרות. במסגרת זו פנתה בהסכמתו של אביה של ח' ר' לעמותת שפר, וזאת למען הזהירות ועל אף שתוקף מינויה של עמותת שפר כאפוטרופסית על ח' ר' הסתיים (כחודשיים לפני הפנייה). רק לאחר שעמותת שפר הבהירה לה שאין כל צורך בתיווכה של העמותה ושניתן לבצע פעולות רישום בדירה אם הגברת ח' ר' נותנת בה את אמונה ומוכנה לשתף פעולה, היא הסכימה להמשיך את סיועה לסגל. לטענתה, תנאי הסכם השכירות נקבעו על ידי סגל באופן בלעדי על בסיס ההסכמות שהשיגה עם אביה של ח' ר'.
3. לטענת פלד, סגל היא זו שניהלה את המשא ומתן, היא שקבעה את התנאים והיא זו שניצחה על ההתקשרות. מעורבותה בעסקה הייתה מינימלית והסתכמה במתן מענה והתייחסות לשאלותיה של סגל.
4. עוד טענה כי מאז חתימת ההסכם ועד קבלת מכתבה של ח' ר' שעניינו ביטול ההסכם בטענה לכריתה שלא כדין, לא נשמעה כל טענה מצד סגל כלפיה. גם לאחר קבלת המכתב, סגל בחרה להתעלם מפניות בא כוחה של ח' ר' למרות שידעה אודות הסיכוי שתוגש נגדה תביעה.
5. גם באשר לניהול ההליך המשפטי הכחישה פלד את טענת הרשלנות. לטענתה, לאחר הגשת התביעה בהליך הקודם פנתה אליה סגל מיוזמתה על מנת שתייצגה בהליך המשפטי. לטענתה, היא הסבירה לסגל את כל ההיבטים המשפטיים, לרבות האפשרות שבית המשפט ימצא כי מתקיימים יסודות עבירת העושק. אולם סגל בחרה להתעלם מההסברים והתעקשה כי תייצגה בכל מחיר מתוך רצון לחסוך בעלויות שכר טרחה גבוה.
6. עוד טענה פלד, כי סגל סברה כי תוכל להשתמש בה כדי להטעות את בית המשפט, תוך העלאת טענות שקר וכזב ולעשות שימוש לרעה בכלים דיוניים והליכי משפט, אולם היא סירבה לשתף פעולה עם בקשותיה של התובעת בהטעיית בית המשפט ובהכשלת הדיון. לכן החליטה סגל להחליף את הייצוג באמצע ההליך עוד טרם שלב ההוכחות והסיכומים. לטענת פלד, היא הצליחה להפחית את סכום התביעה באופן ניכר, כך שעל אף נסיבות העושק מצד סגל, בסופו של יום נפסקו לחובתה סכומים בשיעור של 30% מסכום התביעה.
7. פלד טענה עוד כי גם לאחר פסק הדין הוסיפה סגל להתנהל מולה כבשגרה. סגל אומנם ציינה כי בדעתה לערער על פסק הדין ובאם הוא לא יתקבל היא תפנה בתביעה כנגדה, אולם היא הוסיפה לבקש מפלד לייצגה ולהעניק לה שירותים משפטיים נוספים ואף המשיכה את קשרי החברות ביניהם. הגשת התביעה כאן עוד קודם שהסתיים הליך הערעור היא מבחינתה עזות מצח.
8. פלד הוסיפה וטענה, הן במסגרת התצהיר והן במסגרת סיכומיה, כי יש לסלק את התביעה על הסף, הן מחמת התיישנות והן מחמת מחסום דיוני. לטענתה, השירותים המשפטיים שניתנו על ידה לגביהם נטען כי התרשלה אירעו כ-12 שנה קודם להגשת התביעה ובהתאם חלה התיישנות לגביהם. עוד טענה פלד כי יש בהגשת התביעה משום חוסר תום לב קיצוני ושימוש לרעה בהליכי משפט, שכן בתביעתה מנסה סגל הלכה ולמעשה להכשיר את מעשיה אשר לגביהם נקבע כי נעשו שלא כדין ולפצותה בהשבת כספים אשר נקבע לגביהם כי הושגו שלא כדין, באמצעות עושק, תרמית, גזל, מרמה ועשיית עושר ולא במשפט. במסגרת הסיכומים הוסיף ב"כ הנתבעת וטען כי מקרה זה עונה לכלל המשפטי לפיו "מעילה בת עוולה לא תצמח עילת תביעה", ועל כן אין לשעות לתביעה.

דיון והכרעה

1. בטרם אבחן את התביעה לגופה, יש לבחון את מחסום ההתיישנות, אשר לטעמי אינו מתקיים בענייננו. ראשית, ההתרשלות הנטענת כוללת את פועלה של פלד במסגרת הייצוג בהליך הקודם, אשר לגביו לא נטענה ולא חלה התיישנות. שנית, גם באשר לטענת ההתרשלות במסגרת טיפולה המשפטי של פלד בעסקת השכירות לא מצאתי שיש בטענת ההתיישנות ממש. אומנם השירותים המשפטיים ניתנו עוד בשנת 2006, אולם כל עוד התקיים ההסכם, ועד למועד משלוח מכתב ההתראה של ח' ר', לא היה לסגל יסוד לחשוב כי פלד התרשלה במסגרת טיפולה בעסקת השכירות. לא הייתה בידי התובעת סיבה להאמין כי אירעה התרשלות מצד באת כוחה. שאלת התרשלותה של פלד באה לאוויר העולם עם מכתב ההתראה שנשלח על ידי ח' ר' בסוף שנת 2013 והטענות לביטול ההסכם מחמת פגמים בכריתתו. לכאורה, ובהתאם לסעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958, יש להתחיל את מרוץ ההתיישנות רק ממועד זה, ועל כן לא חלה התיישנות בענייננו. ומדוע "לכאורה"? שכן, כפי שיפורט בהרחבה בהמשך, אני סבורה כי סגל הייתה מודעת היטב להיקף פועלה של פלד, והשתיים פעלו כפי שפעלו במחשבה תחילה ותוך שיתוף פעולה.
2. מכל מקום וכפי שיפורט בהרחבה בהמשך, פועלה של סגל עצמה שומט את הקרקע תחת התביעה לגופה ומוביל לדחייתה- ולא רק מחמת התיישנות.
3. את תביעתה מעמידה התובעת על עילת הרשלנות אשר באה לידי ביטוי בשני מישורים: האחד- הייצוג המשפטי הרשלני בשלב עסקת השכירות. והשני- הייצוג המשפטי הרשלני בשלב ההליך הקודם. לטענת סגל, הייצוג המשפטי הרשלני בכל אחד מהמישורים הוביל לפסק הדין ולתוצאתו- ביטול הסכם השכירות, פיצוי ח' ר' ואובדן הרווחים שיכולה היתה להשיא על הדירה.
4. רשלנות עורכי דין- המסד המשפטי

סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") קובע את יסודות עוולת הרשלנות:

"עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה".

1. על מנת לקבוע אם מזיק חב בנזיקין על פי עוולת הרשלנות, יש לבחון שלושה יסודות מצטברים: האחד, קיומה של חובת זהירות – האם קיימת למזיק חובת זהירות כלפי הניזוק; השני, קיומה של התרשלות – האם המזיק הפר חובת זהירות זו; השלישי, קיומו של קשר סיבתי – האם הפרת החובה היא שהביאה לנזק (ע"א 1167/11 פלוני נ' פלוני, פסקה 29 (18.11.2003); ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 122 (1982); רע"א 5277/08 עזבון המנוח אליקשוולי נ' מדינת ישראל, פסקאות 15-12 (28.7.2009); ע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני (15.7.2013); ישראל גלעד דיני הנזיקין – גבולות האחריות פרק שישי (2012)).
2. לא יכולה להיות מחלוקת על שאלת קיומה של חובת זהירות של עורך דין כלפי לקוחו. כפי שנפסק לא אחת, על עורך הדין להגן על ענייניו של הלקוח ולפעול עבורו במיומנות, מקצועיות ובנאמנות (ע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד נא (4) 769, 784-783 (1997) להלן: עניין שטיל).
3. כפי שעוד נפסק, סטנדרט ההתנהגות המצופה מעורך הדין אינו כשל אדם סביר. בעניין שטיל נקבע כי על מנת לבחון אם התנהגותו של עורך הדין היא בגדר התרשלות, יש לבחון מהו סטנדרט המיומנות והזהירות הנדרש מעורך הדין כלפי לקוחו (עניין שטיל, בעמ' 783 - 784). סטנדרט המיומנות והזהירות של עורך דין כלפי לקוחו נקבע לפי שני מקורות מרכזיים. האחד, הדין כפי שהתגבש בהלכה באשר לרמת המיומנות והזהירות הנדרשת מבעל מקצוע כלפי מי שהוא חב חובה כלפיו. השני, הדין הספציפי הנוגע לעורך הדין, קרי חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א- 1961 (להלן: "חוק לשכת עורכי הדין") והתקנות והכללים שהותקנו על פיו, בהם נקבעו נורמות ההתנהגות הראויות לעורך דין (ע"א 37/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446, 461 (1990) (להלן: עניין שרמן); ראו לעניין זה גם: עניין שטיל, בעמ' 784-783).
4. אחת החובות הבסיסיות המוטלות על עורך דין בחוק לשכת עורכי הדין היא החובה הקבועה בסעיף 54, ולפיה:

"במילוי תפקידיו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות ויעזור לבית המשפט לעשות משפט".

1. הוראה דומה קבועה גם בסעיף 2 לכללי האתיקה:

"עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט".

1. חובה זו מיוסדת על יחסי האמון המיוחדים הקיימים בין עורך דין ללקוחו, כפי שקבע עוד מ"מ הנשיא כבוד השופט חשין בעל"א 9/55 עו"ד פלוני נ' יו"ר וחברי המועצה המשפטית, פ"ד י' 1720, 1730 (1956):

"היחס שבין עורך דין ללקוחו מיוסד על אמון בלי מצרים. הלקוח הוא לרוב הדיוט בענייני המקצוע, והוא סומך על עורך הדין כי יילחם לו באמונה וכי יגן על זכויותיו במיטב כשרונו ויכולתו".

1. אומנם חובות אלו הן חובות מתחום האתיקה, אולם נפסק כי חובות אלו מהוות את אמות המידה הראויות להצבת סטנדרט המיומנות והזהירות שיש לדרוש מעורך דין כלפי לקוחו גם במישור עוולת הרשלנות הנזיקית (עניין שרמן, בעמ' 462; ראו לעניין זה גם: גבריאל קלינג אתיקה בעריכת דין 447-443 (2001)). עוד נקבע כי סטנדרט המיומנות והזהירות הנדרש, נבדק בעיניו של עורך דין זהיר על בסיס מידע שניתן לייחס לעורך דין בקיא ומיומן. הפסיקה עמדה על כך שרמת זהירות זו היא "רבה" וגבוהה יותר מאשר בעלי מקצוע מיומנים אחרים (ראו: עניין שטיל, בעמ' 784; רע"א 2786/07 לופטיג נ' עו"ד בן יעקב, פסקה ה (11.11.2007)).
2. עוד נפסק, כי על עורך הדין הפועל לטובת לקוחו מוטלת חובה למיומנות משפטית מקובלת, אשר כוללת ידיעה במידה הנדרשת של החוקים החלים, ובפרט אלו הרלוונטיים לתחום הייצוג; מוטלת עליו החובה להכין כתבי טענות כראוי ולעמוד בסדרי הדין; כמו כן, נדרש עורך הדין להסביר ללקוחו את משמעותו של כל מסמך עליו הוא חותם, ולהסביר לו את מצב הדברים לאשורו בכל הקשור להוראות החוק והפסיקה החלות על עניינו (לסקירה מפורטת ראו בעניין שרמן, בפיסקה 25).
3. לצד זאת, נקבע כי אחריותו של עורך הדין לפעול במיומנות ובזהירות כלפי לקוחו אינה אחריות מוחלטת, ולא כל טעות מהווה מעשה של רשלנות. עורך הדין יוצא ידי חובתו כאשר הוא מפעיל שיקול דעת סביר, גם אם בדיעבד יתברר כי זה היה מוטעה (ראו: עניין שרמן, בעמ' 462; ע"א 5/63 זילברמן נ' תורי, פ"ד יז 1305, 1308 (1963); ע"א 735/75‏ רויטמן נ' אדרת, פ"ד ל(3) 75, 82 (1976), להלן: "עניין רויטמן"; ע"א 7633/12 קבוצת גיאות בע"מ נ' גולדפרב לוי, ערן, מאירי, צפריר ושות', עורכי דין בע"מ, פסקה 3 לפסיקתו של כבוד השופט עמית (16.9.2014), להלן: "עניין גיאות").
4. רמת ההתנהגות הנדרשת מעורך הדין "אינה עולה על רמת ההתנהגות הנדרשת – לפי הנסיבות – מעורך דין סביר; לא יותר מכך אך גם לא פחות מכך" (ע"א 4166/00 שטרית נ' ובר, פ"ד נה(4) 958, 960 (2001)).
5. כאשר הלקוח נותן לעורך הדין הוראות, מוטלת החובה על עורך הדין להסביר ללקוח את משמעות אותן הוראות, אם על פי שקול דעתו נוגדות הוראות אלו את טובת ענייני הלקוח. אולם אם למרות הסבריו של עורך הדין דורש הלקוח את קיום ההוראות לא יחשב עורך הדין אחראי ברשלנות בשל תוצאות מעשיו. באשר לשיקול דעתו של עורך הדין, קובעים י' שנהב ור' לויתן במאמר אחריותו המקצועית של עורך דין ניהול סיכונים וביטוח חבות (הפרקליט לב 177) כי:

"טעות בשיקול דעתו בין אם זה טעות שבחוק או טעות שבשיקול דעת אין בה לחייב את עוה"ד ברשלנות. במקרה שעורך הדין פעל מתוך תום לב ובאמונה שלמה כי פעולתו הינה לטובת לקוח, לא יהיה אחראי בנזיקין בשל נזק שנגרם כתוצאה מפעולתו זו. שחרור מאחריות בשל טעות בשיקול דעת נובעת מתוך ההנחה, כי אין עורך הדין מבטח של התביעה או הייעוץ אותו הוא נותן" (שם, בעמ' 184).

(עוד ראו בעניין זה מ' ויסמן, תביעות רשלנות בנזיקין (הוצאת שנהב, 2003) בעמ' 865 –866).

1. יחד עם זאת, בספרות ובפסיקה הובעה הדעה כי טעות בשיקול דעת יכולה להיחשב רשלנות. הדבר תלוי במהותה של הטעות. כך כותב השופט ד"ר ע' אזר ז"ל (במאמרו רשלנות מקצועית של עורך דין הפרקליט מה 279):

"עורך דין, בדומה לרופא, אינו מבטיח הצלחה, כשם שהרופא אינו מבטיח ריפוי. אך שניהם אינם רשאים לטפל בצורה בלתי-סבירה תוך חריגה מהידוע והאפשרי במקצוע ברמתו הטובה. שיקול הדעת הוא לבחור בין אפשרויות ודרכי פעולה סבירות ומקצועיות... המסקנה העדיפה הינה כי טעות בשיקול דעת לא תיחשב בהכרח לרשלנות, כאשר התנהגות עורך הדין מבוססת על ידע משפטי סביר ונעשית ברמה מקצועית טובה" (שם, בעמ' 286).

וכן:

"המבחן הוא אובייקטיבי ונדרשת "מיומנות סבירה". בחירה מוטעית בין אפשרויות סבירות או אפשריות לפי רמה מקצועית סבירה לא תיחשב רשלנות" (שם עמ' 284).

1. ברע"א 2911/13 סעדיה נ' עזבון המנוח כרמי, בפסקה 5 (20.11.2013) קובע השופט הנדל כי:

"השאלה מתי הפר עורך דין את חובת הזהירות כלפי לקוחו לעיתים אינה פשוטה כלל ועיקר. ההכרעה בה מערבת שיקולים שונים ועשויה לדרוש להבחין בין מעשה או מחדל שעולה כדי התרשלות לבין מעשה או מחדל המוצא מקומו בגדר שיקול דעת מוטעה של עורך הדין. הגבול בין שני אלה עשוי להיות מטושטש ומלאכת שרטוט הקו שעובר ביניהם מחייבת עדינות וזהירות. כן המלאכה עשויה להיות תלויה רבות בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה".

1. העדינות והזהירות המתחייבים נדרשים ביתר שאת בשים לב לכך שלעולם בחינת הרשלנות נעשית בדיעבד, ויש להיזהר פן תהפוך ל"חוכמה בדיעבד". כפי שציין כבוד השופט עמית: "בבואנו לבחון את המקרה שלפנינו באספקלריה של דיני הנזיקין, שומא עלינו להישמר שלא לחטוא בנטיה הטבעית של בחינת הדברים על פי מבחן התוצאה ובחכמה לאחר מעשה. בבחינת רכיב ההתרשלות, יש לבחון את סבירות ההתנהגות בעת התרחשותה, על פי הידוע 'בזמן אמת' ולא בדיעבד..." (ע"א 9705/11 ‏גלט ברקוביץ נ' קרא, פסקה 25 (21.10.2014)).
2. האם פלד התרשלה במסגרת הייצוג המשפטי בשלב הסכם השכירות

ב.1. השירות המשפטי שניתן על ידי פלד

1. כאמור לעיל, היקף השירות המשפטי שניתן לסגל בשלב זה שנוי במחלוקת בין הצדדים. סגל טוענת כי היא פנתה לפלד על מנת שתטפל עבורה בהתקשרות עם ח' ר' (סעיף 7 לתצהיר סגל). אומנם במסגרת חקירתה הנגדית טענה סגל כי מעורבותה של פלד בעסקת השכירות כללה גם את ניסוח ההסכם ומעמד החתימה עליו (עמ' 16 ש' 15). עם זאת, במסגרת אותה חקירה היא הודתה כי היא זו שעשתה את העסקה (עמ' 14 ש' 23); כי היא זו שסיכמה את המחיר עם אביה של ח' ר' (עמ' 20 ש' 18); ואף העידה ודייקה כי טענתה לגבי התרשלותה של פלד מתייחסת לשלב המקדים של בדיקת העסקה כאשר ביקשה מפלד לבדוק עובר לעסקה אם ניתן לבצע אותה (עמ' 14 ש' 16- 19 וכן בש' 33- 35).
2. פלד העידה כי היא לא היתה מעורבת בשלב עריכת ההסכם או שלב המשא ומתן אלא "כל מעורבותי היתה בבדיקת הדירה לבקשת גילה ופנייתי לעמותת שפר, לאחר מכן לקחה את המושכות לידה אפילו לא עודכנתי אלא רטרואקטיבי" (עמ' 25 ש' 28- 29). לגרסתה של פלד, היא פעלה מטעמה של סגל בלבד ורק לצורך בדיקת מצבה המשפטי של הדירה. באשר להיכרותה עם הצד השני לעסקה העידה פלד כי היא לא הכירה את ח' ר': "אני לא הכרתי את גברת ר', אין לי ידיעה מעבר לזה שגילה סגל פנתה אלי על מנת שאייעץ לה בנושא מצב הדירה, לא הייתי מעורבת לא הכרתי את הגברת, לא נפגשתי עם הגברת... לא ראיתי את אביה מעולם, לא ראיתי אותה מעולם וגם לא ערכתי לה ולא ליוויתי אותה במהלך ההסכם..." (עמ' 25 ש' 25- 29).
3. יצוין, כי פרט לעדויותיהן של סגל ופלד, אין כל מסמך שיש בו כדי ללמד על היקף ההתקשרות ביניהן. הסכם שכר טרחה לא הוצג, חשבוניות, קבלות או אסמכתאות אחרות מהן ניתן ללמוד על היקף השירות או על התשלום שניתן בגין השירות לא הוצגו וכן לא הוצגו התכתבויות מזמן אמת, אשר יש בהן כדי להעיד מה נאמר ומה הוסכם ביניהן.
4. פרט לעדויותיהן של פלד וסגל לפניי, ניתן ללמוד על שאירע סביב ההתקשרות בהסכם השכירות מכתבי הטענות ומפרוטוקול הדיון של ההליך הקודם (אשר רק חלקם צורפו כראיות לתצהירי הצדדים). בקשר לכך אציין, כי מעדויותיהן של סגל ופלד לא התרשמתי שהדיוק העובדתי הוא נר לרגליהן וגרסתן לבשה פנים בהתאם להליך בו הן נמצאו.
5. בכתב ההגנה שהוגש בהליך הקודם מטעם סגל ונוסח על ידי פלד, נכתב - בניגוד לגרסתה של פלד כיום כי לא פגשה את ח' ר' מעולם - כי פלד פגשה את ח' ר' כאשר הגיעה למשרדה: "התובעת (היא הגברת ח' ר'- ר"א) הגיעה עם הנתבעת למשרד ב"כ הנתבעת (החו"מ) וביקשה להבהיר כוונתה לפעול על מנת לטפל בדירה אשר מצווה (כך במקור- ר"א) היה בכי רע, באותה עת..." (סעיף 6 לכתב ההגנה נספח 8 לתצהיר סגל). פלד אף החתימה את ח' ר' על ייפוי כוח לשם בירור זכויותיה בדירה (סעיף 7 לכתב ההגנה). מצאתי לקבל גרסה זו, אשר הועלתה על ידי סגל ופלד ונוסחה על ידי פלד במסגרת ההליך הקודם, במועד קרוב יותר לאירועים כאשר לא היה לפלד אינטרס כלשהו (לפחות לא אינטרס ניכר לעין באותו שלב) ולהעדיפה על גרסתה כיום, אשר ניסתה להרחיקה ככל הניתן ממעורבות בעסקה ולצמצמה ככל הניתן. על כן, שלא כפי שהעידה פלד בהליך כאן, נראה כי היא פגשה את ח' ר' בשלב הראשוני, קודם לבירור זכויותיה בדירה והחתימה אותה על ייפוי כוח.
6. במסגרת ההליך הקודם העיד אביה של ח' ר' כי פלד לא נכחה במעמד חתימת ההסכם (עמ' 27 לפרוטוקול הדיון שצורף כנספח 35 לתצהיר סגל).

פרט לעדותה של סגל כי מעורבות פלד כללה גם את ניסוח ההסכם ואת החתימה עליו, לא מצאתי ראיות כי פלד ניסחה את הסכם השכירות או הייתה מעורבת בהליך המשא ומתן ובקביעת תנאי העסקה וכן לא בשלב החתימה. כאמור, גם סגל הודתה כי טענת ההתרשלות מתייחסת לשלב המקדים של בדיקת מצבה המשפטי של הדירה ושל העסקה.

1. כך שלשם בחינת טענת ההתרשלות יש לבחון את התנהלותה של פלד ואופן התנהלותה במסגרת השירות אותו העניקה לסגל. מדובר בשלב שקדם למשא ומתן ולחתימת הסכם השכירות וכלל בדיקה בדבר מצבה המשפטי של הדירה והאם ניתן להתקשר בהסכם השכירות נוכח הערת האזהרה הקיימת עליה.

ב.2. האם חובת הזהירות הופרה בענייננו

1. כאמור בענייננו, לא יכולה להיות מחלוקת על שאלת קיומה של חובת זהירות. האם חובת הזהירות הופרה? אקדים את המאוחר ואומר, כי התשובה לכך לטעמי היא חיובית. כפי שעולה מקביעות פסק הדין, לכל הפחות, פלד נהגה ברשלנות ולא פעלה כפי שעורך דין סביר, זהיר ומיומן היה צריך לפעול בשלב בחינת מצבה המשפטי של הדירה ובחינת היכולת לבצע את עסקת השכירות. פלד לא נקטה בפעולות בירור שהיה עליה לנקוט כעורכת דין זהירה. ומדוע "לכל הפחות" מדובר ברשלנות? שכן כפי שעולה מפסק הדין, אין מדובר ברשלנות אלא בהתנהלות מכוונת. ובמה דברים אמורים:
2. אין מחלוקת כי סגל ופלד היו מודעות לבעייתיות המובנית בעסקת השכירות וזאת לאור הערת האזהרה שהייתה רשומה על הדירה בנסח הטאבו שנרשמה נוכח מצבה הנפשי של ח' ר'. כפי שמצאתי לעיל, לפלד גם היתה הזדמנות להתרשם מח' ר' באופן בלתי אמצעי כאשר הגיעה למשרדה עם סגל וכאשר החתימה את ח' ר' על ייפוי כוח לשם בירור זכויותיה בדירה. ואכן בעקבות הערת האזהרה פנתה פלד לעמותת שפר. אולם בזאת סיימה פלד את בדיקותיה.
3. בפסק הדין מצא כבוד השופט הס כי פנייה זו לעמותת שפר נעשתה שלא בתום לב, וחוסר תום הלב הזה משותף לסגל ופלד כאחד. בשל חשיבות הדברים אביא אותם כלשונם בשם אומרם:

"אני סבור כי פניית הנתבעת (סגל- ר"א) לעמותת שפר נעשתה שלא בתום לב.... אין מחלוקת כי עו"ד פלד ייצגה את הנתבעת בלבד ולא ייצגה את התובעת. למרות זאת פונה עו"ד פלד בלשון כדלקמן: "הגב' ב' (התובעת- ג.ה.) פנתה בבקשה לאפשר השכרת הדירה...". מדובר בלשון מטעה הרי עו"ד פלד לא פונה בשם הגב' ב' אלא בשם הנתבעת. ואם לא די בכך, ממשיכה עו"ד פלד: "לגב' ב' קיימת כיום שוכרת פוטנציאלית...." ושוב מדובר בלשון מטעה אשר אומנם מגלה פרט אולם מחסירה שניים. אכן עו"ד פלד מגלה לעמותת שפר שקיימת "שוכרת פוטנציאלית" אולם היא אינה מציינת כי אותה שוכרת פוטנציאלית זו הינה הנתבעת- גב' גילה סגל- ואף אינה מגלה כי אותה גב' גילה סגל היא הלקוחה שלה, כאשר למעשה הפניה נעשית לבקשת הגב' סגל (הנתבעת) ולא לבקשת התובעת. לפיכך, אילו הנתבעת ובאת כוחה היו תמות לב, היה עליהן לפנות לעמותת שפר ולציין כי הן פונות בשם הנתבעת המעוניינת לשכור את הדירה לתקופה של עשרים שנה מהתובעת....נעשתה רק פנייה שניתן להגדירה כערמומית, פניה שלכאורה נעשית בשם התובעת ואינה מזכירה את הנתבעת ואת תקופת השכירות, מלמד היטב כי הנתבעת ידעה והבינה את מצבה של התובעת ובהתאם נוסחה הפניה לעמותת שפר" (פסקאות 46- 47 לפסק הדין).

1. דברים אלו הינם ברורים ובהירים. קביעות אלו לא בוטלו במסגרת פסק הדין בערעור, ונותרו שרירות וקיימות.
2. הן פלד והן סגל לא התייחסו בתצהיריהם לקביעות אלו בפסק הדין (פרט להתייחסות כללית של סגל במסגרת סעיף 37.2 לתצהירה לפיה "לפי פסק הדין, פנייתה של הנתבעת לעמותת שפר לא נעשתה כראוי...", מבלי להתייחס לחלקה היא בפנייה). סגל אף לא נחקרה על קביעות אלו במסגרת חקירתה הנגדית. כאשר עומתה פלד במסגרת חקירתה הנגדית באשר לאמור בתצהירה כי האמור בפסק הדין הוא נכון (כך למשל במסגרת סעיף 23 לתצהיר פלד) טענה שהקביעות האלו נעשו משום שלא זומנה לעדות:

"ש. ... הקביעה שאת פעלת בתכסיסנות וערמומיות היא נכונה? איך את מחבקת את פסק הדין הזה?

ת. אילו הייתי שם בעדות אילו היו מזמינים אותי אולי לא היה נרשם כך, משום מה לא הוזמנתי יחד עם זאת כשאני רואה את נושא העושק זה צורם וכואב" (עמ' 26 ש' 1- 2).

1. אולם פלד היא שייצגה בהליך. ככל שחשבה שעדותה רלוונטיות וחיונית להבהרת העובדות, היה עליה לייעץ לסגל כי עליה להעיד, ולהימנע מייצוגה. משלא עשתה כן, לא יכולה היא להסתתר תחת הטענה שלא הובאה לעדות.
2. קביעות אלו מלמדות כי לא מדובר בפנייה שנעשתה ברשלנות, אלא מתוך מחשבה וכוונה תחילה, וזאת על מנת להסוות את העובדה כי מדובר בפנייה שנעשית בשם סגל בלבד (ולא בשם ח' ר') לשם התקשרות בעסקת שכירות ארוכת טווח.
3. גם אם נאמר כי נוכח אי העדת פלד בהליך הקודם, לא ניתן לקבוע ממצא עובדתי באשר לתום ליבה במסגרת הפנייה, הרי שפלד נשאלה מדוע נוסח המכתב כפי שנוסח על ידי במסגרת חקירתה, אך לא סיפקה הסברים מספקים. פלד טענה כי עשתה כפי שסגל הורתה לה: "ת. אני עשיתי מה שנדרש ממני ומעבר לכך בפניה שלי אליהם כי לא הכרתי את התובעת של גילה, כשגילה באה לבדוק מה זה ההערה עשיתי מה שנדרש ממני..." (עמ' 34 ש' 16- 19).
4. אולם לא ניתן לקבל הסבר זה. עורך דין אינו רק עט (או חרב) להשכיר, אשר עושה את דבר לקוחו ללא מחשבה וללא בחינה נוספת. חלה על עורך דין החובה הכפולה לפעול למען שולחו במסירות ובנאמנות, אך זאת תוך הגינות ושמירה על כבוד המקצוע. גם הדרישה מעורך הדין לפעול ללא מורא מהווה דרישה גורפת כלפי כולי עלמא- ללא מורא, בכדי להגן על לקוחו; אך גם ללא מורא מלקוחו, תוך שמירת ההגינות כלפי כל אדם ומשום כבוד המקצוע. בין אם הפנייה לעמותת שפר נוסחה כפי שנוסחה על ידי פלד במחשבה משותפת עם סגל, ובין אם התבקשה לנסח את הפנייה לעמותת שפר באופן בו נוסחה בהתאם להנחיות סגל, לא ניתן לראות בפנייה זו כפי שנוסחה, כדרך פעולה סבירה הגונה ומקצועית.
5. אולם לא רק בנוסח הפנייה כשלה פלד. במענה למכתבה, השיבה עמותת שפר כי תוקף מינויה כאפוטרופסית פג ועל כן אין לעמותת שפר מעמד בעניין, ואין צורך בתיווכה. יחד עם זאת, המליץ מנכ"ל עמותת שפר לבדוק את סוגיית מעמדה של ח' ר' מול ב"כ היועמ"ש לממשלה במשרד הרווחה, תוך שהוא מפנה לגורם ספציפי עם ציון פרטיו (עו"ד אלה שגיא). בנוסף הוסיף מנכ"ל עמותת שפר כי "באם הגב' ... נותנת בך את אמונה ומוכנה לשתף פעולה, יהיה באפשרותך להמשיך ולפעול בענייני רישום הדירה עם כל המשתמע מכך, ללא צורך בתיווכנו נוכח העובדה שצוינה, כי תוקפו של צו המינוי פג".
6. כפי שעולה ממכתב עמותת שפר, וכפי שנפסק בפסק הדין: "עיון בתשובה של עמותת שפר לעו"ד פלד מגלה כי מתשובה זו לא ניתן ללמוד כי מצבה של התובעת תקין... עמותת שפר אינה נותנת אישור להתקשרות אלא מפנה את עו"ד פלד והנתבעת לבדוק את מעמד הנתבעת אל מול עו"ד אלה שגיא... ברור כי עמותת שפר אינה מאשרת לנתבעת כי התובעת במצב נפשי תקין, אלא מפנה אותה להמשך בדיקה" (פסקאות 49- 50 לפסק הדין).
7. אולם מסקנתה של פלד הייתה שונה. פלד העידה כי "אמרתי לגברת סגל שקיבלנו תשובה מעמותת שפר שאם... נותנת בבית (צ"ל- בה, ר"א) אמונה ומוכנה לשתף פעולה אין מניעה ואפשר להמשיך לפעול ללא צורך בתיווך שפר, עשינו לפנים משורת הדין על אף שתוקפו פג לפי נסח הטאבו, הזהרתי את הגברת שהיא צריכה להתנהל מול האבא היא לקחה את המושכות ולא סיפרה מה היא עושה עם זה והמשיכה להתנהל עם הגברת בעצמה" (עמ' 29 ש' 21- 24). עוד העידה כי "אני ישבתי עם גילה הראנו לה את המכתב, המלצתי לה לטפל מול אבא שלה, אנחנו לא יכולים לפנות לעורכת הדין שגיא, אנחנו לא יכולים לפנות בשם אם היא חסויה בדיעבד לעורך דין, המלצתי לה לפנות מול הנושא מול אבא שלה" (עמ' 29 ש' 32- 34). וכן "אמרתי לגילה שהתחלנו את העסקה כשהיא התחילה את העסקה סליחה, לאחר שהפניתי אותה להיוועץ באבא שלה אמרתי לה שהיא צריכה לעשות הכל מול אבא שלה בגלל הערת עמותת שפר וכך היא התנהלה ככל הנראה אבל לא הייתי מעורבת ולא הייתי מוכנה שהיא תגיד שאני מעורבת, לא ידעתי מה העסקה ומה הן תנאיה" (עמ' 26 ש' 32- 35).
8. על אף שהופנתה לברר את המצב מול נציגת היועמ"ש לממשלה, פלד מנחה את סגל להמשיך להתנהל בעסקה מול אביה של ח' ר'. באשר לפנייה לבא כוח היועמ"ש לממשלה, עו"ד שגיא, גם כאן הציגו פלד וסגל גרסאות מעט שונות בהליכים השונים.
9. בכתב ההגנה שהוגש בהליך הקודם טענו סגל ופלד כי "בנוסף, הופנינו למשרד הרווחה ואף שם נענו (כך במקור- ר"א), כי ראוי שהדירה תטופל ותושכר והערה לגבי התובעת נעשתה על מנת לשמור על התובעת מפני בן זוגה שלא היה "ראוי" לטענת בני משפחתה" (סעיף 9 לכתב ההגנה, ההדגשה אינה במקור- ר"א). טענה זו כי נעשתה פניה למשרד הרווחה לא הוכחה, וכפי שנקבע בפסק הדין: "אין לפני כל ראיה כי פניה שכזו אכן נעשתה או לתוצאותיה של אותה פנייה" (פסקה 50 לפסק הדין).
10. במסגרת ההליך כאן הודתה פלד במסגרת חקירתה הנגדית כי "ככל הנראה לא פניתי, מאחר וקיבלתי את המכתב הפסקתי להתנהל מול ההסכם, לא ידעתי שהיא ממשיכה להתנהל איתה" (עמ' 29 ש' 28- 29). פלד העידה כי היא העבירה את מכתבה של עמותת שפר לסגל, אולם לא זכרה אם אמרה לה כי עליה לפנות לבא כוח היועמ"ש לממשלה: "אני לא יכולה לזכור את השיחה, אבל לא אמרתי לה שהיא יכולה לעשות עסקה, אמרתי לה שהיא צריכה לפנות לאביה ולהתנהל מולו כדי לברר את מצבה עד הסוף ומאז היא התנהלה לבד מולם" (עמ' 34 ש' 22- 23).
11. כפי שעולה מהחלטת בית המשפט לענייני משפחה, אשר פלד הייתה מודעת לה (וראו בסעיף 51 לתצהיר פלד), אביה של ח' ר' פנה בבקשה למנות לה אפוטרופוס על רכושה, וזאת מחמת מצבה הנפשי והחשש שהיא עלולה להיות מנוצלת מבחינה כלכלית. בהתאם לבקשה, עמותת שפר היא זו שמונתה כאפוטרופסית לצורך דירתה, ולא אביה של ח' ר', אשר לא ביקש להתמנות כאפוטרופוס על הדירה. עובדה זו הייתה צריכה לפחות לעורר אצל פלד נורת אזהרה, כי יש לברר את מהו מצבה העדכני של ח' ר' אצל הגורמים המשפטיים אשר התערבו בעניינה. יחד עם אמירת מנכ"ל עמותת שפר אשר המליץ לפנות בעניינה לב"כ היועמ"ש לממשלה במשרד הרווחה, היה על פלד להוסיף ולברר באם ניתן להתקדם עם עסקת השכירות מול ח' ר' ואביה, או שמא יש לקבל את הסכמתם ואישורם של הגורמים המשפטיים. הסתפקותה במענה עמותת שפר, והפניית סגל לאביה של ח' ר' אינה יכולה להיחשב כהפעלת שיקול דעת סביר, או כטעות בשיקול הדעת גרידא, אלא כהתנהלות שאינה עומדת בסטנדרט המקצועי הסביר. גם אם שירותיה נשכרו אך ורק לשם הפנייה לעמותת שפר, לאור המצב כפי שנגלה לה, היה עליה לכל הפחות לייעץ לסגל כי עליה להוסיף ולפנות לב"כ היועמ"ש לממשלה או לבית המשפט לענייני משפחה. השארת הדברים בערפולם, כפי שנעשה, הינה לכל הפחות ייצוג משפטי רשלני, אם לא למעלה מכך, כפי שנקבע בפסק הדין.

ב.3. האם קיים קשר סיבתי בין רשלנות פלד ובין הנזק הנטען

1. כפי שנקבע בעניין גיאות, מיהות הלקוח ומידת מעורבותו הינם היבטים שיש בהם כדי לבחון את מידת התרשלותו של עורך הדין (וראו בפסקאות 52- 55 לפסק דינו של השופט אלרון בעניין גיאת). בענייננו, לא ניתן להתעלם מכך שסגל אינה בבחינת לקוח הדיוט, אלא בקיאה ובעלת מומחיות בתחומה, ואף עשתה עסקה קודמת עם ח' ר', אשר פלד לא ייעצה לה בה (עמ' 19 ש' 10- 25). מידת מעורבותה של פלד בהסכם השכירות הייתה פחותה באופן ניכר מזו של סגל, אשר ניהלה את המשא ומתן באופן ישיר וללא מעורבות פלד, קבעה את תנאי העסקה ועמדה בקשר ישיר מול ח' ר' ואביה.
2. זאת ועוד. לא די להוכיח את רשלנותו של עורך הדין, אלא על הלקוח להוכיח כי אלמלא רשלנותו של עורך הדין התוצאה הייתה שונה. ואין מדובר בתנאי של מה בכך, אלא בנטל כבד מבחינה ראייתית (עניין גיאות, פסק דינו של השופט עמית בפסקה 3; וכן ע"א 989/03 חוטר ישי נ' חיננזון פ"ד נט(4) 796, 811).

בנסיבות ענייננו, לא רק שסגל לא הוכיחה כי אלמלא רשלנותה של פלד התוצאה הייתה שונה, אלא שהוכח ההיפך. נוכח מומחיותה של סגל ומידת מעורבותה בעסקה ומעל הכל, נוכח קביעות פסק הדין באשר לתנאי העסקה והעושק שנעשה על ידי סגל, מתנתק הקשר הסיבתי בין רשלנותה של פלד ובין תוצאות הרשלנות.

ניתוק הקשר הסיבתי נוכח קביעות פסק הדין באשר לתנאי הסכם השכירות

1. כפי שקובע סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים") "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה". על מנת להוכיח כי ההסכם נכרת בתנאי עושק יש צורך בקיומם של שלושה יסודות: חולשה של אחד המתקשרים (ובכלל זה, חולשה שכלית או גופנית), מודעות של המתקשר לאותה חולשה, וניצול החולשה לצורך קביעת תנאים בהסכם הגרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל (ע"א 9207/04 כמיסה נ' גרטלר (14.08.2008)).
2. סגל הייתה ה"רוח החיה" בעסקת השכירות. היא שחוללה אותה, ליוותה אותה וקבעה את תנאיה. כפי שעולה מעדותה של סגל וכן מעדותו של אביה של ח' ר' בהליך הקודם, סגל הכירה את ח' ר' מעסקאות קודמות, ואף הייתה מיודדת עימה (נספח 35 לתצהיר סגל עמ' 20). סגל ידעה אודות החלטת בית המשפט לענייני משפחה וכן הובא לידיעתה מכתב עמותת שפר. על כן וגם אם פלד התרשלה ולא ביצעה את הבדיקה הנוספת מול נציגת היועמ"ש לממשלה, הרי שסגל הייתה מודעת לחולשתה האפשרית של ח' ר' ולכל הפחות נורות האזהרה הקיימות בביצוע עסקת שכירות ארוכת טווח היו צריכות להבהב גם לה.
3. כך שיסוד המודעות לחולשת המתקשר היה קיים או היה צריך להיות קיים לסגל. אך בזאת לא די. יש צורך בקיומם של כל יסודות העושק- וביניהם היסוד כי תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל.
4. כפי שנקבע בפסק הדין, תנאיו של הסכם השכירות היו "גרועים באופן משמעותי וקיצוני מהסכם שכירות סביר בנסיבות העניין" (פסקה 63 לפסק הדין). קביעה נוקבת זו נעשתה לאחר שבית המשפט בחן את הסכם השכירות בהתאם למבחן אובייקטיבי חיצוני והגיע למסקנה כי תנאיו, הן בבחינה פרטנית והן בבחינה כוללת, אכן גרועים מהמקובל:
5. תקופת השכירות- בית המשפט מצא כי תקופת שכירות של 10 שנים אינה תקופה מקובלת, קל וחומר כאשר לא קיים מנגנון לעדכון דמי השכירות במהלך תקופה ארוכה זו.
6. תקופת האופציה- בית המשפט מצא כי תקופת האופציה ותנאיה חורגת מגדר המקובל בהסכמי שכירות. מדובר בתקופה בת עשר שנים המופעלת באותם תנאים, באופן אוטומטי, ללא עדכון דמי השכירות ומבלי שנדרשת הודעת השוכרת או שנדרש כי השוכרת תקיים את תנאי ההסכם כתנאי להפעלת האופציה.
7. אי תשלום דמי שכירות במשך חמש שנים- בית המשפט מצא כי אי תשלום דמי שכירות במשך תקופה זו וזאת בשל השיפוץ שנערך לכאורה על חשבון סגל אינו תנאי סביר. למעשה, ח' ר' היא זו ששילמה בסופו של יום על השיפוץ, כאשר דמי השכירות המשולמים לה הינם כדמי שכירות עבור דירה שאינה משופצת. בכך סגל הרוויחה פעמיים- נהנתה מדירה משופצת במחיר של דירה שאינה משופצת, וגבתה דמי שכירות בגין שכירות משנה במחיר של דירה משופצת.
8. דמי השכירות- כפי שנקבע בפסק הדין, דמי השכירות החוזיים היו נמוכים באופן ניכר מדמי השכירות אותם גבתה סגל בשכירות משנה, עבור שלוש דירות משופצות.
9. בטחונות- כפי שנקבע בפסק הדין, הסכם השכירות לא כלל בטחונות מקובלים, שכן סגל חתמה על הסכם השכירות הן כמשכירה והן כערבה להתחייבות של עצמה.
10. כמפורט בפסק הדין, קביעות אלו באו לאחר שבית המשפט הביא בחשבון את העובדה כי ח' ר' נעזרה באביה במהלך המשא ומתן, אולם גם עובדה זו לא ריככה את קביעת בית המשפט כי הסכם השכירות נגוע בעושק ודינו ביטול. וכפי שנכתב בפסק הדין:

"בנסיבות שלפני הקשר הסיבתי בין ההסכם הגרוע עליו חתמה התובעת- הסכם על פיו היא נפרדת מהנכס לתקופה של עשרים שנה, ללא כל אפשרות להעלאת דמי השכירות, כאשר דמי השכירות נמוכים כבר ביום הראשון לתחילת תוקפו של ההסכם בכ-40% מדמי השכירות הראויים, כאשר התובעת אינה מקבלת כלל דמי שכירות בחמשת השנים הראשונות לשכירות וכאשר ה"בטחונות" להסכם מתמצים בערבות הנתבעת להתחייבות שלה עצמה- לבין העובדה כי הצד שכנגד של התובעת היא מתווכת נדל"ן, כלומר בעלת מקצוע בתחום, אשר לא הסתפקה בכך אלא היתה מיוצגת על ידי עורכת דין שייצגה אותה בלבד, הינו קשר סיבתי מסתבר ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי ולטעמי אף למעלה מכך" (פסקה 66 לפסק הדין).

קביעות אלו בפסק הדין, כמו פסק הדין כולו, לא בוטלו בערעור ומהוות קביעות חלוטות.

1. על כן, ניתן לקבוע כי תנאי הסכם השכירות אשר נקבעו על ידי סגל במסגרת המשא ומתן שנוהל על ידה, היוו את אחד האדנים המרכזיים לקביעה כי מדובר בהסכם הנגוע בעושק ועל כן דינו ביטול. באם תנאי ההסכם היו הוגנים וסבירים, לא היו מתקיימים יסודות העושק.
2. מכאן, שלא התרשלותה של פלד (אשר באה לידי ביטוי ביסוד המודעות לחולשת ח' ר') היא שהובילה לביטול ההסכם אלא תנאי ההסכם הגרועים מהמקובל שנקבעו על ידי סגל.
3. זאת ועוד, במסגרת כתב התביעה בהליך הקודם נטענו טענות הנוגעות לביטול ההסכם מחמת טעות, הטעיה וחוסר תום לב (סעיפים 7 ו- 13 לכתב התביעה, נספח 7 לתצהיר סגל). פסק הדין לא קבע ממצאים ומסקנות באשר לטענות אלו, וזאת נוכח קביעותיו בדבר העושק, יחד עם זאת צוין בפסק הדין כי: "על פני הדברים מתקיימים גם יסודות עילה זו (הכוונה לחוסר תום לב במשא ומתן- ר"א), בין היתר כאשר הנתבעת לא הבהירה לתובעת כי פיצול הדירה המתוכנן על ידה אינו חוקי ללא היתר בנייה וכי הוא יניב לנתבעת רווח נאה, כאשר הנתבעת לא אפשרה לתובעת להיות מיוצגת, כאשר הנתבעת לא הבהירה לתובעת כי היא אינה פועלת בכובעה כמתווכת אלא כשוכרת ועוד".

מכאן, שגם ללא התרשלותה של פלד, התנהלותה של סגל במסגרת המשא ומתן מול ח' ר' הייתה נגועה בפגמים לרבות העלמה או הסתרה של עובדות מהותיות, אשר גם בהם היה לפחות על פניהם (כקביעת פסק הדין) כדי להביא לביטול ההסכם. הטענה כי ללא התרשלותה של פלד הסכם השכירות היה שריר וקיים ומשיא לסגל רווחים, לא רק שלא הוכחה, אלא שקביעות פסק הדין קובעות אחרת- התנהלותה של סגל במהלך המשא ומתן ובמהלך כריתת ההסכם הייתה נגועה בפגמים מהותיים, אשר הם אלו שהובילו לביטול ההסכם.

1. על כן ועל אף התנהלותה הרשלנית (אם לא למעלה מכך) של פלד במתן הייעוץ המשפטי בשלב עסקת השכירות, הרי שהפגמים המהותיים שנפלו בהסכם השכירות- תנאי העסקה שנקבעו על ידי סגל העולים לכדי עושק, והסתרת עובדות מהותיות על ידה, הם אלו אשר היוו את המסד לביטול ההסכם ולקביעות פסק הדין.
2. האם פלד התרשלה בשלב הייצוג בהליך המשפטי
3. לטענת סגל, פלד התרשלה גם בשלב הייצוג המשפטי בהליך הקודם וזאת במספר מישורים: האחד, עצם נטילת הייצוג על עצמה, כאשר היא לא מחזיקה בכישורים והניסיון הדרושים לצורך ייצוג בהליך שכזה; השני, פלד נמנעה מהעלאת טענות הגנה שונות- טענת התיישנות לא הועלתה בהזדמנות הראשונה ובכלל; פלד נמנעה מלטעון בכתב ההגנה כי ח' ר' מנועה מלהגיש את התביעה מאחר שלא ביטלה את הסכם השכירות בתוך זמן סביר; פלד נמנעה מלהכחיש באופן פרטני בכתב ההגנה את טענת ח' ר' כי לא הייתה מודעת לעוול שנגרם לה, ובכך לא קיבל בית המשפט את הטענה שהועלתה בסיכומים לפיה ח' ר' לא ביטלה את הסכם השכירות בתוך זמן סביר.

ג.1. נטילת הייצוג

1. באשר לעצם נטילת הייצוג, טענה סגל כי פלד היא "רשלנית מועדת" והביאה לראיה שורה של הליכים שהתנהלו נגד פלד (אשר פורטו במסגרת סעיפים 41- 48 לתצהיר סגל).

ראשית, לא מצאתי להידרש להליכים אלו ולא מצאתי לייחס להם משקל כלשהו כראיה לעניין טענת ההתרשלות. מדובר בהליכים אשר אינם רלוונטיים לענייננו ומרביתם אף התנהלו בשנים מאוחרות לשנים הרלוונטיות לענייננו (החל ממועד משלוח מכתב ההתראה של ח' ר' בהליך הקודם). שאלת הרשלנות נבחנת בהתאם למסכת העובדות המסוימת לגביה נטענת הרשלנות- ובענייננו האופן בו ייצגה פלד את סגל בעסקת השכירות ובמסגרת ההליך הקודם. אין בהליכים אחרים, אשר התנהלו בין צדדים אחרים באשר למסכת עובדות שונה כדי להוות ראיה לעניין ההתרשלות הנטענת כאן.

1. זאת ועוד, כפי שהעידה סגל עצמה, ההיכרות עם פלד הייתה היכרות רבת שנים ולא התחילה עם ייצוגה בעסקת השכירות ובהליך הקודם (סעיפים 7 ו-48 לתצהיר סגל; עמ' 15 ש' 9- 12). פלד ייצגה את סגל במספר עניינים והליכים משפטיים שקדמו להליך הקודם (סעיף 43 לתצהיר פלד ונספח ז' לתצהיר). גם לאחר הגשת כתב התביעה בהליך הקודם, ואף לאחר מתן פסק הדין, המשיכה פלד לייצג את סגל ומשפחתה במסגרת הליכים נוספים (סעיף 53 לתצהיר סגל; סעיף 41 לתצהיר פלד; עדות סגל בעמ' 15 ש' 21- 32). במסגרת הסיכומים טען ב"כ סגל כי פלד ניסתה לשכנע את סגל כי היא ליטגטורית וניהלה תיקים, אולם טענה זו לא נטענה על ידי סגל בתצהירה או בעדותה, ומכל מקום לא הוכחה.
2. על כך אוסיף כי מדובר בהתקשרות מרצון, בין לקוחה מיומנת בהתנהלות עסקית ובין עורכת דין הפועלת מספר שנים. סגל יכולה הייתה לבדוק ולברר קודם ההתקשרות ולבחון את פועלה של פלד במסגרת הליכים משפטיים. סגל בחרה כי פלד תייצגה בהליך הקודם, מסיבות השמורות עמה (בין אם משיקולים כלכליים ובין אם משיקולים אחרים), ולא ניתן כעת ובדיעבד לבוא ולטעון כי עצם נטילת הייצוג המשפטי מהווה התרשלות כלפיה.

ג.2. ניהול ההליך הקודם

1. באשר לטענת הרשלנות לגבי אופן ניהול המשפט, הרי שגם כאן הנטל על סגל להוכיח את יסודות עוולת הרשלנות, ועליה להוכיח כי אלמלא התרשלותה של פלד הייתה תוצאת פסק הדין משתנה לטובתה. כפי שנקבע בעניין חוטר ישי, אין מדובר בנטל קל: "זהו נטל כבד מבחינה ראייתית, שכן כל מי שהתנסה בהליכי משפט יודע כי אין לדעת בוודאות את תוצאותיהם של הליכים משפטיים עד למתן פסק דין חלוט, ואין לדעת כיצד היו נראים פני הדברים לו התנהלו ההליכים באופן שונה" (פסקה 28 לפסק הדין). אקדים ואומר, כי גם אם אקבל את טענות סגל כי פלד התרשלה בכך שלא העלתה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה ובכך שלא העלתה טענות נוספות במסגרת כתב ההגנה, גם בהינתן הנחה זו, דין התביעה להידחות.
2. אין מחלוקת כי פלד ייצגה את סגל עד לשלב ההוכחות (עמ' 21 ש' 28). במסגרת זו, ניסחה פלד עבור סגל את כתב ההגנה ותצהיר העדות הראשית מטעמה. בשלב ההוכחות הוחלף ייצוגה של פלד במשרד באי כוחה בהליך כאן.
3. טוענת סגל כי פלד לא העלתה טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה ובכלל, ובכך מנעה מטענת ההתיישנות להתקבל בשלב הסיכומים ולהוות טענה משמעותית כנגד התביעה. מנגד טענה פלד כי היא לא העלתה את טענת ההתיישנות, וזאת לאור החריגים והסייגים הקיימים לטענה זו. לטענתה, היא שיקפה את המצב המשפטי לסגל והודיעה לה כבר מתחילת הדרך ובטרם הגשת כתב ההגנה "כי אין בכוונתי להעלות טענות מבזות ושגויות משפטית, בטח ובטח כששמי המקצועי הטוב מונח על הפרק" (סעיף 73 לתצהיר פלד; וכן בעדותה בעמ' 28 ש' 10).
4. באשר לטענה כי לא העלתה טענת מניעות כנגד התביעה בהליך הקודם וזאת לאור העובדה כי ההסכם לא בוטל "בזמן סביר", טענה פלד כי גם זה נעשה לאחר שיקול דעת מקצועי, ומכל מקום לאור קביעות פסק הדין בדבר העושק "כל מונחי "הזמן הסביר" והשיהוי שהתובעת מעוניינת לפרשן לצרכיה ולנוחיותה- בטלים בשישים. לא היתה שום דרך שבה התובעת היתה יכולה להימלט מנסיבות העושק שנקבעו לגביה בפסה"ד ובטח שטענה כגון ביטול הסכם "בזמן בלתי סביר" אינה רלוונטית..." (סעיפים 74- 75 לתצהיר פלד; עמ' 28 ש' 11- 30). עוד טענה פלד כי בניגוד לטענת סגל, נטען בכתב ההגנה בהליך הקודם כי סגל פעלה על מנת לבדוק את מצב ההערה (עמ' 28 ש' 33- 34). ובאופן כללי טענה פלד כי סגל דחקה בה להעלות טענות סרק והיא סירבה לשתף פעולה עם דרישותיה להטעות את בית המשפט בהליך המשפטי ולהכשיל את הדיון והקפידה להעלות טענות ענייניות (סעיפים 17- 18 לתצהיר פלד).
5. לא יכולה להיות מחלוקת כי לעורך הדין המנהל הליך משפטי צריך להיות הידע המשפטי ושיקול הדעת המקצועי על מנת לבחון מהן כלל הטענות הרלוונטיות אותן ראוי להעלות במסגרת כתבי הטענות ולהעריך את סיכויי הטענות להתקבל. עליו להציב את הנתונים- על הסיכוי והסיכון הכרוך בהם- בפני הלקוח ולהמליץ לו בדבר הדרך הראויה לטעמו לנקוט:

"עורך-דין חייב לשקול מה טענה לטעון ומה טענה שלא לטעון, מה שאלה לשאול ומה שאלה שלא לשאול, כיצד ואימתי לטעון ולשאול, וכיצד ואימתי להימנע מלטעון או מלשאול - והכל מתוך הידע של הנתונים המשפטיים ומתוך השימוש הסביר בזכויות דיוניות. גם עורך-דין סביר ונבון ומלומד יכול ויטעה בשיקול-דעתו: אם לשופט בשר ודם מותר לטעות, לעורך-דין לא-כל-שכן. החובה המוטלת על סניגור כלפי לקוחו אינה שלא לטעות בשיקול-דעתו: החובה היא לשקול דעתו כמיטב יכלתו וידיעתו. ובפרט, אין שום חובה מוטלת על סניגור לטעון טענות או לשאול שאלות אשר לקוחו דורש מאתו או מורה אותו לטעון או לשאול: נהפוך הוא - החובה המוטלת על הסניגור היא לשקול דעתו שלו, ואסור לו לדחות שיקול-דעתו שלו מפני רצונו או הוראותיו של לקוחו. סניגור הנוהג בניגוד לדעתו השקולה, אך מפני שלקוחו דורש זאת ממנו, מפר חובתו כלפי לקוחו - ואין נפקא מינה לענין זה שהלקוח אינו יכול לבוא עליו בטרוניה ובתביעה אם הוא נהג לפי הוראותיו, כשם שאין נפקא מינה אם לגופו של ענין צדק הלקוח וטעה הסניגור. יש בעצם סירובו של הסניגור לעשות רצון לקוחו.... משום אינדיקציה שהסניגור אמנם מילא חובתו כלפיו לשקול בדעתו שלו - ומבחינת קיום החובה המוטלת על סניגורו, אין הלקוח יכול לבוא עליו אלא בתרעומת בלבד, אבל לא בתביעת נזיקין, אם טעה בשיקול-דעתו" (עניין רויטמן, שם בפסקה 6).

1. אין משמעות הדבר שלעולם לא ניתן לטעון כי עורך דין התרשל בשל אי העלאת טענה רלוונטית. אכן קיימות טענות אשר באי העלאתן בהזדמנות הראשונה מחמיץ בעל הדין את האפשרות להעלותן, ויש מקום להעלותן גם אם הסיכוי שיתקבלו אינו מן המשופרים (וכן ראו בעניין גיאת פסקה 3 לפסק דינו של השופט עמית). בענייננו, פרט לעדויותיהן הסותרות של פלד וסגל, אין ראיה עצמאית שיש בה כדי להעיד כי סגל אכן ביקשה להעלות טענות מסוימות ופלד הבהירה לה כי אלו אינן ראויות להיטען. לא הוצגו לפניי טיוטות כתבי טענות או הערות שנכתבו על ידי סגל או פלד שיש בהן כדי לתמוך בגרסה זו או אחרת. על כן קיימת רק העובדה שלא הועלו טענות הנוגעות להתיישנות או לביטול ההסכם תוך זמן סביר במסגרת כתב ההגנה ותצהיר העדות הראשית.

אולם גם אם אלך לגרסת סגל, כי היה מקום להעלות במסגרת כתב ההגנה את הטענות בדבר התיישנות ואי ביטול ההסכם בזמן סביר, גם אם אינן בעלות סיכוי רב להתקבל וזאת לאור מועד הגשת התביעה בהליך הקודם; עדיין, קביעות פסק הדין אינן מותירות מקום לספק כי טענות אלו לא היו משנות את תוצאתו.

1. כפי שעולה מפסק הדין, על אף אי העלאת טענות אלו, בית המשפט דן בטענות אלו לגופן, תוך שהוא דוחה אותן: "בסעיף 28 לתצהיר העדות הראשית מטעם יהודה ברוש טוען זה כי התובעת וכן הוא עצמו לא היו מודעים למעשי התובעת עד לשנת 2013, כאמור אמירה זו לא הוכחשה בכתב ההגנה ואין הצהרה נגדית של הנתבעת בתצהיר העדות הראשית מטעמה. זאת ועוד, הצהרה זו לא נסתרה בחקירה הנגדית של האב, כאשר במסגרתה נשאלה שאלה אחת בלבד בנושא וענה... תשובה זו מחזקת לא רק את הטענה כי עד 2013 לא הבינו האב והבת כי מדובר בהסכם שתנאיו כה גרועים וכי מדובר למעשה בעושק, אלא גם את המסקנה כי האב לא היה גורם משמעותי במשא ומתן" (סעיפים 75- 76 לפסק הדין).
2. כך שגם אם פלד התרשלה באי העלאת הטענות במסגרת כתבי הטענות, טענות אלו נדחו לגופן במסגרת פסק הדין.
3. זאת ועוד. הנזק שנתבע על ידי סגל הוא הסכומים שסגל נדרשה להשיב בגין ביטול ההסכם וכן רווחים עתידיים שנמנעו ממנה בגין ביטול ההסכם. אולם סכומי ההשבה נפסקו במסגרת פסק הדין שקבע כי דין ההסכם ביטול. גם הרווחים העתידיים, מעבר לכך שלא הוכחו על ידי חוות דעת עצמאית, ממילא לא יכולים היו להיות מופקים נוכח קביעת בית המשפט כי דין ההסכם להתבטל מיסודו. סגל אומנם ערערה, אך בחרה לסיים את ערעורה על דרך הפשרה, באופן בו קביעות פסק הדין נותרו בעינן גם לאחר הערעור.
4. ויפים לעניין זה דברי כבוד השופט ח' כהן בעניין רויטמן:

"כלל גדול הוא: ACTUS LEGIS NIMINI FACIT INIURIAM - פסק-דינו של בית-משפט (כל עוד לא בוטל מחמת שהושג במרמה או מחמת שניתן ללא סמכות) אינו מסוגל להזיק, ונזקו אינו נזק כמשמעותו בפקודת הנזיקין (ראה לאחרונה: ע"א 280/73, [1], בע' 611). ויש דברים בגו: לפסק-דין שיצא מתחת ידיהם, אחראים השופטים - ואין שום אחרות בגינם מוטלת על שכם עורך-הדין. תהא אשר תהא חוסר יעילותו של עורך-דין בטיעונו לפני בית-המשפט (ואנן סהדי לשגגות לא מעטות), אין השופט יכול להסתתר מאחורי גבו של עורך-הדין ולהעמיד עליו את האחריות על משגהו. ואפילו נסתכל בפסק-הדין מבחינת רשלנותו של עורך-הדין בלבד, הרי הוא בגדר ‎NOVUS ACTUS INTERVENIENS המפסיק את הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין התוצאה - אלא שלענין מיוחד זה גם אפשרות הציפיה מראש, האמורה בסעיף 36, אינה מועילה, באשר פסק-הדין ותוצאותיו אינם בגדר "נזק" כלל. גם מטעם זה בלבד אין פרשת-התביעה מגלה עילה שבנזיקין."

1. פסק הדין עומד בפני עצמו. גם בית המשפט המחוזי לא מצא לבטל את קביעותיו. קביעות פסק הדין ופסק הדין בערעור מנתקים למעשה את הקשר הסיבתי בין התרשלותה של פלד במסגרת הייצוג המשפטי בהליך הקודם ובין הנזק שנגרם. תביעתה כעת לפצותה בגין כספים שנקבע כי עליה להשיב ורווחים שהיו צריכים להיות מופקים על ידה כתוצאה מעושק, וזאת בטענה כי באת כוחה לא הצליחה למנוע את תוצאת פסק הדין (כמו באי כוחה שהחליפוה), היא למעשה ניסיון לחתור תחת קביעותיו החלוטות של פסק הדין בניסיון לתקן את קביעותיו על דרך של הטלת אשמה ואחריות על אחר. זאת לא ניתן לקבל.
2. מעילה בת עוולה לא תצמח עילת תביעה
3. לטענת פלד, הן בכתב הגנתה והן בסיכומיה, יש לדחות את התביעה משום העיקרון המשפטי לפיו "חוטא לא יצא נשכר" ובשל העיקרון כי מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה. לטענתה, לא ניתן לעשות שימוש בבית המשפט למימוש מעשים לא כשרים, ולא ניתן להעניק פיצוי לסגל ולהשיב לה כספים שנקבע כי הושגו שלא כדין באמצעות עושק.
4. בע"א 4079/05 הוועדה המקומית לתכנון ובניה-שומרון נ' מעונה חברה לבנין בע"מ, תק-על 2010(4) 1228 (2010) קבע בית המשפט העליון (מפי כבוד השופטת פרוקצ'יה) כי:

"הכלל "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה" מקורו בהשקפה לפיה טובת הציבור מחייבת כי בתי המשפט לא יתנו ידם לאכיפת זכויות ומתן סעדים המתבססים על פעולות אסורות, הנוגדות לחוק. עקרון זה ביסודו לא נועד לעשות משפט צדק בין הצדדים, אלא עוצב למען "תיקון עולם", ותכליתו למנוע שימוש בבית המשפט כאמצעי למימוש מעשים לא כשרים. לכלל זה תחולה רחבה בענפי המשפט האזרחי ובכלל זה בדיני הנזיקין.

...

על פי התפיסה השיפוטית הנוהגת בעת זו, לבית המשפט נתון שיקול דעת אימתי למשוך ידיו מדיון בתביעה שעילתה נגועה באי-חוקיות או אי-מוסריות, ומתי להיזקק לה, חרף הפסלות המכתימה אותה. גבולותיו של הכלל אינם חדים וברורים, ויישומו הלכה למעשה מערב שיקולים שונים שבאינטרס ציבורי, העשויים להשתנות ממקרה למקרה. המבחן המקובל לענין זה נוטה להתבסס על מידת הפליליות או חוסר המוסריות של התנהגות התובע (אהרן ברק "הגנות: שלילת תביעת הניזוק מפני "טובת הציבור", בתוך: דיני הנזיקין: תורת הנזיקין הכללית (גד טדסקי, עורך, מהדורה שנייה) 340 (1976), עמ' 341-342). הגמישות ביישומו של העקרון רואה בטובת הציבור את השיקול המרכזי, ובמסגרת זו ישנה התחשבות, בין היתר, במידת האשם הפלילי או המוסרי הדבק בתובע. דרגת החומרה של האשם אינה ניתנת להגדרה מדויקת, והיא עשויה להשתנות בהתאם לנסיבות הענין (ענין אלון, פסקה 9 (השופטת ארבל)). גם מידת אשמו של הנתבע עשויה לשמש גורם התייחסות לענין זה, ועשוי להינתן משקל לתכלית הציבורית שבהעמדת התנהגות הנתבע למבחן שיפוטי, כדי שלא יצא חוטא נשכר נוכח החלת הכלל לפיו מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה. פעמים, עשוי האינטרס הציבורי להצדיק את בחינת אחריותו של הנתבע, חרף היות עילת התביעה נגדו פסולה אף היא מחמת אי-חוקיות (ענין אברהם, פסקה 16 (השופטת ביניש))" (שם בפסקה 27, ההדגשה אינה במקור- ר"א).

1. בענייננו, פסק הדין קבע כי כריתת הסכם השכירות הייתה נגועה בפגם חוקי ומוסרי מהותי, העולה לכדי עושק. מכאן שמתקיים קשר ישיר בין מעשיה של סגל, אשר קבעה את תנאי ההסכם וניהלה את המשא ומתן ללא מעורבותה של פלד, ובין התרחשות "הנזק"- קרי ביטול הסכם השכירות על השלכותיו הכספיות (וראו לענין זה גם בת"א (נצ') 30034-04-13 פריזול העמק יוקנעם בע"מ נ' יוסף בן בנימין (7.3.2018); ע"א (חי) 1121/05 אביבי אברהם נ' שקלים (19.5.2005)).
2. יחד עם זאת, גם התנהלותה של פלד מהווה גורם שיש לקחת אותו במסגרת השיקולים להחלת הכלל. ובענייננו, קשה לומר כי התנהלותה של פלד הייתה ללא רבב. מעיון בפסק הדין, וכן מהתרשמותי מעדויות הצדדים נראה כי רב הנסתר על הגלוי במסגרת היחסים שבין הצדדים. בסופו של הליך, נותרו עקבות ספק באשר להתנהלותה של פלד ומידת מעורבותה בבחינת "הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו" (עמוס ג', ג'): האם התנהלותה של פלד אשר לא הוסיפה לבדוק את מצבה המשפטי של ח' ר' מעבר לפנייתה לעמותת שפר ולא פנתה לב"כ היועמ"ש לממשלה או בית המשפט לענייני משפחה, הייתה בגדר רשלנות בלבד; או שמא הייתה זו דרך פעולה מכוונת המשותפת לסגל ופלד, אשר עשו יד אחת על מנת להביא להכשרת עסקת השכירות, תוך מודעות למצבה של ח' ר'. תהיות אלו צפות ועולות הן נוכח קביעות פסק הדין כי פניית סגל ופלד לעמותת שפר נעשתה שלא בתום לב ובאופן מטעה (סעיפים 46- 53 לפסק הדין) והן נוכח ניהול ההליך הקודם על ידי פלד, ובין היתר לאור העובדה כי סגל בחרה כי תייצג אותה בהליך, תחת זימונה כעדה מטעמה, או צירופה כצד ג' להליך לאור טענת הרשלנות הקיימת. לא מן הנמנע כי היה אינטרס לשני הצדדים למנוע מפלד להעיד בהליך הקודם.
3. לעניין זה אציין, כי סגל טענה כי הייתה הבנה בין הצדדים שיש לפעול בכדי להפעיל את הביטוח המקצועי של פלד, אולם לאחר הבנה זו פלד החלה לגרור רגלים ולאחר מכן התברר כי לא קיימת לפלד פוליסת ביטוח אחריות מקצועית (סעיפים 29- 34 לתצהיר סגל). טענה זו הוכחשה על ידי פלד, אשר טענה כי לא הייתה מוכנה לשתף פעולה עם ניסיון שידול והונאה זה, ומכל מקום הודתה כי אין לה ביטוח אחריות מקצועית (סעיפים 26- 27 לתצהיר פלד; עמ' 32- 32). פרט לעדויותיהן הסותרות גם לעניין זה, לא הובאו כל ראיות ובהתאם לא ניתן לקבוע ממצא עובדתי בעניין זה.
4. מדובר בספק ובתהיות אשר אינם מספיקים על מנת לקבוע ממצאים עובדתיים באשר למעורבותה של פלד בהכשרת הקרקע לעסקת השכירות. אולם לכל הפחות, וכפי שמצאתי, פלד התרשלה כאשר הסתפקה בתשובתה של עמותת שפר ולא הוסיפה לברר את מצבה של ח' ר' והאם ניתן לבצע את עסקת השכירות. רשלנותה של פלד אינה מצטמצמת לדל"ת אמות יחסיה עם סגל, אלא יש בה משום הפרת חובת ההגינות אשר היא חבה כעורכת דין, הגינות כלפי הצד שכנגד, אשר בנסיבות אלה יש חשש משמעותי למצבו הנפשי אשר עשוי להשליך על הבנתו ויכולתו לבצע עסקת נדל"ן כלשהיא. על כן, ועל אף הפסול הקיים בעילת תביעתה של סגל, לא מצאתי כי פסול זה מקים מחסום דיוני כנגד התביעה, אשר רק בשלו יש לדחות את תביעתו, אלא קיים אינטרס ציבורי בבירור טענת התרשלותה של פלד.

לסיכום

1. סיכומם של דברים הוא כי טוב היה לתביעה זו לולא באה לעולם. שכן, על אף שמצאתי שפלד נהגה ברשלנות בשלב מעורבותה בעסקת השכירות; ועל אף שמצאתי כי פלד התרשלה בכך שלא העלתה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה; הרי שלא די ברשלנות זו כדי לקבל את התביעה. הטענה כי ללא התרשלותה של פלד הסכם השכירות היה שריר וקיים ומשיא לסגל רווחים, לא רק שלא הוכחה, אלא שפסק הדין קובע באופן ברור כי תנאי הסכם השכירות אשר היו רעים מהמקובל והפגמים המהותיים בהם הייתה נגועה התנהלותה של סגל במהלך המשא ומתן ובמהלך כריתת ההסכם הם אלו שהובילו לביטול ההסכם. על כן דין התביעה להידחות.
2. בנסיבות העניין, ובשים לב לרשלנותה של פלד, לא מצאתי לעשות צו להוצאות לטובת הנתבעת. אציין כי מן הדין היה לעשות במקרה חריג זה, בו התובעת מנסה לקעקע קביעות שנקבעו בפסק דין חלוט בדרך עוקפת, צו להוצאות לטובת המדינה. אולם נוכח היותו של צו זה חריג ומשום שלא ניתנה לתובעת הזדמנות לטעון בקשר לכך לא מצאתי לעשות צו להוצאות לטובת המדינה (וראו לעניין פסיקת הוצאות לטובת המדינה בע"א 4170/14 אילן כהן נ' יהודה (אריק) כהן (14.1.2016), בפסקה 12, על פסקי הדין המוזכרים שם). עם זאת, אין באי הטלת הוצאות כדי לחסר מחוסר הנוחות (לשון המעטה) המתעוררת נוכח ניהול הליך זה, אשר לא הטיב עם אף אחד מהצדדים, אשר הסתיים בדחיית התביעה.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים. זכות ערעור כדין.

ניתנה היום, כ"ו תשרי תשפ"א, 14 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.

1. התיק בבית המשפט השלום בהרצליה התנהל בדלתיים סגורות, ועל כן לא יצוינו פרטיה המלאים של אותה צד שלישי במסגרת פסק דין זה. ↑