1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 20.2.2017 ברח' משכית בהרצליה. התובעת טוענת לזכותה לשיבוב נזקים בסך כולל של 2,095 ₪.

2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. המגע בין כלי הרכב היה של חזית רכב הנתבעים בפינה ימנית-אחורית ברכב התובעת. נהג הנתבעים אינו מכחיש כי נע קדימה לנקודת המגע, אולם טוען, ראשית, כי גם רכב התובעת היה בתנועה, אחורנית, וגם כי המגן האחורי כבר היה פגוע לכל אורכו.

4. הטענה הראשונה מאלה, שהוכחשה קטגורית על ידי נהגת התובעת, לא הוכחה: גרסתו הראשונית של נהג הנתבעים, בהודעה בכתב לחברת הביטוח, היתה מהוססת באשר לנסיעה אחורנית ("סברתי"), והפכה נחרצת רק בעדותו, שנתיים וחצי לאחר מכן; נחרצות זו היא בבחינת עדות כבושה. הטענה השניה מאלה, שהוכחשה רק חלקית על ידי נהגת התובע, הופרכה: תמונות שהוצגו מיום הבדיקה אצל השמאי (כחודשיים לאחר התאונה) מראות מגן נקי מפגיעות למעט באזור הפינה הימנית (שם אמנם ישנן שריטות רבות יחסית, וסביר כי לא כולן נגרמו באותו ארוע, כפי שאישרה גם נהגת התובעת).

5. חלוף הזמן עד בדיקת השמאי אינו פועל לחובת התובעת, שכן תמונות שצולמו בזירה מתעדות את הפגיעות הקיימות, ואלה אינן שונות מהותית מאלה שתעד השמאי.

6. בלא חקירת השמאי – והנתבעים לא ביקשו לחקור אותו – איני סבור שניתן לקבוע, כי בפגיעה שכן נגרמה באותה תאונה לא היה די כדי לגרור החלפת המגן. התובעת עמדה בנטל המוטל עליה בעצם הגשת חוות-הדעת, ואילו הנתבעים לא עמדו בנטל המוטל עתה עליהם – להפריך את ראיות התובעת.

7. בבחינת מאזן ההסתברויות, אפוא, נראה כי התובעת עמדה בנטל לשכנע כי עמדתה מסתברת יותר, הן באשר לאופן התרחשות התאונה, והן באשר לקשר הסיבתי בין הפגיעה לבין החלפת המגן, לפי קביעת השמאי. לפיכך, דין התביעה להתקבל.

8. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 2,095 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 374 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום. כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את שכר העדה בסך 350 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

ניתן היום, י"ט אלול תשע"ט, 19 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.