1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' הרשם הבכיר א' יחזקאל) מיום 3.5.18, בו נדחתה תביעת המבקש שהוגשה נגד נציגות הבית המשותף רח' בר כוכבא 72 בירושלים, שהמבקש הוא אחד מבעלי הדירות שבו (ת"ק 11434-12-17).

2. המבקש תבע מנציגות הבית המשותף פיצוי בסך 28,360 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, בשל רטיבות בדירתו אשר נגרמה כתוצאה מליקויים בגג הבית המשותף שלא טופלו כראוי ע"י הנציגות. בשל נזקי הרטיבות, כך נטען, לא הצליח המבקש להשכיר את דירתו למשך תקופה של כשלושה חודשים ולפיכך תבע מן הנציגות פיצוי בגין אובדן דמי השכירות, בגין דמי תיווך ששילם ועוד. בית משפט קמא קבע בפסק דינו כי דין התביעה להידחות בשל קיומו של מעשה בית דין, זאת בשל תביעה קודמת שהגיש המבקש נגד נציגות הבית המשותף בגין נזקי הרטיבות אשר נסתיימה בפסק דין לפיו פוצה המבקש על נזקיו. בית משפט קמא הוסיף וקבע כי התביעה לא הוכחה גם לגופו של ענין. צוין בפסק הדין כי מדובר ברטיבות שנמשכה שנים רבות ולא הובהר מדוע דווקא תקופה זו גרמה לקושי באיתור שוכר לדירה. עוד צוין כי אין מדובר בתקופה בלתי סבירה לאיתור שוכר חלופי גם מקום בו לא קיימות בעיות רטיבות מיוחדות. בנסיבות אלה, ומשלא הובא לעדות המתווך בו נעזר המבקש ואשר לדברי המבקש ניסה להציג את הדירה לשוכרים פוטנציאליים רבים שלא היו מעונינים בה בשל הרטיבות, או עדות אחרת לתמיכת הדברים, לא הורם הנטל להוכחת התביעה.

3. המבקש משיג על פסק דינו של בית משפט קמא. לאחר שעיינתי בבקשתו ובחנתי את תיק בית משפט קמא, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות בלא צורך בתגובה.

4. כידוע, אמת המידה להתערבות בפסקי דין של בית משפט לתביעות קטנות היא מצמצמת ומוגבלת ל"מקרים חריגים, כשמתגלה טעות בולטת וברורה בפסק הדין" (רע"א 6350/15 אוסטין נ' דיין, 2.12.15). צוין ש"המחוקק ראה לנכון שלא להעניק זכות ערעור על פסקי הדין של בית המשפט בתביעות קטנות, כחריג לעקרון בדבר הזכות לפנות לערכאת ערעור. בכך הוא גילה את דעתו שהליכים שראשיתם בבית המשפט לתביעות קטנות אמורים, ככלל, להסתיים עם מתן פסק הדין בערכאה הדיונית ללא הליך של השגה בפני ערכאה גבוהה יותר" (רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח, 20.5.15).

5. בענייננו, ומבלי צורך להידרש לטענות המבקש בכל הקשור לקיומו של מעשה בית דין, די בטעם השני שמנה בית משפט קמא על מנת לדחות את הבקשה. בית משפט קמא ביסס הכרעתו, בין היתר, על התשתית העובדתית והראייתית שהונחה לפניו, וקבע כי לא הובאו לפניו ראיות מספיקות להוכחת נזקי המבקש, ובעיקר בהתייחס לקשר הסיבתי בין נזקיו הנטענים של המבקש לבין הרטיבות. לא מצאתי כי נפלה "טעות בולטת וברורה" במסקנתו של בית המשפט או שקמה עילה אחרת להתערבות בתוצאה אליה הגיע.

6. הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.

העירבון, ככל שהופקד, יוחזר למבקש.

מזכירות בית המשפט תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז סיוון תשע"ח, 10 יוני 2018, בהעדר הצדדים.