לפני בקשת המבקשים, התובעים בתובענה העיקרית שעניינה פינוי המשיבים מנכס שהמבקשים טוענים כי הם בעליו והמשיבים פלשו אליו שלא כדין, להורות לעיריית נתניה ולתאגיד "מי נתניה" להמציא להם מידע ומסמכים ביחס לכל חוזי המכר או השכירות וביחס לתחלופת מחזיקים וכן תדפיסי חוב מפורטים ביחס לדירה מס' 12 ברח' מימון 5 נתניה גוש 8273 חלקה 8 מס' נכס 979310000 (להלן: "הדירה") מאז שנת 2009 ועד היום.

המבקשים טוענים כי מדובר במידע רלוונטי ביחס לסוגית פלישת המשיבים לדירה לעתירתם לסילוק ידם ממנה ועל כן יש להעתר לבקשה.

המבקשים מזכירים כי בהחלטה מיום 3.2.19 קבעתי כי – "ככל שלאחר השלמת ההליך האמור יהיה בכך צורך יוכל ב"כ התובעים לעתור לקבלת צו המופנה אל העיריה והענין ישקל."

המשיבים מתנגדים לבקשה הן בשל העובדה שטרם הושלם הליך הגילוי והבקשה אינה עולה בקנה אחד עם המועד שאזכרתי בהחלטתי האמורה, הן בשל העובדה שהדרך הנכונה לקבלת מסמכים מאת צד ג' היא בזימונו לעדות ולהצגת מסמכים על פי תקנה 178(א) לתקנות סדר הדין האזרחי ולא באמצעות צו כמבוקש, וזאת – על פי התקנה – רק לאחר קביעת מועד לשמיעת ההוכחות והן בטענה כי כאשר מדובר במסמכים המצויים בידי צד ג' דרישה להמצאת מסמכים על פי תקנה 112 לתקנות היא חריג שענייננו אינו עומד בתנאים שקבעה הפסיקה לעשית שימוש בו.

במישור העקרוני צודקים המשיבים בכך שדרך המלך להורות לצד ג' להמציא מסמכים בהליך משפטי שאין הוא צד אליו היא באמצעות תקנה 178(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כי (ההדגשות בכל הציטוטים שלי, אלא אם יאמר אחרת במפורש) –

"נקבע תאריך לדיון בתובענה, רשאי בית המשפט, לבקשת בעל דין, להזמין עד, אם למתן עדות ואם להצגת מסמכים ..."

זאת בשונה מתקנה 112, העוסקת בהליכי גילוי המסמכים הרגילים בין הצדדים להליך טרם קביעת מועד להוכחות, והקובעת –

"בית המשפט או הרשם רשאי, לפי בקשת בעל דין, ליתן צו ... המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר ערוך לפי טופס 11, מה הם המסמכים הנוגעים לענין הנדון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה ..."

ברע"א 3024/18 טי.אם.אף. מדיה פורס, שותפות מוגבלת נ' נחמני צפריר בע"מ (12.6.2018) קבע בנושא זה בית המשפט העליון (מפי כב' השו' דוד מינץ אשר פסק דינו אומץ פה אחד) כך –

1. "21. תקנה 112 לתקנות מאפשרת כאמור לבית המשפט ליתן צו המורה על בעל דין לגלות מסמכים המצויים או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו (רע"א 3816/15 ב.ש ברוש הקמת פרוייקטים בע"מ נ' ת.ק.ש אלפיים (1997) בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 6 (23.8.2015) (להלן: עניין ברוש) והאסמכתאות שם). ברם, על אף לשון התקנה שעניינה בבעלי הדין, יתכנו מקרים בהם בית המשפט יורה מכוח התקנה על גילוי מסמכים של צד שלישי. המדובר במצבים בהם הצד השלישי מזוהה עם בעל הדין, ועל כן אין לראות בו צד שלישי של ממש (וראו: יצחק עמית "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – נסיון להשלטת סדר" ספר אורי קיטאי 247, 290-289 (2007)). כך למשל, בית משפט זה אישר גילוי ועיון במסמכים של חברות שלא היו צד לתביעה, מן הטעם שאותן חברות היו בבעלותו ובשליטתו המלאה של אחד הנתבעים, כך שיש לראות בעיון במסמכיהן כעיון במסמכים המצויים "בשליטתו או ברשותו" של בעל הדין (עניין ברוש, פסקה 6; רע"א 8571/16 מעברות נכסים - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מוטיבן בע"מ, פסקה 12 (19.1.2017); רע"א 7264/95 ראש קש נסיר בע"מ נ' ישראל, פ"ד מט (5) 793, 795 (1998)).
2. 22. לעומת תקנה 112, תקנה 178(א) מקנה לבית המשפט סמכות לזמן עדים למתן עדות או להצגת מסמכים. תקנה זו היא "הדרך הדיונית הרגילה" להמצאת מסמכים שבידי צד שלישי (עניין ברוש, פסקה 6). הסמכות הניתנת לבית המשפט מכוח תקנה זו היא סמכות רשות, ובית המשפט אינו חייב להפעילה אם מצא כי אין בעדות צורך או אם ראה שהעדות נתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 567 (מהדורה שתים-עשרה, 2015)). ברם, די בכך שבית המשפט סבור כי לא ניתן לשלול את הרלוונטיות של העדות (או כבענייננו – המסמכים) כדי להורות על זימון העד (רע"א 2376/13 רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ נ' דהן, [פורסם בנבו] פסקה 12 (8.7.2013) (להלן: עניין רמי לוי); רע"א 9055/07 שירותי בריאות כללית נ' נאצר, [פורסם בנבו] פסקה 5 (22.11.2007))."

לאור האמור, כפי שכבר ציינתי לעיל, אכן דרך המלך היא שימוש בתקנה 178(א) אשר המועד להגשת בקשה על פיה הוא לאחר ש"נקבע תאריך לדיון בתובענה", קריא – לאחר קביעת מועד להוכחות.

עם זאת, אין ספק כי עמידת המשיבים באופן דווקני על הוראת תקנה זו יש בה פוטנציאל הכבדה על ניהול ההליך ללא כל הצדקה, שכן המצאת המסמכים לידי הצדדים רק לאחר קביעת התיק להוכחות עלולה להביא לכך שהללו, או מי מהם, יופתעו מתוכנם בשלב מתקדם יחסית של ההליך והדבר יוביל לעתירות שונות ולעיכוב ניהול ההליך.

ויוזכר כי בהחלטתי מיום 3.2.19 התייחסתי לאפשרות להגיש בקשה כזו לאחר השלמת ההליכים המקדמיים, בהתאם לתקנות.

מאידך גיסא, הסכמה למתן הצו כבר עתה לא היה בה כדי לפגוע פגיעה מהותית כלשהי בזכויות המשיבים אלא רק ייעול ההליך ומתן אפשרות לצדדים שניהם להערך טוב יותר להמשכו ולגבש עמדתם באופן מושכל כבר עתה לאחר בחינת כלל הראיות, וכמובן שהיה בכך סיוע לבית המשפט עצמו לנהל את ההליך באופן יעיל ולטובת הגעה לחקר האמת.

בהקשר זה צדק ב"כ המבקשים עת הפנה בתשובתו לבקשה אל הערתי בהחלטה מיום 3.2.19 – "מוזכרות לצדדים ההלכות בענין ניהול ההליך ב"קלפים גלויים".", אשר נועדה בעיקרה להנחותם להמנע ממחלוקות והתכתשויות מיותרות ביחס להליכים המקדמיים בעניינים שניתן לפתרם בנקל בהסכמה ומבלי שתהיה פגיעה מהותית בזכויות מי מן הצדדים, תוך אזכור המגמה העומדת בבסיס הליכים אלה על פי הפסיקה.

אמנם ביחס למקרה ספציפי זה אין הוראות התקנות מובילות לקיצור וייעול ההליך אולם בהסכמה היו הצדדים יכולים להגיע לתוצאה יעילה יותר ועמדתם הדווקנית של המשיבים בהקשר זה, הגם שיסודה בתקנות, אינה תורמת לכך, וחבל.

לאור האמור, לא אעתר בשלב דיוני זה לבקשה וכמצוות התקנות וההלכה הנוהגת לא אורה על צווים המופנים אל צדדי ג' כמבוקש.

למען הסר ספק מובהר בזאת כי אין בהכרעתי זו כדי לחסום את הדרך בפני המבקשים מלעתור לסעד דומה לאחר קביעת מועד להוכחות.

לאור האמור לעיל, הגם שהבקשה נדחתה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ט, 18 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.