לפני: כב' סגן הנשיא השופט צבי פרנקל

פסק דין

1. ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 6.5.18 שקבעה למערערת נכות צמיתה בשיעור 5%.

2. הרקע להתכנסות הוועדה הוא בפסק הדין המחזיר בתיק ב"ל 7686-09-17 מיום 25.1.18 לפיו: " עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתבהיר ותנמק האם ממצאיה ביחס לעמוד שדרה מותני מקנים נכות למערערת. כמו כן הוועדה תתייחס לבדיקת ה-C.T מיום 19.3.15 ביחס לעמוד שדרה מותני.

3. הוועדה התכנסה כאמור ביום 6.5.18 וקבעה:

" הוועדה עיינה בפס"ד. הממצאים בבדיקה הקודמת שביצעה הוועדה אינם מקנים אחוזי נכות. בדיקת ה-C.T שבצעה המערערת ב19.3.15 מדגימה שינויים שחיקתיים אשר אינם תוצאת חבלה. באשר לחוו"ד ד"ר פרנקל הוועדה לא מצאה את ההגבלה עליה מדווח. יש לציין כי ד"ר פרנקל אינו מציין את הממצאים בבדיקה הגופנית בעתיים קבע הגבלה קלה. הוועדה מותירה את הנכות על כנה".

4. לטענת המערערת מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה ציטטה באופן שגוי את ממצאי בדיקת ה-C.T שכן מעיון בזו האחרונה עולה כי הדגימה בלטי דיסק דיפוזיים הגורמים ללחץ על השק הטקלי בהיצרות פורמינאלית והמדובר בממצא המדגים פגיעה אורתופדית וגם נזק עצבי. ואילו, הוועדה כותבת כי ממצאי הבדיקה מדגימים שינויים שחיקתיים. לטענת המערערת ובהתאם לבדיקת ה-C.T הממצאים השחיקתיים מיוחסים דווקא לעמוד שדרה הצווארי ולא המותני ועל כן שגתה הוועדה. יתרה מכך הוועדה לא הצביעה על כל ממצא התומך במסקנתה השגויה. הוועדה התעלמה מכך שבלטי דיסק הלוחצים על השק מדגימים נזק עצבי; וכי אף אם נניח שהמערערת סבלה משינויים ניווניים לפני התאונה הנדונה הרי שלא כל החמרה לעתיד תהיה קשורה אף היא לשינויים ניווניים אלו. בדיון הוסיף ב"כ המערערת וטען כי אין די באמירה כי ישנם שינויים ניווניים כדי לשלול קשר סיבתי ואי קביעת נכות, וכי על הוועדה לבחון את התפתחותם של אותם שינויים ניווניים מול מצבה של המערערת היום.

5. מנגד טען ב"כ המשיב כי הוועדה קיימה אחר פסק הדין המחזיר במלואו, כאשר הוועדה מציינת באשר לעניין חלקו הראשון של פסק הדין החזיר כי ממצאיה אינם מקנים נכות ולעניין בדיקת ה-C.T מציינת הוועדה כי זו מדגימה שינויים ניווניים ומששללה קשר סיבתי אין כל מקום לערוך חשבון עובר ושב. לעניין טענות ב"כ המערערת בערעור, טען ב"כ המשיב כי הפסיקה אליה הפנתה המערערת אינה רלבנטית, שכן אין בדיקות הדמייה עובר לתאונה אשר ניתן היה להשוותם למול הבדיקות שלאחר התאונה, וקביעת הוועדה כי השינויים השחיקתיים אינם תוצאה של חבלה היא רפואית. הוועדה עיינה בבדיקת ה-C.T וכי המדובר בשינויים שחיקתיים שאינם ממקור חבלתי ודי בכך כדי להוות הנמקה מספקת.

6. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל. כאמור בפסק הדין המחזיר, על הוועדה היה להתייחס לבדיקת ה-C.T בכל הנוגע לעמוד השדרה המותני. בהחלטתה כותבת הוועדה כי מבדיקת ה-C.T עולה כי למערערת שינויים שחיקתיים שאינם תוצאה של חבלה. ואולם, עיון בבדיקת ה-C.T מעלה על פניו כי תחת בדיקת עמוד השדרה המותני, לא מצוין כי למערערת שינויים שחיקתיים, ואילו העניין דווקא מצויין תחת עמוד השדרה הצווארי ובסיכום הבדיקה. על כן, ייתכן והוועדה התייחסה לכלל הבדיקה כולה ולא לעמוד השדרה המותני בלבד, ויש צורך כי הוועדה תבהיר האם השינויים השחיקתיים אליהם היא מתייחסת בהחלטתה הם אכן בעמוד השדרה המותני אם לאו ותנמק החלטתה.

7. לפיכך, עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתבחן בשנית את בדיקת ה-C.T לעניין עמוד שדרה מותני, ותבהיר האם קביעתה בדבר שינויים ניווניים מתייחסת לעמוד שדרה מותני אם לאו, והאם יש, למרות קיומם של שינויים ניווניים כדי להעניק נכות למערערת. המערערת ובא כוחה יוזמנו לטעון טענותיה בפניי הוועדה. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת כך שניתן יהיה להתחקות אחר הלך מחשבתה.

8. משהערעור התקבל ישא המשיב בהוצאות המערערת בסך 1,500 ₪ שעליו לשלם בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

9. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור, בתוך 30 ימים לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שהתמנה לכך על ידי הנשיאה.

ניתן היום, י' אייר תשע"ט, (15 מאי 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.