לפניי תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 2.10.17 בכביש 2, באזור מחלף חבצלת.

בכתב התביעה על נספחיו נטען שהתאונה ארעה כתוצאה מפגיעה מאחור, עקב אי שמירת מרחק. בטופס ההודעה של מר שמעון סבג (להלן: "נהג התובעת") מיום 10.10.17 נטען שבמקום התאונה קיימת השתלבות של שני נתיבים, כך שמשלושה נתיבים הכביש הופך לשני נתיבים. כן צוין שהפגיעה הייתה בעוצמה.

בכתב ההגנה על נספחיו נטען שתאונה ארעה כתוצאה מסטיית רכב התובעת לנתיב נסיעת רכב הנתבעים. לכתב התביעה צורף טופס ההודעה של הנתבע 1 (להלן: "נהג הנתבעים") מיום 9.10.17 שבו נכתב שרכב הנתבעים נסע בנתיב השמאלי.

כאמור לעיל, הנתבעת 2 הגישה תביעה שכנגד בגין נזקי הרכוש שנגרמו לרכבה.

ביום 6.3.19 קיימתי דיון בתובענה. בדיון שמעתי את עדויות נהג התובעת; עדות שמעון ליאני, שנסע עמו ברכב (להלן: "עד התובעת") וכן את עדות נהג הנתבעים.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובחנתי את מכלול הראיות שהוצגו לפניי, לרבות תמונות הנזק, וכן לאחר ששמעתי את סיכומי ב"כ הצדדים, אני מקבלת את התביעה העיקרית במלואה ומורה על דחיית התביעה שכנגד. אפרט את נימוקיי.

ראשית, נהג התובעת ועד התובעת העידו שרכבם היה בנתיב השמאלי וכי הפגיעה הייתה מאחור (עמ' 1, שורה 19; עמ' 3, שורות 26-25). כאשר עדי התובעת עומתו גם גרסת נהג הנתבעים הם שללו אותה מכול וכל (עמ' 2, שורות 35-26; עמ' 3, שורות 30-29; עמ' 4, שורות 22-21)). אציין כי עדויות אלו היו קוהרנטיות וסדורות, והותירו רושם חיובי ביותר. משכך, ראיתי ליתן להן משקל רב.

שנית, עד הנתבעים העיד תחילה שנסע בנתיב השמאלי (עמ' 5, שורה 3) ובהמשך העיד שנסע בנתיב האמצעי (עמ' 5, שורה 9). אף אם אתעלם מכך, אציין שעדותו של נהג הנתבעים לא הותירה ככלל רושם חיובי. תחילה העיד נהג הנתבעים שהוא לא הבחין ברכב התובעת בעת הסטייה (עמ' 5,שורה 13), ובהמשך כאשר נשאל שוב ושוב בחקירתו הנגדית אם הבחין בסטייה העיד שהכול קרה "תוך כדי תנועה" (עמ' 5, שורות 31-24). רק כאשר בית המשפט שאל כיצד לא הבחין בסטיית רכב התובעים כאשר מהדגמתו את אופן קרות התאונה באמצעות רכבי הדגמה עולה שהוא היה אמור להבחין ברכב התובעת השיב לראשונה שהוא אכן ראה את רכב התובעת נכנס לו לנתיב (עמ' 5, שורות 34-33). יובהר כי לא ניתן לקבל שינוי גרסה מהותי שכזה.

שלישית, העדים כולם העידו שבזמן התאונה היה עומס בכביש, בין היתר בשל השתלבות הנתיבים. עדויות אלו מקשות על קבלת גרסת נהג הנתבעים. כאשר נהג הנתבעים נשאל על כך בחקירתו הנגדית, לא ידע להשיב (עמ' 6, שורות 17-29). בנוסף, עדות נהג הנתבעים באשר למהירות נסיעתו אינה תואמת את מצב התנועה בעת התאונה (עמ' 6, שורה 10), ובאופן שתומך דווקא בגרסת התובעת. גם טענת נהג הנתבעים שלפיה הוא סיים את התאונה לפני רכב התובעת, אשר לא הוכחה על ידו באמצעות תמונות ממקום התאונה, נשללה בעדויות עדי התובעת, ומשכך לא ראיתי לקבלה.

רביעית, גרסת נהג הנתבעים שלפיה הוא נהדף לעבר שול הדרך וגדר ההפרדה (עמ' 5, שורות 5-3) נטענה על ידו לראשונה בעדות לפניי, ומבלי שהיא אוזכרה בטופס ההודעה מזמן אמת. מצופה כי פרט מהותי שכזה היה מופיע בטופס ההודעה, והעדרו עומד אפוא לחובת הנתבעים.

חמישית, מיקומי הנזק מתיישבים היטב עם גרסת התובעת, הנתמכת גם בעדויות עדיה. לא התעלמתי מכך שעדי התובעת לא ידעו להדגים במדויק את אופן קרות התאונה, אולם עדותם הייתה ברורה וסדורה, וכאמור ראיתי ליתן לה משקל רב.

במכלול הנסיבות האמורות, אני מקבלת את התביעה העיקרית ודוחה את התביעה שכנגד.

הנתבעים ישלמו לתובעת, באמצעות הנתבעת 2, סך של 15,061 ₪ בתוספת אגרה כפי ששולמה בפועל, הוצאות בסך 1000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 2,643 ₪. הסכומים כאמור ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תחייב את התובעת והתובעת שכנגד במחצית שניה של אגרה, שתשולם תוך 14 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' אדר ב' תשע"ט, 14 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.