לפניי תביעה כספית בסך 2,880 ₪ בגין נזקים לרכב.

לגרסת התובעת, ביום 19.11.14 עמד רכב מבוטח התובעת בחניון לשכת הגיוס, לפתע הגיח רכב הנתבעת ופגע בו בחלקו השמאלי אחורי והסב לו נזקים.

אין חולק כי נהג רכב התובעת, סער פרוזי, העיד כי החנה את רכבו בחניון וכאשר חזר אל הרכב ראה פתק על שמשת הרכב ובו צוין פגעו ברכבו. לגרסתו, עדת הראיה אף שלחה לו בהמשך תמונה של הרכב שלטענתה פגע ברכבו.

הנהגת ברכב הנתבעת, הגב' נוי עובדיה, העידה כי היא מחנה מדי פעם בחניון לשכת הגיוס ואולם, לא ידוע לה כי היתה מעורבת בפגיעה ברכב אחר ולו היתה פוגעת ברכב אחר היתה חשה ומתנהלת אחרת.

לאחר שבחנתי הראיות בפני סבורני כי התובעת לא הרימה הנטל המוטל לפתחה ומשכך, דין התביעה להידחות.

אין די בהצגת הפתק ותמונת רכב הנתבעת כדי לקבוע כי רכב הנתבעת פגע ברכב התובעת. עדת הראיה, אשר כתבה את הפתק וצילמה את רכב הנתבעת, לא זומנה להעיד על אף שפרטיה ידועים לתובעת ועל אף שנהג רכב התובעת העיד כי הוא מכיר אותה באופן אישי.

בנסיבות אלה, התביעה נדחית.

אני מחייבת את התובעת בהוצאות העדה נוי עובדיה בסך של 450 ₪.

לתשלום תוך 30 יום.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו סיוון תשע"ט, 18 יוני 2019, בהעדר הצדדים.