1. בפני תביעה כספית על סך של 23,883 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע, עקב תאונת דרכים שאירעה ביום 17.05.2018, ברחוב יגאל אלון בתל אביב.
2. הוגשה תביעה שכנגד ע"ס 16,099 ₪.

טענות הצדדים

1. התובע טוען כי נסע ברחוב יגאל אלון, כשלפתע רכב הנתבע הגיע מרחוב ברוריה, לא ציית לתמרור עצור שהוצב בצומת, חצה את הצומת בפנייה ימינה והתכוון לעשות פרסה תוך עליה על אי תנועה משורטט על הכביש, התפרץ וחסם את מסלול נסיעתו של התובע, משהבחין התובע ברכב הנתבע מתפרץ וחוסם את מסלול נסיעתו, ניסה למנוע התנגשות בין הרכבים, לחץ על דוושת הבלמים בזמן שהסיט את רכבו שמאלה צמוד לאי התנועה, אך לא הצליח למנוע את התאונה ורכבו התנגש ברכב הנתבע בעוצמה ולרכבים נגרם נזק.
2. הנתבע טוען, בסביבות השעה 21:40 באותו היום היה הנתבע בדרכו מדרום לצפון ברחוב יגאל אלון כשמאחוריו נסע התובע. לאחר צומת הרחובות ברוריה ויגאל אלון, לאחר סוף אי התנועה שהיה מסומן על הכביש, במיקום בו היה מסומן קו הפרדה מקווקו, הנתבע האט את רכבו, אותת והביט במראות שהנתיב פנוי והתחיל בפניית פרסה איטית. התובע שנסע מאחורה ראה שהרכב מאט והוא ביצע עקיפה אסורה בחוסר זהירות תוך חציית אי תנועה וקו הפרדה לבן ואז התנגש בחלק הקדמי של רכבו בעוצמה בצדו השמאלי של רכבו של הנתבע והעיף את רכבו של הנתבע לצד הדרך.
3. הנתבע טוען כי התובע נהג במהירות מופרזת, ללא ביטוח חובה.

המחלוקות שבפניי הן בעניין אחריות בגין התרחשות התאונה והוכחת הנזק.

דיון והכרעה

1. פניית הפרסה היא פניה סיבובית שמחייבת את ביצועה במקום מותר בלבד, ותוך תשומת לב לרכבים שבאים ממול, מהצד וכן אלו שנוסעים מאחור, תוך מתן התראה מוקדמת.
2. התקנה המנחה בעניין הינה תקנה 44 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א 1961:
3. לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי (להלן - פניית פרסה), אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך, ולא יפנה כאמור כשהוא מתקרב לעקומה או לפסגה תלולה או במקום שרכבו אינו נראה לעיני נוהג רכב אחר המתקרב מכל צד שהוא.
4. לאור האמור לעיל, יש אחריות מוגברת על מבצע הפרסה, ואף מוגברת יותר כאשר מדובר על ביצוע פניית פרסה באמצע הכביש.
5. לאחר ששמעתי את העדים אני מעדיף את גרסת התובע לפיה נסע בנתיב הימני כדין והופתע מפניית הפרסה שביצע הנתבע.
6. התובע נסע בנתיבו ולולא פניית הפרסה שהחל לבצע הנתבע, לא היה צריך לבלום ולסטות לנתיב הנגדי.
7. הנתבע העיד כי החל לבצע את פניית הפרסה כאשר תנאי הדרך היו מאפשרים לו וכי בעת ביצוע פניית הפרסה עקף אותו רכב התובע והתנגש בו. לעומת זאת התובע טוען כי רכב הנתבע יצא מרחוב ברוריה בפתאומיות והתובע ניסה לבלום אך מכיוון שלא הצליח סטה עם רכבו לנתיב השמאלי כדי להתחמק מרכב הנתבע וכתוצאה מכך קרתה התאונה.
8. מחקירתו של התובע עולה כי הוא לא ראה את רכב הנתבע מגיע מרחוב ברוריה (עמוד 1 שורות 23-25, עמוד 2 שורות 1-3 לפרוטוקול)

ש. אני מציג לך את מפת הכביש. האם כאן היתה התאונה.

ת. כן. הבחור עמד. לא היתה לי אפשרות לדעת מהיכן הוא בא. הכביש שלי היה ריק. הוא רצה לעשות פרסה. היו אנשים ורכבים. ניסיתי לברוח ממנו בנתיב הריק ולא הצלחתי.

ש. אתה חוזר בך מטענתך בכתב ההגנה ובכתב התביעה כי הוא נסע מברוריה. אתה אומר שהוא לא הגיע מברוריה.

ת. הוא עמד על המעבר החצייה של ברוריה.

הנתבע הביא מסלול נסיעה של רכבו מאותו ערב, לפי מסלול הנסיעה של הנתבע ניתן ללמוד כי לא הגיע מרחוב ברוריה, אלא נסע ברחוב יגאל אלון ורצה לבצע פרסה.

משכך, אמנם אני שולל את טענת התובע כי רכב הנתבע הגיע מרחוב ברוריה, אולם אין לכך כל נפקות.

1. אמנם בתמונה שהוגשה רואים את רכב התובע בנתיב הנגדי , אולם אני מאמץ את גרסת התובע לפיה התובע סטה לנתיב הנגדי כדי לא להתנגש ברכב הנתבע . גרסה זו לא נסתרה בחקירת התובע .
2. רכב הנתבע עמד והתובע לא היה יכול לצפות כי הרכב יתחיל פניית פרסה בפתאומיות ובאמצע הכביש.
3. בחקירת הנתבע על ידי ב"כ התובע אשר טוען, כי בתמונה רואים סימני שמן שמתחילים בנקודה לפני הקו המקווקו, ולפי כך טוען ב"כ התובע כי התאונה התרחשה כאשר הנתבע מנסה לבצע פניית פרסה בקו לבן רצוף (עמוד 4 שורות 17-18 לפרוטוקול). יחד עם זאת, שמן הוא נוזל ולכן יש סיכוי שהשמן נזל עד לנקודה אשר מציין ב"כ התובע כנקודה שבה התרחשה הפגיעה, לכן אין משקל לטענה זו.
4. העדויות והראיות מתיישבות לי עם הגרסה, כי רכב הנתבע עצר בכבש ביגאל אלון על מנת לבצע פניית פרס ישר לאחר האי תנועה, ובדיוק כאשר הגיע רכב התובע התחיל הנתבע לבצע את פניית הפרסה בפתאומיות ולכן רכב התובע סטה לנתיב הנגדי כדי למנוע את התאונה וכך התרחשה הפגיעה בין הרכבים.

התובע ציין כי קיים סרטון אך יחד עם זאת לא ברור האם התכוון לכך שהשמאי יצלם סרטון במקום האירוע או שקיים סרטון ממצלמת דרך ולכן עניין זה אינו ניתן לקביעת משקל להחלטה.

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בחומר הראיות ולאחר ששמעתי את העדים אני סבור כי דין התביעה להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות.

הנזק

1. התובע הציג חוות דעת שמאי על נזק בגובה של 18,982 ₪, התובע תיקן את רכב והציג קבלת תיקון על סך של 1,000 ש"ח הנמוך בהרבה מחוות דעת השמאי.

"ש. צירפת קבלה אחת של 1000 ₪.

ת. זה היה משהו דחוף.

ש. ביקשת קבלות?

ת. האדם רצה להוסיף את המע"מ זה היה עולה לי 3000 ₪ ולא שילמתי.

ש. מדוע לא הצגת עבר של תאונות קודמות?

ת. לא היה לי. זה פעם ראשונה שאני בתאונה."

1. אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנתבע לפיה מקום שתוקן הרכב והתובע לא הציג קבלות תיקון, אין הוא זכאי לפיצוי מאת המזיק. אם נקבל את גישת הנתבעת בעניין זה הרי שהנתבע ייצא א נשכר על אף שקבעתי כי הנתבע אחראי לנזק אשר נגרם ברכבו של התובע וכי עליו לפצותו בגינו. אמנם, כחלק מהנטל המוטל על תובע, עליו להוכיח גם את שיעור נזקו כתנאי לקבלת הפיצוי. התובע הביא חוות דעת שמאי אשר מוכיחה את הנזק, העיד כי שילם על התיקון 15,000 ₪ והציג תמונות הנזק שלא הוכחשו על ידי הנתבע.
2. הנתבע הציג בסיכומיו פסיקות אשר קובעות כי כאשר נעשה תיקון יש להציג קבלות להוכחת הנזק. תאמ (חד') 51630-12-14 בגדאד אג'באריה נ' מוחמד אג'באריה מקרה מדבר על מצב שבו לא היה ידוע מקום התיקון, סכום התיקון וכו'. תאמ (הרצ') 3860-05-08‏ ‏ מ. פינסבע"מ נ' נוריאל מגדיש פסק דין זה רלוונטי לחברות ביטוח ולחברות השכרה . אין אני יכול לקבל את גישת הנתבע לפיה כיוון שלא הוצגו קבלות תיקון, הנתבע פטור מחובתה לפצות את התובע. הפסיקה אליה הפנה ב"כ הנתבעת עניינה בחברות ליסינג והשכרת רכב ולא ניתן לגזור מהם גזרה שווה לענייננו, עת עסקינן בתובע פרטי אשר יצא מחסרון כיס ונתן הסבר לתיקון ולהעדר קבלות.
3. בעניין ירידת הערך, לא הציג התובע מסמכים באשר לעברו הביטוחי של הרכב. התובע העיד כי עת הרכב היה ברשותו לא היה מעורב בתאונה נוספת (עמוד 2 שורות 32-33 לפרוטוקול). כמו כן, השמאי קבע את ירידת הערך בכך "ערך הרכב המצוין לעיל בהתאם למחירון ואינו מתייחס למקוריות הרכב ואירוע תאונתי" (עמוד 4 לחוות דעת שמאי התובע). ולכן אין לדעת לגבי תאונות קודמות של התובע ועל כן אין לדעת את עלות ירידת הערך ולאור כך, אין לחייב את הנתבע בתשלום ירידת הערך.
4. לא מצאתי לחייב את הנתבע לשאת בשכ"ט שמאי התובע, מקום שבפועל הרכב תוקן, לא הוצגו קבלות אלא רק חשבון עסקה. לאור זאת אני מקבל את טענת הנתבע כי לא הוצגה קבלה עבור תשלום שכר טרחת השמאי.
5. טענות התובע להשבתת רכב וחיסרון כיס אינם מבוססות, התובע לא הציג ראיות לגבי השכר שהפסיד, האם שכר רכב חלופי ולכן לא הוכיח את הנזק אשר נגרם לו. לכן אני דוחה את טענת התובע.

סוף דבר

1. לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה חלקית ודוחה את התביעה שכנגד.
2. אשר על כן על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 15,000 ₪, עלות הגרירה ע"ס 1,000 ₪ אגרת בית משפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך 2,700 ₪.
3. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
4. התובע שכנגד נדחית.

ניתן היום, ה' תשרי תש"פ, 04 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.