לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

פסק דין

תביעה זו עניינה עתירה לתיקון בסיס השכר הרבע שנתי ששימש בחישוב הגמלאות שלהן זכאי התובע בגין פגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה.

רקע עובדתי

1. התובע, יליד 1953, עבד במכון הגיאופיסי בישראל (להלן: המכון או המעסיק) משנת 2005, לסירוגין. במסגרת עבודתו עסק התובע בעבודות ססמולוגיה ומדידות בהתאם לפרוייקטים אליהם צוות בארץ ובחו"ל.

2. הפעם האחרונה שבה הועסק התובע במכון היתה מיום 9.5.10 כאשר עד ליום 24.8.10 עבד התובע באתרים שונים ברחבי הארץ והחל מיום 25.8.10 ועד ליום 28.9.10 עבד התובע בחו"ל (בקונגו).

3. ביום 3.11.10 הגיש התובע לנתבע תביעה להכיר במחלה (זיהום פרזיטי) שבה לקה בעבודתו כפגיעה בעבודה (להלן: התביעה). לאחר הליך משפטי (ב"ל 36656-06-12) הכיר הנתבע בפגיעה כפגיעה בעבודה (פסק דין מיום 9.9.15; מכתב הכרה מיום 3.12.15). ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה את מועד הפגיעה מיום 20.9.10 והעמידה את נכותו על שיעור של 28% לצמיתות. לתובע שולמו דמי פגיעה החל מיום 21.9.10.

4. במסגרת התביעה מילאה מעסיקתו של התובע את פרטי שכרו בחודשים שקדמו להופעת המחלה כדלקמן:

חודש 9/2010 – שכר ברוטו 5,145 ₪.

חודש 8/2010 – שכר ברוטו 3,871 ₪

חודש 7/2010 – שכר ברוטו 5,377 ₪.

חודש 6/2010 – שכר ברוטו 9,851 ₪

5. ביום 22.11.16 נשלח לתובע מכתב במסגרתו הובהר לו כי ישנן שתי אפשרויות לקביעת השכר הרבע שנתי לצורך חישוב הגמלאות שלהן הוא זכאי. האפשרות שנבחרה הייתה חודשים יוני עד אוגוסט 2010 הואיל וזו האפשרות המטיבה עם התובע מבחינת גובה השכר ושכרו הרבע שנתי נקבע בשיעור של 19,509 ₪.

6. בתקופת עבודתו של התובע בחו"ל (25.8.10 – 20.9.10) שולמו לתובע בנוסף לשכר היסוד סך של 110$ ליום כהוצאות אש"ל. כמו כן, תבע התובע את מעסיקתו לתשלום זכויות סוציאליות שונות ובהן תשלום בגין שעות נוספות (ס"ע 37976-10-11; להלן: תביעת השעות הנוספות) ההליך הסתיים בפשרה במסגרתה שולם לתובע 169,000 ₪ (מתוכם סך של 143,650 ₪ כפיצויי פיטורים וסך של 25,350 ₪ כהשתתפות בהוצאות משפט).

7. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשתי שאלות. האחת, מה היא התקופה שאותה יש לקחת בחשבון לצורך חישוב שכר הבסיס לחישוב הגמלאות. השנייה, האם יש לכלול בשכר תשלומים ששולמו לתובע בגין עבודתו בחו"ל ואשר הוגדרו כהוצאות אש"ל וכאשר בגינם לא שולמו דמי ביטוח וכן תשלום בגין שעות נוספות.

8. מטעם התובע העידו הוא עצמו, עובד במכון מר ערן רז (להלן: מר רז), מנהלת אגף משאבי אנוש ואחראית רישום שכר במכון, הגב' סימה דפנה (להלן: גב' דפנה) וממלא מקום מנהל אגף איסוף נתונים של המכון אשר בתקופה הרלוונטית שימש כמנהל האופרציה במחנה בקונגו, מר אמנון שלמה (להלן: מר שלמה). מטעם הנתבע לא הובאו עדים.

טענות הצדדים

9. לטענת התובע, יש לקחת בחישוב בסיס השכר סכומים נוספים ששולמו לו כאשר בסיס החישוב צריך להיקבע על פי הכנסתו בחודשים יולי עד ספטמבר 2010 שבהם השתכר שכר גבוה יותר. לדבריו, במסגרת התביעה לשעות נוספות שולם לו בגין עבודתו בחו"ל שעות נוספות בסך כולל של 18,852 ₪ וכן יש לקחת בחשבון תשלום הוצאות האש"ל ששולמו (13,752 ₪) כאשר מדובר למעשה בתשלום שכר ובפיצול פקטיבי שנעשה על ידי המעסיקה. לטענתו, הוא כלל לא נדרש להוציא הוצאות אש"ל בפועל ובכל הפרוייקטים שבהם עבד, סיפקה לו המעסיקה את המגורים והארוחות להם נדרש והתשלום שהוצג כאש"ל הוא למעשה רכיב קבוע ובלתי תלוי בשכרו של התובע כאשר הפיצול נעשה משיקולים זרים ופסולים אשר קיפחו את התובע וכאשר לא סביר שתשלומי האש"ל יעמדו על שיעור של למעלה מפי 2 מגובה השכר.

התובע צירף תחשיב על פיו עומד השכר המדווח על ממוצע של 6,063 ₪ אליו יש לצרף סך של 13,752 ₪, היינו, תוספת ממוצעת לחודש בסך של 3,438 ₪ כך שהשכר החודשי עומד לדבריו על סך של 9,501 ₪.

10. לטענת הנתבע, הואיל והתובע שהה באי כושר החל מיום 20.9.10, התקופה הרלוונטית לקביעת השכר היא עד למועד האמור וזאת מכוח הוראות סעיף 98 לחוק המורה כי יש לחשב את שכר העבודה הרגיל בהתאם לסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטח ברבע השנה שקדמה ליום שבעדו מגיעים דמי פגיעה לראשונה. לטענת הנתבע, כל פרשנות אחרת חוטאת לתכלית העומדת ביסוד כלל גמלאות מחליפות השכר שעניינה קשר בל ינתק בין גביית דמי ביטוח בגין השכר ששולם עובר לאירוע המזכה ובין הגמלה המשולמת.

הנתבע מוסיף וטוען, כי בגין התשלומים אותם מבקש התובע לכלול בשכרו (תשלום האש"ל), לא הופרשו מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי ובכלל זה גם לא על ידי התובע עצמו. על כן, אין מקום לקחתם בחשבון כחלק מבסיס השכר.

עוד מציין הנתבע כי הסכומים שבהם נקב התובע אינם מבוססים. כך, קיבל התובע בעבור הוצאות האש"ל סך כולל של 11,375 ₪ והוא שולם רק בעבור תקופת העבודה בחו"ל בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2010 ומכאן, שאין בכך כדי לקבוע שמדובר בתוספת לממוצע השכר ואין לקבל את ה"שערוך" שלו טען התובע בסיכומיו. עוד טוען הנתבע, כי אין לקבל את טענת התובע שיש לראות באותם תשלומי אש"ל כתשלומי נטו ולהוסיף עליהם תשלומי מס הכנסה וביטוח לאומי ולחשבם בחישובי ברוטו.

הכרעה

11. ביום 9.5.10 נחתם בין התובע לבין המעסיק הסכם המסדיר את תנאי עבודתו בארץ (נספח 5 לתביעת התובע). ביום 17.8.10 נחתם הסכם נוסף המסדיר את תנאי עבודתו בחו"ל (להלן: הסכם חו"ל; נספח 7 לתביעת התובע).

בהסכם חו"ל נקבע שכרו הבסיסי של התובע על הסך של 3,850 ₪ ובנוסף הוסכם כי:

"לכיסוי הוצאות אישיות של העובד במילוי תפקידו בחו"ל ישתתף המג"י בסך של 110$ לכל יום עבודה. התשלום בגין הוצאות אישיות בחו"ל לא יהיה רכיב בר גמל בשכרו של העובד ולא יחשב לחישוב פיצויים, אלא יהיה לכיסוי החזר הוצאות. עבור ימי שהייה בדרך אל ובחזרה מאתר העבודה יקבל העובד סך של 50$ לכל יום.

המג"י יכסה את הוצאות הנסיעה, הביטוח והכלכלה המתחייבים במסגרת הפרויקט בקונגו" (סעיפים 5-6 להסכם חו"ל; הדגשות במקור – י.א.ש.).

12. אשר לטענת התובע שלפיה יש לכלול תשלום בגין שעות נוספות – לא מצאתי כל בסיס לטענה זו. התובע לא הוכיח תשלומים שקיבל בעבור שעות נוספות והסכם הפשרה אליו הגיע עם המכון לא זו בלבד שאינו כולל תשלומים שנזקפו על חשבון שעות נוספות אלא שהצדדים סיכמו במפורש כי התשלום נעשה בעבור פיצויי פיטורים. אף אם נעשה הדבר מטעמי תכנון מס, אין התובע יכול לטעון במסגרת ההליך דנן כי יש לראות את הסכום כרכיב אחר והוא נתפס בהסכמתו. זאת ועוד, משאין הסכמת הצדדים מהווה קביעה עובדתית-משפטית וכאשר הנתבע לא היה צד להליך, היא וודאי אינה מחייבת את הנתבע. משכך, דין טענה זו שנטענה בעלמא, להידחות.

13. אשר לתשלומי האש"ל - כעולה מתלושי השכר של התובע לא דווחו תשלומי האש"ל וגם לא שולמו בגינם מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי. לטענת הנתבע, המעסיק טען כי האש"ל ניתן לעובדים היות שמדובר במקום בעל תנאים קשים ועל כן העובדים נדרשו להוצאות אישיות ורכישות מיוחדות. עוד נטען כי לעובדים ניתנה מקדמה על חשבון האש"ל ערב נסיעתם וזאת בסך של 500 דולר.

14. מר רז העיד כי בכל פרוייקט שנעשה בחו"ל שולם תעריף אחר וכי גם בפרוייקט קונגו, לו עצמו ולתובע שולמו סכומים שונים בעבור הוצאות האש"ל הגם שביצעו עבודה באותה המדינה ובאותו הפרוייקט (עמ' 5 ש' 24-30 לפרוטוקול).

אשר לתנאי העבודה במקום - כעולה מעדויות, ככלל, סיפקה המעסיקה לעובדים מקום לינה ושלוש ארוחות ביום וזאת במסגרת מחנה העבודה באתר. לדברי מר רז:

"ש. בתצהירך בסעיף 6, אתה מצין כי במחנה בחו"ל קיבלתם אוכל, לינה, שתייה ומקום ללון, אתה מתייחס לקונגו או לכל פרויקט או חלק.

ת. זה תקף לכל עבודה בחו"ל. קונגו היה פרויקט ביצוע האופרציה התאפשר במקום שאין מתקנים ראויים כגון בתי מלון, מסעדות, מקומות בילוי מקום כפרי מרוחק, לאור המצב ביצענו את הפרויקט תוך כדי שאנו לנים במחנה אוהלים שהמכון רכש לטובת העבודה.

ש שאתה אומר מרוחק מכל מקום זה מרחוק, יכול להיות קרוב יותר פחות קרוב, חצי שעה, שעתיים, שלוש.

ת. זה אומר שיש אבטחה של המחנה לא ניתן לצאת החוצה ולהיכנס.

ש. לא יצאתם בכלל.

ת. נכון. מסיבות ביטחוניות. אין גם שום פעילות שניתן לבצע, מדובר בנסיעה בדרכי עפר, בורות, כבישים לא סלולים. מקום שהיכולת שלי לבצע התקשרות הביתה באמצעות תקשורת לוויינית" (עמ' 5 ש' 31 – עמ' 6 ש' 9 לפרוטוקול; ההדגשות שלי – י.א.ש).

התובע העיד בענין התנאים במקום:

"ש. מבחינת האתר עבודה שעבדת באנגולה [תקופות עבודה קודמות – י.א.ש.] היה אותו אתר בשנת 2005 ו-2006.

ת. אתרים שונים. מחנה, תנאים ג'ונגל.

ש. מה יש לך במחנה מבחינת תנאים, לינה.

ת. מאהל, מטבח, אוכל. בשנת 2005 [תקופת עבודה קודמת באנגולה – י.א.ש.] היינו בבית מלון, קיבלנו כל התנאים ושכר רגיל.

ש. את השכר הרגיל וגם תשלומי אש"ל.

ת. כן. 110 דולר. תשלומים קבועים.

ש. אם אתה אומר שהייתם בשנת 2005 בבית מלון כלומר היית בעיר, עיירה.

ת. מעין מלון, מעפן שמקבלים שם לינה, אוכל. הכל. על חשבון המעסיק.

ש. היה שם משהו לקנות בסביבה, מסעדות, סופרים.

ת. כן אבל היה אסור לצאת. זה לא כמו בישראל, בלילה תצאי יהרגו אותך, ישדדו יש חוליה אחראית ששמרה עלינו. לא יצאתי לשום מקום.

ש. אם רצית לצאת טכנית יכולת לצאת.

ת. היה צריך לקבל אישור.

ש. אז היה ניתן לקבל אישור, אתה יודע שהם יצאו.

ת. יש אנשים עם תפקידים מסוימים, כל מיני. אני לא יצאתי

ש. שנה לאחר מכן בשנת 2006 לא הייתם באותו מקום.

ת. אותו מקום כולל מחנה.

ש. מה המרחק בין המקום לבין מקום יישוב.

ת. היינו צריכים לנסוע שעתיים וחצי להגיע לעבודה וכן בחזרה. זה עבודה לא ניתן לעצור בדרך

ש. נסעתם כל יום או חלק ישנתם במלון וחלק במחנה.

ת. בשנת 2005 ובשנת 2006 בית מלון. בשנת 2010 היה מחנה עבודה מגודר, מסודר עם אוהלים, לא ניתן היה לצאת ולהיכנס היה מרוחק מכל מקום יישוב.

ש. איזה מרחק.

ת. עיירה קרובה הייתה בערך 120 ק"מ.

ש. מה היה במחנה.

ת. אוכלים, שותים, ישנים, טבחים, חדר אוכל, אפייה.

ש. מה זה מאפייה.

ת. עשו עוגות ולחם בתוך המחנה.

ש. רכשתם.

ת. לא. מסופק על ידי המעביד.

ש. כמה ארוחות קיבלתם ביום.

ת. ארוחת בוקר מוקדמת, שקית לארוחת צהריים בשטח, בערב ארוחת ערב עשירה, בשר מי שרצה אכל, קטניות.

ש. אם רוצים דברים נוספים במהלך היום, נשנושים.

ת. אין איפה. עובדים בשטח עד 18:00 שעובדים לפעמים גם לא אוכלים את השקית.

ש. קניות כמו שמפו, לצרכים אישים, סבון.

ת. מביאים שמפו, הכל מהבית.

ש. אתה בתקופה ממושכת.

ת. המעסיק מספק הכל, נעליים, שתייה, בגדים, הכל בחינם.

ש. הגנה יתושים.

ת. הכל מהמעסיק אם קניתי משהו בארץ מחזירים.

ש. יש לך דוח הוצאות שהחזירו לך לאחר שחזרת ארצה, אפילו נסיעות קודמות.

ת. מה זאת אומרת?

ש. מילאת דוח על הוצאות.

ת. לא. בחזר אם שתיתי בשקל או דולר במחנה אם היה ראש קבוצה שילם קיבל חזרה אם אני שילמתי קיבלתי חזרה מראש קבוצה או שחזרתי. הדיווח היה על פתקים שמסרנו לראש הקבוצה. אם איבדת פתק בטיסה הצהרת בכתב יד ומקבל כסף.

ש. זה בנוסף ל-110 דולר.

ת. כן. אם הוצאת כסף מהכיס תרופות, משקאות החזירו. אגורה לא הוצאתי כסף. היו ימים שלא היה לי כסף בכיס כי לא הייתי צריך" (עמ' 14 ש' 18 – עמ' 16 ש' 3 לפרוטוקול; הדגשות שלי י.א.ש.).

15. מר רז הוסיף וסיפר כי בנוסף לתשלומי האש"ל שקיבלו העובדים, ככל שהוציא הוצאות בפועל לרבות בשל ארוחות או נסיעות, אסף את הקבלות שלו ושל האנשים עליהם היה ממונה, הגישם למעסיק וקיבל בגינם החזר נפרד שאינו כלול בתשלומי האש"ל (עמ' 6 ש' 17 – 7 ש' 11 לפרוטוקול). לדבריו "זה לא קשור לאש"ל. האש"ל מבחינתי כעובד במכון מאז ומתמיד נתפס לי כשכר עבודה" (עמ' 6 ש' 23 לפרוטוקול).

גם מר שלמה העיד דברים דומים:

"ש. התובע אומר שקיבל את כל הצרכים, שתיה, אוכל, הכל מהכל במחנה, הוא לא נדרש לרכוש שום דבר, אם רצה לרכוש לא היה לו היכן כי המחנה היה מרוחק מסביבה שניתן לרכוש, הייתה אבטחה לא ניתן היה לצאת ממנו.

ת. בקונגו לא כל כך הייתה אבטחה. זה היה מקום כפרי מרוחק כ-20 ק"מ מעיר. זה ליד כפר שנקרא פינדו.

ש. עובדים ידוע לך אם נסעו מהמחנה לעיירה לכפר לקנות דברים, צרכים.

ת. אם אתה עובר ליד הכפר רואה בננות, קוקה קולה, בא לך אתה קונה.

ש. מה זה עובר ליד הכפר.

ת. גם במהלך העבודה וחזרה מהעבודה למחנה. יכולה להיות סיטואציה שאדם יוצא וקונה.

ש. הוא נדרש לעשות זאת.

ת. מי שלא רוצה לבזבז כסף הוא לא עושה את זה. יש לו הכל במחנה.

ש. מבחינת מזון ושתייה מה המחנה מספק, 3 ארוחות ביום וזהו, או גם שתייה קלה, בירות.

ת. ארוחת בוקר, ערב וארוחה ארוזה לשטח.

ש. שתייה קלה, בירות, מוצרי צריכה אישיים, שמפו, קרם הגנה.

ת. לא. אלתוש כן זה אמצעי בטיחות שעובדים במקומות טרופיים זה חלק מהגנה. גם תרופות למניעת מלריה, היינו מספקים. לא מספקים אלא דרך קופת חולים העובד קנה ומחזירים" (עמ' 26 ש' 10 – 25 לפרוטוקול; הדגשות שלי – י.א.ש).

16. גב' דפנה העידה כי בנוסף לשכר שולמו לעובדים תשלומי אש"ל לכיסוי הוצאותיהם. משהוצגה בפניה העובדה כי בנוסף לתשלומי האש"ל בשיעור יומי קבוע שולמו לעובדים החזרי הוצאות בפועל (נספח 2 לתצהיר מר רז), לא ידעה להסביר עובדה זו. כך גם לא הצליחה גב' דפנה להסביר מדוע בתלושי שכרו של מר רז צויינו רק תשלומי האש"ל חלקיים שמעבר למכסה הפטורה ממס וטענה כי מדובר בכללי מס הכנסה שאינם בידיעתה ולא טופלו על ידה (עמ' 18-19 לפרוטוקול).

17. כעולה מעדותה של גב' דפנה וכן מהסכם חו"ל, שכר התובע בחו"ל נרשם על בסיס שכר המינימום (3,850 ₪). טענת המכון וממילא טענת הנתבע כי אין לראות בתשלום האש"ל, שכאמור לא היווה החזר הוצאות אמיתי שכן לא היו הוצאות שכאלה, משום שכר רגיל, אינה יכולה להתקבל וזאת משני טעמים. ראשית, משאין חולק כי בעבור עבודתו בארץ קיבל התובע שכר בשיעור של 30 ₪ לשעה, אין הגיון שבעבור עבודתו בחו"ל יקבל התובע שכר נמוך באופן ניכר מהשכר המשולם לו בארץ וזאת בעבור עבודה בתנאים קשים יותר ובשעות ארוכות יותר. שנית, כפי שהוכח בפני, המעסיק סיפק לעובדים את כל הדרוש להם והם לא נדרשו להוצאות נוספות ואף כמעט לא יכלו להוציאן עקב שהותם רחוק מכל מקום יישוב אחר.

עוד אוסיף כי כעולה מעדותו של מר רז, הוצאות האש"ל שקיבל עמדו על סך של 160$ ליום. לו היה מדובר בהחזר אמיתי של הוצאות האש"ל, לא היה צריך להיות הבדל בין התובע לבין עובד אחר. מכך עולה תמיכה לטענת התובע כי מדובר בחלק מהשכר וכך ראו זאת כל הצדדים להסכם.

אמנם לא היתה מחלוקת כי מי שהיה מעונין במזון מיוחד (ללא גלוטן או ללא סוכר (ובניגוד לטענת הנתבע שומרי כשרות קיבלו מענה במחנה בדמות אוכל צמחוני)) נאלץ לרכוש זאת בעצמו ואולם אין בכך כדי לגרוע מהעובדה שהמכון סיפק אוכל ושתייה ואף דאג לכל הוצאות הלינה וככלל, עובד לא נדרש להוצאות נוספות בגין אלה. ככל שעובד רצה לרכוש לעצמו "פינוקים" הרי שאין מדובר בהוצאות אש"ל אלא ברכישות שמקובל שאדם עושה משכרו הרגיל. בהצטרף האמור לעולה מעדותו של מר רז כי הוצאות שהוצאו בגין ארוחות שולמו כהחזר בנוסף כנגד קבלה או הצהרה, שוכנעתי כי תשלומי האש"ל היוו חלק משכרו הרגיל של התובע.

18. אכן, הצדק עם הנתבע כי תשלומים אלה לא דווחו על ידי המכון כשכר ששולם לתובע ולמעשה לא דווח אף כהחזר הוצאות ואולם, מחדל זה אינו מחדלו של התובע אלא של המעסיק ובהינתן שהמכון היא חברה ממשלתית, וודאי שאין להטיל מחדל זה לפתחו של התובע. יצוין שאין חולק כי לו היה המכון רושם את התשלום בתלושי השכר ואף אם היה ניתן בגינם פטור ממס, היו חלים על התשלום הכללים המקובלים לעניין דמי ביטוח.

19. בפרשת דביר (עבל (ארצי) 48350-06-11 המוסד לביטוח לאומי – נעמי דביר; (13.11.12)) דן בית הדין הארצי בסוגייה זהה, דחה את הערעור וקבע כי "רכיב האש"ל מהווה חלק משכר העבודה", תוך שהוא מאמץ את קביעת בית הדין האזורי (בל (ת"א) 3454/07 מיום 12.6.11) שם נקבע:

"...בנסיבות מקרה זה שעה שהשכר אשר נקבע בחוזה עמד על סך של 3,500 ₪ לחודש ומנגד הוצאות האש"ל עמדו על סך של 2,500 $, למעלה מכפלים משכר העבודה הנטען, נוכח הפער הגבוה בין השכר המדווח לבין הוצאות האש"ל (אשר כאמור לא הוכחו בראיות כלשהן והוכחשו על ידי העובד מר גולן) סבורים אנו כי לצורך קביעת הבסיס לחישוב קצבת התלויים יש לראות בתשלומי האש"ל כחלק משכר עבודת המנוח".

ובהמשך הדברים קבע בית הדין כי:

"כעולה מהעדויות אשר הובאו לעיל מדובר בתשלום ששולם, ואף היה צפוי להשתלם, באופן קבוע, ללא כל תנאי וסייג. קרי תשלום המהווה חלק אינטגראלי ממשכורתו של העובד וזאת כאשר העובד אכל ולן באתר מבלי ששולם תשלום כלשהו עבור עלות האוכל או הלינה".

אף בענייננו כך. התובע קיבל שכר חודשי בסך של 3,850 ₪ ותשלום הוצאות אש"ל בסך של 110 $ ליום השווים למעלה מפי שלושה משכרו הרגיל, ובוודאי שאינם הולמים הוצאות אמיתיות של אש"ל במדינה שבה הוצב, כאשר התשלום צפוי היה להשתלם ללא כל תנאי ומבלי שהתובע נדרש לכל הוצאה בפועל תוך שהמעסיק מספק לו את כל צרכיו. בנסיבות אלה מצאתי כי יש לראות את תשלום הוצאות האש"ל כתשלום שכר רגיל. תוצאה זו הולמת את תכליתו של החוק כחוק סוציאלי ואת התנהלות הצדדים להסכם.

20. גב' דפנה אישרה כי בגין ימי העבודה שולם 110$ בעבור 32 ימים אלא שאין חולק שהתובע שהה בעבודה בחו"ל במשך 26 ימים (26.8.10-20.9.10) כאשר בגין יומיים נוספים (בדרך הלוך וחזור) שולם לתובע 50$ ליום שאינם נלקחים בחשבון וכן שולמו לתובע בעבור 4 ימים נוספים שבהם שהה בחו"ל לאחר המועד שהוכר כמועד הפגיעה (20.9.10) ועל כן הגם שחזר לארץ רק ביום 27.9.10, אין לראות בימים אלה כימי עבודה.

21. התובע טען כי קיבל בעבור הוצאות האש"ל סך של 13,032 ₪ (בעבור חודש אוגוסט 2010 סך של 2,556 ₪ ובעבור חודש ספטמבר 2010 סך של 10,476 ₪). משעולה כי התובע עבד בחו"ל 6 ימים בחודש אוגוסט 2010 ו-20 ימים בחודש ספטמבר 2010, זכאי הוא שלבסיס שכרו יתווסף הסך של 2,860$ אשר במועד הרלוונטי (1.10.10) היו שווים ל-10,424.70 ₪.

אין לקבל את טענת התובע כי יש להוסיף תשלומי מס והפרשות לביטוח לאומי לתשלום זה. משקבעתי כי יש לראות תשלום זה כהכנסה, מדובר בתשלום שלו היה נרשם בתלוש השכר ומדווח כדין, היה נרשם כסכום ברוטו וממנו יש לשלם את ההפרשות למס הכנסה ודמי ביטוח כחוק.

22. אשר לתקופת הדיווח – הוראות סעיף 9א לתקנות הביטוח הלאומי (חישוב השכר הרגיל) התשי"ז-1956 קובעות:

"רבע השנה לעניין סעיף 98 לחוק, הוא רבע השנה שקדם ל – 1 בחודש שבו חל היום שבעדו מגיעים לראשונה למבוטח דמי פגיעה או החודש האמור ושני החודשים שקדמו לו, לפי דמי הפגיעה הגבוהים יותר" (הדגשה שלי – י.א.ש.).

הנתבע הכיר באפשרות הזו בעת שהציע לתובע לבחור את התחשיב המטיב עמו (מכתב מיום 22.11.16; נספח א' לכתב התביעה). כמו כן, לא הייתה מחלוקת כי בגין תקופה זו השתכר התובע סך כולל של 14,402 ₪ שכר יסוד כאשר בצירוף התשלומים ששולמו כ"תשלומי אש"ל" בסך כולל של 10,424.70 ₪, עומד שכרו על סך כולל של 24,826.7 ₪. משמבקש התובע לחשב זכויותיו על פי השכר לחודשים יולי-ספטמבר 2010, הרי שעל פי תקנה 9א' לעיל, זכאי הוא שייעשה כך. לפיכך, יתקן הנתבע את בסיס החישוב ואת הגמלאות שלהן זכאי התובע על בסיס זה.

23. אשר להוצאות – אין יסוד לתביעת התובע להחזר הוצאות שנפסקו כנגדו על ידי בית הדין הארצי בגין הליך סרק שנקט כנגד המכון. מנגד, משנתקבלה תביעתו זו יישא הנתבע בהוצאותיו בסך של 6,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, ט' סיוון תשפ"א, (20 מאי 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.