1. ראשית דבר:

בפני בקשה לפסילת המשיב וזאת עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

2. נסיבות המקרה:

ביום 10.05.18 נהג לכאורה המשיב בכביש 805 סמוך לכיכר מאזן בעיר סחנין עת היותו שיכור, בכך שסירב להיבדק. אותו מועד נפסל רישיון המשיב ע"י קצין משטרה למשך 30 יום.

3. דיון והכרעה:

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיומן של ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המשיב, ושנית, הקביעה האם יש בהמשך נהיגתו של המשיב כדי לסכן את שלום הציבור.

א - קיומן של ראיות לכאורה:

על בית המשפט לבחון האם בחומר החקירה המצוי קיים פוטנציאל ראייתי אשר עשוי להוכיח את אשמתו של הנאשם לאחר עיבודו בכור ההיתוך של ההליך העיקרי הבוחן את מהימנות הראיות ומשקלן [ר' בש"פ 11271/03 אלפרון (פורסם בנבו), בש"פ 8087/95 זאדה (פורסם בנבו), בש"פ 2182/95 מהאג'נה (פורסם בנבו), ועוד]. בית המשפט הדן בשלב הביניים (מעצר, פסילה וכו') אינו בוחן את הראיות לעומקן, אינו מכריע בגרסאות הצדדים ואינו בוחן מהימנות העדים, אלא (למעט מקרים חריגים), בודק פוטנציאל הרשעתי בלבד. במקרה דנן, אין מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה, ודי בעיון בחומר הראיות על מנת לקבוע זאת, ובעיקר מדוחות הפעולה של השוטרים המתארים בפירוט רב את השתלשלות העניינים, החל מהודעת אחראית המשמרת במסעדה לעניין שתיית האלכוהול מצד המשיב והתנהלותו הקולנית, מנוסתו מחניון המסעדה ורדיפת השוטר אחריו עד לעצירתו בעזרת שוטרים נוספים בסחנין, זיהוי מספר הרכב והמשיב כנהג, נדיפת ריח האלכוהול החזק ממנו לרבות התנגדותו הכוחנית לעיכוב, סירובו לביצוע בדיקת ינשוף למרות שהוסברה לו משמעות הסירוב, עדות אחי המשיב בעלי הרכב בתחנת המשטרה באשר לנטילת הרכב ע"י אחיו ועד להתנצלותו של המשיב והודאתו כי היה שיכור עת נהג ברכב.

לפיכך, ניכר כי קיימות בחומר החקירה ראיות בעלות פוטנציאל הרשעתי מספיק להוכחת אשמתו של המשיב. באשר לטענת הסניגור לעניין כשלים בחומר הראיות כחלק מבקשה זו ואף בבקשתו לביטול פסילה מנהלית אשר נדחתה, הרי שאלו לכשעצמם אינם יכולים לחבל בקיומן של ראיות לכאורה בשלב זה, ומקומם בהליך העיקרי.

ב - מסוכנות המשיב:

מסוכנות המשיב נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו. במקרה שבפני, עסקינן במשיב הנוהג משנת 1998 ובעל 26 הרשעות תעבורתיות קודמות ובעיקרן עבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול משנת 2017 בגינה הושתו עליו בין היתר מאסר מותנה של 5 חודשים ופסילה למשך 7 חודשים, וכן עבירה של נהיגה בשכרות בשל סירוב להיבדק משנת 2003 בגינה הושתו עליו בין היתר מאסר מותנה למשך 8 חודשים ופסילה למשך 8 חודשים. זאת, לצד 2 תאונות בהן היה מעורב בגינן הושת עליו עונש מאסר גם כן, עבירת מהירות מופרזת ועוד.

על כן, ניתן ללמוד על מסוכנות המשיב מעברו המדאיג וכן מהמקרה הנוכחי, בו נהג לכאורה תחת שכרות, נסיבות אשר מאפיינות את עברו כאמור. לעניין נסיבות ביצוע העבירה, יפים דבריה של כב' השופטת נגה אוהד בב"ש 090192/07, [מחוזי ת"א] יניב רדלייך נ' מ"י [פורסם בנבו], אשר קובעת למעשה "חזקת מסוכנות" בכל הנוגע לנהג שיכור, "חזקה" המצדיקה פסילה עד תום ההליכים, ואף מעבר ל- 60 ימי הפסילה המנהלית שבסמכות קצין המשטרה (גם ערר שהוגש ע"י הנהג לביהמ"ש העליון על החלטה זו [בבש"פ 1965/07] – נדחה). לפיכך, הן המחוקק (בקובעו עונש מינימום של שנתיים פסילה) והן הפסיקה, קבעו הלכה למעשה כי התנהגות של נהיגה בזמן שכרות, מצביעה על קיומו של סיכון ממשי וודאי לשלומם ולביטחונם של ציבור המשתמשים בדרך. על כן, ניתן לומר כי המשך נהיגתו של המשיב במקרה דנן עלולה לסכן את שלום הציבור וכלל משתמשי הדרך, ויש לדידי מקום להורות על פסילתו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. עם זאת, לעניין קציבת תקופת הפסילה, סבורני כי יש מקום לקצוב אותה למשך חודשיים, וזאת בשים לב לנסיבות האישיות של המשיב בתצהירו שצורף לבקשת הביטול לפסילה מנהלית, בדבר הצורך ברישיונו על מנת לפרנס משפחתו:

• לפיכך, הריני לקצוב את תקופת הפסילה למשך חודשיים . יפקיד רישיונו לא יאוחר מיום 24.6.18 שעה 12.00

ניתנה היום, ה' תמוז תשע"ח, 18 יוני 2018, בהעדר הצדדים.