בענין: בקשה למחיקת התביעה על הסף ולהארכת מועד להגשת כתב הגנה.

1. ביום 28.5.2018 הוגשה תביעה נזיקית על סך 202,000 ש"ח שבמרכזה טענות לנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהתנהלותו של הנתבע, אשר פעל בחוסר תום לב, תוך שימוש לרעה בהליכים משפטיים על מנת, כך נטען, לפגוע בזכות הקנין של התובע ולמנוע ממנו לממש את זכותו לבנות על המקרקעין שבבעלותו.

2. אתמצת את העובדות הנדרשות לשם הכרעה בבקשה שלפניי, כפי שהן מתוארות בכתב התביעה.

הצדדים להליך זה הינם בעלים משותפים בחלקת קרקע בכפר נחף, כאשר התובע ומשפחתו בעלים של 379 מ"ר, והנתבע ובני משפחתו בעלים של 863 מ"ר.

בשנת 2008 הגיש הנתבע בקשה להיתר בניה כדי להכשיר בנין שבנה מוקדם יותר, ללא היתר. במסגרת הבקשה להיתר הגיש הנתבע תשריט איחוד של החלקה עם חלקה אחרת שחלק ממנה בבעלות משפחתו של הנתבע, ולחלוקתן מחדש של שתי החלקות.

על פי תשריט האיחוד והחלוקה שהגיש הנתבע, חולקה החלקה נשוא התביעה לשני חלקים, כאשר החלק המזרחי צורף לחלקה של משפחת הנתבע, והחלק המערבי נותר משותף לכל הבעלים (ובכלל כך גם התובע ומשפחתו), זאת בשעה שעל החלק המזרחי של המגרש המשותף כבר היה קיים ביתו של הנתבע אשר נבנה ללא היתר, ואשר עבורו התבקש ההיתר.

על פי ההוראות התכנוניות החלות על החלק המיועד למגורים מתוך החלקה שטח המגרש המינימלי הוא 400 מ"ר, או כפי שקיים אך לא פחות מ-250 מ"ר (חלקה רשומה). על כן, מאחר שהחלק של הנתבע באיזור המשותף קטן מהנדרש, הוא ביקש לאשר במסגרת בקשתו להיתר בנייה מגרש משותף בשטח של 610 מ"ר, כאשר ביתו נמצא על חלקו המזרחי.

התובע ומשפחתו לא התנגדו לבקשה, משום שמדובר בבקשה למתן היתר על בניה שבוצעה בחלקו של הנתבע (החלק המזרחי), ואילו החלק המערבי של המגרש נשאר פנוי לשימושם של שאר הבעלים.

במועד מאוחר יותר, הגיש התובע בקשה להיתר כאשר הוא ביקש לחלק את המגרש המשותף עם הנתבע ומשפחתו. לבקשה זו התנגד הנתבע.

ביום 15.6.2017 דחתה הועדה המרחבית לתכנון ובניה את ההתנגדות הנתבע וקיבלה את בקשת ההיתר של התובע.

ביום 23.7.2017 הגיש הנתבע ערר על החלטת הועדה המרחבית בפני ועדת הערר במחוז צפון. לטענת התובע, טענות הנתבע במסגרת הערר נדחו, וכן נקבע, בין היתר, כי יש למנות מודד בורר.

בעקבות קביעותיו של המודד הבורר, ניתנה החלטה משלימה של ועדת הערר, במסגרתה נקבע, בין היתר, כי ייערך תשריט חלוקה מתוקן בהתאם למדידות הבורר ולהנחיות הועדה בהחלטה קודמת, וכי התיק יוחזר להמשך טיפול בועדה המקומית.

ביום 27.12.2017 הגיש הנתבע עתירה מנהלית על החלטתה של ועדת הערר; ולאחר שהועדה המרחבית לתכנון ובניה הנפיקה היתר בניה לתובע ביום 1.3.2018, ביקש התובע צו ביניים על מנת לעכב את תוקפו של ההיתר.

ביום 28.3.2018 נדחתה עתירתו של הנתבע. ביום 15.5.2018 הגיש הנתבע ערעור על פסק הדין בעתירה לבית המשפט העליון. ערעור זה תלוי ועומד.

בשל התנהלותו של הנתבע, הגיש התובע תביעה כספית. לטענתו, עקב עוולות נזיקיות שביצע הנתבע נגרם לו נזק חודשי הנאמד בסך של 10,000 ₪ (ונכון למועד הגשת התביעה - 120,000 ₪); וכן נגרם לו נזק בגין הפרת חוזה עם קבלן בסך 20,000 ₪ וכן בגין רכישת הברזל לבניה בסך 19,000 ₪.

כמו כן תבע התובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 43,000 ₪ וציין, כי ראש נזק נוסף טרם התגבש ובהמשך תוגש בקשה לתיקון התביעה.

3. ביום 1.7.2018 הוגשה בקשה למחיקת התביעה על הסף ולהארכת מועד להגשת כתב הגנה ("הבקשה") במסגרתה טוען הנתבע, כי במהותה התביעה הינה תביעה נזיקית; וכי ההליך המשפטי בו נקט הנתבע טרם מוצה, שכן הערעור שהגיש הנתבע על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירה המינהלית תלוי ועומד.

לטענת הנתבע, התביעה הינה תביעה מוקדמת, שכן הקביעות שנקבעו עד עתה עשויות להתבטל במסגרת פסק הדין של בית המשפט העליון, שכן ככל שבית המשפט העליון יקבל את הערעור, ההליכים בהם נקט הנתבע היו מוצדקים, ולא היה כל שימוש לרעה בהליכים.

4. ביום 6.9.2018 הוגשה תשובת התובע לבקשה, במסגרתה נטען, בין היתר, כי גם אם בית המשפט העליון יקבל את הערעור לא יהיה בכך כדי להשליך על טענות התובע כי הנתבע עשה שימוש לרעה בהליכים משפטיים, התנהל בחוסר תום לב, פגע בזכות הקנין של התובע וביצע עוולת רשלנות. עוד נטען, כי בהכרעת בית המשפט העליון אין כדי לפגוע ביסודות התביעה לפיצויים, ואין בכך כדי לגרוע מן הטענות כי הנתבע התנהל באופן כוחני ובחוסר תום לב.

לטענת התובע, לכל היותר, כי אם יתקבל הערעור, תהיה לכך השלכה על טענותיו בכתב התביעה כי אדם הנוקט הליכים משפטיים הגורמים נזק לחברו, כאשר בדיעבד מתברר כי לא היתה הצדקה להליכים שנקט, חייב לשאת בנזקים שהוא גרם בעטיים של הליכים אלה.

בנוסף נטען, כי הגשת הערעור, אינה פוגעת בתוקפו של פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים; וכי בהתאם להחלטות בית המשפט העליון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, ממילא סיכויי הערעור אינם גבוהים.

5. ביום 16.9.2018 הוגשה התגובה לתשובה. לטענת הנתבע, אין להתבסס על החלטת בית המשפט העליון בענין הבקשה הזמנית לסעד זמני לתקופת הערעור, שכן מדובר בהערכה לכאורית בדבר סיכויי הערעור, מבלי להיכנס לעובי הקורה. כן, טען הנתבע חזר על הטענה כי מדובר בתביעת בוסר ועל כן יש למוחקה.

דיון והכרעה:

6. בפניי עומדת להכרעה השאלה האם יש למחוק את התביעה בשל היעדר עילה ו/או בהיותה תביעה מוקדמת.

7. ראשית, לטענה בדבר היעדר עילה:

פרשת תביעה מגלה עילה אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, יהיה זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידיו (ע"א 109/49 חברה להנדסה ותעשיה בע"מ נ' מזרח שירות לביטוח, פ"ד ה' 1585, 1591 (1951); רע"א 9801/05 עזבון המנוח עזרא הראל ז"ל ואח' נ' לאומי פיא חברה לניהול קרנות נאמנות בע"מ [פורסם בנבו] 26.2.2006 (להלן: "ענין לאומי פיא")).

ההלכה בענין זה ידועה ומושרשת, בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו ויורה על מחיקת תביעה על הסף מחמת העדר עילת תביעה רק במקום שברור וגלוי על פני הדברים שאין בידי התובע כל סיכוי להשיג את הסעד המבוקש. (רע"א 1383/07 חברת שמעון צרפתי בע"מ נ' שתולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ [פורסם בנבו] 14.4.2010 (להלן: "ענין שתולים")).

כאשר בית המשפט מתבקש לנהוג כן, עליו לנקוט במשנה זהירות כי המחיקה שוללת מהתובע את זכותו להביא את ענינו לפני בית המשפט ולפיכך, מקום שקיימת אפשרות, אף קלושה, כי התובע יזכה בסעדים המבוקשים על ידיו, לא יורה בית המשפט על מחיקת התביעה (ראה את ענין לאומי פיא וענין שתולים).

בעת יישום כללים מנחים אלו בענייננו, עולה, כי לא מדובר במקרה שבו לא קיימת אפשרות, ולו קלושה, כי התובע יזכה בסעדים המבוקשים על ידיו. מבלי להביע כל עמדה בשלב זה, שכן טענות ההגנה וראיות הצדדים טרם הוגשו, בבוחני את טענות התובע בלבד, אני סבורה שאם יעלה בידו להוכיח את העובדות הכלולות בכתב התביעה, אין לשלול את העובדה כי יקבל את הסעדים המבוקשים על ידיו. והרי זהו המבחן למחיקת תביעה בהעדר עילה.

8. באשר לטענה כי מדובר בתביעה מוקדמת - איני סבורה כי יש למחוק את התביעה בהיותה תביעה מוקדמת, או תביעת בוסר. יתכן, כפי שאפרט להלן, כי החלטת בית המשפט העליון תשפיע על טענות הצדדים בהליך זה, אולם לא ניתן לטעון, כי העילה לא התגבשה עד לאחר שינתן פסק הדין בבית המשפט העליון.

משכך, אני דוחה את הבקשה למחוק את התביעה על הסף.

8. ואולם, במסגרת התגובה לבקשה מציין התובע, כי לכל היותר, ניתן לעכב את הדיון בתביעה עד להכרעת בית המשפט העליון. אני סבורה כי יש בכך כדי לייעל את הליך בירורה של תביעה זו. כאמור, טענותיו של התובע מבוססות על הנזקים שנגרמו לו בשל התנהלותו ונקיטת ההליכים המשפטיים על ידי הנתבע בחוסר תום לב. אני סבורה, כי פסק דינו של בית המשפט העליון ישפיע, בין כך ובין אחרת, על בחינת התנהלותו של הנתבע ועל ההכרעה האם מדובר היה בשימוש לרעה בהליכים משפטיים, כפי שטוען התובע.

אדגיש, כי התובע עצמו מציין, כי יתכן, שהחלטת בית המשפט העליון בערעור תשפיע על טענותיו לנזק אשר נגרם כתוצאה מנקיטת הליכים שלא היה הצדקה לנקוט בהם (כפי שנטען על ידיו בסעיף 23 לכתב התביעה).

כך או כך, גם משיקולי יעילות אני סבורה, כי יש לעכב את בירורה של התביעה עד לאחר ההחלטה בבית המשפט העליון, כדי להימנע ממצב אפשרי של צורך בתיקון כתבי הטענות לאחר שהחל בירורו של ההליך.

אשר על כן, אני קובעת, כי הליך זה יעוכב והגשת כתב ההגנה תידחה, בשלב זה, עד לאחר שתינתן החלטה בערעור שהוגש לבית המשפט העליון (עע"מ 3855/18).

התובע יגיש הודעת עדכון לאחר מתן החלטה בערעור, ובהתאם יקבעו המועדים וסדרי המשך ניהול ההליך.

9. בשלב זה, מאחר שהבקשה למחיקה על הסף לא התקבלה, אך הוריתי על עיכוב בירורו של ההליך, איני רואה לנכון להשית הוצאות על מי מהצדדים בגינה של בקשה זו.

ניתנה היום, כ"ט תשרי תשע"ט, 08 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.