לפני: כב' הרשמת סימה קרמר

החלטה

1. לפניי בקשה לחייב את התובע, תושב הרשות הפלסטינית, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת, בגין התביעה שהגיש נגדה בגין תקופת העסקתו על-ידה וסיומה.
2. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה ובכל יתר המסמכים שבתיק בית הדין הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות מן הטעמים שיפורטו להלן.
3. נקודת המוצא בבואנו לדון בבקשה להפקדת ערובה הינה הוראת תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 (להלן: "התקנות") וכך היא קובעת:

"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."

הנה כי כן, ככל שמדובר בתובע אשר אינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, אלא אם כן הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או הוכיח יכולת פירעון במקרה שיפסקו נגדו הוצאות או שמתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותו מהפקדת ערובה.

1. במקרה דנן, הנתבעת מודה כי העסיקה את התובע במשך חמישה חודשים הגם שלא היה לו היתר. כמו כן, הנתבעת מודה, כי שילמה את שכרו במזומן ועל כן לא הנפיקה תלושי שכר עבורו. לטענתה, בכתב התביעה סתרות פנימיות ואי-דיוקים התומכים בטענתה, כי מדובר בתביעה משוללת כל יסוד אשר הוגשה מבלי שצורפה לה כל ראיה ועל כן, דין הבקשה להתקבל.
2. התובע טוען, כי הועסק על-ידי הנתבעת במשך תקופה שמעל שנתיים וחצי וכי בשל צורת העסתקו אין בידיו ראיות בכתב אלא בכוונתו להביא עדים אשר יתמכו בטענותיו (ראו פרוטוקול הדיון המוקדם מיום 11.7.19, עמ' 2, שו' 25-27).
3. יצוין, כי תגובתו נתמכה בתצהיר בעוד שהבקשה והתשובה לתגובתו מטעם הנתבעת לא נתמכה בתצהיר.
4. התובע אמנם לא צירף לתביעתו ראשית ראיה לרכיבים שתבע בהתאם לדרישת התקנות אולם מצאתי, כי במקרה זה קיימים טעמים מיוחדים לדחיית הבקשה. ראשית, הנתבעת מודה בצורת העסקה אשר שללה מהתובע כל אפשרות להוכיח תביעתו באמצעות הכתובים ועל כן, מדובר בנסיבות חריגות המהוות טעם מיוחד כדרישת התקנות.
5. שנית, טענת הנתבעת כי העסיקה את התובע במשך חמישה חודשים בלבד לא נתמכה בתצהיר ואף לאחר שהתובע צירף תצהיר לתגובתו, לא מצאה הנתבעת לנכון לתמוך גירסתה העובדתית בתצהיר מטעמה. ודוק: אין די בחמשת דוחות הנוכחות שהנתבעת צירפה לכתב ההגנה, שכן כאמור עצם תקופת ההעסקה שנויה במחלוקת. משהיה ביכולתה של הנתבעת לצרף ראיה בעניין בדמות תצהיר מטעמה ולא עשתה כן, מבלי ליתן כל הסבר לכך, יש לזקוף מחדל זה לחובתה.
6. למען הסדר הטוב יצוין, כי לא מצאתי כי יש ליחס חשיבות לפגמים הנטענים שנפלו בכתב התביעה באשר אלה עשוים אולי להביא לדחיית התביעה בסופו של יום אולם בנסיבות המיוחדת של המקרה ובשל צורת ההעסקה החריגה, אין הם מעלים או מורידים לעניין חיובו של התובע בהפקדת ערובה.
7. לפיכך, הבקשה נדחית.
8. משנדחתה הבקשה תישא הנתבעת בהוצאות התובע לבקשה זו בסכום של 1,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, ה' ניסן תש"פ, (30 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.