1. התובע בוא הבעלים של אופנוע שניזוק במהלך תאונת דרכים שארעה עם רכב שהיה מבוטח על ידי הנתבעת (להלן: הרכב המבוטח).

2. לגבי אופן קרות התאונה, אין מחלוקת בין הצדדים כי האחריות המלאה לגרם התאונה רובצת לפתחה של נהגת הרכב המבוטח. בתמצית שני הנהגים העידו שהתאונה קרתה באותו האופן. שניהם העידו כי נהגת הרכב המבוטח נסעה אחרי האופנוע. רכב אחר חצה את הצומת ברמזור אדום ולכן האופנוע נעצר על מנת שלא להתנגש בו והרכב המבוטח פגע באופנוע מאחור והאופנוע נפל על הכביש.

3. הנתבעת טוענת שלוש טענות מרכזיות:

א. הטענה הראשונה היא שהתביעה הוגשה בשמו של ויקטור לביא בטענה שהוא הבעלים של האופנוע אך הנהג של האופנוע בעת קרות התאונה העיד שרכש ממנו את האופנוע . בנסיבות אלה, לטענת הנתבעת, ויקטור לביא הוא לא הבעלים ואין לו זכות תביעה ולכן יריבות בינו לבין הנתבעת. טענה זו דינה להידחות.

לכתב התביעה צורף "רישיון הרכב" של האופנוע ובו מופיע שהבעלים הוא "ויקטור לביא". בנוסף, נהג האופנוע העיד שלא השלימו את ביצוע העברת הבעלות על האופנוע במשרד הרישוי והצהיר לפרוטוקול שבכל מקרה אין לו דרישות לקבלת פיצוי כלשהו מהנתבעת. על כן, יש לראות ב"ויקטור לביא" כתובע נכון ולגיטימי שאין בלתו.

ב. הטענה השנייה היא שהאופנוע נבדק כחודש וחצי לאחר מועד קרות התאונה. בנוסף, נהג האופנוע העיד שהעביר את האופנוע למוסך מיד לאחר קרות התאונה, ומכאן התהייה מדוע השמאי מטעם התובעת הגיע למוסך לבדוק את הרכב רק חודש וחצי לאחר מכן. לטענת הנתבעת, המשקל המצטבר של שני הנתונים האמורים מוביל למסקנה שנותק הקשר הסיבתי בין אירוע התאונה לבין הנזק המתואר בחוות הדעת של השמאי. טענה זו איננה משכנעת ודינה להידחות.

יוזכר, נהגת הרכב המבוטח גם העידה שהאופנוע נפל בעקבות התאונה (פרוטוקול מיום 18.04.19 עמ' 5 ש' 7). כמו כן העידה שלא צילמה את האופנוע לאחר שנפל (פרוטוקול מיום 10.04.19 עמ' 5 ש' 9-10). ללמדך, שאין בידה כל ראיה שיכולה להפריך את סוגי הנזקים שנגרמו לאופנוע בחלקו הקדמי והאחורי ואשר העיד עליהם נהג האופנוע בבית המשפט (פרוטוקול מיום 18.04.19 עמ' 1 ש' 22-25, עמ' 3, ש' 1-2) ונתמכים בחוות דעת שמאי.

יתר על כן, הנתבעת לא ביקשה לחקור את השמאי שערך את חוות הדעת כנדרש לפי תקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984. לפי כך , בעיניי, אין משמעות לעובדה שהאופנוע נבדק על ידי השמאי חודש וחצי לאחר מועד קרות התאונה והטענה שנותק הקשר הסיבתי בשל חלוף הזמן, אין בה ממש .

ג. הטענה השלישית היא שלא צורפה קבלה המעידה על תשלום בפועל בגין התיקון, אלא רק חשבונית מס. גם טענה זו אין בה ממש. די בחשבונית המס בסך של 13,246 ₪ בצירוף חוות דעת שמאי המעידה כי הערכת הנזק היא בסכום זהה, כדי שהסכום האמור ייפסק לתובעת.

4. על כן, הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א. 13,246 ₪ בגין הנזק.

ב. 936 ₪ בגין דמי השמאות.

ג. אגרת בית משפט כפי ששולמה בפועל.

ד. 500 ₪ בגין שכר העד מטעם התובע.

ה. שכר טרחת עו"ד בסך של 2,127 ₪.

5. כל הסכומים שצוינו לעיל ישולמו תוך 30 ימים ולאחר מכן יישאו בהפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל .

זכות ערעור תוך 45 ימים .

המזכירות תשגר העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ט, 28 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.