בפניי בקשה לצו מניעה זמני שהוגשה בצמוד לכתב תביעה שעניינו צו עשה קבוע.

הסעד הזמני וההליך העיקרי מתייחסים שניהם לסוגיית רישום בעלות/העברת בעלות במשרד רישוי על טרקטור שפרטיו מצוינים בבקשה. המבקש טוען לזיוף בהעברת הבעלות שנודע לו עליו כבר ביולי 2017 והוא מבקש ליתן צו עשה קבוע כנגד הנתבעת 1 על מנת למנוע העברת בעלות נוספת.

מבלי להביע עמדה לגופו של הליך ובשים לב לסעד כפי שנוסח על ידי התובע בתביעה העיקרית הרי שלא ברור מהו הסעד הנטען ביחס למשיב 2 הן בבקשה והן בהליך העיקרי.

לעניין משרד הרישוי – ברי כי מדובר ברשות הפועלת על פי דין ולא ברור כיצד ניתן לתת צו עשה קבוע בנסיבות העניין ביחס לרשות זו ובשים לב לעניינו של המשיב 2 והעדר סעד רלבנטי בעניינו.

מוצע כי התובע ישוב וישקול צעדיו מאחר וכל פגם או חוסר בכתב התביעה העיקרי עלול לפעול לחובתו.

לעניין הבקשה לסעד הזמני – בנוסף לכך שמדובר בסעד זמני זהה בעיקרו לסעד עיקרי ולאמור לעיל הרי שלא הוסבר מדוע המבקש לא פעל מיולי 2017 עד מועד הגשת בקשה זו בשים לב למועד שלטענתו נודע לו על הנסיבות המבססות את תביעתו הנוכחית.

בנסיבות אלה לא מצאתי כי מתקיימים התנאים הקבועים בדין למתן סעד במעמד צד אחד ובכלל.

ככל שהתובע עומד על בקשתו וכתב התביעה העיקרי כפי שהוגשו תוגש על כך הודעה מתאימה בתוך 7 ימים.

בהעדר הודעה כאמור אורה על מחיקת הבקשה לסעד הזמני.

מזכירות: לעיון ביום 11.6.18.

ניתנה היום, י"ז סיוון תשע"ח, 31 מאי 2018, בהעדר הצדדים.