לפניי תביעה כספית ע"ס 1,507,340 ₪ לקבלת תגמולי ביטוח בגין מקרה ביטוח נטען של גניבה נטענת מיום 8.6.2017 (או סמוך לכך) של שתי משאיות (ועליהן מנופים) של המבוטחת, חברת כפיר מנופים בע"מ, שבוטחו אצל הנתבעת. התובעת תובעת בתביעה זו במעמד של בעלת שעבוד רלוונטי וכמוטבת בפוליסות הביטוח הרלוונטיות.

הערות מקדמיות

• יצוין כי תיק זה טופל תחילה ע"י מותב קבוע קודם, כאשר בחודש מאי 2022 הועבר התיק להמשך טיפולי.
• בפס"ד זה לא אתייחס לכל אחת ואחת מהטענות שטענו הצדדים וגם לא לכל אחת ואחת מהראיות והעדויות שהוצגו ע"י הצדדים. אתייחס רק למה שרלוונטי ונחוץ לטעמי, גם מתוך התחשבות באינטרס הציבורי שלפיו ראוי שביהמ"ש יכתוב פס"ד גם באופן יעיל המתחשב במשאבים השיפוטיים המוגבלים.
• בכתבי התביעה שהוגשו בתיק נתבעה נתבעת נוספת, תחילה ובכתב התביעה המקורי "חתמי לוידס" ואח"כ בכתב התביעה המתוקן WHITE OAK UNDERWRITING, אך בהסכמת הצדדים ולקראת תום ההליכים בתיק הסכימו הצדדים על מחיקת נתבעת זו, ובפס"ד שנתתי ביום 24.1.2023 התביעה נמחקה נגדה בהסכמה. פסה"ד לא יעסוק אפוא בנתבעת 2 אלא רק ביחסים שבין התובעת לבין הנתבעת 1, היא הנתבעת היחידה בכותרת ובפס"ד זה.

הקיים והרלוונטי בתיק

• ביום 29.5.2018 הוגש כתב התביעה המקורי.
• ביום 2.12.2018 הוגש כתב התביעה המתוקן (בו נעשה רק שינוי מוסכם של פרטי הנתבעת 2 כאמור לעיל).
• ביום 12.12.2018 הוגש כתב הגנה.
• ביום 20.2.2019 הוגש כתב תשובה.
• ביום 7.4.2019 נערכה ישיבת קדם משפט ראשונה.
• ביום 7.5.2019 ניתן צו, עפ"י בקשה מוסכמת מטעם התובעת, המורה למשטרת ישראל למסור לידי ב"כ התובעת את מלוא מסמכי המשטרה הרלוונטיים. בבקשה דווח כי קיים תיק משטרה רלוונטי שנסגר מסיבת "עבריין לא נודע", שלא עלה בידי ב"כ התובעת לצלם מסמכיו ללא צו שיפוטי.
• ביום 8.9.2019 הוגשו ראיות מטעם התובעת:
  • תצהיר עדות ראשית מיום 3.9.2019 של מר גיל מויאל, סמנכ"ל הכספים של התובעת בזמנים הרלוונטיים (להלן – "עד התביעה"). יחד עם התצהיר הוגש "תיק מוצגים" רלוונטי לתצהיר.
    • אעיר, כי לתיק המוצגים צורפו שני מסמכים רלוונטיים בלבד מתיק המשטרה הקיים (מוצג 4 – העתק תלונה שהוגשה ביום 8.6.2017 ע"י מר שמואל דר למשטרת ישראל, וכן מוצג 10 – העתק הודעה מיום 19.11.2017 אל מר שמואל דר מאת משטרת ישראל "על החלטה שלא להוסיף לחקור או שלא להעמיד לדין" מסיבת "עבריין לא נודע"), אך, למרות הצו הנ"ל מיום 7.5.2019 לא צורפו לתצהיר ולמוצגי התובעת מלוא מסמכי תיק המשטרה, וגם לא נטען ולא הוכח בהם שלא קיים בידי המשטרה מסמך נוסף פרט לשני המסמכים הנ"ל, כאשר לטעמי גם לא סביר בעליל שאלו שני המסמכים הקיימים היחידים, משאין בהם כל תיעוד של פעולת חקירה משטרתית כלשהי שבוצעה. יצוין כי הנתבעת דווקא היא שהשלימה החסר והגישה ביום 7.12.2020 כמפורט להלן שני מסמכים נוספים הקיימים בתיק המשטרה.
    • בתיק המוצגים נכללו גם שתי חוות דעת מומחה רלוונטיות של השמאי אורי נוימן ( להלן – "שמאי התובעת").
• ביום 21.1.2020 הוגשו ראיות מטעם הנתבעת:
  • תצהיר מיום 20.1.2020 של עו"ד ליטל ענבר, כמנהלת תחום תביעות אצל הנתבעת.
  • תצהיר מיום 20.1.2020 של מר אבי נירנברג, כחוקר פרטי שביצע חקירה פרטית רלוונטית עבור הנתבעת.
  • שתי חוות דעת מומחה נגדיות של השמאי בני הרפז (להלן – "שמאי הנתבעת").
• ביום 3.12.2020 נערכה ישיבת קדם משפט שנייה.
  • בישיבה זו אישר ביהמ"ש הסכמה דיונית בין הצדדים, לגבי אלה:
    • תתקבל בקשת התובעת להגשת עותק מתוקן של חוות דעת המומחה מטעמה.
    • תתקבל בקשת הנתבעת לזימון עדים נוספים מטעם הנתבעת ללא תצהירים: מר שמואל דר, שהינו עובד של התובעת (מי שהגיש מטעם התובעת את התלונה במשטרה, כאמור לעיל) (להלן – "עד ההגנה שמואל"), וכן רס"ב עומרי בן מאיר, איש המשטרה שהכין את המזכר המשטרתי שלהלן (צורף כנספח לראיות הנתבעת).
    • יינתן צו המורה לחברת איתוראן למסור לתובעת מידע רלוונטי המצוי בידיה בנוגע לאיתור שתי המשאיות.
• ביום 7.12.2020 ובהמשך למה שדווח והוסכם והוחלט בישיבת יום 3.12.2020 הנ"ל, הוגשה הודעה מטעם הנתבעת אליה צורפו שני מסמכים נוספים מתיק המשטרה הרלוונטי (שצולמו ע"י החוקר הפרטי מטעם הנתבעת עוד בטרם הגשת התביעה):
  • הודעה למשטרה מיום 8.6.2017 של עד ההגנה שמואל על כך שביום 6.6.2017 בשעות הבוקר נגנבו שתי המשאיות מאשקלון ודווח לתובעת ביום 8.6.2017 כי המשאיות אותרו בכפר דורה. בהודעה זו נכתב כי המודיע "צריך אישור לאיתוראן כדי לאתר את" המשאיות.
  • מזכר מיום 2.11.2017 שהכין השוטר רס"ב עומרי בן מאיר, עד ההגנה שלהלן (להלן – "המזכר המשטרתי"). במזכר זה מתועדת שיחה מאותו יום שקיים השוטר עם עד ההגנה שמואל ושבה אמר עד ההגנה שמואל לשוטר, בין היתר, כי מר כפיר בן שבו (מנהל החברה המבוטחת) "למעשה הוא עקץ אותם (את התובעת – א.כ.) בכך שהוציא המשאיות לשטחים" וכן כי עד ההגנה שמואל "שמע מחברות אחרות שכפיר עשה להן אותו עוקץ ושהוא ברח לארה"ב".
• ביום 4.10.2021 נערכה ישיבת קדם משפט שלישית.
  • בישיבה זו הוחלט לקבל את בקשת הנתבעת מיום 18.4.2021 להחלפת תצהירה הנ"ל של עו"ד ליטל ענבר בתצהירה מיום 13.4.2021 של עו"ד הדס בר-טל מלמד (להלן – "עדת ההגנה הדס"), מחליפתה של המצהירה המקורית בתפקיד הרלוונטי אצל הנתבעת, וזאת בהיעדר התנגדות מטעם התובעת.
• ביום 9.5.2022 החליט כב' סגן נשיא המחוז על חילוף מותבים בתיק, ובעקבות זאת נותב המשך הטיפול בתיק אליי.
• ביום 20.9.2022 נערכה ישיבת קדם משפט רביעית (בפניי).
  • הישיבה הוקלטה במסגרת פרויקט תיעוד דיונים, כך שבתיק קיים קובץ שמע המשמש כפרוטוקול הדיון, ובנוסף ביום 29.12.2022 נסרק כמסמך עזר תמליל הדיון המוקלט.
  • בישיבה זו חקרתי קצרות עפ"י סמכותי בישיבת קדם משפט את נציגת התובעת ואח"כ את נציגת הנתבעת (הן אינן מצהירות/עדות בתיק).
• ביום 26.12.2022 נערכה ישיבת הוכחות.
  • הישיבה הוקלטה במסגרת פרויקט תיעוד דיונים, כך שבתיק קיים קובץ שמע המשמש כפרוטוקול הדיון, ובנוסף ביום 1.1.2023 נסרק כמסמך עזר תמליל הדיון המוקלט (להלן – "תמליל ההוכחות").
  • בישיבה זו העידו ונחקרו חמישה עדים, בסדר ההעדה הבא:
    • מטעם התובעת, עד התביעה (עמ' 33-4 לתמליל ההוכחות).
    • מטעם הנתבעת, עד ההגנה שמואל (עמ' 47-35 לתמליל ההוכחות).
    • מטעם התובעת, שמאי התובעת (עמ' 61-48 לתמליל ההוכחות).
    • מטעם הנתבעת, שמאי הנתבעת (עמ' 74-61 לתמליל ההוכחות).
    • מטעם הנתבעת, עדת ההגנה הדס (עמ' 104-75 לתמליל ההוכחות).
  • בישיבה הוסכם דיונית על התייתרות הצורך לחקור עד ההגנה הנוסף שלא התייצב לדיון, איש המשטרה הנ"ל שכתב את המזכר המשטרתי, וכן על כך שכל מסמכי המשטרה הנ"ל שהוגשו מתיק המשטרה יוכרו כמוצגים ראייתיים קבילים (ראו החלטתי בעמ' 105 לתמליל ההוכחות).
  • בישיבה קיבלה התובעת את הצעתי, לפיה, בנסיבות, בשל היעדרו מהישיבה מפאת מצב בריאותי של החוקר הפרטי מטעם הנתבעת ומטעמי יעילות, לא ייקבע דיון הוכחות נוסף לשם חקירתו של החוקר הפרטי, וכל מסמכי החקירה שהוכנו יתקבלו כקבילים (לרבות תמלילי הקלטות רלוונטיות שיוגשו לאחר הישיבה), תוך שמירת זכות הצדדים לטעון לגבי הרלוונטיות והמשקל של מסמכי החקירה הפרטית.
• ביום 2.1.2023 נעתרה בקשה מוסכמת מטעם התובעת לצרף מוצג מסוים נוסף לתצהיר עד התביעה.
• ביום 10.1.2023 הגישה הנתבעת שלושה תמלילי שיחות חקירה פרטית שקיים החוקר הפרטי מטעמה עם נחקרים שונים, בהמשך להסכמה הדיונית שהושגה בישיבת ההוכחות.
• ביום 22.1.2023 נערכה ישיבת סיכומים בעל פה.
  • הישיבה הוקלטה במסגרת פרויקט תיעוד דיונים, כך שבתיק קיים קובץ שמע המשמש כפרוטוקול הדיון, ובנוסף ביום 29.1.2023 נסרק כמסמך עזר תמליל הדיון המוקלט (להלן – "תמליל הסיכומים").
  • בישיבה זו הסכימו הצדדים דיונית, עפ"י המלצתי, על כך שהתובעת הינה מוטבת בשתי פוליסות הביטוח הרלוונטיות (ראו החלטה בעמ' 29 לתמליל הסיכומים).
• ביום 22.1.2023 (לאחר הדיון הנ"ל מאותו יום ולאור מה שעלה בדיון) נתתי החלטה שבה הוריתי למשרד הפנים למסור לידי ב"כ התובעת תעודת נוסע (מידע על יציאות מישראל ועל כניסות לישראל) לגבי מר כפיר בן שבו, שהינו מנהלה של החברה המבוטחת ואדם ששמו נקשר באירועים מושא התביעה.
  • ביום 7.2.2023 הגישה התובעת "תעודת בירור פרטים על נוסע" שהופקה באותו יום ע"י משרד הפנים לגבי אותו מר כפיר בן שבו. לפי הרשום בתעודה, מר בן שבו יצא מישראל ביום 9.5.2017, חזר לישראל ביום 14.5.2017, ואח"כ שוב יצא ממנה ביום 29.5.2017, ומאז ועד היום לא שב לישראל.

דיון והכרעה

דין התביעה – להידחות.

עובדות רלוונטיות בסיסיות שאינן במחלוקת

• הנתבעת ביטחה את שתי המשאיות והמנופים מושא התביעה שעליהן בשתי פוליסות לביטוח רכב רלוונטיות (מסמכי הפוליסות צורפו כנספחים לתצהירי שני הצדדים).
• פוליסות הביטוח היו בתוקף במועד קרות מקרה הביטוח הנטען.
• המבוטחת היחידה בפוליסות הביטוח היא חברת "כפיר מנופים בע"מ". יצוין כי התובעת טענה תחילה כי גם לה יש מעמד של מבוטחת ואף "מבוטחת תמימה" (לגבי העובדות הרלוונטיות לתביעה), אך בהמשך וגם בסיכומיה היא נסוגה באופן מוחלט מטענה זו, ולכן הטענה נזנחה ואין צורך להכריע בה.
• התובעת הינה במעמד של בעלת שעבוד עפ"י שתי פוליסות הביטוח וכן במעמד של מוטבת, בהתאמה ובאופן נגזר ממעמדה כבעלת שעבוד. יצוין כי בתחילה הכחישה הנתבעת מעמד זה לגבי שתי הפוליסות, אך בהמשך הדרך ובהמלצתי בדיון הסיכומים חזרה בה מהכחשה זו והסכימה על קיום אותו מעמד של התובעת (ראו החלטתי בעמ' 29 לתמליל הסיכומים).
• נציג התובעת, עד ההגנה שמואל, מסר ביום 8.6.2017 בשם התובעת תלונה רלוונטית למשטרה (ראו פירוט מעלה). יצוין כי עד ההגנה שמואל מסר הודעה נוספת למשטרה, שתועדה במזכר המשטרתי.
• הפנייה הראשונה של התובעת אל הנתבעת בעניין מקרה הביטוח הנטען ובעניין הדרישה לקבלת תגמולי ביטוח רלוונטיים נעשתה במכתב מיום 30.10.2017, כמעט חמישה חודשים לאחר שהתובעת התוודעה לראשונה למקרה הביטוח הנטען (המכתב צורף כנספח 7 לתצהיר עד התביעה).
• לאחר התכתבות רלוונטית בין הצדדים בטרם הגשת התביעה, הוציאה הנתבעת מכתב דחייה מיום 3.12.2017, שבו דחתה את דרישת התובעת לקבלת תגמולי ביטוח, בעיקר מן הטעם שלא התקיים בנסיבות מקרה ביטוח רלוונטי, בשים לב לטענת הנתבעת שם כי המשאיות הועברו או נמכרו ע"י בעל הפוליסות או ע"י מי מטעמו (המכתב צורף כנספח 9 לתצהיר עד התביעה). במכתב נוסף/משלים מיום 17.12.2017 מאת הנתבעת אל התובעת, הוסיפה הנתבעת טענה לקיומה של מרמת ביטוח לפי סעיפים 25 ו-26 לחוק חוזה הביטוח (גם מכתב זה צורף כנספח 9 לתצהיר עד התביעה).

השאלות העיקריות שבמחלוקת

• האם עלה בידי התובעת להוכיח קיומו של מקרה הביטוח הנטען.
• האם עלה בידי הנתבעת להוכיח את טענתה כי ידה של המבוטחת הייתה במעל
• מהו סכום התגמולים המגיע לתובעת

לא עלה בידי התובעת להוכיח קיומו של מקרה הביטוח הנטען

עפ"י הלכה תקדימית ונוהגת של ביהמ"ש העליון בע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא (3) 18 (2006) (להלן – "פס"ד המגן"), על המבוטח (בכל סוגי הביטוח) הנטל להוכיח את קרות מקרה הביטוח הרלוונטי עפ"י פוליסת הביטוח הרלוונטית, "ואילו הנטל להראות כי התקיים אחד החריגים לחבות המשחרר את חברת הביטוח מאחריות מוטל על הנתבע-המבטח, במקרה שבו עמד המבוטח בנטל המוטל עליו" (שם, בסעיף 13 בעמ' 37 לפסה"ד). ובאשר לשאלה העקרונית האם מקרה הביטוח, שאותו צריך המבוטח להוכיח, כולל גם את העובדה שהמבוטח לא גרם במתכוון לקרות מקרה הביטוח, ניתנה תשובה שלילית ונפסק, כי די למבוטח להוכיח רק את "התרחשות האירוע המוגדר" (את היסודות הפוזיטיביים של האירוע) והוא אינו חייב להוכיח גם את היסוד השלילי לפיו ידו לא הייתה במעל, כאשר אם המבטחת טוענת שידו של המבוטח הייתה במעל, הנטל עליה להוכיח טענה זו. עפ"י אותה הלכה תקדימית, כדי לעמוד בנטל ההוכחה הנ"ל המוטל עליו, "על המבוטח יהיה להביא ראיות אובייקטיביות התומכות לכאורה בגרסתו. במקרה של ביטוח גניבה או פריצה, יהיה עליו לשכנע את בית המשפט כי הייתה לכאורה גניבה או פריצה (במנותק ממידת מעורבותו בה). הוכחה זו תהא על ידי הצגת ממצאיה של חקירת המשטרה...ומסירת העובדות הידועות למבוטח באשר לקרות הנזק" (שם, בסעיף 44 בעמ' 56 לפסה"ד) (ההדגשה שלי – א.כ.). חשוב ומעניין לציין, כי במקרה שנדון באותו פס"ד קובע ביהמ"ש העליון כי המבוטחת לא הוכיחה למעשה את מקרה הביטוח (מאחר שהמבוטחת הסתפקה בהגשת תלונה שהוגשה למשטרה עם ציון סיבת סגירת תיק המשטרה, ולא הביאה ראיות לכך שהמשטרה סברה שמדובר במקרה גניבה, ומאחר שהמבוטחת שם לא העידה את הנהגים הרלוונטיים הקבועים במשאיות הגנובות), אך מאחר שהמבטחת שם הניחה שיסודות האירוע המוגדר כן הוכחו (והתמקדה בהוכחת טענת מעורבות המבוטחת בגניבה), זקף זאת ביהמ"ש לחובתה וקבע על סמך כך בלבד כי מקרה הביטוח הוכח (שם בסעיף 49 בעמ' 60-59 לפסה"ד).

יישום הלכת פס"ד המגן על נסיבות המקרה שלנו מביאני למסקנה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את קרות מקרה ביטוח הנטען של גניבת המשאיות והמנופים. להלן נימוקיי:

• תרחיש הגניבה אינו התרחיש היחיד וגם לא בהכרח הסביר ביותר:
  • ניתוח מכלול הראיות (ובסה"כ הראיות שהוצגו ע"י שני הצדדים הן דלות וחסרות) מלמד, כי תרחיש גניבת המשאיות והמנופים אינו היחיד האפשרי, וישנם תרחישים נוספים שאינם אפשריים או סבירים פחות. כך למשל, תרחיש חלופי, שאף נזכר בראיות הצדדים, הוא העברה חפוזה ומתואמת ע"י המבוטחת של המשאיות מושא התביעה (ואף משאיות אחרות של המבוטחת) לגורמים שונים גם אצל הרשות הפלסטינאית, עקב הסתבכות כלכלית ואולי אף עבריינית של המבוטחת ושל מנהלה, באופן הקשור גם לעזיבתו הפתאומית של מנהל המבוטחת את הארץ בסמיכות זמנים.
• משטרה:
  • כפי שצוין מעלה, התובעת ניסתה להסתיר למעשה חלק ממסמכי המשטרה הקיימים, ולא הציגה אותם, חרף צו שיפוטי רלוונטי שנתבקש ושניתן בתיק זה. הדבר נזקף לחובתה, גם בשים לב לזה שניכר שהתובעת ביקשה בכך להצניע את הדברים הרלוונטיים שמסר עד ההגנה שמואל למשטרה (הוא האדם היחיד שעמד מטעם התובעת בקשר עם המשטרה), והכוונה היא לאותו מזכר משטרתי שתוכנו מזיק לתובעת, מאחר שנכתב בו, כאמור לעיל, שעד ההגנה שמואל ידע והבין ביום 2.11.2017 כי המשאיות כלל לא נגנבו אלא הועברו/נמסרו ע"י המבוטחת לגורמים כלשהם בשטחי הרשות הפלסטינאית, כחלק ממעשה עוקץ.
  • מאחר שהמזכר המשטרתי הוא המסמך המאוחר והמפורט ביותר שבו הציגה התובעת את גרסתה בפני המשטרה, יש לו עדיפות ובכורה לטעמי על פני מסמך התלונה הראשוני והמוקדם יותר הנ"ל מיום 8.6.2017, שבו דיווחה התובעת על גניבת המשאיות, בלקוניות רבה ואף כנראה בעיקר לצורך פניית התובעת לאיתוראן. סיבה נוספת שבגינה יש להעדיף את המסמך המאוחר היא העובדה שאותו גורם מטעם התובעת (עד ההגנה שמואל) הוא שעומד מאחורי שני מסמכי המשטרה הללו, ולכן חזקה שאותו אדם מסר (למשטרה!) את הגרסה המאוחרת יותר על בסיס ידיעה וכוונה, ולא כך סתם.
  • בהתאם לפס"ד המגן היה על התובעת להציג ראיה לכך שהמשטרה סברה שמדובר במקרה של גניבת המשאיות, אך לא הוצגה ראיה כזו, ולמעשה, ניתן לומר שהוצגה ראיה סותרת (הנסמכת על המזכר המשטרתי), לפיה הדיווח האחרון והרשמי שנמסר למשטרה (ע"י איש התובעת עצמה) הבהיר למשטרה כי התובעת, שהתלוננה תחילה על גניבת המשאיות, חזרה בה מגרסת הגניבה והבהירה כי ידוע לה שמדובר בעוקץ מכוון ע"י המבוטחת, משמע בהעלמת משאיות שבה המבוטחת עצמה מעורבת. סביר מאוד בנסיבות כי תיק המשטרה נסגר בעקבות אותו מזכר משטרתי.
• אי-העדת מי מטעם המבוטחת:
  • עפ"י פס"ד המגן נחוצה העדה של גורמים מטעם המבוטחת, אך במקרה שלנו התובעת לא העידה ולמעשה גם לא ניסתה להעיד את מי מטעם המבוטחת.
  • אכן, היו אינדיקציות (שאוששו עם קבלת המידע הנ"ל ממשרד הפנים) לפיהן מר כפיר בן שבו, דירקטור יחיד ובעל מניות יחיד בחברה המבוטחת (ראו תדפיס רשם חברות רלוונטי שצורף לתצהיר החוקר הפרטי מטעם הנתבעת), עזב את ישראל (בסמוך למועד קרות מקרה הביטוח הנטען) ולא שב אליה. אך התובעת לא טענה ולא הוכיחה כי היא ניסתה להעיד אותו באופן כלשהו (והטכנולוגיה הקיימת היום מאפשרת העדה גם מרחוק, למשל בהיוועדות חזותית). יצוין בהקשר זה, למשל, כי בדו"ח החקירה הפרטית האחרון מיום 10.7.2018 מטעם הנתבעת נזכרו פרטי עו"ד מישראל המייצג את המבוטחת, שניתן היה לברר פרטי התקשרות גם עמו. הדבר נזקף אפוא לחובת התובעת.
  • התובעת גם לא העידה ולא ביקשה/ניסתה להעיד גורמים נוספים מטעם המבוטחת, למשל הנהגים הקבועים, חרף חשיבות עדותם גם לפי הלכת פס"ד המגן. אמנם החוקר הפרטי מטעם הנתבעת שוחח הוא עם שלושה נהגים שעבדו אצל המבוטחת ואמנם לפי מה שעלה בשיחות אלה הנהגים אינם יודעים לכאורה מדוע נעלמו/הועלמו המשאיות ומדוע מנהל המבוטחת גם הוא נעלם (ראו תיעוד רלוונטי בדוחות החקירה ובתמלילי השיחות), אך היה ראוי בנסיבות שהתובעת תעיד אותם, בבית המשפט, כדי לאפשר התרשמות מדבריהם גם בכלי החקירה שבביהמ"ש. בהקשר זה יצוין למשל כי מר יוסף תורג'מן, אחד מהשלושה הנ"ל, סיפר לחוקר הפרטי על קיומה של התכתבות וואטסאפ רלוונטית לאחר ההיעלמות בינו לבין מנהל המבוטחת הנ"ל (ההתכתבות עצמה לא נחשפה כנראה), שבה המנהל מודיע לו כי כספי הפיצויים של מר תורג'מן נמצאים אצל עוה"ד הנ"ל המטפל בענייניה של המבוטחת, עו"ד שגם עמו קיים מר תורג'מן שיחות (ראו בתמליל השיחה הרלוונטי). היה ראוי לאפשר לביהמ"ש לעיין גם בהתכתבות זו. מדובר אפוא במחדל ראייתי נוסף הפועל לחובת התובעת.
• איתוראן:
  • התובעת לא העידה מי מטעם איתוראן, למרות שלכאורה ולפי האמור במכלול העדויות והראיות שכן הוצגו (כולל דוחות החקירה הפרטית) בידי איתוראן מידע רלוונטי חשוב על אודות אופן ומועד ניוד ותנועת המשאיות ועל מקום הימצאן. מדובר במידע מקצועי/טכנולוגי שחיוני להציגו באמצעות מומחה לדבר, ובהחלט לא די במה שנכתב בדוחות החקירה הפרטית ובדברי ב"כ הצדדים (עם כל הכבוד לבקיאותם ולניסיונם הרבים והמרשימים בתיקי ובדיני ביטוח של אלה, הללו אינם מייתרים הצורך להציג ראיות מסודרות כדין בכל הנוגע למכשור האיתוראן הרלוונטי למשאיות, למידע ולאינדיקציות הרלוונטיים הקיימים בידי איתוראן ולמשמעות המעשית ו/או הראייתית של כל אלה). זהו אפוא מחדל ראייתי נוסף הנזקף לחובת התובעת.
  • לא מיותר לציין בהקשר זה, כי לפי הרשום בדו"ח החקירה הפרטית האחרון מטעם הנתבעת, איתוראן סירבה למסור לחוקר הפרטי "דוחות מיקומי משאיות", כאשר לצורך העברתם היה נחוץ לאיתוראן צו של בית משפט.
  • למרות שבישיבת קדם המשפט מיום 3.12.2020 סוכם כי יינתן צו המורה לאיתורן למסור לידי התובעת מלוא המידע הרלוונטי, ולשם כך סוכם כי התובעת תגיש נוסח פסיקתא מתאימה, התובעת לא הגישה לתיק כל פסיקתא כזו וזנחה כל עניין זה הקשור באיתוראן. מצער לקבוע, כי הרושם העולה מהתנהלותה המצטברת של התובעת כמפורט בפס"ד זה, הוא של הימנעות (מכוונת מן הסתם) מלהציג ראיות רלוונטיות וחשובות שבנמצא. מדובר אפוא במחדל ראייתי נוסף של התובעת.
  • עד התביעה העיד כי לתובעת יש נגישות למסך ולמידע של איתוראן היא אף עשתה זאת בזמן אמת (ראו בעמ' 20 לתמליל ההוכחות), אך הדבר לא הוכח. התובעת לא הציגה כל תיעוד על כך. עד התביעה הסביר אמנם כי בזמן אמת התובעת לא הייתה עסוקה בתיעוד אלא בניסיון לאתר המשאיות, אך התשובה זו אינה משכנעת ולמצער אינה מספיקה. מדובר בעניין דרמטי למדי (היעלמות המשאיות והמנופים ששווים רב בנסיבות חריגות) שיש להניח שמישהו אצל התובעת רשם משהו, ולו בפתק קטן ובלתי פורמאלי. לא מצאתי לסמוך על עדותו של עד זה בעניין זה. ומכל מקום לא הוצגה חוות דעת מומחה ולמצער עדות של מי מטעם איתוראן באשר לתוכן המידע הנטען הקיים אצל איתוראן ובאשר למשמעות של המידע (הנטען) הנשקף במסכי איתוראן.
• אי-הגשת הודעה מטעם המבוטחת על מקרה הביטוח הנטען:
  • אין חולק והוכח כי המבוטחת עצמה (להבדיל מהתובעת שהינה כאמור במעמד של מוטבת) לא פנתה אל הנתבעת בשום שלב בהודעה על מקרה הביטוח הנטען (גניבת המשאיות והמנופים שלה) או בדרישה לשלם תגמולי ביטוח רלוונטיים בגינו. הדבר תמוה מאוד, וככל שאכן מדובר בגניבה כנטען, היה מצופה באופן סביר מהמבוטחת להודיע עליה ולקדם תשלום תגמולי ביטוח בגינה – תגמולים בסכום נכבד מאוד כידוע.
• עד ההגנה שמואל:
  • תמוה שהתובעת לא העידה היא עד חשוב זה מטעמה, בהיותו עובד שלה. אין זאת בנסיבות אלא מתוך רצון לנסות להרחיק עצמה מעדותו המזיקה לה, כאמור לעיל. בהקשר זה אציין כי לא מצאתי כמשכנע את ההסבר שניתן בסיכומי התובעת לכך (הסבר לפיו עד זה אינו יכול לסייע מאחר שאינו יודע דבר מכלי ראשון). ראשית, עד זה יודע לא פחות מאשר עד התביעה שהתובעת כן בחרה להעיד מטעמה; שנית, נוכח החשיבות שהתובעת מייחסת לתיק המשטרה, הרי שמאחר שעד ההגנה שמואל הוא זה שעמד מטעם התובעת בקשר עם המשטרה, ראוי היה לה לתובעת להעיד אותו; ושלישית, הדבר שמסר עד זה למשטרה הינם בעלי חשיבות רבה, גם אם אינם מכלי ראשון.
  • התרשמתי ממהימנותו של עד ההגנה שמואל. עד זה, למרות שלא הגיש תצהיר עדות ראשית (ולכן לא קיבל הכנת עו"ד לקראת עדותו), למרות שהעיד על אירועים שקרו מזמן ולמרות שהעיד (באופן חריג ולא טבעי) כעד מטעם הצד שכנגד לחברה התובעת בה הוא עובד, העיד באופן קולח וטבעי, והתרשמתי שהוא מוסר מה שידוע וזכור לו, ללא מגמתיות או רצון להיטיב באופן בלתי ענייני עם צד זו או אחר.
  • עד זה אישר את אותנטיות המזכר המשטרתי ואת דבריו ששוקפו בו (ראו בעמ' 42 לתמליל ההוכחות).
  • עד זה ציין את השמועות השונות שהתרוצצו בזמן אמת כהסברים אפשריים להיעלמות המשאיות והמנופים, כאשר ביניהן אפשרות הגניבה ואפשרות העוקץ בו הייתה מעורבת המבוטחת, והעד לא ידע לומר מהו ההסבר הנכון, כלומר העד לא עמד בעדותו מאחורי גרסת הגניבה דווקא.
  • עד זה העיד כי מנכ"ל התובעת, מר רן שלו, היה מעורב גם הוא בפעולות רלוונטיות שננקטו ע"י התובעת בזמן אמת בניסיון לברר על אודות המשאיות שנעלמו, ומכאן שמצופה היה מהתובעת להעיד גם את המנכ"ל על הידוע ועל הזכור לו.
• עד התביעה:
  • בסעיף 5 לתצהירו של עד התביעה הוא מצהיר כי "אין למשטרת ישראל כל ראייה כאילו בעליה של מנופי כפיר היה מעורב בגניבת ובהעלמת המשאיות נשוא כתב התביעה", אך דברים אלה אינם מדויקים ולמצער אינם מספיקים. העד לא מציין שם כי אותו אדם, שעד התביעה הנחה אותו להגיש תלונה במשטרה, הוא עד ההגנה שמואל, הוא זה שמסר למשטרה מידע רלוונטי וקונקרטי למדי לגבי מעורבות מנהל המבוטחת בהעלמת המשאיות (ראו המזכר המשטרתי). יצוין כי באותו סעיף בתצהיר מצהיר עד התביעה כי מסמכי תיק המשטרה כולם טרם הועברו לידי התובעת (בכך אולי ביקש עד התביעה לסייג ולהגביל את תוקף הצהרתו למידע המוגבל הנטען שהיה בידיו בשעת ההצהרה). על כך אומר שניים: האחד – ביום 7.5.2019 (כארבעה חודשים בטרם חתם עד התביעה על תצהירו) ניתן כאמור צו שיפוטי שאפשר לתובעת לקבל לידיה את כל מסמכי תיק המשטרה, וככל שהיא לא הוציאה לפועל צו זה, הדבר משונה ולכל הפחות מעיד על רצון שלא לדעת; והשני – עד ההגנה שמואל הוא עובד התובעת, ויש להניח שעד התביעה יכול היה לברר עמו באופן בלתי אמצעי על כל מה שהוא דיווח למשטרה, גם ללא צו שיפוטי פורמאלי, וכך להיחשף לדברים שנכתבו במזכר המשטרתי מפי עד ההגנה שמואל עצמו. יצוין כי עד התביעה נשאל בחקירתו אם אמנם שוחח עם עד ההגנה שמואל בעבר, ועד התביעה העיד שאינו זוכר שעשה זאת בשל חלוף הזמן הרב הגם שלא שלל אפשריותה של שיחה כזו (ראו בעמ' 5 לתמליל ההכוחות).
  • עד התביעה העיד כי אינו יודע ואינו זוכר אילו פעולות בדיוק עשתה התובעת משעה שתשלומי דמי שכירות שהמבוטחת אמורה הייתה לשלם לתובעת לא שולמו בפועל (לתקופה שבסמוך לפני מועד קרות מקרה הביטוח הנטען). העד נחקר על כך ואמר כי אינו זוכר הדברים בחלוף הזמן וגם לא קיים תיעוד רלוונטי על אודות אותן פעולות ולמצער לא צורף לתצהירו תיעוד רלוונטי (ראו בעמ' 20-18 לתמליל ההוכחות).
  • עד התביעה העיד באופן מגמתי ובלתי משכנע, בדבריו על כך שתוכן הרשום במסמך התלונה מיום 8.6.2017 של עד ההגנה שמואל (לפיו "היום דווח לנו כי המשאיות אותרו בכפר דורה"), הוא אינו נכון ואינו משקף את עמדת התובעת ואת מה שהיה ידוע לה בעת הגשת התלונה, אלא מבטא את דעתו האישית והבלתי מחייבת של עד ההגנה שמואל בלבד (ראו עמ' 23-21 לתמליל ההוכחות). עד התביעה עצמו העיד כי לתובעת הייתה נגישות למערכת איתוראן והיא אף בדקה בזמן אמת במערכת זו היכן המשאיות (הגם שלא הוצג על כך כל תיעוד), ולכן רק סביר והגיוני שאם הנציג המוסמך של התובעת, עד ההגנה שמואל, מוסר למשטרה על מידע קונקרטי הידוע לתובעת באשר למקום הימצאן של המשאיות, הרי שמידע זה מבוסס על מלוא הבדיקות שהתובעת עשתה עובר להגשת התלונה במשטרה, כולל מול נתוני איתוראן הנגישים לה. לפיכך, ניסיונו של עד התביעה לבטל את תוקף המידע הנ"ל שנמסר למשטרה מבטא אפוא ניסיון מגמתי ובלתי משכנע להרחיק בדיעבד ולצורכי ההליך המשפטי שבנדון את התובעת מדברים שמסר נציג מוסמך ובקיא שלה במשטרה, בשמה.
  • עד התביעה נשאל על מה הוא מבסס את טענתו כי המשאיות והמנופים נגנבו, והשיב "אני לא יכול לתת לך שום עובדה חוץ מזה שהמשאיות נעלמו ולא נמצאו" (ראו בעמ' 29 לתמליל ההוכחות). אבל עצם היעלמות המשאיות, בנסיבות שהוכחו (היעלמות בו זמנית וחפוזה של כל משאיות ומנופי המבוטחת ואף היעלמות דומה של מנהל המבוטחת לחו"ל עם בני משפחתו), אינה מדבר בעד עצמה, אינה בגדר חזות הכול ואינה מספיקה להוכחת גניבת הכלים דווקא. קיימים מספר תרחישים חלופיים, סבירים לא פחות בנסיבות, כמפורט מעלה, מה גם שנציג מוסמך של אותה תובעת מסר למשטרה בזמן אמת מידע על תרחיש אחר לגמרי, כאמור לעיל.
• אי-העדת בעלי שעבוד נוספים על משאיות נוספות של המבוטחת:
  • בדוחות החקירה הפרטית מטעם הנתבעת פורטו משאיות נוספות של המבוטחת, שגם הן היו משועבדות לגורמים נוספים (בנק לאומי ובנק מזרחי טפחות) ושגם הן נעלמו/הועלמו בנסיבות דומות לאלו הרלוונטיות לשתי המשאיות שלנו. אך התובעת לא העידה גורמים משעבדים אלה כדי שיספרו מה ידוע להם, כאשר סביר בנסיבות שגם לאותם גורמים ידועים עובדות ו/או חשדות רלוונטיים. גם מחדל ראייתי זה נזקף אפוא בנסיבות לחובת התובעת.
  • עד התביעה העיד כי קיימת פרקטיקה רלוונטית במקרים דומים למקרה היעלמות המשאיות שלנו, שלפיה התובעת פונה לגופי מימון נוספים/מקבילים כדי לברר עמם על הידוע להם. עד התביעה אמר כי הוא מניח שמי מטעם התובעת פעל כך גם במקרה הנדון בזמן אמת, אך הוא בעצמו לא עשה זאת ואינו יודע מה העלה הבירור הזה (ראו בעמ' 25-24 לתמליל ההוכחות). דברים אלו רק מחזקים את הצורך בהעדת אותם בעלי שעבוד נוספים מטעם התובעת, ובהתאמה מגדילים את גודל המחדל הראייתי שבאי-העדתם.
• השיהוי הרב בהגשת מכתב דרישת תשלום תגמולי הביטוח ע"י התובעת:
  • מדובר בשיהוי רב של כמעט חמישה חודשים, כאמור לעיל. שיהוי זה עשוי ללמד גם הוא (בבחינת "תוספת ראייתית") על כך שהתובעת עצמה, בזמן אמת ולמרות שידעה היטב על היעלמות המשאיות והמנופים ולמרות שפנתה לגבי היעלמות זאת בזריזות למשטרה, הייתה בדעה או בהבנה שלא מדובר במקרה ביטוח של גניבה, אלא באירוע אחר שאינו מכוסה ע"י פוליסות הביטוח, ולכן לא מצאה לפנות אל הנתבעת בבקשה להפעלת הפוליסות מוקדם יותר ובזמן סביר, המתחייב גם מחומרת מקרה הביטוח הנטען ואף מדיני הביטוח (המחייבים דיווח מידי למבטחת).
  • עד התביעה נתבקש להסביר שיהוי זה, ותשובותיו היו בלתי משכנעות. אמר תחילה כי התובעת חיכתה את הזמן הדרוש לצורך מציאת המשאיות ואח"כ הודה כי אינו יודע להגיש מדוע התובעת המתינה זמן זה בטרם פנתה לנתבעת, ולבסוף הודה גם כי משך זמן זה אינו סביר בנסיבות (ראו בעמ' 24 לתמליל ההוכחות).

נוכח מסקנתי מעלה באשר לשאלה הראשונה, מתייתר הצורך לדון ולהכריע בשתי השאלות הנוספות וניתן כבר כעת לדחות את התביעה. למעלה מן הצורך ובקיצור נמרץ אומר, באשר לשאלה השנייה (האם עלה בידי הנתבעת להוכיח את טענתה כי ידה של המבוטחת הייתה במעל), כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי ידה של המבוטחת הייתה במעלה. אכן, הנתבעת הצביעה על חשדות ותהיות כבדים ביותר בכל הנוגע לנסיבות היעלמות/העלמת המשאיות והמנופים, אך לא די בכל אלה כדי לעמוד ברף ההוכחתי המיוחד שנקבע בפס"ד המגן. הנתבעת לא הציגה כל ראיה פוזיטיבית של ממש להוכחת מעורבות המבוטחת במקרה הביטוח הנטען (שקבעתי כאמור לעיל כי גם הוא לא הוכח). לו נטל ההוכחה היה עובר אל הנתבעת (כלומר אילו הייתי משיב בחיוב על השאלה הראשונה הנ"ל), היו נזקפים גם לחובתה שלה לא מעט מהמחדלים הראייתיים הנ"ל שנזקפו מעלה לחובת התובעת, ואיני מוצא לנחוץ לחזור כאן ולפרטם. בנסיבות כולן לא מצאתי להידרש לשאלה השלישית הנ"ל לגבי הנזק (גובה תגמולי הביטוח בשים לב לשווי הנכון של המשאיות והמנופים).

לסיכום

התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 100,000 ₪.

המזכירות תשלח את פסה"ד לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ה שבט תשפ"ג, 16 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.