1. לפניי תביעה בסך 11,878 ₪ שמקורה בתאונת דרכים שאירעה בתאריך 31.10.2016.

2. נכון למועד האירוע, התובע 1 היה הבעלים של רכב מסוג טויוטה קורולה מ"ר 33-537-56.

במועד התאונה, רכב זה ננהג בידי התובע 2 (להלן: "התובע"), אשר קיבל לידיו יפוי כוח כללי מאת התובע 1 לנהל את ענייני תביעה זו. ייפוי הכוח הכללי צורף לכתב התביעה שלפניי.

3. על פי גרסת התובע, בעת שנהג ברכב בשדרות הרצל באשדוד, מכיוון שכונת י"א ל"סיטי", הוא נכנס אל תוך הכיכר בנתיב הימני מבין שניים. לכשבא לצאת מן הכיכר (עוד בנתיב הימני) עצר לשם מתן זכות קדימה להולך רגל אשר חצה במעבר חצייה (מצד שמאל לימין) ואז פגע בו רכב הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"). נטען שאופן הפגיעה היה שחזית רכב הנתבע פגעה בחזית האחורית של רכב התובע.

4. בדיון, הדגיש התובע, שהוא בלם לפני מעבר החציה ואז הנתבע "נכנס בי מאחור". קודם לאירוע הפגיעה, לא ראה התובע את רכב הנתבע. כתוצאה מן הפגיעה, ניזוק רכב התובע בחלקו האחורי ונגרם לו נזק בשיעור של 9,578 ₪, כך על פי חוות שמאי שצורפה. התובע טען שלסכום זה יש להוסיף את סכום עלות חוות הדעת (750 ₪), סך 800 ₪ עבור הוצאותיו וסך נוסף של 750 ₪ שאת פשרו לא הבהיר בכתב התביעה.

5. בכתב ההגנה נטען ששני הרכב נסעו זה לידי זה. רכב התובע מצד ימין ולשמאלו רכב הנתבע. בשעה ששני הרכבים החלו לצאת מן הכיכר לכיוון שדרות הרצל, סטה רכב התובע לנתיב נסיעת רכב הנתבע, ככל שהנראה מכניסת הולך רגל למעבר החצייה. התובע גרם בכך לקיצור פתאומי של מרחק הנסיעה בין שני הרכבים ובכך גרם לפגיעה.

6. הנתבע העיד שרכב התובע היה מעט לפניו בעת היציאה מן הכיכר, כאשר לפתע, סטה רכב התובע אל תוך נתיב נסיעתו. גרסה זו חזרה על עצמה גם באמצעות אשת הנתבע 1 – הגב' שילת אלפסי שטענה שרכב התובע סטה בפתאומית לנתיב נסיעתם.

7. במהלך הדיון הוגש תרשים הכיכר ונתיבי הנסיעה (סומן כ ת/1) ותמונת רכב הנתבע לאחר האירוע (סומנה ת/2). מתמונה זו יש להסיק שהפגיעה ברכב הנתבע אירעה בחלקו הקדמי שמאלי ולא בכל חזית הרכב.

8. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טענות ועדויות הצדדים, נחה דעתי שגרסת ההגנה לעצם התרחשות האירוע סבירה יותר והיא זו שמקובלת עליי. אבהיר עמדתי להלן.

9. ראשית, במהלך עדותו ציין התובע שהולך הרגל חצה את מעבר החצייה מצד שמאל של התובע. לעומת זאת, בתרשים (ת/1) ציין התובע שהולך ירד למעבר החצייה מצד ימין. אילו אכן חצה הולך הרגל מצד ימין של מעבר החצייה, גרסת הנתבעים מתחזקת, שכן סביר להניח שאילו התובע "נבהל" מפגיעה אפשרית בהולך הרגל הוא היה מסיט את כיוון נסיעתו שמאלה.

10. שנית וכאן העיקר, עיון בתמונת הרכב הנתבע (ת/2) מלמד שזה ניזוק בחלקו השמאלי קדמי בלבד, ללא נזק של ממש בחזית הנוספת של רכב זה. נחזה, שרכב הנתבע פגע בחלקו השמאלי אחורי של רכב התובע, ומשכך אין מדובר בתאונה שבה חזית הרכב הנתבע פוגעת בחזית האחורית של רכב התובע, כפי שתיאר התובע בעדותו. עוד יוער, שאין בחוות הדעת מטעם שמאי התובע (מר מ' מרגוליס), תיאור מפורט היכן בדיוק ניזוק רכב התובע בחלקו האחורי, אלא נטען שם בקצרה שמדובר ב"מוקד נזק לחלק האחורי".

11. עיון בתמונות שצורפו לחוות הדעת השמאית מגלה שלרכב התובע נגרמה מעין מעיכות פח בחלק האחורי שמאלי ואין מדובר בפגיעה לאורך החזית. התובע לא הצליח להסביר את הפער בין גרסתו לבין תמונת רכב הנתבע והוא טען שלאחר הפגיעה בו הנתבע "סטה לקח ימינה או שמאלה על כן החלק היותר ימני פגע בי". לא שוכנעתי מהסבר זה.

12. העובדה שכנראה הולך רגל חצה את מעבר החצייה מצד ימין לשמאל (כפי שתיאר לפניי התובע בתרשים ת/1) משתלבת באופן תיאור הנזק לעיל, לפיו צד שמאל אחורי של רכב התובע ניזוק מחלקו הימני קדמי של רכב הנתבע. לא היו לגרסת התובע תימוכין, למעט עדותו ותמונות שצורפו לחוות הדעת השמאית. לעומת זאת, עדותו סותרת את צילום רכב הנתבע לפיה מוקד הפגיעה הוא בחזית צד ימין כאמור וכן את עדויות הנתבע ורעייתו.

13. אם אכן סטה התובע לנתיב נסיעת הנתבע, הרי שהתובע נהג בניגוד לתקנה 40 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, אולם בסוגית אחריותו לנזק הנתבע איני נוטע מסמרות.

14. סוף דבר, שעה שנתתי אמור בגרסת הנתבע באשר לנסיבות קרות האירוע, גרסה המתיישבת עם מוקדי הנזק של שני הרכבים, לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו ביחס לאופן התרחשות התאונה ולנזק הנטען ולכן אני מורה על דחיית התביעה.

15. לפנים משורת הדין, מאחר שהתובע הגיש את תביעתו נוכח מחלוקת כנה ביחס לאופן קרות האירוע הנזיקי, איני עושה צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י' טבת תשע"ט, 18 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.