לפניי תביעה שהוגשה בסדר דין מהיר על סך 38,236 ₪, בגין נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת בתאונה מיום 27/1/2018 בה היה מעורב רכב הנתבעים.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי התאונה ארעה כאשר רכב הנתבעים נכנס לצומת למופע רמזור אדום. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה האם יש לייחס לנהג רכב התובעת אשם תורם, לרבות בשאלה האם מדובר באשם תורם המקים עילת תביעה.

במהלך הדיון הוצג בפני ביהמ"ש סרטון של התאונה, וכן הוגש לתיק ביהמ"ש תיק הרמזורים (נ/3).

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים המעורבים בתאונה, וכן לאחר שעיינתי בכל אשר הובא בפני, ושמעתי סיכומי באי כוח הצדדים, מצאתי לקבל את התביעה ובתוך כך לדחות טענת הנתבעים לפיה יש לייחס לנהג רכב התובעת אשם תורם.

מהסרטון שהוצג לעיוני מצאתי לקבוע, כי בנסיבות המקרה דנן, לא היה בידי נהג רכב התובעת כדי למנוע את התאונה. מהסרטון ניתן לראות כי נהג רכב התובעת פנה שמאלה למופע רמזור ירוק, ממצב עמידה, כאשר ברמזור מהכיוון ממנו הגיע הנתבע 1, נראה רכב עומד בנתיב השמאלי. נהג רכב התובעת העיד, כי בעודו עומד ברמזור לצורך הפנייה שמאלה הבחין ברכב שעמד בנתיב השמאלי בכיוון הנסיעה של רכב הנתבעים. מהסרטון עולה, כי בעוד נהג רכב התובעת החל את הפנייה שמאלה והינו נמצא במקביל לרכב העומד בנתיב השמאלי, הגיע הנתבע 1 בנסיעה במהירות גבוהה מהנתיב הימני.

טענת נהג רכב התובעת לפיה בעודו מבצע את הפנייה שמאלה לא היה לו שדה ראייה למתרחש בנתיב הימני ממנו הגיע הנתבע 1, נתמכת בסרטון שהוצג בפני ביהמ"ש. מהסרטון עולה, כי נהג רכב התובעת נכנס לצומת כשהוא פנוי ולנוכח מהירות הנסיעה הגבוהה של הנתבע 1 כפי שהיא נראית בסרטון, הרי שלא היה בידי נהג רכב התובעת כדי למנוע את התאונה, בשלב בו שדה הראיה אפשר לו לראות את רכבו של הנתבע 1.

בנסיבות אלה, אני מורה על קבלת התביעה ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 37,196 ₪ (זאת לאחר הפחתה של הסכומים הנתבעים בגין רכב חלופי והוצאות גרירה לגביהם לא צורפו אסמכתאות), בצירוף אגרת בימ"ש בסך של 478 ₪ , בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 4,351 ₪ ושכר העד בסך של 400 ₪.

ניתן היום, ט"ו טבת תשע"ט, 23 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.