פתח דבר

1. לפני מחלוקת שנותרה להכרעה בתיק זה בין הנתבע 1 לצד השלישי, לאחר שזה חויב בפיצוי התובעים בגין נזקיהם שנגרמו לכלי רכבם במסגרת תאונת דרכים.

תמצית המחלוקת בדרישת הנתבע 1 להכרה בכיסוי הביטוחי הנתון לו מכוח פוליסת ביטוח מסוג פוליסת סחר, שערכה עמו הצד השלישי, וזאת לאחר שהאחרונה דחתה את דרישתו לכיסוי ביטוחי בשל קרות מקרה הביטוח בטענה לנהיגה פרטית ובניגוד לתנאי הפוליסה.

להלן תפורט ותנומק הכרעתי בסוגיה שבמחלוקת.

תמצית טענות הצדדים

2. התובעים הגישו תביעה כספית בגין נזקים שנגרמו לרכבם במסגרת תאונת דרכים שהתרחשה אל מול רכב הנתבעים מסוג מונית. לטענת התובעים, ביום 1.4.2017, עת היה רכבם בעצירה לאור מופע אדום ברמזור, פגע בהם מאחור רכב הנתבעים והדפם לעבר הרכב שהיה לפניהם וגרם להם לנזקים, כמפורט בחוו"ד שמאי שהוגשה בתמיכה לכתב תביעתם.

3. בכתב הגנתם, טענו הנתבעים כי כתב התביעה אינו מגלה עילה כנגד הנתבע 2, שהרי היה הוא אך ורק בעל הזכות הציבורית המופעלת על המונית, בעוד הנתבע 1 היה הנהג במונית בעת התרחשות התאונה והפגיעה ברכב התובעים. הנתבע 1 מודה בפגיעה ברכב התובעים, אך מוסיף כי קיימת לו פוליסת ביטוח מסוג פוליסת סחר אשר מכסה את הנזקים הנתבעים על ידי התובעים, ועל כן, מגיש הוא הודעה לצד השלישי, היא חברת הביטוח הכשרה.

4. לטענת הצד השלישי, דין התובענה כנגדה להידחות, משום שהנתבע 1 אינו עומד בתנאי הפוליסה שהוצאה על ידי הצד השלישי, באשר אירוע התאונה ארע שלא במסגרת עיסוקו של המבוטח בפוליסת הסחר אלא בנסיעה פרטית בניגוד לתנאי הפוליסה. לפיכך, אי עמידה בתנאי מהותי בפוליסה מאיין את הכיסוי הביטוחי לנתבע 1 ו/או למבוטח. עוד מוסיפה היא וטוענת, כי הנתבע 1 מסר דיווח כוזב והסתיר ממנה פרטים מהותיים בכוונת מרמה והפר באופן בוטה את הוראות הפוליסה והדין וגם בשל כך דין התביעה להידחות.

דיון והכרעה

5. בדיון שהתקיים בפני, הוכרה אחריות הנתבע 1 לאירוע התאונה ולנזק שנגרם לתובעים וניתן פסק דין כנגדו לטובת התובעים. כן, נמחקה התביעה כנגד הנתבע 2. לפיכך, נותרה במחלוקת אך ההודעה שהגיש הנתבע 1 לצד השלישי.

6. במסגרת בירור ההודעה לצד השלישי, העיד הנתבע 1 בפני כי נסע עם המונית שברשותו לפגישה עם לקוח, וכי לא ביצע נסיעה פרטית, כיון שברשותו ארבעה רכבים ואין לו צורך בנסיעה במונית דיזל ישנה בשבת לצורך נסיעה פרטית. בחקירתו הנגדית עומת הנתבע 1 עם ממצאי דו"ח חוקר מטעם הנתבעת, וזה השיב כי מסר לחוקר את פרטי הבחור איתו נקבעה הפגישה למוצ"ש בשעה תשע בערב, ואשר בדרך אליה ארעה התאונה. זה שלל את טענות ב"כ הנתבעת כי סרב למסור לו פרטים של אותו לקוח למעט את מספר הטלפון שלא היה ברשותו באותה עת. יצוין כי דו"ח החוקר לא הוגש לתיק בית המשפט ואף לא נתבקש ולא אושר חסיונו. לפיכך, לא אישר בית המשפט קבלתו כראיה במהלך דיון ההוכחות. יתר על כן, לא הוגשה בקשה להעדת החוקר על אודות ממצאי הדו"ח, ומשכך אין ולא ניתן היה להעיד ולחקור בחקירה נגדית את החוקר לצורך הוכחת אמיתות האמור בדו"ח. לא זו בלבד, הנתבעת הטוענת למרמה מצד הנתבע 1, לא זימנה לעדות את הקונה הפוטנציאלי של המונית אשר לפגישה עמו נסע הנתבע 1 ואת פרטיו קיבל החוקר מטעם חברת הביטוח מאת הנתבע 1. בסיכומה של חקירת הנתבע 1 התרשמתי כי עדותו היתה מהימנה וכי הצד השלישי לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, כפי שיובהר להלן.

7. ראשית, הנתבע 1 הוכיח כי היה מבוטח הוא אצל הצד השלישי בפוליסת סחר, ועל כך לא היתה בין הצדדים כל מחלוקת. מכאן, שעומד הוא בנטל הראשוני להוכחת עילת ההודעה לצד השלישי, לפיה, מכוח הפוליסה שבין הצדדים, זכאי הוא לכיסוי ביטוחי לפי תנאי הפוליסה. אלא שלטענת הצד השלישי, כפי שעלה אף במכתב הדחיה ששלחה היא לנתבע 1, דחתה היא את הכיסוי הביטוחי לנתבע 1 בשל טענה לביצוע נסיעה פרטית במונית, בעוד הנתבע 1 טוען כי הנסיעה היתה למטרת מכירת המונית. דהיינו, שהמדובר בטענת הגנה של המבטחת לפיה המבוטח לא עמד בתנאי מתנאי הפוליסה ואשר, בהתאם להלכה הפסוקה, חובת הוכחתה מוטלת על כתפי הטוען אותה, דהיינו על הצד השלישי. כך גם ביחס לטענה כי הנתבע 1 פעל בכוונת מרמה כלפיה. האם עמדה הצד השלישי בנטל ההוכחה המוטל עליה? נראה כי התשובה על כך הינה בשלילה.

8. מחקירת הנתבע 1 לא עלה כל ממצא משכנע, בהתאם למאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי, כי זה ביצע נסיעה פרטית במונית, אלא דווקא השתכנעתי מטענתו כי זה נסע לפגישה עם לקוח לצורך מכירת המונית. זה אף מסר לידי החוקר את פרטי הקונה הפוטנציאלי ואילו הצד השלישי לא מצאה להגיש לעיונו של בית המשפט, מבעוד מועד, את ממצאי דו"ח החקירה, ואף לא לזמן את החוקר לחקירה נגדית או את הקונה הפוטנציאלי שפרטיו היו בידיה. נטל זה של הבאת ראיות מוטל על כתפיה אילו רצתה היא למצות את חובתה להוכחת טענות הגנתה כנגד מימוש הכיסוי הביטוחי העומד לרשות המבוטח. אין ולא היה מקום לברר מדוע זה הנתבע 1 לא זימן לחקירה את הקונה הפוטנציאלי כיון שדי בכך שזה סיפק את פרטיו לצד השלישי כדי שזו תחקור בצורה חופשית ותברר בדבר חובתה לתשלום תגמולי הביטוח למבוטחה. ואכן, כפי שהתברר בדיון שנערך בפני, זו חקרה ותשאלה את הקונה הפוטנציאלי, אך בחרה שלא לזמנו למתן עדות בבית המשפט מבלי שהיתה בפניה כל מניעה לעשות כן, ועל כך, אין לה להלין אלא על עצמה בלבד. בנסיבות אלו, לא הוכיחה הצד השלישי כי הנתבע 1 הפר תנאי מתנאי הכיסוי הביטוחי שבמסגרת הפוליסה, וכפועל יוצא, אף לא כי מסר לה דיווח כוזב או הסתיר ממנה פרטים מהותיים בכוונת מרמה.

9. בהערת אגב יצוין, כי גם טענתה להעדר כיסוי ביטוחי בשל הפרת תנאי מתנאי הפוליסה, אינה מסקנה אולטימטיבית וחד משמעית הנתמכת עוד בדין, כפי שהיה מקובל עד לאחרונה, שהרי במסגרת ההלכה התקדימית של בית המשפט העליון, שנפסקה ברע"א 9849/17 אבי פיקאלי נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח' [פורסמה ביום 4.6.19], נהיגה בניגוד לתנאי הפוליסה מהווה החמרת הסיכון הביטוחי המוביל להסדר הפיצוי היחסי הקבוע בסעיף 18 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א -1981 (להלן: "החוק"), אלא אם כן הוכיחה המבטחת את אחד משני החריגים הקבועים בסעיף 18(ג) לחוק. במקרה שלפנינו, אין מקום להחלת הלכת פיקאלי או לדיון בחריגים שבחוק כיון שכלל לא הוכח כי הנתבע 1 פעל בניגוד לתנאי הפוליסה או כי זה החמיר את הסיכון הקבוע במסגרתה. באין קביעה כי הנתבע 1 ביצע נסיעה פרטית במונית בניגוד לתנאי הפוליסה, אזי חל הכיסוי הביטוחי במלואו בעת קרות מקרה הביטוח.

סוף דבר

10. לאור האמור לעיל, מצאתי לקבל את ההודעה לצד השלישי, ולקבוע כי זו חבה בתגמולי ביטוח, כלפי הנתבע 1, כמבוטחה של הצד השלישי, בשל קרות מקרה הביטוח ומכוח פוליסת הביטוח.

11. לפיכך, משהנתבע 1 נמצא כחב כלפי התובעים בחבות כספית, הרי, שמכוח הוראות סעיפים 65 ו-66 לחוק, חבה הצד השלישי בשיפויו של הנתבע 1, ומכוח סעיף 68 לחוק, אף נדרשת לשלם את תגמולי הביטוח ישירות לתובעים, בהתאם לחיובים שחויב הוא בפסק הדין. וכך אני מורה.

12. יוצא איפוא, שעל הצד השלישי לשפות את הנתבע 1 בגין החיובים שחויב בהחלטה מיום 10.10.19, בין אם בתשלום לידיו ובין אם ישירות לתובעים, וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 3000 ₪ ובאגרת בית משפט במלואה עבור ההודעה לצד שלישי.

התשלום יבוצע בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, כ"ד תשרי תש"פ, 23 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.