1. לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בעקבות נזקי רכוש שנגרמו על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 18.11.2017, בין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 87-617-31 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת בביטוח נזקי רכוש (להלן: "הפרטית") לבין כלי רכב, מסוג מיניבוס, מ"ר 64-120-76, שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "המיניבוס") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת בדבר עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לאחריות לקרות התאונה ולעניין היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. עוד בפתח ישיבת ההוכחות, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5. על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהג המיניבוס יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 40% ואילו נהג הפרטית יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 60%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד כדלקמן:

אני מעדיף את גרסתו של נהג המיניבוס שהתיישבה עם מוקדי הנזק, תמונות כלי הרכב בזירת התאונה, על פני גרסתו של נהג הפרטית.

מעיון בתמונות שצולמו בזירת התאונה מיד לאחר התאונה, ניתן לראות את הפרטית כאשר גלגליה הקדמיים מוטים שמאלה. תמונה זו עשויה ללמד כי בעת המגע בין כלי הרכב הפרטית הייתה בהטיה שמאלה. כמו כן, ניתן לראות מהתמונות שצולמו בזירת התאונה כי הפגוש הקדמי בפרטית תלוש מצדו השמאלי וכן כי מוקד הנזק במיניבוס הוא החל מאמצע הדופן הימינית ולכיוון אחורנית.

הואיל ואין מחלוקת כי הפרטית הייתה בצד הימיני של הכביש ואילו המיניבוס בצדו השמאלי של הכביש, ועל יסוד הממצאים העולים מחומר הראיות אני סבור כי הפרטית הוסטה שמאלה, עת המיניבוס היה במקביל אליה משמאלה, וכאשר נהג הפרטית לא נותן דעתו למיניבוס. היה על נהג הפרטית לבחון היטב כי הכביש פנוי טרם סטייתו שמאלה.

משכך, עיקר האחריות לקרות התאונה חל על נהג הפרטית.

עם זאת, איני פוטר את נהג המיניבוס מהאחריות לקרות התאונה.

סבורני כי נהג המיניבוס לא נהג בזהירות הנדרשת בעת הסיעו את המיניבוס בקטע כביש צר ובקרבת בית ספר, ובכלל זה לא נתן דעתו לרכבים החונים בצדי הדרך ועלולים לצאת ממקום חנייתם.

באשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען, אומר שמאחר שהנזק הנטען שנגרם לתובעת נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ומאחר שהצד שכנגד אף לא ביקש לחקור את שמאי התובעת על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.

לפיכך, דין התביעה להתקבל חלקית, כפי האמור בפתח סעיף 5 לעיל.

6. הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, תשלמנה לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 5,261 ₪, שהינו 40% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית המשפט ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת 2 תשלם את שכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל וב"כ הצדדים הקדימו להסמיך את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית משפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ט אדר ב' תשע"ט, 26 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.