23 ינואר 2020

השאלה נשוא הליך זה היא, האם יש להכיר בפגימה בכתפיים של התובעת כ"פגיעה בעבודה" על פי תורת המיקרוטראומה, שכן הנתבע החליט ביום 2.10.2017 לדחות את תביעתה.

התשתית העובדתית

לטענת התובעת בתצהירה:

1. התובעת ילידת 1951.

2. החל מחודש אוגוסט 2012 עבדה התובעת בטלכלל בע"מ כנציגת מכירות במוקד טלפוני (להלן- טלכלל).

3. התובעת עבדה לפחות 6 שעות ליום, היתה מבצעת חיוגים באמצעות טלפון לחצנים כ- 15-20 חיוגים לשעה, סה"כ כ- 100-120 חיוגים ביום, ומתוכם היתה מבצעת כ- 35-40 שיחות עם נמענים. במסגרת שיחות אלה היתה נדרשת התובעת להקלדה ושימוש בעכבר לצורך רישום או סימון במחשב תוצאות שיחה ;וכשידיה באוויר לאורך זמן בנתונים פיזיים של עמדת עבודה צרה (אישור יעקב טאומן מיום 19.3.2018 לגבי כמות החיוגים והשיחות צורף כנספח ב' לתצהיר).

4. העבודה נעשתה תחת לחץ, המכירות היו אגרסיביות בטלפון, התובעת כמו גם יתר נציגי ונציגות המכירה עמדו למבחן יומיומי לפי תוצאות ויעדים, מי שלא היה עומד בקצב היה מפוטר, מדובר באוכלוסיית עובדים צעירים ומבוגרים; והתחרות והלחץ על התובעת היה רב כי ידעה שאם לא תעמוד ביעדים תפוטר ואז תתקשה למצוא עבודה בשל גילה.

5. מתוקף הלחץ הרב בעבודתה של התובעת, היא נדרשה להחזיק את האפרכסת של הטלפון כשהוא צמוד לכתף; ולבצע הקלדה במחשב + העכבר תוך שימוש בשתי ידיים כשהמרפקים רחוקים מהגוף. כשהייתה מתעייפת עברה התובעת להחזיק את הטלפון ביד אחת ולהקליד ביד השניה ולסירוגין היתה מחליפה ידיים. הטלפון עצמו היה טלפון ישן, האפרכסת כבדה והלחצנים היו קשים ומשום כך התובעת נדרשה להפעיל כוח במהלך פעולת החיוג (צילום עמדת התובעת צורף כנספח ג' לתצהיר התובעת).

עיקרי ניהול ההליך

6. ביום 18.6.2018 וביום 18.7.2018 הוגשו, בהתאמה, כתב התביעה וכתב ההגנה שבפנינו.

7. ביום 13.11.2018 התקיים דיון קדם משפט בפני כב' השופטת יפית מזרחי לוי.

8. ביום 27.11.2018 הגיש הנתבע הודעה לתיק אליה צירף את תשובת המעסיק מיום 2.8.2017 לשאלון שנשלח אליו מיום 12.7.2018.

9. ביום 2.1.2019 הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית מטעמה.

10. ביום 24.9.2019 התקיים דיון בפנינו, במהלכו הוגש השאלון למעסיק וכן תשובתו כאמור שניתנה על ידי גב' מורן גראסי, אשר סומנו, בהתאמה, כמוצגים נ/1 ו-נ/2.

11. ביום 13.1.2020 התקיים דיון הוכחות בפנינו, במהלכו נחקרו התובעת ומר יעקב טאומן (להלן- יעקב). במהלך הדיון הוגשו המוצגים הבאים: תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (נ/3); מכתב התובעת למוסד לביטוח לאומי מיום 3.9.2017 (נ/4); תוצאות בדיקת אולטרה-סאונד מיום 22.8.2014 (נ/5); ומסמך רפואי מיום 13.7.2011 (נ/6).

12. בתום הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה. מכאן הכרעתנו.

דיון והכרעה

13. הלכה פסוקה היא, כי על מנת שתוכר תביעה על פי תורת המיקרוטראומה, יש להוכיח רצף ותדירות בביצוע הפעולות (עב"ל (ארצי) 25019-08-15 ערוסי- המוסד לביטוח לאומי; מיום 30.3.16). לפיכך, כאשר מדובר בפעולות שונות ומגוונות ולא בעבודה הכרוכה בביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית או של תנועות זהות או דומות במהותן אחת לרעותה במהלך יום העבודה, אזי המסקנה תהא שלא הונחה תשתית עובדתית מתאימה על פי תורת המיקרוטראומה (עב"ל (ארצי) 2400-10-11 זוהר- המוסד לביטוח לאומי (מיום 12.12.12); עב"ל (ארצי) 34405-01-11 סקוטלסקי- המוסד לביטוח לאומי (מיום 2.8.11); עב"ל (ארצי) 4208-10-16 קרוטמן – המוסד לביטוח לאומי (מיום 24.1.18).

14. תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי ברציפות וללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות אלו אצל המבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו (עב"ל (ארצי) 465/07 עופר יהודאי - המוסד לביטוח לאומי (21.12.2007).יחד עם זאת, יש להראות כי התנועות חוזרות ונישנות "בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע (עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, פד"ע לה 529 (1999). עוד נקבע כי על הפעולות החוזרות ונשנות להיות ברצף, כך שישתרעו על פני פרקי זמן משמעותיים במהלך שגרת העבודה (עב"ל (ארצי) 27000-01-18 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי סולצינר (מיום 17.1.2029).

15. טרם נבאר את קביעתנו, נציין, כי אמנם אין מחלוקת בין הצדדים לגבי תקופת העסקתה של התובעת בטלכלל (ע' 5 ש' 15-18), כי היתה נציגת מכירות (ע' 5 ש' 19-20; ע' 6 ש' 1-3), כי היתה עובדת טובה ומסורה (ע' 8 ש' 30-31, ע' 10 ש' 5-6), כי עבדה 6 שעות ביום (ע' 7 ש' 9-10; ע' 9 ש' 4-6) וכי קיבלה הפסקה במהלכה, בת כחצי שעה (ע' 7 ש' 11-12).

16. עם זאת, לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית, התרשמנו מהעדויות שבפנינו ושמענו את סיכומי הצדדים בעל פה, שוכנענו כי התובעת לא הציגה תשתית עובדתית מתאימה על פי תורת המיקרוטראומה.

17. ראשית, התרשמנו כי התובעת ביקשה להפריז ולהגזים בעדותה, כך בכל הנוגע לעובדה כי נדרשה לעמוד ביעדים על מנת שלא תפוטר (ע' 5 ש' 24-25, ש' 33; ע' 6 ש' 4-14; ע' 10 ש' 1-7), שכן דווקא במוקד בו הועסקה התובעת ואשר יעקב היה מנהלה, "כאשר במוקד שלי היות וחלק מהאנשים הם מבוגרים לא עמדנו מאוד מאוד על כך שיהיו חיוגים רציפים מאוד" (ע' 10 ש' 1-6), ובהמשך: "במוקד שלי אין איומים מהסוג הזה, אבל יכול להיות שזה במקומות אחרים שהיא עבדה במוקדים אחרים והיחס היה שונה והיעדים יותר תובעניים" (ע' 10 ש' 30-32). מכל מקום, יעקב הבהיר, כי הפעילות בכל המוקדים מאוד דומה ומדובר "בפעילות מונוטונית של לראות מספר טלפון שמופיע על המסך ולחייג לאותו מספר או שיש סקר ולדבר עם הלקוח" (ע' 11 ש' 3-10).

18. שנית, התיאור של התובעת לגבי העמדה בה ישבה הוברר כלא נכון. שכן התובעת הקפידה לציין כי בעמדה שלה היו שני טלפונים וכי "עבדתי בקצב עם הידיים (מדגימה מעין הרמת משקולות)" (ע' 5 ש' ש' 26-32). דא עקא, לא זו בלבד שבתמונה שצירפה לתצהירה מופיע טלפון אחד (נספח ב' לתצהירה; ע' 7 ש' 21-23), אלא כי יעקב טען בפנינו כי בעמדה היה טלפון אחד ועדותו בעניין זה מהימנה עלינו (ע' 9 ש' 30-31).

19. בהקשר זה טענה התובעת, כי לנוכח מבנה העמדה, "לא היה לי מקום לידיים כי היה צפוף. היו מחיצות גבוהות שהפרידו ביני לבין מי שישב לידי, והיו גבוהות. הייתי בתוך כוך. היה צפוף והידיים היו באוויר כל הזמן, 90% מהזמן. אני מדגימה תנועה של אגרוף. כשהייתי מתעייפת הייתי מניחה את השפורפרת על הכתף כשהראש מחזיק את השפורפרת. כשהיד שלי נחלשה מאוד העברתי את הטלפון לצד השני". (ע' 7 ש' 24-28). ואולם וזה העיקר, אפילו היו המחיצות גבוהות ואפילו היו הידיים באוויר כל הזמן (דבר שספק בעינינו לנוכח העובדה כי היה טלפון אחד (ע' 9 ש' 26-31), הרי שכבר נקבע שעבודה בתנוחה לא נוחה אינה מקימה תשתית עובדתית למיקרוטראומה (עב"ל (ארצי) 19905-02-13 המוסד לביטוח לאומי – יוניפיליז (מיום 13.7.2014); עב"ל 1656-05-16 איריס מרצי – המוסד לביטוח לאומי (מיום 9.8.2017)(להלן- עניין מרצי).

20. שלישית, התובעת לא נדרשה תמיד לעבוד עם העכבר, שכן הדבר היה תלוי פרויקט, לעתים רשמה ולעתים הקלידה (ע' 6 ש' 21-25).

תימוכין לכך ניתן למצוא בדבריו של יעקב, עת טען בפנינו "בעיקר שיחות טלפון...יש פה ושם לעיתים רחוקות מאוד מאוד פעילות של הקלדה מול מחשב וזה לא מתאים לאנשים מבוגרים כמו התובעת. יכול להיות אני לא זוכר. אני לא יכול לומר זאת בפסקנות" (ע' 10 ש' 22-25).

כך גם נטען במכתב המעסיק כאמור שלפיו:

"...הפעולות המבוצעות הן: חיוג בטלפון לחצנים, רישום או סימון במחשב כאשר זה התבקש. ביום עבודה של 6 שעות היו כ- 5 שעות עבודה נטו בניכוי זמן ההפסקה. הפעולות הינן מבוצעות ברצף (חיוג, הקשבה, שיחה עם הנמען לאחר מכן. סימון תוצאות השיחה). כמו כן, נהוג בחברתנו לאפשר לעובדים מבוגרים לערוך הפוגות בעבודה (לשתיית קפה, ביצוע שיחות פרטיות ועוד הפסקות קצרות נוספות שמצטרפות להפסקה גדולה אחת בת חצי שעה). הפעולות הנ"ל חוזרות על עצמן בכל משמרת".

משכך, תשובתו של יעקב בחקירתו החוזרת ,שלפיה את התשובות שקיבלה היה על התובעת "לסמן בעזרת המקלדת או העכבר על המסך" וכי "הסימון נעשה תוך כדי השיחה" (ע' 11 ש' 12-17) מעוררת קשיים.

מכל מקום, ב"כ התובעת ציין בסיכומיו כי "רישום או סימון במחשב כאשר זה התבקש" (ע' 12 ש' 6).

21. בזיקה לכך נציין, כי אמנם התובעת טענה כי כחלק מעבודתה נדרשה להקליד במחשב ולבצע שימוש בעכבר, תוך כדי השיחה. אלא שמעדותו של יעקב עולה כי התובעת נדרשה לסמן רק את התשובות שניתנו לה בהתאם לכל סקר (ע' 9 ש' 4-13; ע' 10 ש' 10-21). בהקשר זה הדגיש יעקב כי "חלק מהחיוגים הם חיוגי סרק שאין מענה אז לא מתבצעת שיחה אלא חיוג בלבד. בדרך כלל ולרוב המקרים אחוז השיחות המתקיימות מכלל החיוגים הוא 30%, זה תלוי לפי מה שמתקבל" (ע' 9 ש' 21-23). מעדותו של יעקב אנו למדים, כי הצורך להקליד ולעשות שימוש בעכבר המחשב, היה נמוך יותר מזה אשר התובעת ביקשה לצייר בפנינו, וברי כי השימוש המקביל בידיה של התובעת לא היה כנטען על ידה, נמוך באופן משמעותי מ-30%. אפילו נקבל את טענת התובעת כי נדרשה להניח את האפרכסת צמודה לכתף, הרי שבעניין מרצי נקבע כי "אחיזת האפרכסת בעזרת הראש והכתף מהווה תנוחה לא נוחה שכאמור אינה מקימה תשתית עובדתית למיקרוטראומה.

22. רביעית, התובעת טענה אמנם כי ביקשה אוזניות, אך אלו חיממו את אוזניה ולכן זרקה אותן בתחילת שנת 2017 (ע' 6 ש' 26-33). ואולם, במכתבה לנתבע מיום 3.9.2017 נכתב כי "הטלפוניה לא חדישה וגם לא האוזניות...לא יכולתי להרים טלפון וגם האוזניות בערו לי באוזניים ופגעו לי בעירנות בעבודה". כלומר, לא זו בלבד כי ממכתב זה עולה במובלע, כי האוזניות הן ישנות כך שאין מדובר באוזניות שנתקבלו לאחרונה, אלא שהתובעת לא טענה במכתב כלל ועיקר כי זרקה את האוזניות, כך שנקודת המוצא כי עשתה בהן שימוש. תשובותיה במהלך החקירה הנגדית, שלפיה במהלך כל השנים לא עבדה עם האוזניות (ע' 7 ש' 1-6) וכי עשתה בהן שימוש קצר במהלך שנת 2016 (ע' 8 ש' 21-22) אינן מהימנות עלינו. בזיקה לכך נציין, כי במענה לשאלות ב"כ הנתבע, "האם התובעת עבדה עם אוזניות?" השיב יעקב "אני חושב שכן, אבל אני לא זוכר". (ע' 10 ש' 26-29).

23. חמישית, התובעת טענה בפנינו כי החלה לסבול לראשונה מהכתפיים בחודש ינואר 2017 וכי פנתה לראשונה לגורם רפואי ביום 23.3.2017 (ע' 7 ש' 29-33; ע' 8 ש' 1), אך לא זו בלבד שהדבר אינו עולה בקנה אחד עם האמור בתצהירה (סע' ו) - תיעוד וטיעון אשר נפקד מכתב התביעה, אלא שהוברר בעדותה בפנינו כי כבר בשנת 2011 פנתה לאורותופד עקב "כאבים כתף ימין אחרי פעילות ספורטיבית"; ובשנת 2014 פנתה לאורתופד שכן "שחיתי בבריכה ומשהו בעט בי והרגשתי כאב בכתף שמאל. כשחזרתי לתל אביב הלכתי לאורתופד ושלח אותי לפיזיותרפיה וזה עבר". כשהוצגו לתובעת מסמכים רפואיים בעניין (נ/5 ו-נ/6), מהם עולה כי בכל אחד מהמסמכים האמורים מופיע קרע, תשובותיה לא הניחו את דעתנו (ע' 8 ש' 2-18).

24. לסיכום, אמנם עבודתה של התובעת היתה מונוטונית בהיבט של פעולת החיוג, הקשבה, שיחה עם הנמען ולאחר מכן סימון תוצאות השיחה, אך התובעת לא הוכיחה את ליבת טענותיה שלפיה נדרשה לבצע באופן רציף תנועות חוזרות ונשנות של הקלדה במחשב + העכבר תוך שימוש בשתי הידיים, זאת למעט פעולת החיוג עצמה; ועצם העובדה שהמרפקים רחוקים מהגוף והידיים באוויר הרי שמדובר בתנוחה בלבד, אשר כשלעצמה אינה מהווה תשתית עובדתית למיקרוטראומה. כך גם הטענה שלפיה נדרשה לסירוגין להחליף ידיים נתגלה כאינה נכונה, הן לנוכח העובדה שמדובר בטלפון אחד והן לנוכח השימוש באוזניות.

25. אשר על כן, התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו טבת תש"פ, (23 ינואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.