1. ביום 26/2/15 אירעה למערערת, ילידת 7/1963, תאונת דרכים אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.

2. וועדה רפואית מדרג ראשון החליטה כי למערערת 20% נכות זמנית מיום 23/3/15 עד ליום 30/6/15 ו- 0% נכות צמיתה החל מיום 1/7/15, וכנגד החלטתה הגישה המערערת ערר.

3. ביום 13/6/17, ניתן פסק דין בעניינה של המערערת, בתיק בל 37150-03-17 (כב' השופט מוסטפא קאסם, להלן: "פסק הדין"), בו הוחזר עניינה לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, ובהסכמה, על מנת שתפעל כדלקמן:

"... לנמק ולהבהיר את קביעתה בעניין המועד של הנכות הזמנית מדוע נעשה שינוי למועד דרגת הנכות הצמיתה מיום 1.9.16 ויום 1.9.15, ובהתאם הוועדה תיתן את דעתה לעניין מועד התחולה של הנכות הזמנית, תוך נימוק קביעתה.

כמו כן ובשים לב להערות בית הדין באשר לבדיקת EMG, אני מסכים כי המערערת תופיע בפני הוועדה כשבידיה בדיקת EMG חדשה שתבוצע עם מחט.

לאחר שהוועדה תעיין בתוצאות הבדיקה החדשה, תשקול קביעתה בהתאם.".

4. בהתאם להוראות פסק הדין, הוועדה הרפואית לעררים שבה והתכנסה ביום 19/3/18 (להלן: "הוועדה"), והחליטה כי למערערת 20% נכות זמנית מיום 23/3/15 עד ליום 30/6/15, 10% נכות זמנית מיום 1/7/15 עד ליום 31/8/15 ו- 0% נכות צמיתה החל מיום 1/9/15 .

כנגד החלטת הוועדה הנ"ל הוגש הערעור אשר לפניי.

5. עיקר טענות המערערת –

א. הוועדה קבעה כי מועד התחולה של הנכות הצמיתה הוא 1/9/15, ללא שום הנמקה והתייחסות לטענות המערערת והוראות פסק הדין המפורשות.

ב. לאור ממצאי בדיקת ה- EMG עם מחט, אשר תומכים בטענת המערערת לכאב והגבלה, היה על הוועדה לשקול יישום פריט 35(1)(ב) לרשימת הליקויים, ולא לעמוד על יישום פריט 37. הוועדה נתבקשה לקבוע נכות בגין הסבל, אך זנחה את טענתה של המערערת בעניין זה.

ג. המערערת זכאית לנכות לאור ממצאי ה- EMG, וזאת מאחר ופריט 31 לרשימת הליקויים תוקן ב- 7/16 החל מיום 1/10/16, ואילו המערערת נבדקה על ידי הוועדה הרפואית מדרג ראשון קודם לתיקון.

ד. הוועדה חרגה מסמכותה, הפעילה שיקולים זרים והתעלמה כליל מההוראות המחייבות אותה, ומכאן יש להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה בהרכב אחר.

6. עיקר טענות המשיב –

א. הוועדה מלאה אחר הוראות פסק הדין.

ב. הוועדה הסבירה כי ביום 6/2/17 נקבעה למערערת נכות זמנית נוספת לזו אשר נקבעה על ידי הוועדה מדרג ראשון, ובשל טעות קולמוס, שתוקנה בכתב יד, נרשם 1/9/16 במקום 1/9/15 .

ג. הוועדה עיינה בממצאי ה- EMG מיום 15/6/17 וציינה את ממצאיה, תוך הפניה לבדיקתה הקלינית אשר בה לא נמצא כל חסר נוירולוגי ולא נמצאה עדות לגירוי שורשי. הוועדה ציינה כי בשל הממצאים הקליניים סברה כי אין צורך בביצוע הבדיקה עם מחט, ולאור הממצאים הקליניים אין מקום לקביעת אחוזי נכות.

ד. הבדיקה הקלינית עדיפה על בדיקות עזר, כשקביעת אחוזי הנכות ו/או בחירת פריטי הליקוי הינם עניינים רפואיים אשר בסמכותה הבלעדית של הוועדה.

7. החלטת הוועדה – המערערת הופיעה בפני הוועדה יחד עם בא כוחה, אשר מסר את הדברים הבאים:

"ביקשנו לקבוע נכויות זמניות עד שנת 2016. מבקש שוב לשקול את עניין הנכויות הזמניות, אני הצגתי בזמנו מסמכים המראים מעקבים וטיפולים עד פברואר 2016.

בדרג הראשון לא נקבעה נכות צמיתה בעקבות מצב קודם, למרשתי לא היה מצב קודם. מרשתי סובלת מהגבלות תנועה, בוצעה בדיקת EMG עם מחט, הבדיקה מוכיחה את טענתנו. מרשתי נבדקה ע"י דרג 1 במרץ 2016, יש רליוונטיות לבדיקת EMG במקרה שבנדון. מבקש לקבוע נכות בהתאם לסבלה של מרשתי, היעדר קיומו של כל מצב קודם ובדיקת ה EMG.".

כפי שעולה מסעיף 4 לפרוטוקול, בפני הוועדה הונחה בדיקת EMG מיום 15/6/17 . הוועדה סיכמה את מסקנותיה וקבעה כדלקמן:

"הועדה עיינה בקפידה בהוראות פסק הדין מיום 13.06.17.

בעניין הנכויות הזמניות: בועדת העררים האחרונה מתאריך 06.02.17 נקבעה נכות זמנית נוספת מתום הנכות הזמנית שנקבעה בדרג 1 קרי מיום 01.07.15 ועד 31.08.15. יש לציין ששבתיק נפלה טעות קולמוס שתוקנה בכתב יד – בתום הנכות הזמנית נקבע 0% מיום 01.09.16 במקום 01.09.15. הועדה מבהירה כי התחולה לעניין הנכות הצמיתה הינו מיום 01.09.15.

הבדיקה הקלינית של הועדה מיום 06.02.17 היתה תקינה.

הועדה מתייחסת לבקשת בית הדין לגבי בדיקה EMG. בוצעה בדיקה EMG מתאריך 15.06.17 אשר הראתה גלי F מאורכים וסימנים לדינרווציה כרונית בשרירים הפרהספינאליים הצוואריים האמצעי והתחתון. בבדיקה הקלינית של הנ"ל בועדה הרפואית לא נמצא כל חסר נוירולוגי ולא נמצאה כל עדות לגירוי שורשי לפיכך כבר בסיכום הועדה צוין שהיות ובבדיקה הקלינית אין עדות לבדיקה שורשית אין צורך בהשלמת הבדיקה כולל בדיקת המחט. לכן הועדה חוזרת וקובעת שלא קיימים סימני גירוי שורשי קליניים ולכן אין מקום לקביעת אחוזי נכות בגין גירוי שורשי.".

(יש לציין כי הציטוטים לעיל מפרוטוקול הוועדה הובאו במלואם, על טעויות הכתיב ו/או ההדפסה אשר נפלו בהם, ככל ונפלו).

8. דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

9. בעב"ל 53609/12/10 זכריה עודה – המל"ל (מיום 17.2.2014) נפסק:

"בהתאם לפסיקה, כאשר עניינו של מבוטח מוחזר לוועדה רפואית לעררים לדיון מחודש בעקבות פסק דין ובפסק הדין נקבעו הוראות, על הוועדה להתייחס לאמור בפסק דינו של בית הדין האזורי, ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה. משכך, ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת הוועדה, במקרה כזה, מוגבלת לבחינת השאלה - האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין [דב"ע נא/29-01 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע כד 160; עב"ל 114/07 אבנר עורקבי - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו], 8.1.2008]".

אי לכך, ובהתאם להלכה הפסוקה, יש לבחון אם הועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין.

10. הוראות פסק הדין התייחסו לשתי סוגיות: הראשונה, מועד התחולה של הנכות הזמנית והשנייה, בדיקת ה- EMG עם מחט, אשר המערערת אמורה היתה להציג בפני הוועדה.

בכל הנוגע למועד התחולה של הנכות הזמנית – כפי שפורט לעיל, הוועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה למערערת נכות זמנית בשיעור של 20% לתקופה שמיום 23/3/15 עד ליום 30/6/15, ואילו הוועדה נשוא הליך זה, בהתכנסותה בטרם מתן פסק הדין, קיבלה את ערר המערערת ביחס לתקופת הנכות הזמנית, באופן חלקי, וקבעה תקופת נכות זמנית נוספת, בשיעור של 10% מיום 1/7/15 עד ליום 31/8/18 ו- 0% נכות צמיתה החל מיום 1/9/16, כשבפרוטוקול אותה ישיבה בוצע תיקון, בכתב יד, ובמקום 1/9/16, התאריך תוקן בכתב יד ל- 1/9/15 (ר' פרוטוקולים אשר הוצגו בהליך אשר התנהל לפני כב' השופט קאסם). בפסק הדין הוועדה נתבקשה להסביר את פשר שינוי המועד הנ"ל "ובהתאם" לתת את דעתה לעניין מועד התחולה.

מעיון בפרוטוקול הוועדה נשוא הליך זה עולה כי הוועדה הסבירה כי הרישום של 1/9/16 היה טעות קולמוס אשר תוקנה בכתב יד, תוך שהיא מפנה לעובדה לפיה הנכות הזמנית הוארכה לתקופה של חודשיים נוספים, עד 31/8/15, אשר בתומה נקבעה למערערת נכות צמיתה, דבר אשר מתכתב עם המועדים אשר נקבעו לגבי תום הנכות הזמנית, ובכך הוועדה קיימה את הוראת פסק הדין עת הסבירה כי מדובר בטעות קולמוס.

אין לקבל את טענת המערערת לפיה היה על הוועדה, בהתאם להוראות פסק הדין, לדון בסוגיית תחולת הנכות הזמנית מלכתחילה. פסק הדין לא הורה לוועדה לדון מחדש בסוגיה זו אלא התייחסות הוועדה בעניין זה הוגבלה לשינוי אשר בוצע בכתב יד, ורק "בהתאם" לאותו הסבר אשר היה על הוועדה לספק, היה על הוועדה לתת את דעתה לעניין מועד התחולה. היינו, ככל והוועדה היתה קובעת כי תום הנכות הזמנית הינו 1.9.16 ולא 1.9.15, היה עליה לדון בקביעת הנכות הזמנית עד לאותו מועד, אך משהוועדה הבהירה כי הנכות הזמנית נקבעה עד ליום 31/8/15, והנכות הצמיתה היא החל מיום 1/9/15, בכך קיימה הוועדה את הוראות פסק הדין, ובהחלטתה לא נפל פגם משפטי כלשהו.

11. באשר לחלקו השני של פסק הדין, ההוראה לפיה על הוועדה לעיין בבדיקת EMG עם מחט, ולשקול את קביעתה מחדש – עולה כי גם בעניין זה הוועדה קיימה את הוראת פסק הדין, כפי יפורט להלן.

מהפרוטוקול עולה כי בדיקת EMG עם מחט מיום 15/6/17 הונחה בפני הוועדה, אשר עיינה בה ופרטה את ממצאיה. הוועדה ציינה כי בבדיקתה הקלינית של המערערת לא נמצא כל חסר נוירולוגי או עדות לגירוי שורשי, ומכאן אין מקום לקביעת נכות. הוועדה אף הסבירה כי בשל תוצאות הבדיקה הקלינית התקינה, היא לא מצאה לנכון להפנות את המערערת לבדיקת EMG עם מחט.

עולה כי הוועדה העדיפה את ממצאי בדיקתה הקלינית, אשר נמצאה תקינה, על ממצאים הדמתיים, נמקה את החלטתה, ובכך לא נפל פגם משפטי בהחלטתה.

יש לדחות את טענות המערערת לעניין יישום פריט ליקוי 35 ו- 31 לרשימת הליקויים. בפסק הדין הוועדה לא נדרשה לשקול יישום מי מבין הפריטים הנ"ל. כשאין לקבל את טענת המערערת לפיה יש לקבוע נכות על יסוד הממצאים הקליניים של הוועדה מדרג ראשון, ויישום פריט אשר היה בתוקף באותו מועד. ברגע שמוגש ערר, הסמכות לקביעת הנכות עוברת לוועדה הרפואית לעררים, אשר בודקת את המערערת מלכתחילה ולה הסמכות לאשר את החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, לבטלה או לשנותה, כאמור בתקנה 30 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 והכל על בסיס בדיקתה הקלינית וממצאי אותה בדיקה (ר' עב"ל 47291-09-17 המל"ל – אבו סרחאן, מיום 30/1/18). בעניינו, הוועדה ציינה כי ממצאי בדיקתה הקלינית היו תקינים ומכאן אין לקבוע למערערת נכות צמיתה כלשהי, ואילו בדיקת ה- EMG (אשר לטעמה של המערערת מזכה אותה באחוזי נכות) בוצעה הרבה לאחר התיקון הנטען בפריט 31 לרשימת הליקויים.

12. סיכומו של דבר, לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה מושא הערעור או במסקנותיה עת יישמה את פסק הדין, ומכאן דין הערעור להידחות.

הואיל ומדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

13. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ' טבת תשע"ט, (28 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.