נגד

צדדים שלישיים 1. סופר שירות לכל בע"מ

2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

באמצעות ב"כ עו"ד ארז בלוך

עסקינן בתביעה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] לפיצוי התובעת בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, בתאונה מיום 2.10.16, בעת שנפלה במרכול רשת "מגה בעיר" בקניון מלחה בירושלים ונחבלה בברך ימין (להלן: "המרכול" או "התאונה" לפי העניין).

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. התביעה הוגשה כנגד "מגה קמעונאות בע"מ", הבעלים והמחזיקה במרכול (להלן: "המחזיקה") בטענה, כי התאונה אירעה כתוצאה מלכלוך רב שהיה על רצפת המרכול וכנגד הכשרה חברה לביטוח בע"מ, מבטחת המרכול במועדים הרלוונטיים לתאונה (להלן: "הכשרה" ולהלן ביחד: "הנתבעות").
2. המחזיקה והכשרה שלחו הודעת צד שלישי כנגד "סופר שרות לכל בע"מ", החברה אשר במועדים הרלוונטיים הייתה אמונה, לטענתן, על הניקיון במרכול בו אירעה התאונה בהתאם להסכם שירותי ניקיון, כפי שנכרת בינה לבין המחזיקה (להלן: "חברת הניקיון" או "הסכם שירותי הניקיון" לפי העניין), וכנגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ, שבמועדים הרלוונטיים ביטחה, לטענתן, את חברת הניקיון בביטוח אחריות כלפי צד שלישי והנפיקה אישור קיום ביטוחים, בגדרו כיסתה גם את המחזיקה בביטוח ראשוני בתקופה הרלוונטית לתאונה (להלן: "אישור קיום הביטוחים" או "הפניקס" לפי העניין) (העתק מהסכם שירותי הניקיון ואישור קיום הביטוחים צורף לכתב-ההגנה מטעם הנתבעות).
3. במסגרת כתב-ההגנה מטעמן הכחישו חברת הניקיון והפניקס חבות בגין התאונה הנדונה ושלחו הודעת צד רביעי כנגד המחזיקה וכנגד הכשרה.
4. הצדדים חלוקים בדעתם הן בסוגיית החבות והן בסוגיית הנזק; בישיבת הוכחות מיום 20.12.21 נשמעו עדויות התובעת ומר י.כ. בעלה (להלן: "בעלה של התובעת"); הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב ולהלן פסק-הדין.

דיון והכרעה

סוגיית האחריות

1. התובעת, ילידת 27.7.56, נפלה במרכול בעת שערכה קניות בפתחו של ערב ראש השנה, שחל באותו היום.
2. הצדדים אינם חלוקים בדעתם באשר לעצם נפילת התובעת, אלא אך באשר לנסיבות הנפילה וממילא בשאלה האם יש להטיל בגינה אחריות, אם לאו. בעוד התובעת טוענת, כי הסיבה לנפילתה נעוצה ברצפה המלוכלכת במרכול [ראו עמוד 1 לסיכומים מטעמה]; הנתבעות טוענות, כי גרסת התובעת, הן בנוגע לעצם קיומו וטיבו של המפגע והן בנוגע לקשר הסיבתי בינו לבין נפילתה, לא הוכחה וממילא שאין להטיל עליה כל אחריות בגינה [ראו פרק "נטל ההוכחה" בסיכומים מטעם הנתבעות וסעיף א.1. לסיכומים מטעם הצדדים השלישיים].
3. לאחר שעיינתי בכתבי בי-הדין על נספחיהם ושמעתי את העדויות מצאתי לקבוע, כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח, ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט אזרחי, גרסתה לנסיבות התאונה. ואפרט.
4. בתצהיר עדותה הראשית העלתה התובעת גרסתה, לפיה הסיבה לנפילתה נעוצה בלכלוך שהיה על רצפת המרכול. כך על-פי התצהיר, "... לאחר סיום הקניות, ניגשתי לקופות ושילמתי עבור המצרכים. עם סיום התשלום, בעודי פונה לדרכי עם שקית הסופר ביד, החלקתי על לכלוך שהיה על רצפת הסופר, בסמוך לקופות, וכתוצאה מכך נפלתי ונחבלתי" [ההדגשה אינה במקור].
5. כך גם עולה מעדות התובעת, כי "הרצפה הייתה מלוכלכת... היו מלא ניירות, זה היה סוף היום של הסופר והיה מלוכלך" [ההדגשה אינה במקור] (עמוד 6 בשורות 18-20); "... היה משהו על הרצפה מרוח, זה לא היה מים בטוח... היה לכלוך על הרצפה" [ההדגשה אינה במקור] (עמוד 8 בשורות 7-9).
6. תימוכין לגרסת התובעת ניתן למצוא בעדות בעלה, אשר הגיע למקום התאונה בסמוך לאחר התרחשותה ומשנשאל בעדותו האם הוא יודע מה הסיבה לנפילתה, השיב "ראיתי את הלכלוך שהיה" [ההדגשה אינה במקור] (עמוד 14 בשורות 28-29).
7. ראו גם תמלילי שיחות טלפוניות שערך בעלה של התובעת עם הגב' נועה בן הרוש, מנהלת תביעות ביטוח של המחזיקה (להלן: "מנהלת תביעות ביטוח") וכן עם מר מג'די חלואני, מנהל המרכול במועדים הרלוונטיים לתאונה (להלן: "מנהל המרכול") (העתק מקבצי שמע המתעדים את השיחות ומתמלילי השיחות אשר נערכו על-ידי "חבר תרגומים בע"מ" והצהרת החברה, לפיה התמלול תואם את התוכן המקורי ומשקף נכונה את האמור והנטען בהקלטה צורף לראיות מטעם התובעת).
8. מהתמלילים עולה, כי במסגרת השיחה עם מנהלת תביעות ביטוח של המחזיקה, מסר בעלה של התובעת, כי "הרצפה הייתה מאוד מלוכלכת, היה שם איזה ג'ל, היה שם עגבנייה, אני לא יודע" [ההדגשה אינה במקור] וכך גם נמסר על-ידו במסגרת השיחה עם מנהל המרכול, אשר על-פי עדותו נערכה כשבוע בלבד לאחר התאונה (עמוד 16 בשורות 3-7), כי "... הרצפה היה שם איזה ג'ל, כמו לא יודע או עגבנייה או לא משנה מה, ג'ל של... או יוגורט..." [ההדגשה אינה במקור].
9. גרסת התובעת לנסיבות התאונה נתמכת גם בתיעוד מזמן אמת. כך, עולה מדו"ח מד"א, כי "לדבריה במהלך קניות שעשתה בסופר החליקה וסובבה את רגל ימין ... " [ההדגשה אינה במקור] וכך גם עולה ממסמך קבלה רפואית ומגיליון שחרור ממיון, כי "טרם פנייתה במהלך היותה בסופר מגה החליקה..., נפלה ונחבלה בברך ימין..." [ההדגשה אינה במקור] (העתק דו"ח מד"א וגיליון שחרור ממיון בית-החולים צורף לראיות מטעם התובעת).
10. התיעוד האמור נערך במועד סמוך לאחר התאונה ואודות חשיבות רישום רפואי, בסמוך לאחר אירוע תאונתי, כבר נפסק לא אחת, כי הגרסה הראשונית מהווה תגובה ספונטנית מידית לאירוע מרגש או מסעיר, בנסיבות שאינן מקיימות יסוד לחשש, כי האמרה כוזבת, ומכאן משקלה הראייתי הגבוה של הגרסה בהיותה אותנטית ושעה שנמסרה בסמוך לאירוע ובטרם היה למוסר הגרסה ספק לשקול את השלכותיה של הגרסה על מצבו המשפטי [ראו למשל ע"א (מחוזי ת"א) 1715/01 הכט ברקו נ' מנורה (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 11/04/02)].
11. תימוכין נוסף לגרסת התובעת, לרבות בכל הנוגע לגורם לנפילתה, ניתן למצוא בתמונות הצבעוניות שצולמו עוד בזירת התאונה, בסמוך לאחר התרחשותה (להלן: "התמונות") ואשר על-פי עדות התובעת, צולמו במכשיר הפלאפון שלה על-ידי עוברת אורח אשר הגיעה למקום, סייעה בידה להתקשר לבעלה על מנת להודיע לו על קרות התאונה וצילמה אותה מיוזמתה (עדות התובעת בעמוד 7 בשורות 16-27 ועמוד 12 בשורות 17-20; עדות בעלה של התובעת בעמוד 14 בשורות 5-7, עמוד 16 בשורות 8-11 והעתק מהתמונות צורף לראיות מטעם התובעת).
12. בתמונות נראית התובעת כשהיא שוכבת על הרצפה וחובשים של מד"א מטפלים בה; לצידה תיק ושתי שקיות עם קניות; דבר מה מעוך בצבע חום – אדמדם דבוק על סוליית אחד הסנדלים שנעלה; נוזל שקוף בגוון כתום - אדמדם מרוח על הרצפה בסמוך לרגליה וחלקי שקיות מפוזרים על הרצפה מסביבה (העתק מהתמונות הצבעוניות הוגש בדיון ההוכחות).
13. אני סבורה, כי די בתמונות אלו, אשר כפי העולה מהן צולמו בזמן אמת בזירת התאונה, כדי ללמד על קיומם של מפגעים, שכל אחד מהם עשוי היה להוות גורם להחלקה ועל אחת כמה וכמה שילובם ומכאן מצאתי לקבוע, כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח גרסתה לתאונה.
14. אכן, בתיעוד הרפואי מזמן אמת נרשם, כי התובעת החליקה על "עגבנייה", בעוד שבעדותה ובתצהיר מטעמה עמדה התובעת על כך שהיא "לא החליקה על עגבנייה, מלפפון או כל פרי או ירק אחר אלא על לכלוך רב שהיה על הרצפה..."; היא לא אמרה לאף אחד, אף לא לבעלה, כי החליקה על עגבנייה ולא ברור לה מדוע נרשם כך (עמוד 7 בשורה 28 – עמוד 8 בשורה 3 ועמוד 8 בשורות 12-16).
15. עם זאת, התובעת גם העידה, כי לאחר התאונה היא הייתה מאוד "כאובה"; היא לא הסתכלה על מה היא החליקה בזמן ששכבה על הרצפה אלא רק הרגישה שהחליקה על "משהו מלוכלך"; התקהלו סביבה אנשים ש- "דיברו" והיא לא ידעה בזמן אמת על מה החליקה אלא הבינה מהו הגורם להחלקה רק בדיעבד, בעת שראתה את התמונות (עמוד 7 בשורה 28 – עמוד 8 בשורה 3, עמוד 8 בשורות 12-16, עמוד 13 בשורות 4-5 ועמוד 13 בשורות 8-10).
16. מכל מקום אני סבורה, כי אין זה משנה האם התובעת החליקה על עגבנייה או על כל דבר מה אחר, שהרי הרצפה ממילא אמורה להיות נקייה ופנויה מפירות, ירקות, נוזלים או כל עצמים אחרים, העשויים להוות מכשול למבקרים במקום; הימצאות האמור על רצפת המרכול הינה סיכון בלתי סביר אשר ראוי לנקוט אמצעי זהירות לשם מניעתו ומכאן, שאין לטיב המפגע כל משמעות בנסיבות הנדונות בקביעת האחריות.
17. אומנם, בתמליל השיחה בין בעלה של התובעת לבין מנהל המרכול, כפי שהוגש מטעם התובעת בעצמה, נרשם מפי המנהל, כי ניתן לומר "כמעט וודאי", שמקור הנוזל שברצפה הוא בשוקו שנשפך מעגלת קניות של לקוח שהלך לפניה, קרי שמדובר במפגע טרי שנוצר בסמוך לפני התאונה וממילא לא היה עולה בידי המחזיקה להסירו בטרם עת. עם זאת, אין חולק בין הצדדים, כי המנהל לא נכח במרכול בעת שאירעה התאונה או בסמוך לאחריה; מהתמליל עולה, כי לדבריו, בבירור עם הקופאיות שעבדו במרכול בעת הרלוונטית נמסרו גם גרסאות שונות ולפיהן, בין היתר, התובעת החליקה על "קליפה של תפוז" או "שאריות של השקיות" ועוד לדבריו, ניתן לראות בסרטון, אשר תועד במצלמות האבטחה במקום בעת הרלוונטית, "חתיכות, השאריות של השקיות גופיה שלנו, ניילון..." על הרצפה.
18. מכל מקום, מסקנת מנהל המרכול כפי שהיא עולה מהתמליל, ולפיה מקור הנוזל הוא בשוקו שנשפך מעגלה של לקוח שהלך לפני התובעת, נסמכת על בדיקת הקנייה של אותו לקוח שהלך לפני התובעת וכן על הסרטון שתועד במצלמות האבטחה במקום, בו הוא צפה יחד עם הקב"ט ובו לכאורה, "רואים את הלקוח הזה עם ילדים, שהיה לו שוקו בעגלה".
19. דא עקא, שהסרטון ותיעוד הקנייה של אותו לקוח, המצויים בשליטת המחזיקה, כלל לא הוגשו לבית-המשפט; כך גם המחזיקה לא הגישה את טופס התאונה, שעל-פי התמליל, מולא על-ידי מי מטעמה בזמן אמת והועבר ללשכה המשפטית וכן נמנעה מלזמן לעדות עדים רלוונטיים המצויים בשליטתה, כמנהל המרכול, הקב"ט שצפה יחד עמו בסרטון והקופאיות שנכחו במרכול במועדים הרלוונטיים לתאונה ואשר בעדותם היה כדי לשפוך אור בסוגיה השנויה במחלוקת בין הצדדים. מכאן, שהנתבעת לא הביאה ראיות הסותרות את הראיות מטעם התובעת וכלל ידוע הוא שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה אותה הראיה, הייתה פועלת כנגדו [ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לב(1)736 (1980)].
20. בהקשר זה יוער, כי המחזיקה אף לא השלימה ההליכים המקדמיים ונמנעה מלמלא תצהיר גילוי מסמכים ותצהיר תשובות לשאלון מטעם התובעת. בהודעה מיום 9.6.21, כפי שהוגשה לתיק בית-המשפט, טענו הנתבעות שהמחזיקה לא עשתה כן בשל השינויים שחלו לנוכח רכישת "מגה" על-ידי "קבוצת יינות ביתן" ורכישת "קבוצת יינות ביתן" לאחרונה על-ידי "אלקטרה" ובהינתן, כי "הגורמים במחלקה המשפטית האחראיים על ריכוז נושא התביעות והטיפול בהם סיימו עבודתם בחברה" וכי בעת הרכישה "לא נשמרו מסמכים בצורה מסודרת".
21. דא עקא, שאין חולק, כי במועד התאונה הבעלות במרכול הייתה בידי "מגה" ורק מאוחר יותר היא נרכשה על-ידי "קבוצת יינות ביתן"; הנתבעת אינה מציינת בהודעתה או בסיכומים מטעמה, מהו מועד רכישת "מגה" על-ידי "קבוצת יינות ביתן"; אין בפיה כל טענה, כי היא נרכשה עובר להגשת כתב-התביעה; ממילא היה עליה להיערך בהתאם, לפעול בשקידה סבירה לאיתור ושמירת התיעוד הרלוונטי התומך בהגנתה בעת שידעה על התביעה ומשלא עשתה כן, אין לה להלין אלא על עצמה בלבד.
22. לא זו בלבד אלא שעוד עולה מהודעת המחזיקה, כי אותם עובדים שעבדו במועדים הרלוונטיים לתאונה, ובכלל זה מנהל המרכול וסגן המנהל, עבדו ברשת במועד הגשת ההודעה, קרי ביום 9.6.21, הגם שלכאורה עמדו בפני סיום תפקידם אותה העת, ומכאן שמדובר בעדים אשר היו בשליטת המחזיקה וממילא שהיה בידי הנתבעות לגבות מהם תצהיר עדות ראשית או למצער לזמנם לעדות והימנעותן פועלת לרעתן.
23. נוכח המפורט לעיל, מצאתי לקבל את גרסת התובעת, לפיה התאונה אירעה מחמת החלקה על לכלוך ברצפת המרכול וכל שנותר הוא לקבוע האם בנסיבות בהן אירעה התאונה חבה הנתבעת כלפי התובעת בעוולת הרשלנות.
24. "על מנת להוכיח חבות מכוח עוולת הרשלנות יש להוכיח שלושה: קיומה של חובת זהירות בין המזיק לניזוק, הפרת אותה חובה בהתרשלות וקשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק שנגרם [ראה ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (1982)]. דומה, כי אין עוד צורך להכביר במילים על ההלכה המקובלת, לפיה חובת הזהירות, המושגית והקונקרטית, נגזרת מן הצפיות, הטכנית והנורמטיבית, של הנזק" [ת.א. (מחוזי-מרכז) 52594-09-11 פלונית נ' חברת גני יהושע בע"מ ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 24.3.16)].
25. חובת זהירות מושגית של בעלים ומחזיק במקרקעין כלפי המבקרים במקרקעין הוכרה זה מכבר בפסיקה ומשקמה חובת זהירות מושגית, נדרש בית-המשפט לבחון קיומה של חובת הזהירות הקונקרטית, אשר כידוע נקבעת על-פי מבחן הצפיות, קרי האם אדם סביר, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, יכול וצריך היה לצפות את התרחשות הנזק.
26. כידוע, בגדר החובה כאמור, אין המזיק נדרש למנוע באופן מוחלט כל סיכון, אלא לנהוג כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיבות העניין, עליו לפעול על-פי רמת זהירות אובייקטיבית הנקבעת על יסוד שיקולים שבמדיניות משפטית, וכבר נפסק, כי "אמות המידה לקביעת המדיניות המשפטית הראויה בעניין זה מבוססות על שקלול רמת הסיכון כנגד עלות אמצעי הזהירות, בהתחשב בערך החברתי של הפעילות שבגינה נוצר הסיכון. כלומר, הגורמים שיש לשקול הם: ההסתברות להתממשות הסיכון; גובה הנזק הצפוי; עלות האמצעים בזמן ובמאמץ למניעת הנזק והאינטרס הציבורי בפעילות יוצרת הסיכון" (ע"א 3124/90 מאיר סבג נ' דוד אמסלם ואח', פ"ד מט(1) 102).
27. הנה כי כן, חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון והיא מתגבשת אך בעטים של סיכונים בלתי סבירים, קרי סיכונים, אשר החברה רואה אותם במידת חומרה יתרה, באופן שהיא דורשת שיינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעם ובין יתר הגורמים אותם יש לשקול בקביעת סיווג הסיכון, אם סביר הוא אם לאו, עומד גם השיקול של עלות האמצעים בזמן ובמאמץ למניעת הנזק.
28. מן הכלל אל הפרט. בענייננו אני סבורה, כי הסיכון של החלקה על לכלוך, שאריות מזון או נוזל ברצפת המרכול, המשמש המוני לקוחות מידי יום, אינו סביר בשים לב להסתברות להתממשות הסיכון ולגובה הנזק הצפוי, כפי שאף נגרם בפועל.
29. בפרט נאמרים הדברים, בהינתן העובדה שביום בו אירעה התאונה חל ערב ראש השנה וניתן היה לצפות עומס לקוחות במקום וממילא יצירת לכלוך רב מהרגיל ובהינתן מיקום המפגע - בסמוך לקופות, ניתן היה גם לצפות שבתום עריכת הקניות, לקוחות האוחזים בידיהם בשקיות או גוררים עגלות יתקשו מטבע הדברים לשים לב למדרך רגלם.
30. מכאן אני סבורה, כי היה בידי המחזיקה כעניין עובדתי והיה עליה כעניין נורמטיבי, לצפות את התרחשות הנזק, לאמור, כי הלקוחות עשויים להחליק על הלכלוך ברצפה ולהיפגע בגופם ומשכך גם היה עליה לנקוט באמצעי זהירות למניעת התרחשות הנזק.
31. אלא שהמחזיקה לא הביאה ולו בדל ראיה אשר יש בה כדי ללמד, כי במועדים הרלוונטיים נקטה באמצעי זהירות למניעת התרחשות הנזק ובפעולות סבירות לניקיון המרכול, ממילא לא יצאה ידי חובתה והימנעותה פועלת לרעתה [ע"א 548/78 שלעיל].
32. הנתבעות טוענות, כי המחזיקה נקטה באמצעי זהירות בכך שהתקשרה עם חברת הניקיון בהסכם למתן שירותי ניקיון במרכול ובכך יצאה ידי חובתה. במסגרת הודעת צד שלישי ששלחו כנגד חברת הניקיון והפניקס הן טוענות, כי חברת הניקיון הפרה התחייבויותיה מכוח ההסכם לשמור על ניקיון שוטף במהלך כל שעות פעילות הסניפים ועד לסגירתם, להקצות כוח אדם מתאים לשם מתן השירותים ברמה הגבוהה ביותר ולבדוק ולהתריע שכמות העובדים אינה מספקת לצורך ביצוע העבודות ברמה הנדרשת; חברת הניקיון התחייבה לשאת באחריות הבלעדית לכל נזק גוף של כל אדם שיגרם כתוצאה ממעשה או מחדל הקשורים בביצוע עבודות הניקיון, התחייבה לערוך ולקיים על חשבונה פוליסת ביטוח כלפי צד שלישי המכסה גם חבות של המחזיקה ובהתאם הוציאה אישור קיום ביטוחים לטובת האחרונה [ראו פרק "אחריות צדדי ג'" בסיכומים מטעם הנתבעות].
33. חברת הניקיון והפניקס טוענות מנגד, כי דין ההודעה כנגדן להידחות בהעדר עילה ויריבות; בהעדר הוכחה, כי חברת הניקיון סיפקה שירותים במרכול הספציפי בו אירעה התאונה; משהסכם שירותי הניקיון שנכרת בין הצדדים, כמו גם אישור קיום הביטוחים, לא היו בתוקף במועדים הרלוונטיים לתאונה ומכל מקום, משהאחריות לתאונה חלה על המחזיקה כבעלת השליטה במקרקעין בהם אירעה התאונה ובהעדר חובת שיפוי בגין אירוע שאינו כתוצאה ממעשה או מחדל של חברת הניקיון, שממילא אינו מכוסה בפוליסת הביטוח שהפניקס הוציאה [ראו הסיכומים מטעם הצדדים השלישיים].
34. אומנם, בהתאם להסכם, חברת הניקיון התחייבה כלפי המחזיקה לשאת באחריות "לכל פגיעה ו/או אובדן ו/או נזק העלול להיגרם לגופו... של כל אדם... בכל הקשור עם השירותים נשוא ההסכם" [ההדגשה אינה במקור]; התחייבה לערוך ולקיים על חשבונה פוליסת ביטוח כלפי צד שלישי המכסה גם חבות של המחזיקה (סעיפים 6.1 ו- 6.3 להסכם) ובהתאם אף הוציאה אישור קיום ביטוחים לטובת המחזיקה.
35. אלא, שכנטען על-ידי הצדדים השלישיים, בהתאם לסעיף 4.1 להסכם, "תקופת ההסכם הינה ל- 24 חודשים החל מיום 1.7.12", קרי עד ליום 1.7.14 בלבד, בעוד שהתאונה אירעה ביום 2.10.16, כשנתיים לאחר תום תקופת ההסכם; הגם שבהתאם לסעיף 4.2 להסכם, המחזיקה הייתה רשאית "להאריך את ההסכם בתקופה נוספת של 12 חודשים נוספים", בכפוף להודעתה "לפחות 60 יום לפני תום תקופת ההתקשרות" וככל שלא הודיעה על הארכה, הוא "יסתיים בתום תקופת ההתקשרות"; הנתבעות לא הציגו כל אסמכתא בדבר הארכת ההסכם לאחר ה- 1.7.14 וממילא לא הוכיחו שההסכם היה בתוקף במועדים הרלוונטיים לתאונה.
36. כך גם, תוקפו של אישור קיום הביטוחים, עליו נסמכת המחזיקה, אינו אלא החל מיום 1.1.12 ועד ליום 31.12.12 בלבד, כארבע שנים עובר לתאונה.
37. זאת ועוד והגם שבהתאם לסעיף 3.2 להסכם, "השירותים יינתנו במתקנים ו/או בסניפים השונים של המזמין המפורטים בנספח ב' להסכם זה..." [ההדגשה אינה במקור]; הנתבעות לא צירפו את נספח ב' להסכם וממילא לא הוכיחו טענתן, לפיה חברת הניקיון סיפקה שירותים במרכול בו אירעה התאונה.
38. מכל מקום ואף בהנחה שהסכם שירותי הניקיון ואישור קיום הביטוחים היו בתוקף במועדים הרלוונטיים לתאונה וחברת הניקיון פעלה במרכול בו אירעה התאונה, לא היה די בכך כדי לסייע בידי הנתבעות, שהרי גם לגופו של עניין, התחייבות חברת הניקיון לשאת באחריות לנזק גוף במסגרת ההסכם, אינה אלא "בכל הקשור עם השירותים נשוא ההסכם" [ההדגשה אינה במקור]; מלבד טענה כללית, לפיה חברת הניקיון הפרה התחייבויותיה בהסכם, אין בפי הנתבעות כל טענה קונקרטית באשר להפרת ההסכם, כטענה בדבר כמות עובדים מועטה ביחס לכמות כפי שהוסכמה בין הצדדים או בדבר ביצוע העבודות ברמה שאינה מניחה את הדעת; מלבד העתק מההסכם למתן שירותי הניקיון, הנתבעות לא הגישו ראיות נוספות וממילא לא הביאו כל ראיה, אשר יש בה כדי לתמוך בטענה בדבר הפרת ההסכם ולשפוך אור בדבר יישום הוראות ההסכם, כמות העובדים כפי שסוכמה בין הצדדים וכמות העובדים בפועל במועד התאונה.
39. בפרט נאמרים הדברים בהינתן העובדה, כי בהתאם להסכם, התחייבה חברת הניקיון להעניק למחזיקה את השירותים "בהתאם להוראות והנחיות שניתנו לה על-ידה או מי מטעמה כפי שיהיו מעת לעת", כך שחברת הניקיון ממילא הייתה כפופה להוראות המחזיקה בכל הנוגע למתן השירותים.
40. ראו בהקשר זה גם הוראות ההסכם, לפיהן למחזיקה "שיקול הדעת הסופי לקבוע האם העבודות על-פי הסכם זה בוצעו ברמה המניחה את דעתו... ובהתאם למפרט ולקריטריונים בנספח ג' להסכם זה"; לצורך כך, היא תבצע מעת לעת ותבחן "את העבודות המבוצעות על ידי הקבלן במתקנים השונים, בין היתר באמצעות מפקח" מטעמה, "אשר יעבור לפחות פעם אחת בשבוע בכל ... סניף... המפקח יתעד את ביקורו בסניף, באמצעות דיווח למנהל הסניף על הגעתו לסניף ומילוי דו"ח ביקורת בפורמט הקבוע בנספח ג'" (סעיף 3.5.4 להסכם); המחזיקה רשאית "לקנוס את הקבלן בגין אי עמידה בקריטריונים המפורטים בנספח ג'..." (סעיף 3.5.5 להסכם) ולמעלה מכך, רשאית "לבחון מעת לעת" בעצמה או באמצעות מי מטעמה, "את סבירות מספר העובדים שהעמיד הקבלן לכל מתקן ו/או סניף. במידה ולדעת המזמין הכמות אינה סבירה (יותר מידי או פחות מידי)", תהא רשאית "לחייב את הקבלן לשנות את מספרי העובדים" (סעיף 3.5.6 להסכם) [ההדגשה אינה במקור].
41. היינו, שההסכם הקנה למחזיקה סמכות מפורשת לפקח על ביצוע עבודות הניקיון בפועל באמצעות מפקח מטעמה, אשר יעבור בסניפים ובין היתר יבחן מעת לעת האם כמות העובדים מספקת; להטיל על חברת הניקיון קנסות ככל שלא עמדה בקריטריונים שנקבעו בהסכם ואף לקבוע ולחייב את חברת הניקיון להגדיל את כמות העובדים מעת לעת ככל שהיא סבורה, שכמות העובדים אינה מתאימה לצורכי הסניפים השונים.
42. לא זו בלבד אלא, שההסכם אף העניק למחזיקה הסמכות להציג את הערבות הבנקאית שניתנה לה על-ידי חברת הניקיון "... לפירעון, כולה או חלקה (לפי בחירתו), זאת מבלי לגרוע מכל סעד ו/או תרופה ..." והכל לפי שיקול דעתה הבלעדי, היה וחברת הניקיון תפר הוראה כלשהי מהוראות ההסכם (סעיף 8.3 להסכם) וכן להביא את ההסכם לידי סיום "לאלתר" ולמסור באותו מועד את ביצוע השירותים לחברת ניקיון אחרת, בין היתר, ככל שהעובדים של חברת הניקיון "לא התייצבו... לביצוע השירותים במועד כלשהו ו/או התייצבו אך לא ביצעו את השירותים כנדרש עפ"י הוראות הסכם זה" [ההדגשה אינה במקור] (סעיף 4.4.5 להסכם) וככל ש- "רמת הניקיון בסניף כלשהו הינה ברמה ירודה, אינה עומדת ברמת השירות הנדרשת ואינה מניחה את דעתו של המזמין..." [ההדגשה אינה במקור] (סעיף 4.4.6 להסכם).
43. חרף זאת, הגם שהמחזיקה הייתה רשאית להעמיד את הערבות הבנקאית לפירעון ולבטל את ההסכם לאלתר, היא לא הביאה כל ראיה, לפיה פעלה למימוש אותה סמכות; במסגרת כתבי בי-הדין מטעמה, לא הועלתה על-ידה כל טענה, לפיה פעלה למימוש הסמכות כאמור והטענה אף לא הועלתה במסגרת הסיכומים מטעם הנתבעות ומכאן גם המסקנה, שבמועדים הרלוונטיים לא היו בפי המחזיקה כל טענות כלפי חברת הניקיון בגין הפרת ההסכם.
44. בהקשר זה גם יוער כאמור, כי המחזיקה הוסמכה מפורשות בהסכם לקבוע את כמות העובדים ובמידת הצורך להוסיף מעת לעת עובדים נוספים וכבעלים של המקרקעין וממילא כמונעת הנזק הטובה ביותר, היא אמורה לדעת מהי כמות העובדים הנדרשת בהתאם לצרכים של הסניפים השונים, הן בהתחשב בגודלם הפיזי והן בהתחשב בעומס הלקוחות בתקופות ובמועדים השונים.
45. בשונה מכך, אחריות חברת הניקיון קמה מכוח ההסכם למתן שירותי הניקיון, כפי שנכרת בינה לבין המחזיקה, ואף זאת אך בהינתן הפרת הוראות ההסכם; משהנתבעות, אשר נטל ההוכחה מונח על כתפיהן, כשולחות ההודעה לצדדים השלישיים, לא הביאו כל ראיה להוכחת הפרה כאמור ומשעל-פי הוראות ההסכם, למחזיקה סמכות מפורשת לפקח על ביצוע עבודות הניקיון וחברת הניקיון ממילא הייתה כפופה להוראותיה בכל הנוגע למתן השירותים, ממילא גם לא ניתן לחייב את חברת הניקיון באחריות לתאונה הנדונה.
46. מכאן ובשים לב למסקנה דלעיל, לפיה המחזיקה לא העלתה כל טענה קונקרטית בדבר הפרת ההסכם על-ידי חברת הניקיון ולא הביאה כל ראיה בתמיכה לטענותיה וממילא לא הרימה הנטל להוכיח עילת תביעה כנגד חברת הניקיון, הרי שמשנקבע בהסכם, כי חברת הניקיון תישא באחריות לנזק גוף אך "בכל הקשור עם השירותים נשוא ההסכם", דין ההודעה כנגדה להידחות.
47. כך הם פני הדברים אף בהתייחס להודעה שנשלחה כנגד הפניקס, כמי שביטחה את חברת הניקיון וכמי שהנפיקה אישור קיום ביטוחים, שהרי גם על-פי האישור, ביטוח האחריות כלפי צד שלישי מורחב לכלול את המחזיקה, אך "בכל הקשור עם השירותים נשוא ההסכם" [ההדגשה אינה במקור]. בהינתן מסקנתי דלעיל ומשהאחריות לתאונה רובצת על המחזיקה לבדה בהעדר הוכחה שהתאונה אירעה עקב המעשים או המחדלים של חברת הניקיון, הרי שממילא אין תחולה לאישור קיום הביטוחים ודין הודעת צד שלישי שנשלחה כנגד הפניקס להידחות אף היא.
48. נוכח המפורט לעיל בהרחבה, מצאתי לקבוע, כי דין התביעה כנגד הנתבעות להתקבל ודין ההודעה ששלחו הנתבעות כנגד הצדדים השלישיים להידחות.

אשם תורם

1. הנתבעות טוענות, כי יש להטיל על כתפי התובעת אשם תורם בשיעור ניכר, המנתק קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין מצבה הרפואי של התובעת, זאת משלא שמה ליבה למדרך רגלה ולא נקטה משנה זהירות [ראו פרק "אשם תורם" בסיכומים מטעם הנתבעות], בעוד התובעת טוענת, כי בנסיבות העניין, אין להטיל עליה כל אשם תורם [ראו עמוד 2 לסיכומים מטעם התובעת].
2. בשים לב לעדות התובעת, לפיה "הרצפה הייתה מלוכלכת, היו מלא ניירות, זה היה סוף היום של הסופר והיה מלוכלך" (עמוד 6 בשורות 19-20) כמו גם האמור בתמליל השיחה, עליו נסמכת התובעת בעצמה, לפיו ".. היא יצאה, הייתה קצת ממהרת, גם רואים את זה במצלמות... היא יצאה ממש-ממש במהירות..." ובפרט בהינתן גילה המתקדם במועד התאונה, מצאתי באיזון הראוי להשית עליה אשם תורם בשיעור של 20% לקרות התאונה.

סוגיית הנזק

הנכות הרפואית

1. התובעת, ילידת 27.7.56, נפגעה בתאונה בהיותה בת שישים שנה; ממקום התאונה הובהלה באמצעות אמבולנס לבית-החולים הדסה עין כרם, שם אובחן שבר של עצם הפיקה בברך ימין, רגלה קובעה בגבס ובו ביום היא שוחררה לביתה; החל מיום 6.10.16 ועד ליום 9.10.16 היא אושפזה בבית-החולים, נותחה לצורך שחזור פתוח וקיבוע פנימי של הברך ושוחררה לביתה כשרגלה נתונה במחוך נעול עם הוראה למנוחה עם רגל מורמת; ביום 23.4.17 היא נותחה בשנית לצורך הוצאת מתכות הקיבוע ובהמשך טופלה בטיפולי פיזיותרפיה.
2. הצדדים הגישו חוות-דעת מטעמם ולנוכח הפער בין חוות-הדעת, מונה ד"ר תבור חובב, כמומחה בתחום האורתופדיה מטעם בית-המשפט (להלן: "המומחה").
3. בחוות-דעתו קבע המומחה, כי נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין השבר בפיקה, כאבים ורגישות במהלך תנועות ברך ימין, לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות") [לאחר ניכוי מצב קודם על רקע שחיקתי ניווני] ונכות צמיתה בשיעור של 5% בגין צלקת אורכית בברך, "אשר אינה מגבילה מבחינה תפקודית", לפי סעיף 75(1)(ב) לתקנות.
4. המומחה לא נחקר על חוות-הדעת, שממילא לא נסתרה ומכאן, שנותרה לתובעת נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של 14.5% כתוצאה מהתאונה [כולל הצלקת].

הנכות התפקודית

1. התובעת טוענת, כי נכותה התפקודית עולה על נכותה הרפואית ועומדת לכל הפחות על שיעור של 20% [ראו פרק הנכות התפקודית בסיכומים מטעם התובעת], בעוד הנתבעת טוענת, כי נכותה הרפואית נטולת כל משמעות תפקודית [ראו פרק הנכות התפקודית בסיכומים מטעם הנתבעת].
2. הלכה היא, כי הנכות התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת אומנם נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל – שינויים שחלו בשכר הנפגע (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 [1995]).
3. ראו גם פסק-הדין ברע"א 6572/21 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 20.10.21), שניתן אך לאחרונה, שם נקבע, כי "ברירת המחדל בתביעות בגין נזקי גוף היא, כי 'אין לקבוע מעין-חזקה המזהה את הנכות הרפואית עם הנכות התפקודית או עם הגריעה בהשתכרות'... דרך הכלל היא כי אין מקום לחזקה או להנחת עבודה שלפיה שיעור הנכות התפקודית או שיעור הגריעה מן השכר זהים לשיעור הנכות הרפואית, ואשר אינה מביאה בחשבון את מכלול נתוניו של הניזוק הקונקרטי... שיעורי הנכות התפקודית והגריעה מהשכר... נקבעים בכל מקרה ומקרה על-פי נסיבותיו הפרטניות, וזאת על מנת להגשים באופן מיטבי את השאיפה להשיב את מצבו של הניזוק הקונקרטי לקדמותו..." [ההדגשה אינה במקור].
4. התובעת בענייננו, ילידת 27.7.56, מיילדת במקצועה, נפגעה בתאונה בהיותה בת שישים שנה ונכותה הרפואית המשוקללת כתוצאה מהתאונה, העומדת על שיעור של 14.5%, כוללת נכות אורתופדית בגין מצב לאחר שבר בברך ימין וצלקת.
5. מתצהיר עדותה הראשית של התובעת עולה, כי השפעת נכותה הרפואית כתוצאה מהתאונה באה לידי ביטוי, בין היתר, בכאבים המתגברים בחילופי עונות ומגבילים אותה בביצוע פעולות יומיומיות שונות; מעירים אותה משינה בלילה וכפועל יוצא מכך, היא קמה בבוקר נטולת אנרגיות.
6. עוד עולה מהתצהיר, כי עבודת התובעת כמיילדת כרוכה בעמידה ממושכת, בהליכה מרובה בין חדרי המחלקות ובמתן עזרה פיזית ליולדות; לנוכח מצבה הרפואי כמתואר, היא מתקשה בביצוע עבודתה כבעבר באופן שוטף ורציף ומוגבלת הן ברמה הפיזית והן ברמת הריכוז מול היולדות; כשהכאבים נותנים אותותיהם היא נדרשת לנטילת משככי כאבים והפסקות לצורך ישיבה, ביצוע תרגילי פיזיותרפיה ומנוחה ובשל כך גם נבצר הימנה לעבוד שעות נוספות מעבר להיקף העבודה החלקי כפי שנקבע על-ידי רופא התעסוקה [ראו גם עדות התובעת בעמוד 8 בשורות 21-28, עמוד 13 בשורות 11-12 ועמוד 9 בשורה 23 – עמוד 10 בשורה 5].
7. אומנם, מהראיות שהונחו לפניי עולה, כי אושרה לתובעת חופשת מחלה במשך תקופה של כאחד-עשר חודשים לאחר התאונה על-ידי המרפאה האורתופדית בה טופלה; באישורים של רופא תעסוקה, הומלץ על חזרתה לעבודה במשרה חלקית בשיעור של 55% ובהמשך בשיעור של 66% בלבד; בפועל, היא נעדרה מעבודתה החל ממועד התאונה ועד לחודש אוגוסט 2017, משך אחד-עשר חודשים, ולאחר ששבה לעבודתה היא עשתה כן בהיקף חלקי בלבד בשיעור של 55% החל מחודש ספטמבר 2017 ועד לחודש דצמבר 2018 ובשיעור של 66% החל מחודש ינואר 2018 ועד לחודש יוני 2021; מעדותה לפניי עולה, כי היא עובדת באותו היקף משרה חלקי עד היום (עמוד 8 בשורות 23-24) וכפועל יוצא מכך, הדבר בא לידי ביטוי גם בירידה משמעותית בשכרה לאחר התאונה (העתק מרשומות רפואיות ממרפאה אורתופדית, מאישורים של רופא התעסוקה ומתלושי השכר צורף לראיות מטעם התובעת).
8. עם זאת, האישורים של רופא התעסוקה, עליהם נסמכת התובעת, אינם אלא עד ליום 10.3.19 והגם שחלפה מאז ועד היום תקופה לא מבוטלת של למעלה משלוש שנים, התובעת לא הציגה כל אישור עדכני בדבר אי-כושר עבודה והאמור בתצהיר עדותה הראשית כמו גם בעדותה לפניי בדבר ניסיונותיה הכושלים לעבוד שעות נוספות מעבר להיקף המשרה החלקית כפי שאושר על-ידי רופא התעסוקה (עמוד 13 בשורות 32-34), לא נתמך בכל ראיה.
9. מכל מקום, מומחה בית-המשפט קבע, כי נותרה לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% בגין כאבים ורגישות בתנועות הברך ובשיעור של 5% בגין צלקת אסתטית שאינה תפקודית; המומחה לא קבע כל נכות זמנית ולו בתקופה הסמוכה לאחר התאונה; חרף הפער המשמעותי בין הנכות הרפואית, כפי שנקבעה, לבין השפעתה הנטענת בפועל כמפורט לעיל, התובעת לא פנתה בשאלת הבהרה בעניין למומחה בית-המשפט, גם לא מצאה לחקור אותו בחקירה נגדית וכן לא הגישה חוות-דעת מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית, אשר יש בה כדי לתמוך בטענותיה בכל הנוגע לאי-כושר עבודה מלא במשך תקופה לא מבוטלת של אחד-עשר חודשים בעקבות התאונה כמו גם אי-כושר עבודה חלקי בעקבות התאונה מאז חזרתה לעבודה ועד היום.
10. הדברים נאמרים ביתר שאת, לנוכח גילה של התובעת ערב התאונה [שישים שנה]; האמור בחוות-דעת המומחה מטעם בית-המשפט, לפיה התובעת סבלה מכאבים בברכיים, לרבות בברך ימין, בשל נזק על רקע ניווני של קרע בברכיים עוד בטרם התאונה; משמומחה בית-המשפט לא קבע את שיעור הנכות בגין אותו מצב רפואי קודם וגם בעניין זה התובעת לא פנתה אליו בשאלת הבהרה והוא לא נחקר בחקירה נגדית; בהינתן, כי באישורים של רופא התעסוקה אין כל אינדיקציה לכך שאי-הכושר נובע דווקא ממצבה הרפואי כתוצאה מהתאונה הנדונה ומשממילא לא ניתן לשלול אפשרות, כי אי-כושר העבודה הנטען, ולו בחלקו, נובע ממצבה הקודם של התובעת וללא קשר לתאונה.
11. לא זו בלבד אלא, שהתובעת אשר הנטל מונח לפתחה, לא הביאה ולו בדל ראיה אשר יש בה כדי לתמוך בעדותה בכל הנוגע למידת השפעת נכותה הרפואית על כושר עבודתה. כך, התובעת נמנעה מלהביא לעדות מי מהמנהלים או מהקולגות שלה לעבודה, אשר היה בעדותם כדי לשפוך אור בסוגיה ובכלל זה, בין היתר, בנוגע לצורך בהפסקות במהלך עבודתה כמו גם בנוגע לניסיונותיה הכושלים לכאורה לעבוד שעות נוספות. כלל ידוע הוא שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה אותה הראיה, הייתה פועלת כנגדו (ראו בעניין זה ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736).
12. הנה כי כן, התובעת לא הרימה הנטל להוכיח את מידת ההשפעה הנטענת של הנכות הרפואית על כושר עבודתה וממילא לא הוכיחה קשר סיבתי בין היעדרותה בפועל מעבודה כמו גם צמצום היקף העבודה בפועל לאחר התאונה לבין מצבה הרפואי כתוצאה מהתאונה.
13. עם זאת ובהינתן אופי עיסוקה של התובעת ערב התאונה וכיום כמיילדת, הכרוך מטבע הדברים בעמידה ממושכת ובמאמצים גופניים; טיב הנכות האורתופדית, אשר באה לידי ביטוי בכאבים ורגישות במהלך תנועות ברך ימין; גילה ערב התאונה [שישים שנה] וגילה כיום [שישים ושש שנה], הרי שלא ניתן לשלול אפשרות, כי הנכות הרפואית בכל זאת משפיעה על כושר עבודתה.

הפסד שכר לעבר [כולל פנסיה]

1. התובעת עותרת לפיצוי בסך של 830,363 ₪, הכולל 30,887 ₪ בגין ניצול של שישים ושבעה ימי חופשה; 6,361 ₪ בגין ניצול של שישים ותשעה ימי מחלה; 144,397 ₪ בגין הפסד שכר מלא מתום ניצול ימי המחלה והחופשה ועד חזרתה לעבודה ולמשך חמישה וחצי חודשים; 189,024 ₪ בגין הפסד שכר חלקי בתקופה בה עבדה בהיקף של 55% משרה ולמשך שישה-עשר חודשים; 303,484 ₪ בגין הפסד שכר חלקי בתקופה בה עבדה בהיקף של 66% משרה החל מחודש מרץ 2019 ועד היום ולמשך שלושים וארבעה חודשים ולחלופין, 26,778 ₪ החל מחודש ינואר ועד לחודש מרץ 2019, עד לתום אישור רופא התעסוקה ולמשך שלושה חודשים ו- 129,432 ₪ בגין הפסד שכר חלקי לפי 14.5% נכות תפקודית מתום אישור רופא התעסוקה למשך שלושים וארבעה חודשים עד היום [ראו פרק הפסדי השתכרות לעבר בסיכומים מטעם התובעת].
2. הנתבעת טוענת מנגד, כי בהעדר הוכחת ההפסדים הנטענים, אין כל מקום לפיצוי בראש הנזק האמור [ראו סעיף 1 לפרק הנזק בסיכומים מטעם הנתבעת].
3. כמפורט לעיל בהרחבה, התובעת לא הוכיחה קשר סיבתי בין היעדרותה מעבודה, צמצום היקף עבודתה מאז חזרתה לעבודה ועד היום וממילא הפסד השכר שנגרם לה בפועל לאחר התאונה, לבין מצבה הרפואי כתוצאה מהתאונה.
4. עם זאת, בשים לב לכך שהתובעת נדרשה לשני ניתוחים בעקבות התאונה, האחרון מיום 23.4.17; נדרשה למחוך נעול לברך בהוראה למנוחה עם רגל מורמת ובהמשך, לתומך ברך עם צירים למשך תקופה בת חצי שנה לאחר התאונה; בהינתן טיב הנכות הרפואית, אשר באה לידי ביטוי בכאבים ורגישות בברך ימין ואופי עיסוקה של התובעת כמיילדת, הכרוך מטבע הדברים בעבודה מאומצת ובעמידה ממושכת וממילא בהינתן אפשרות סבירה, כי הנכות הקשתה עליה בביצוע עבודתה; בהתחשב בבסיס שכרה של התובעת ערב התאונה, העומד על סך של 25,290 ₪ [לאחר שערוך להיום]; השכר ששולם לה בפועל בתקופת היעדרותה מעבודה והימנעותה מהגשת אישור המעסיק בדבר שווי ימי המחלה והחופשה שנוצלו על-ידה באותה התקופה כמו גם אפשרות פדיונם אלמלא מימושם עם פרישתה לגמלאות; התקופה שחלפה מאז התאונה ועד היום והריבית המתאימה שיש לפסוק בגינה, מצאתי, באיזון הראוי, לפסוק לה פיצוי גלובאלי על דרך האומדנה בסך של 240,000 ₪ [כולל הפסדי פנסיה].

הפסד שכר לעתיד [כולל פנסיה]

1. התובעת עותרת לפיצוי בסך של 403,187 ₪, המשקף הפסד שכר נטען בפועל בסך של 8,926 ₪ לחודש עד גיל שבעים שנה או לחלופין לפיצוי בסך של 171,954 ₪, לפי שכר נטען ערב התאונה בסך של 26,254 ₪ ו- 14.5% נכות צמיתה עד גיל שבעים שנה [ראו פרק הפסדי השתכרות בסיכומים מטעם התובעת].
2. הנתבעת טוענת מנגד, כי נכותה של התובעת כתוצאה מהתאונה נבלעת בנכות שאינה קשורה לתאונה ומשכך ולכל היותר, היא זכאית לפיצוי גלובאלי על דרך ההמעטה [ראו סעיף 2 בפרק הנזק בסיכומים מטעם הנתבעת].
3. לנוכח מסקנותיי דלעיל בכל הנוגע לנכותה התפקודית של התובעת, מצאתי לפסוק לה פיצוי גלובאלי בסך של 37,187 ₪, המשקף גריעה בשיעור של 10%, כשיעור הנכות הרפואית [לא כולל הצלקת] משכרה ערב התאונה העומד על סך של 25,290 ₪ ולפי מקדם היוון בשיעור של 14.7042 [לפי 3% ריבית עד לגיל שישים ושבע שנה] ובהתאמה לפסוק לה פיצוי בסך של 4,648 ₪ בגין הפסדי פנסיה בעתיד [לפי 12.5% מהפסד השכר בעתיד].

עזרת הזולת לעבר ולעתיד

1. התובעת טוענת, כי בהינתן חופשת המחלה הממושכת ושני ניתוחים להם נדרשה, היא העסיקה עזרה בשכר בתדירות של פעמיים בשבוע לעומת פעם אחת בשבוע עובר לתאונה ובנוסף העסיקה נערה אשר עבדה מספר שעות בכל שבוע ועזרה לה בביצוע כביסות וסדר בבית; היא מוגבלת בביצוע מטלות משק הבית עד היום ומכאן, עותרת לפיצוי בסך של 200,000 ₪ בגין התקופה מאז התאונה ועד לחזרתה לעבודה לפי עלות העסקת עוזרת הבית והנערה בסך של 250 ₪ בתדירות של פעמיים בשבוע; סך של 53,000 ₪ מאז חזרתה לעבודה ועד היום לפי עלות העסקת עוזרת בית בסך של 200 ₪ בתדירות של פעם אחת בשבוע וסך של 175,077 ₪ בגין תקופת העתיד, לפי עלות העסקת עוזרת בית בסך של 200 ₪ בתדירות של פעם בשבוע [ראו פרק עזרת הזולת בסיכומים מטעם התובעת].
2. הנתבעת טוענת מנגד, כי לתובעת לא נותרה כל מגבלה תפקודית ומשהעזרה שניתנה לה אינה חורגת מעזרה רגילה של בני-משפחה, אין מקום לפיצוי בראש נזק זה [ראו סעיף 4 בפרק הנזק בסיכומים מטעם הנתבעת].
3. מתצהיר עדותה הראשית של התובעת עולה, כי בעקבות מצבה הרפואי כתוצאה מהתאונה, היא נדרשה לעזרת בעלה בביצוע פעולות יומיומיות, לרבות בין היתר במקלחת, בשירותים בהכנת אוכל והחלפת בגדים; נדרשה לנסיעות במוניות ולליווי של אחותה לטיפולי פיזיותרפיה ולביקורות התכופות בבית-החולים; מאז ועד היום היא מתקשה בביצוע פעולות משק הבית ומשכך, העסיקה עזרה בשכר בתדירות של פעמיים בשבוע לעומת פעם אחת בשבוע עובר לתאונה.
4. דא עקא, שטענת התובעת בכל הנוגע לתדירות העסקת עוזרת בית לאחר התאונה לעומת התקופה עובר לתאונה אינה מתיישבת עם האמור בתעודת עובד ציבור של המוסד לביטוח לאומי, כפי שהוגשה מטעם הנתבעת, ממנה עולה, כי התובעת הצהירה על העסקת עוזרת בית בשנת 2014, עובר לתאונה, בתדירות של פעמיים בשבוע למשך חמש שעות כל פעם.
5. כך גם טענת התובעת בכל הנוגע למשך תקופת העסקת עוזרת הבית לאחר התאונה אינה מתיישבת עם האמור בתעודת עובד ציבור של המוסד לביטוח לאומי, לפיה התובעת הצהירה כבר ביום 25.10.17, כי החל מיום 1.4.17, כחצי שנה בלבד לאחר התאונה, אינה מעסיקה עוד את עוזרת הבית.
6. מעדות בעלה של התובעת עולה אומנם, כי חלף עוזרת הבית, שעבדה בביתם עובר לתאונה וכחצי שנה לאחריה, הם שכרו שירותים של עוזרת בית אחרת במקומה ולא דיווחו על העסקתה במוסד לביטוח לאומי (עמוד 15 בשורות 1-4 וראו גם האמור תצהיר עדותה הראשית של התובעת), אלא שלא הובאה כל ראיה בתמיכה לאמור וכך גם לא הובאה כל ראיה בתמיכה לטענה בדבר העסקת הנערה לאחר התאונה.
7. עוד יוער, כי לא ניתן להתעלם מהאמור בחוות-דעת המומחה מטעם בית-המשפט, לפיה לתובעת עבר רפואי בברכיים ללא קשר לתאונה וממילא לא ניתן לשלול אפשרות, כי הצורך הנטען בקבלת העזרה נובע, ולו בחלקו, ממצבה הרפואי עובר לתאונה.
8. עם זאת ובשים לב לטיב הנכות הרפואית, אשר באה לידי ביטוי בכאבים ורגישות בברך ימין; גילה של התובעת במועד התאונה, גילה כיום והעובדה שנותחה פעמיים ונדרשה למחוך נעול לברך ובהמשך לתומך ברך עם צירים למשך תקופה של כחצי שנה לאחר התאונה, אני נכונה להניח, כי היא נדרשה בכל זאת לעזרה החורגת מעזרה רגילה של בני משפחה ולמצער בתקופה הסמוכה לאחר התאונה ואני סבורה, כי בנסיבות העניין, יהא זה נכון וראוי לפצותה בראש נזק זה לעבר ולעתיד בפיצוי גלובאלי על דרך האומדנה בסך של 25,000 ₪.

הוצאות רפואיות וניידות לעבר ולעתיד

1. התובעת טוענת, כי נדרשה להוצאות רפואיות בגין הביקורים אצל הרופאים המטפלים, טיפולי פיזיותרפיה ותרופות לשיכוך כאבים וכי היא משלמת דמי השתתפות עצמית בעלות התרופות בסך של 50 ₪ בממוצע לחודש [ראו פרק הוצאות רפואיות בסיכומים מטעם התובעת]. עוד טוענת התובעת, כי לאחר התאונה רגלה הושמה במחוך נעול אותו הסירה רק כעבור חצי שנה ממועד התאונה, באותה תקופה היא נאלצה להתנייד באמצעות מוניות והסתייעה באחותה שהתלוותה אליה לטיפולים הרפואיים וגם כיום ולנוכח מגבלותיה, היא נמנעת מסידורים אישיים שנהגה לבצע בהליכה עובר לתאונה, כביקור אצל רופא, ביקור בבית חברה ואף טיולים עם בעלה. מכאן, היא עותרת לפיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין תקופת ההחלמה במשך עשרה חודשים וסך גלובאלי של 25,000 ₪ בגין יתרת התקופה בעבר ותקופת העתיד [ראו פרק הוצאות רפואיות ופרק ניידות בסיכומים מטעם התובעת].
2. הנתבעת טוענת מנגד, כי התובעת אינה מטופלת מזה שנים ובהעדר הוכחה, אין כל מקום לפיצוי [ראו סעיף 3 בפרק הנזק בסיכומים].
3. לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הנוגעים לעניין; בהינתן מחד גיסא, העדר אסמכתאות בגין הוצאות שהתובעת הוציאה בפועל, לרבות בין היתר, בגין נסיעות במוניות; עדות בעלה, לפיה היא נוהגת כיום בעצמה (עמוד 15 בשורות 23-24); האמור בתצהיר עדותה הראשית, לפיו היא אינה במעקב רפואי כיום; בהעדר קביעה בחוות-דעת המומחה בדבר פגיעה בכושר הניידות ובהינתן מצבה הקודם על רקע שחיקתי-ניווני בברך שאינו קשור לתאונה וממילא משלא ניתן לשלול אפשרות, כי הצורך בקבלת הטיפולים נובע, ולו בחלקו, מאותו מצב קודם ובשים לב מאידך גיסא, להנחה הסבירה, כי התובעת נדרשה ותידרש בכל זאת לשאת בהוצאות כאלה ואחרות מכיסה עבור נסיעות, תרופות וטיפולים שאינם כלולים בסל הבריאות, מצאתי לפסוק לה פיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד בסך של 5,000 ₪.

כאב וסבל

1. התובעת עותרת לפיצוי בסך של 61,461 ₪ [ראו פרק כאב וסבל בסיכומים מטעם התובעת], בעוד הנתבעת הציעה פיצוי בסך של 30,000 ₪ [ראו סעיף 5 בפרק הנזק בסיכומים מטעם הנתבעת].
2. בנסיבות העניין ובשים לב למצבה הרפואי של התובעת; הנכות כפי שנקבעה בחוות-דעת המומחה מטעם בית-המשפט; גילה ערב התאונה וגילה כיום, מצאתי לפסוק לה פיצוי בראש נזק זה בסך של 50,000 ₪.

סוף דבר

1. מכאן שנזקי התובעת בגין התאונה עומדים על סך כולל של 289,468 ₪, כמפורט לעיל ולהלן:
2. הפסד שכר לעבר [כולל פנסיה] - 240,000 ₪
3. הפסד שכר לעתיד [כולל פנסיה] - 41,835 ₪
4. עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 25,000 ₪
5. הוצאות לעבר ולעתיד - 5,000 ₪
6. כאב וסבל - 50,000 ₪

_____________________

361,835 ₪

1. לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור של 20% - 289,468 ₪

1. הנתבעות תשלמנה לתובעת פיצוי בסך של 289,468 ₪ בתוספת שכר-טרחת עו"ד בסך של 67,735 ₪, אגרה ויתרת האגרה השנייה. כמו כן, תישאנה הנתבעות בעלות חוות-דעת המומחה מטעם התובעת ובחלקה בעלות חוות-דעת המומחה מטעם בית-המשפט, בכפוף להצגת אסמכתאות מתאימות וכן תישאנה בשכר העד מטעם התובעת בסך של 500 ₪ כולל מע"מ.
2. בהינתן דחיית ההודעה כנגד הצדדים השלישיים, הנתבעות תישאנה בנוסף גם בהוצאות הצדדים השלישיים בסך של 10,000 ₪ כולל מע"מ.
3. הסכומים שנפסקו ישולמו בתוך 30 יום מקבלת עותק פסק-הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד ליום תשלומם המלא בפועל.

המזכירות תעביר העתק מפסק-הדין לבאי-כוח הצדדים ללא דיחוי

ניתן היום, כ"ו ניסן תשפ"ב, 27 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.