לפניי בקשת המשיבה לסילוק הערעור על הסף מחמת איחור בהגשתו.

רקע

1. ביום 10.6.18 הגיש המערער הודעת ערעור על החלטת כב' הרשם מיכאל תמיר מיום 9.5.18. הערעור נקבע לדיון לפני כב' השופטת ח. קיציס ליום 28.6.18. ביום 27.6.18, יום אחד לפני הדיון, הגישה המשיבה את הבקשה דנן לדחיית הערעור בשל איחור בהגשתו. המערער לא הגיש תשובה לבקשה האמורה אלא בקשה להארכת מועד להגשת הערעור.

הבקשה

2. המשיבה טוענת כי המועד האחרון להגשת הערעור על החלטת כב' הרשם חל ביום 29.5.18. בפועל הוגש הערעור ביום 10.6.18 דהיינו באיחור של 11 ימים. המערער לא הגיש בקשה להארכת מועד ולא ציין כי הערעור מוגש באיחור.

3. המשיבה מוסיפה וטוענת כי המערער פעל בחוסר תום לב שעה שהיה מודע לאיחור בהגשת הערעור, מה שהוזכר ברמז בהודעת הערעור אולם הוא, בכוונת מכוון, ובניסיון להטעות את בית המשפט, נמנע מלהגיש בקשה כדין.

התשובה

4. המערער אינו חולק על חישוב המועדים כנטען על ידי המשיבה. לטענתו, לאחר מתן החלטת כב' הרשם, הגישה המשיבה בקשה לחתימה על פסיקתא. בקשה זו נתקבלה על ידי כב' הרשם והפסיקתא נחתמה ביום 20.5.18. כעבור יומיים הפסיקתא בוטלה, לאחר שהתברר, כי המשיבה כללה בה סעדים שחרגו מהחלטת כב' הרשם. המערער טוען כי הוא עקב אחר החלטות בית המשפט והמתין לראות מה יעלה בגורל הבקשות הרבות שהגישה המשיבה. בשל בקשות המשיבה, נקלע המערער לגדר טעות בתום לב.

5. המערער חוזר על טענות הערעור ומוסיף כי סיכויי הערעור גבוהים.

דיון והכרעה

6. המועד להגשת ערעור על החלטת רשם נקבע בתקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן: תקסד"א):

"ערעור על החלטת רשם לפי סעיף 96 לחוק בתי המשפט, לרבות החלטה לגבי בקשה לבטל החלטה על פי צד אחד או בהעדר כתבי טענות של הצד השני, יהיה עשרים ימים מהיום שבו ניתנה ההחלטה, והוראות פרק זה, למעט סימן ד', יחולו על הערעור האמור בשינויים המחויבים".

7. תקנה 528 לתקסד"א קובעת כי בית המשפט רשאי להאריך מועד שנקבע בחיקוק (כבמקרה דנן) מטעמים מיוחדים שיירשמו. שמע-מינה: במקרה דנן יש צורך בנימוקים מיוחדים.

8. בהלכה הפסוקה נקבע כי:

"הכלל הינו כי על בעל דין לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על עקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים; הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב בנוגע לפסק-דין בו זכה; האינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות, היעילות והוודאות המשפטית; וכן השאיפה להימנע מקשיים הכרוכים בניהול דיון בערעור או בבקשת רשות ערעור שהוגשו באיחור."

(בש"א 5636/06 נשר נ' גפן [פורסם בנבו] (23.8.06)).

עוד נקבע שם כי טעמים מיוחדים לעניין זה ייבחנו לפי נסיבות המקרה, ובין היתר בהתחשב בשאלה האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך, הסיבה לצורך בארכה, הסתמכות בעל הדין שכנגד וסיכוייו הלכאוריים של ההליך.

9. במקרה דנן המערער הגיש את בקשתו לארכה להגשת ערעור, כתגובה לבקשה לסילוק הערעור על הסף. עם זאת כבר בסעיפים 30-27 להודעת הערעור הוא נימק את השתלשלות הדברים שהביאה לשיהוי, בדומה לנטען על ידו בעטיה של הבקשה דנן. המשיבה עצמה, הגישה את בקשתה לדחיית הערעור, רק ערב הדיון שנקבע בתיק.

10. המועד להגשת ערעור מתחיל להימנות ממועד ההחלטה ולא ממועד חתימת הפסיקתא. ככלל, טעות של מערער איננה עולה כדי טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. גם במקרה דנן סבורני כי לו פעל המערער בשקידה ראויה, הוא היה מגיש את הערעור במועד ולכל הפחות מגיש בקשה מתאימה, לפני חלוף המועד, מטעמי זהירות.

11. במקרה דנן, המשיבה הגישה פסיקתא שאיננה תואמת את החלטת בית המשפט מה שהביא לכך שהפסיקתא נחתמה בתחילה אך בוטלה בהמשך. מצב זה אינו מצב רגיל והוא נובע למצער מהתרשלות של המשיבה. התנהלות זו של המשיבה אמנם איננה מצדיקה את טעותו של המערער ואיננה הגורם הבלעדי לטעות זו, אולם סבורני כי היה בה כדי לתרום תרומה כלשהיא לטעות האמורה. כן אני סבור כי המערער פעל בתום לב וכי טעותו כנה היא.

12. יש להוסיף כי עניינה של החלטת כב' הרשם עוסקת בעיקול זמני. החלטה זו ממילא ניתנת לעיון מחדש במהלך המשפט, זאת בהתאם לתקנה 368 לתקסד"א. מכאן גם שאין ממש בטענת המשיבה, כי הסתמכה על החלטת בית המשפט.

13. הערעור איננו חסר סיכוי, אולם סיכוייו אינם גבוהים.

התוצאה

14. בשכלול הנסיבות והשיקולים דלעיל, מצאתי להעדיף במקרה זה את זכות הגישה לערכאות, ובכללה זכות הערעור. מחדלו של המבקש ניתן לריפוי באמצעות חיובו בהוצאות. לפיכך, הבקשה לסילוק על הסף נדחית, ואילו הבקשה להארכת מועדת מתקבלת בכפוף לכך שהמערער יישא בהוצאות המשיבה בסך של 3,500 ₪, ללא קשר לתוצאות ההליך.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים ותעביר עותק ממנה לעיון כב' השופטת חנה קיציס..

ניתנה היום, י"ט אב תשע"ח, 31 יולי 2018, בסמכותי כרשם ובהעדר הצדדים.